כמו הרבה ספרים אחרים, גם את הספר הזה מצאתי בספריית רחוב, הפעם אחת בירושלים, אליה הגעתי בזמן שיטוט יחד עם הבת שלי. ספרים בספריית רחוב נושאים איתם מטען נוסף מעבר לספר עצמו. חתימות, הקדשות, סימניי שיוך, סימניות, קיפולים פה ושם, כל אלה מספרים סיפור על גלגוליו של הספר. הרבה יותר מספר חדש שנרכש בחנות, או מספר שנלקח בספריה ויש לשמור עליו במידת האפשר, כך שכל מה שיש זו עטיפת הניילון, מדבקת הקיטלוג, וחותמות הספרייה במקומות אקראיים. אז הספר הזה לא מספר סיפור, או שמא כן. הוא נלקח חדש כביום צאתו לאור. דפים לבנים חלקים ונקיים, כריכה רכה שלמה ולא משופשפת,שום סימנים על הכריכה הפנימית. רק כרטיס השתתפת בועידה של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית משנת 2016, כרטיס ששימש כסימניה באחד העמודים הפנימיים לקראת סוף הספר, רמז שאולי אי-מי קרא אותו.

עכשיו נתעכב על העטיפה, כי זו עטיפה מדהימה ביופיה. על רקע כחול של ים, כחול של שמיים ועיגול צהבהב שהוא ספק שמש ספר ירח, משייטת סירה עשויה מקיפולי נייר, ועל הנייר שורות בכתב יד בשפה זרה. כל זה מאיר את הרקע לעלילת הספר, כמו גם הבסיס שעליו נכתב - חליפת מכתבים בין המשוררת רחל ובין מיכאל אותו היא פגשה בטולוז לזמן קצר. מיכאל חזר לרוסיה של המהפכה הקומוניסטית, להוריו, לעולם שבו הוא מהנדס חשמל, והרבה לא ידוע עליו. רחל, היא רחל. הלכה להגשים סוציאליזם וציונות בארץ ישראל. בעודה יושבת בדד בתל אביב, בירושלים, בבית מרפא בגדרה, היא ממשיכה לחלום ולכתוב שירים על עבודה חקלאית ושיתופיות בין דגניה כינרת, המקומות שזרקו אותה מתוכם כי היתה חולה מדי וחלשה מדי לחזון הסוציאליסטי שעליו הם חלמו.

הרבה פעמים במהלך הספר חשבתי על סבא שלי. זה די מתבקש מבחינתי כשאני קוראת על משוררת חולת שחפת שהגיעה לארץ מרוסיה וכתבה בעברית, כי סבא שלי היה חלה שחפת שאמנם נרפא אבל המשיך לחיות עם פגם מהותי באחת הריאות, והוא היה משורר שהגיע לארץ מרוסיה כתב בעברית. בעוד שיריה של רחל מלאים הדים של בדידות ואהבות נכזבות, לא נשארו לנו מילים אוהבות בינו ובין סבתא שלי. השירים שלו קשים, בלתי מפוענחים ברובם, מלאים מילים מיוחדות ונדירות ורגשות דתיים. הוא מתפעם מזכרון של סבא שלו (שאותו כמובן לא הכרתי) אבל לא כותב מילה על מה שחש כלפי אשתו. נהוג לומר שזה היה דור אחר, שהתחתנו מתוך צורך פרקטי ושמרני ולא מתוך רומנטיקה, וזאת למרות קיומם של עדויות נגדיות, יומנים, ספרים ושירים למכביר שאומרים את ההיפך. אני נוטה להאמין שכן, סבא שלי כתב שירי אהבה לאשתו, אולי רק אחרי החתונה, ושהיא ברוחה הפרקטית אמרה תודה ואז השמידה אותם. ואולי לא היו הדברים מעולם ואני סתם ממציאה.

בחזרה למיכאל ורחל. נורית גרץ בחרה בנקודת מבט מעניינת, אם כי לא מקורית. בכריכה הפנימית יש כמה קטעי יומן אישיים של המחברת שבהם היא מסבירה על הרציונל בבחירה. מיכאל הוא דמות היסטורית קיימת, הוא זה שנקרא בפי רחל "רחוקי שלי" בשירה הידוע, ולכן בניגוד לראשל בספר חמניות שאותו סקרתי השבוע, מערכת היחסים היתה עובדה היסטורית קיימת ולא המצאה פרי דימיון קודח. הבעיה הקשה ברומנים היסטוריים היא הצורך להיות צמודים לעובדות היסטוריות ידועות, ובחירה בדמות אנונימית או אנונימית למחצה נותנת ליוצר חופש גדול יותר לדמיין ולחשוב. נורית גרץ שמה את רחל ואת ישראל והציונות ברקע, ומתמקדת יותר במצב של מיכאל, כמאפיין אינטלגנציה יהודית ברוסיה של ראשית הקומוניזם. היא מתארת יפה את דעיכת הפיוטיות, את ההיצמדות לעובדות נקיות ומהונדסות כדי להימנע מרדיפה פוליטית. את הרדיפה הפוליטית שבכל זאת מגיעה, את ההתפוררות בחברה ואת הקושי להתנהל בדיקטטורה השולטת על החשיבה ומנסה דרכה לכבוש את התודעה.

וזה חלק מההיסטוריה של עמנו. וגם חלק מההיסטוריה של הארץ, שכן "מיכאלים" כאלה היו רבים, וצאצאיהם הגיעו לארץ במאות אלפים בשנות התשעים של המאה הקודמת, והם נתח משמעותי מהחברה הישראלית נכון לעכשיו. הוריהם היו אנשים שבצומת דרכים היסטורי בחרו באידיאולוגיה בינלאומית מתוך רצון להחריב עד היסוד עולם ישן ולהבנות ממנו עולם חדש וצודק, תקווה אוטופית שהתרסקה על קרקע מציאות קשה וכואבת, והביאה אסון על מיליוני אנשים.

הספר מעולה. הוא כתוב בגוף שלישי של מספר כל יודע, וזו בחירה טובה מאוד. הוא משבץ משירי רחל ומתוך כתבים אחרים שלה וההיסטוריה הידועה היטב, אבל מביא את הסיפור מזווית חדשה ומרעננת. עכשיו אני שוקלת להשאיר אותו בבית, ולא להחזיר לספריית הרחוב כי מי יודע מה יאונה לו שם.

התשמע קולי

לפני מספר שנים ניהלתי סדנת העצמה לעובדים מהשורה, במקום עבודתי. כחלק ממנה הייתי אמור לבחור מסלול של מספר שעות, אליו מגיעים כסיור חוויתי המבטא את נקודת המבט האישית של מעביר הסדנה. אני בחרתי בבית ברל, מוסד בו למדתי כשאחת מנקודות הסיור הייתה הארכיון. הייתי בטוח שסיור בארכיון יעורר מורת רוח ואכזבה בקרב האנשים הפשוטים, חלקן עובדות ניקיון קשות יום. למרבה ההפתעה הארכיון היה שיאו של הסיור, ברגע בו נשלפה מחברת דקה, וחומה, הדומה לזאת שפעם תלמידים למדו באמצעותה. בכתב היד שבמחברת היו כתובים שירי רחל שהועברו לעיתון דבר, ממיטת חולייה, בכדי שיפורסמו בימי שבת.

הארכיבאי, קרא את שיר התשמע קולי רחוקי שלי של רחל. ברגע הזה התרחש, נס, או פלא, איך שתקראו לזה, משתתפי הסיור הכירו את המלים והתעקשו לשיר אותן בקול גדול בארכיון הדומם, קולות שהפכו לתפילה שגרמה להבין שהנשים קשות היום מכירות את המלים ומשמעותן, ויתרה מכך מזדהות עם הכאב והאכזבה שמבטא השיר. באותו רגע הבנתי שיש משהו גדול בפשטות שירת רחל, באופן שהיא נוגעות בכל אחד ואחד.

אחכה לך עד יכבו חיי... היו מילותיו האחרונות של השיר שהדהדו בארכיון. יש אומרים שהשיר נכתב בעקבות אהבתה של רחל למיכאל אהובה. דרך סיפרה של נורית גרץ, החלטתי לצאת למסע בעקבות שירה המיוסר של רחל המשוררת, שהוא הד לאהבה גדולה ונכזבת.

מיכאל ורחל שני צעירים נפגשים בטולוז, שם למדה רחל חקלאות, ואילו מיכאל הנדסת חשמל. הם חדורי ערכים, רחל ציונית סוציאליסטית ורומנטית ללא תקנה. מיכאל הוא אדם שמאמין באוטופיות. כל בני האדם יתאחדו באמצעות שפה בינלאומית אחת האספרנטו, ובו בעת הוא ציני לגבי טבעו של האדם, הוא מאמין כי המלחמה תוביל רק להרג, אבל הוא גם מאמין במדע ובקדמה כתיקון עולם, כמי שלמד הנדסת חשמל, החידוש האחרון של תחילת המאה הקודמת. רחל מבקשת קרבה, אומרת דברים ברורים, מבטאת אהבה, ואילו מיכאל אהבתו חיוורת, מרוחקת. האם הוא באמת אוהב את רחל, האם הוא ביודעין מבקש אהבה לא ממומשת ?

רחל ומיכאל הם אנשים שחלומותיהם לא יפגשו לעולם, היא אומנם חולמת, אך גם ארצית ואופטימית, אישה של אדמה, והוא פסימי, איש של חלומות ושמיים, ללא אדמה, הפוחד להגשים חלומות, שלבטח יובילו לאכזבה מרה. הם כמו קווים מקבלים אבודים בחלל ובזמן ללא תקנה ותיקווה.

רומן היסטורי טוב, הוא כזה שמפגיש את בני האדם עם תהפוכות ההיסטוריה. עוד רגע תפרוץ מלחמת העולם הראשונה והעולם יהיה שונה מכפי שהיה, ברגעים של אי וודאות רחל בקשה זוגיות כאן ועכשיו, כמוקד חייה, ואילו מיכאל מתלבט, האם להגיע לפלשתינה בעקבות אהבתו, למקום שכלל אין בו חשמל, שהנופים בו כל כך צחיחים. האם להינתק ממשפחתו. הוא מהסס ומתלבט, ולא מעז לקבל החלטה גורלית, החמצה עליה יצטער. רחל נוטשת הולכת עם אהבתה השנייה, ארץ ישראל, בעקבות החברים, ברל, שז"ר, נפתולסקי וגורדון, האיקונים של העלייה השנייה, שנטשו אותה בחולייה, ובעקבות נופי הפלא שלבסוף הכזיבו גם הם אותה.

בקרון חתום למוסקבה מגיע לנין, להניע את המהפכה שתשנה את גורלם של מיליוני בני אדם. מיכאל נקלע למהפכה, כפסיבי ונגרר, אין לא עמדה משלו, וכשיש לו הוא מביע אותה בהתנצלות ומבין שעשה את טעות חייו. רחל לוקחת את חייה בידיה, היא מחוללת מהפכה, אבל אותה תכריעה לבסוף המחלה.

רחל ומיכאל הם נשמות שנועדו להיות קרובים לרגע אחד, ואחר כך להיבלע ולהימוג לתוך האירועים הגדולים. מיכאל ידוע רק כאפיזודה וכמוזה של רחל שלעומתו הצליחה להפוך את האכזבה והבדידות לשירה המהדהדת בעצמה הנוגעת ללב. גרץ ביצעה היפוך מדהים, היא הפכה את מיכאל הפסיבי לגיבור, אדם עם פוטנציאל ענק, אך בלתי ממומש, כבני אדם רבים אחרים שחלומותיהם מתמוססים .

למרות שסופו של הסיפור ידוע מראש, גרץ מצליחה ליצור עניין, במתח שמתקיים בין מיכאל ורחל, באופן שניסיתי להבין היכן היו נקודות ההחמצה, האם זה הם, או האם אלו האירועים הגדולים מהחיים, שסחפו אותם לגורלם, למקומות אחרים שהים ביניהם ( איזו מטפורה נפלאה ) ? גרץ משחזרת מערכת יחסים אנושית חזקה, מעניינת ומרגשת על רקע תיאור תקופתי מרהיב, היא לא מספקת תשובות מוחלטות, אלא משאירה ספקות ושאלות בלתי פתורות. השפה של הספר מדויקת, מעוטרת בשירה כיאה לספר העוסק במשוררת. הספר הזה עוסק בשאלה ענקית, החיים כהחמצה, מעניק חווית קריאה נפלאה. כריכת הספר עצמה מרהיבה ותואמת את תוכן הספר, ציור שיש בו תום ילדות בדמותה של סירת נייר המשייטת על גבי תכלת המים ורקע השמיים, כמו בחלום שמבקשים להישאר בו לנצח.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

זמר נוגה / רחל
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ -
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה ?

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רַב,
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרֵדָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

החלונות הגבוהים –זמר נוגה
https://youtu.be/9nkCDDaMEh0

דמותה הפואטית והטרגית של רחל היא בהכרח חומר מרתק לכתיבת ספר, ונורית גרץ, בשפה קולחת ויפה, אמנות בפני עצמה, הצליחה לשזור רומן מעניין בינה לבין מיכאל ולשבץ בעלילה, כמו צורף טוב, גם קטעי מכתבים ושירים שרחל כתבה.
המשקל הסגולי של רחל בעלילה קטן יחסית לדמותו של מיכאל וזה קצת מאכזב, בשל הסקרנות הרבה להכיר את רחל, אותה משוררת נפלאה שעד היום אני אוהב לשבת בבית הקברות של המושבה כנרת, לשלוף את ספר שיריה הנמצא לצד הקבר, ולקרוא משיריה.
נוגע ללב במיוחד הקטע בו מתארת נורית גרץ את גירושה של רחל מקיבוץ דגניה בגלל מחלתה, פרק כואב בחייה של רחל ומקומם אפילו.
הקצב של העלילה אטי, עד אטי מאוד, ולפעמים המחשבה שלי ברחה מתוך דפי הספר ונדדה למקומות אחרים. (ולא..אני לא סובל מבעיות קשב וריכוז :)... רוצה לומר, שזה ספר מעניין ואיכותי אבל הוא לא מתאים בהכרח למי שאוהב קצב מהיר יותר ועלילה סוחפת.

היא רואה את כל היופי המתפרץ של החיים מסביב. הוא רואה את הדמדומים ואת הגוויעה האכזרית הצפויה לכל יופי באשר הוא. רק עוד רגע, עוד מעט זמן הוא צריך. כדי להיפתח. כדי שיצליח לפרוץ את הבועה העוטפת אותו כנגד רצונו ומסרבת לשחרר. וגם רק עוד קצת סבלנות מצד רחל. אך שעון החול אוזל. הוא מצפה למשהו שיקרה לו. שלא יקרה לעולם. והיא מאבדת תקווה. פספוס אחד גדול ומתמשך. ואולי גם ההתנהלות שלה תורמת לעניין. שגרמה לאכזבות קשות גם קודם בקשריה עם אהוביה האחרים.
וברקע מחלתה וגם מלחמת העולם הראשונה המוסיפה משלה לקדרות הסיפור.
הספר כתוב היטב ומתאר בסופו של דבר מציאות, אבל אני נטשתי אותו באמצע. ידעתי מראש שהדכדוך הכללי יימשך עד הסוף ותכל'ס לא היה לי כוח לזה. לא כרגע.
לספר הזה הגעתי לאחר "יד אחות" שאהבתי. רחל המשוררת נכנסה לליבי ושמחתי על האפשרות לקרוא ולהרחיב עוד על החלק הזה בחייה - הרומן עם מיכאל.
ספר נוגה. מאד. כחייה של רחל

הספר מבוסס על חליפת מכתבים בין רחל המשוררת לבין מיכאל, בחור מלנכולי שהכירה בתקופת לימודיה בטולוז שבצרפת. כפי הנראה היה ביניהם סיפור אהבה קצר, שבסופו רחל חזרה לארץ-ישראל ואילו מיכאל חזר לבית הוריו ברוסיה. גרץ אמנם ערכה תחקיר היסטורי מקיף על שתי הדמויות, וקטעים מתוך מכתביו של מיכאל ובתים מתוך שיריה של רחל משולבים בטקסט, אך בסופו של דבר היא מגישה לקורא יצירה ספרותית עצמאית, שרבים מהפרטים בה בדויים, ועונים על הקריטריון הכללי של “יכולים היו להתרחש במציאות, גם אם אין לנו מושג אם אכן התרחשו”.

ההתחלה של הספר קצת קשה. גרץ מאמצת את הסגנון האיטי של המכתבים של מיכאל, ולכן לוקח זמן להיכנס להלך הרוח המתאים לקריאת ספר שכזה. אבל הסבלנות משתלמת. הבחירה שלה לאמץ דווקא את נקודת המבט של מיכאל, למרות שברור שרוב קוראי הספר מתעניינים בראש ובראשונה בדמותה של רחל, היא בחירה אמיצה ומאפשרת התבוננות מקורית, שלא נתקלתי בה במקורות אחרים שעסקו בדמותה של המשוררת המיתולוגית הזו, שהפכה לסמל של תקופה שלמה.

ההסתכלות על הפרויקט החלוצי ועל התנועה הציונית דרך עיניו הסקפטיות של מיכאל, מהנדס חשמל בהכשרתו ומורה במקצועו, שההיכרות שלו עם מה שקורה בפלשתינה היא רק דרך המכתבים והסיפורים של רחל, מאפשרת מבט ביקורתי על האידיאולוגיות הגדולות של התקופה – הקומוניזם, הסוציאליזם, הקיבוץ, הציונות – ומאירה אותן באור חדש. בפועל, מה שמניע את האנשים הקטנים שנרמסים תחת האידיאולוגיות הללו הוא רוב הזמן הדאגות הקטנות של אוכל, בריאות ופרנסה.

אחת הפנינים בספר היא דמותו של אביו של מיכאל, בוריס, שהיה רופא מוערך בבית חולים ציבורי, אך עם פרוץ המהפכה הבולשביקית איבד את מקום עבודתו ושקע בהדרגה למצב של דמנציה. כמו בספר הקודם שלה, על דעת עצמו, שבו תיארה מקרוב את ההתדרדרות של עמוס קינן עקב מחלת האלצהיימר, גם כאן מתואר התהליך באופן אותנטי ומכמיר לב. בכלל, הספר הזה הוא לא כל כך על מעשים, אלא יותר על יחסים, על מחשבות, על חלומות בהקיץ, על השאלה התמידית מה-היה-קורה-אילו, ואולי יותר מכול על געגועים.

במשך שנים קראתי את ספרי שירי רחל במהדורותיהם השונות, חלקם גם סִפְּרוּ על רחל עצמה. מהבחינה הזאת מהווה סִפְרָה של נורית גרץ חידוש מרענן. הוא עוסק בפרשת אהבתם של המשוררת רחל ומיכאל והחידוש המקורי כאן, שהוא מתרכז בנוסף לרחל, גם בדמותו של מיכאל. מדובר כאן במעין "דוקו דרמה", כפי שמקובל יותר דווקא במדיה הויזואלית. גרץ מתבססת כאן על אנשים אמיתיים ועל פרטים אמיתיים שקרו כשהיא בתפקיד ה"יודעת כל" שממלאה את הפערים שבין העובדות הידועות המועטות יחסית ע"י דיאלוגים וקריאת מחשבות גיבוריה שהם כולם פרי דימיונה... היא גם איננה מהססת להכניס לכאן, גם התרחשויות שמעולם לא קרו, כמו למשל חקירותיו של מיכאל ע"י הק.ג.ב . (אם כי קרו לאנשים אחרים כמובן) מבחינה היסטורית הספר מרתק בעיניי; שני גיבוריה המאוהבים של גרץ, לוקחים חלק באחת משתי תנועות היסטוריות מנוגדות, שנולדו במאה העשרים ובאופן פרדוקסלי עוינות אחת את השניה.(וכתוצאה מכך גם מפרידות בין שני הגיבורים): התנועה הקומוניסטית בגלגולה הרוסי והציונות בארץ ישראל. גרץ כאמור איננה תמיד מדיקת ואפילו אני שאין לי יומרות מיוחדות, מצאתי כמה שגיאות היסטוריות. רק לשם הקוריוז אזכיר למשל אחת מהן; בתקופה של שנות מלחמת העולם הראשונה כשחוזר מיכאל לרוסיה, בסיטואציה מסוימת מסופר שהוריו של מיכאל הלכו להקשיב לרדיו אצל השכנים...
(אני מסופק אם בכל רוסיה המפגרת טכנולוגית אז , היה אז אפילו מכשיר אחד של רדיו ביתי... אך לא ארחיב על כך...)
בעיניי החולשה של הסיפור, היא דווקא בתיאור הרומן עצמו בין השניים, שמתרחש בטולוז שבצרפת. אין שם שום דרמה, מיכאל שותק רוב הזמן ומי שיוזמת את הדברים היא רחל שגם מדברת יותר... לעומת זאת דווקא בהמשך, כשיש אפשרות למחברת להסתמך על חליפת המכתבים בין השניים ועל העובדות ההיסטוריות האמיתיות שקרו, מתחיל הסיפור לקבל עומק ואף ממש לרתק ולרגש. מיכאל של הסיפור הוא מיכאל שהוא בעצמו יוצר אידיאליסטי הרבה יותר ממה שידוע לנו על מיכאל האמיתי. אך כתוצאה מכך הסיפור מתחיל לרתק ביותר ואילו דמותה הדרמטית של רחל, אהבותיה הנכזבות ומותה בטרם עת ממחלת השחפת, מהווים גם כך חומר דרמטי אמיתי, שבו העובדות המרתקות גם מוצקות בהרבה ...
הספר משובץ בקטעים משיריה הנפלאים של רחל וכמובן בשיר הידוע המזוהה עם אהבתה למיכאל שמתחיל כך:
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?
בסיכומו של דבר, התמונה הכללית בעיניי, היא של ספר טוב שנהניתי לקרוא.

אי אפשר שלא להעריך את נורית גרץ על כשרונותיה הברוכים בכתיבה וספרות. ספר זה לא היה נכתב אלמלא גרץ.
הספר ים ביני לבינך אינו עוד רומן על חייה של רחל. הספר צמח מתוך מחשבה (של גרץ) על מיכאל, מי שהיה המחזר והמאהב של רחל, למרות שבמשך מרבית שנות חייהם הם לא ראו זה את זה ובקושי התכתבו זו עם זה, אבל הקשר הרוחני, הרגשי העמוק ביניהם זכה להדגשה יתרה בכתיבה של גרץ.
רחל עלתה לפלשתינה, כדי להיות חלוצה ולעסוק בחקלאות. מיכאל נשאר ברוסיה וטיפל בשני הוריו, פיתח קריירה כמורה בתחום הנדסת חשמל. מה מנע ממנו להצטרף אל אהובת ליבו? זאת השאלה. שכן מרבית הספר עוסק בקשר הנפשי שלו אליה, בחיפושיו אחר שירים שפרסמה וניסיון לדלות מהם מידע על מצבה הבריאותי, האהבה שלה אליו, המקום ששמרה לו בליבה במשך השנים.
גרץ עושה חסד עם שיריה של רחל כשהיא מביאה קטעים מתוכם בספר, ועל ידי כך שומרת על מראית עין של אהבה מתמשכת ורגש עמוק בין השניים. אולי הייתה לגרץ הרגשה שעליה לעשות חסד עם מיכאל, כדי שלא יישאר דמות שוליים בחייה של רחל. אחרי ככלות הכל, הוא המשיך לחשוב עליה יומם ולילה, לפי גרץ כמובן, וחבל שיישכח.
האם כל מחזריה של רחל זכו להתייחסות כזאת? אינני יודעת. מה שידוע לכולנו הוא שרחל עצמה זכתה בכתרים רבים שנקשרו לראשה.
הספר אינו ספר חובה, אם כי לאנשים מסוימים, חדי עין ואניני טעם, המעריכים את רחל המשוררת, הייתי ועוד איך ממליצה לקרא אותו.

יצירה ספרותית מיוחדת במינה של סופרת מאד מוכשרת. סיפור אהבה מוחמצת בין רחל המשוררת למיכאל המיואש. הספר כתוב בשפה גבוהה, פיוטית לירית.
סיפור קורותיה של רחל סיקרן אותי מאד. היא נפטרה משחפת בגיל צעיר ללא בעל ומשפחה.
כשיצא הספר הזה, מיהרתי להשיגו. אהיה כנה ואומר שסגנון הכתיבה לא היה לי קל, הספר לא זרם לי בהתחלה ואפילו חשבתי לנטוש. אני מאד שמחה שהמשכתי כי לקראת האמצע כבר נשאבתי וממש נהניתי ממנו.
הסופרת ערכה מחקר מקיף כדי לגלות את סיפור האהבה בין השניים. הסיפור מבוסס על 29 מכתבים שמיכאל שלח לרחל. את התשובות שרחל ענתה לו לא ניתן היה למצוא ולכן הסופרת ניחשה אותם דרך התשובות של מיכאל. למרות המחקר המקיף, עדיין יש פרטים שלא נחשפו ונשארו בגדר תעלומה, כגון היעלמותו של מיכאל. אולי בעתיד יתבהרו הדברים כפי שהסופרת מציינת באחרית דבר.
רחל באה לטולוז שבצרפת כדי להשתלם בתחום החקלאות והציור. בשנת 1913 היא פוגשת מהנדס חשמל יהודי בטולוז, מיכאל. למיכאל יש חלומות. השניים נקשרים ונפגשים לעיתים קרובות ועם הזמן הם מתאהבים.
לאחר שנתיים רחל מחליטה לעלות לארץ ישראל ומיכאל מחליט לחזור לרוסיה לאמו ולאביו החולה. למרות שמיכאל נקשר לרחל, הוא לא אומר לה את מה שהיא רוצה לשמוע, שתישאר איתו. ככל הנראה שהוא בעצמו לא יודע מה הוא מרגיש והאם מה שיש ביניהם זאת אהבה. הוא גם לא יודע מה הוא רוצה לעשות בעתיד.
מיכאל חולם על סוציאליזם וציונות אך הוא אינו צופה את העתיד נכון ולכן חושב שיש לו זמן ומתישהו יצטרף לרחל. הוא לא פעיל פוליטית והוא די פאסיבי. הוא כותב ספרי חשמל ומכתבים אבל לא מצליח להביא את עצמו לידי מעשה פיזי – פגישה עם רחל.
הוא יושב ימים שלמים וחולם על רחל, מתאר את חייה היפים כפי שהם משתקפים מהמכתבים שהיא שלחה לו. למכתבים מצורפים שירים שהיא כתבה ורק אחרי זמן רב כשהוא שומע שהיא חולה בשחפת הוא שם לב שבשירים היו רמזים לכך שהיא חולה ובודדה והוא לא קלט. לאחר זמן, נודע לו על מותה בהיותה בת 40. רחל גססה בביתה, עשתה מסע מרגש לבית מרפא בגדרה אבל התעקשה לחזור לתל אביב כדי למות בה. היא היתה בודדה, אנשים פחדו לבקר אותה מחשש שיידבקו. הוא מייסר את עצמו שלא היה שם איתה. עכשיו כבר מאוחר מדי.
לא ידוע מה עלה בגורלו של מיכאל. האם נאסר? האם ניסה להגיע לארץ ישראל כדי לפגוש את רחל?
למרות המחקר המקיף, לא נמצאו פרטים על גורלו של מיכאל. היו כמה אופציות והסוף שבחרה הסופרת עבור מיכאל הוא סוף אופטימי עבורו.
ממליצה בחום!

סיימתי לקרוא לפני כשבוע את יד אחות החדש של נאוה מקמל עתיר העוסק במסע חייה של רחל המשוררת.
הספר מוזכר שם ועורר בי סקרנות וכתוצאה מכך התחלתי בקריאתו.
הביקורת שלי די מוטה בגלל שמבחינתי הספר מהווה מעין חלק ב׳ של יד אחות או משלים שלו כדי לסגור את המעגל של קורות חייו של מיכאל ברנשטיין.

האידיאל נראה לי קריאת 2 הספרים בו זמנית על פי הסדר הכרונולוגי המופיע בהם כדי לקבל את התמונה המלאה של סיפורה של רחל ושל סיפור אהבתם.

בפני עצמו הספר נראה לי חסר מעט (לפחות מהכיוון של חיי רחל). הספר חצי הסטורי וחצי בדיוני. מבוסס על העובדות הידועות על מיכאל ומשובץ בדמיונה של הסופרת.

הספר מלווה את מיכאל לאורך חייו לרקע התהפוכות ברוסיה ממלחמת העולם הראשונה, דרך מלחמת האזרחים והמהפכה הבולשביקית ועד החיים תחת השלטון הסטאליניסטי.
הכתיבה יפה וקולחת ותיאור חיי מיכאל על רקע המצב הקשה ברוסיה מעשיר ומלמד על הנעשה בתקופה. אך בכל זאת הייתי מגדיל את הנתח של רחל בסיפור וקורותיה כדי ליצור איזון בסיפור האהבה, ולכן, ההמלצה שלי היא לקרוא את 2 הספרים. בו זמנית או קודם את יד אחות.

מומלץ למי שמתעניין ומחפש להשלים ידיעותיו בחיי רחל ובתקופה ולקוראי יד אחות :-)