בקריאה בספרים בריטיים יש תמיד את הבעייה הקבועה הזאת. מדובר בחברה מרובדת, ובה ההבדלים בין המעמדות משמעותיים ביותר. עכשיו זה קצת בעייתי, כי הכותבים בבריטית כותבים בראש ובראשונה לקהל בריטי, ולכן ההבדלים האלה שקופים עבורם בדיוק כפי שהם שקופים לקהל היעד המידי, ולכן הם לא טורחים להסביר את ההבדלים, וגם לא את המשמעויות הנובעות מהם. התוצאה, לקורא הבלתי-בריטי היא קצת כמו קריאה בספר מד"בי, כלומר תחושת זרות התורמת לעלילה. עם זאת, שלא כמו בספרי מד"ב, הזרות אינה מתפענחת במהלך הספר, ולכן הסוף נשאר עמום כמו ההתחלה, והפיענוח (באם מדובר בספרות מתח או בלש) לוקה בחסר.
המפקח טוני מקלין אינו אנגלי. הוא סקוטי ומתגורר ועובד באדינבורו. זו עוד בעיה בקריאה בספרים בריטיים, שכן "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד" (זה השם הרשמי, מוזמנים לבדוק) כוללת מלבד אנגליה את ווילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. הן אומות נפרדות, למרות שהן לא מדינות ריבוניות, ויש להן ממשל עצמאי. מבולבלים? גם אני. ובכן מקלין הוא סקוטי, ממשפחה אמידה ומבוססת היטב. והוא עובד במשטרה. לפרנסתו. וגם שלא לפרנסתו. אם נספיילר כאן קצת, במהלך העלילה נופל ברשותו הון קטן בירושה, כזה המאפשר לו לעזוב את העבודה ולמלא את חייו בניהול השקעות בנכסים ניידים ולא ניידים. הוא לא עושה את זה. מתקשים להאמין? גם אני.
עכשיו, כשפתרנו את הבעיות המבלבלות האלה אפשר לראות מה מקלין עושה. אז הוא עובד במשטרה, ולכן חוקר מקרי רצח. החקירה העיקרית שלו הוא גופת נערה שמתגלית במרתף אטום. הבגדים שלה מורים על כך שהיא נרצחה לפני שישים שנה, תנוחת הרצח רומזת על רצח פולחני, והקונטקסט כולו הופך את מקלין לסקרן. חוץ מזה הוא מטפל במקרי רצח חדשים יותר, כאלה שתחת סמכותו וכאלה שלא, ומטפל במקרי גניבה ושוד, וכן בגל התאבדות מוזר. וגם מסתכסך עם קולגות, מזהם זירות רצח ופוגע בשרשרות ראיות, מטפל בסבתא הזקנה שלו ומבקר את חבריה הקשישים. ויש לו גם זמן לקשרים רומנטיים. איש רב פעלים הוא המפקח מקלין. אך מרוב פעלים נוצרת עלילה סבוכה שקשה להבין וקשה לעקוב אחריה. שם הספר יוצר תעלומה בפני עצמו, אלא אם מדובר בסיבוב נוסף של האירוניה הבריטית המפורסמת, שמובנת לבריטים בלבד. וכך חזרנו לנקודת ההתחלה של הסקירה.

















