• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

מאת קריסטין הרמל

הביקורת של אני =]

תמונה של אני =]
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

מאת קריסטין הרמל

הביקורת של אני =]

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אני =]
הוצאה לאור:הכורסא ומשכל
שנת הוצאה:2013
סדרה:פרוזה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
omezbn
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“ספר מצויין,חוזרת אליו שוב ושוב.”

67/96
ביקורות על המתיקות שבשכחה
הבאה
פלפלית צהובה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

בהחלט ספר מתוק, לפעמים קצת מתוק מידי (אפילו בשבילי). נוטה קצת להיות צפוי וקלישאתי.
אבל עדין ספר טוב, מעניין ממש וזורם..
במיוחד אהבתי את המתכונים שהיו בספר מידי פעם! אולי אנסה אותם בהזדמנות;)

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ר ו נ י ת
ר ו נ י ת
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של סקאוט
סקאוט
3קוראים|גיל ממוצע50|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אני =]

אני =]

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
104 ביקורות•236 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של אני =]
אני =]
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות104
לייקים שקיבלה236
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת42מדע בדיוני ופנטזיה16ספרות מקורית14

דיון על הביקורת

3 תגובות
Command
Command•לפני 10 שנים
XDD
סקאוט
סקאוט•לפני 10 שנים

חחח , מחשבות ,אהבתי את המשפט !

מורי
מורי•לפני 10 שנים

ספר טיסה. מטיסים מהיד בשאט נפש.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אני =]

מה שאחרים חושבים בי

מה שאחרים חושבים בי

יואב בלום

טוב, מזמן לא כתבתי ביקורת על שום ספר, אבל אחרי שכל כך נהניתי מהספר הזה וראיתי שרוב הביקורות פה לא טובות, הרגשתי שאני חייבת לאזן קצת את הדף:)

בקיצור- בעיני הספר הזה מעולהה (תוסיפו עוד הרבה פעמים את האות ה"א). קראתי אותו בנשימה אחת.

ובאירוך:)-
קונספט מקורי (כצפוי מיואב בלום). כתיבה משובחת. אני אחת שקוראת ממש מהר, אבל ספר כזה גורם לי להתעכב קצת יותר על כל משפט כדי ליהנות מהיופי שלו. עלילה זורמת- הסופר זורק אותך בבת אחת לתוך ההתרחשות, ובמקביל יש קפיצות חזרה לעבר שגם אהבתי. הגאונות של לכתוב פעמיים את אותה סיטואציה, רק שבפעם השניה יש רובד נסתר וגאוני (לא רוצה לפרט כדי לא להרוס). תיאור מדויק ומדהים של רגשות- במיוחד בקטעים שדברו על הורים וילדים. דמויות שתיארו לך בצורה אחת בתחילת הספר וגיבשת עליהם דעה (שהם לא מי יודע מה...), ובהמשך אתה מגלה עוד רבדים שלהם ומבין שטעית לגמרי. הרבה סימבוליות יפה- הגיבור שלא יודעים את שמו, *אזהרת ספוילר**-

המסך הלבן – כשאין את העין והאוזן של הסביבה שרואה ושומעת אותך, משהו בך נשבר ומתהפך. ההשפעה הדו כיוונית של הסביבה על המחשבות שלך ולהפך.

**** עד כאן ספוילר.
בכלל יש שלב בספר שהסופר מצליח ליצור הרבה חוסר ודאות, אתה כבר לא יודע מה הדבר הבא שיקרה, מי טוב ומי רע. ועוד "גימיק" שאני ממש אוהבת, שמשתמשים באותיות עצמן שבספר, בצורת הטקסט, כדי להעביר רעיונות ותחושות. מעולה מעולה מעולה.

זה נכון שיש בספר קצת הרבה תהיות פילוסופיות, שלעיתים קצת נוטות ונופלות לקלישאות. והרבה מידי דמויות מכדי שכולם יתפתחו כמו שצריך. אבל מבחינתי אלה היו פגמים קטנים יחסית לכל הטוב הזה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אני =]
מבוטל

מבוטל

ספר חמוד ממש.
במושגים שלי - קיטשי טיפ טיפה יותר מהרצוי. היה שלב שהסוף אליו מתקדם הסיפור כבר היה ממש ברור, ונשאר רק לחכות שהגיבורה המטופשת תבין את זה בעצמה;) והיו גם כמה מהמורות שהסופרת פשוט בחרה לדלג עליהם באלגנטיות (נגיד מה המשפחה של נינה אומרת על המעבר, אם היא בקשר איתם בכלל.. היו על זה שתי מילים, ואז זהו, ביי ביי משפחה), והיו דמויות שהיו קצת שטוחות מידי בעיני. אז קצת קיטשי מידי אבל לא נורא.
בעיקר אהבתי את הכתיבה היפה, את האווירה שהיא מצליחה ליצור. ואת זה שתכלס זה ספר על ספרים ועל אהבה לקריאה. זה רעיון מעניין לכתוב ספר כזה, פנייה בטוחה לחובבי הז'אנר. כמו לכתוב שיר על מוזיקה, או לצייר/לפסל משו על אומנות. אז נחמד לפגוש מקרוב תולעת ספרים, מצד שני חלק מהריפרורים לספרים היו מיותרים בעיני ולא תרמו לרמה, ובלי להעליב- גם לאהבת הספרים יש גבול (לחפש ספר שישנה את חיי הלקוחות, ספרים הם כמו יצורים חיים וכל זה..).
בסך הכל אבל ספר כיפי וזורם, למרות כל החסרונות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אני =]
לבד בפריז

לבד בפריז

ג'וג'ו מויס

חברים, תפסיקו לתרגם ספרים של ג'וג'ו מויס. לגמרי ברור שנגמרו כל הספרים הטובים שלה, ונשארו רק השאריות. חכו שהיא תוציא עוד ספר טוב, ואז. בתודה מראש.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אני =]
שם צופן: וריטי

שם צופן: וריטי

אליזבת וויין

ספר פשוט טוב. רק כשעוברים שלב מסוים בספר מבינים כמה הוא גאוני. זאת היתה בחירה טובה של גילי בר הלל לתרגם אותו לעברית כי באמת יש בו משהו מקורי ומיוחד. פשוט תקראו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אני =]
הפונדק במפרץ רוז

הפונדק במפרץ רוז

דבי מקומבר

באמת לא משהו.
הכתיבה פשוט לא טובה.
טרחנית ונכנסת לפרטים איפה שלא צריך (מה בדיוק כללה הארוחה, כל פסיק בכל small talk), ושטחית ורדודה בדיוק איפה שהיה צריך להעמיק (כל הבעיות שנפתרות בקלות רבה כל כך, אנשים שהתנכרו זה לזה שנים ופתאום מדברים בגילוי לב..).
בהתחלה התלבטתי אם זה קשור לתרגום, אבל ככל שהספר התקדם החלטתי שהתרגום לא היה יכול לגרום לכל זה בכוחות עצמו.
אין לי בעיה עקרונית עם ספרים קיטשיים, אבל פה זה פשוט קיטש גרוע. האהבה שמחכה לך בסבלנות עד שתקלוט שהיא שם, שיחות השלמה והרגעה עם אנשים שכבר אינם... ברצינות??
גם לא קניתי את זה שכאילו בעלת הפונדק עזרה לאורחים להגיע לתיקון בחיים שלהם... היא לגמרי היתה ברקע ולא עשתה שום דבר מיוחד.
ועוד לא דיברנו על הדרמטיות.. והפסיכולוגיה בגרוש..
בקיצור, לא. ממש לא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אני =]
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

ספר מעולה! בהחלט עקף את המדריך לימים הקרובים (אולי כי היו פחות חורים בעלילה), ואפילו הגיע לרמה של מצרפי המקרים.
הדבר היחיד שקצת הפריע לי בהתחלה זה שהיה מיחזור של אלמנט בולט בספר השני (*ספוילר למי שלא קרא את המדריך לימים הקרובים): הקטע של להיכנס לגוף של מישהו אחר, הזכיר לי איכשהוא את הרעיון של לחלוק חוויות שמישהו אחר עבר. בספר אחד השארנו את הנפש ושינינו את הגוף, ובשני- הגוף נשאר אותו דבר אבל הנפש משתנה ועוברת חוויה. קצת כאילו לעבד את אותה סוגיה משתי נקודות מבט הפוכות... אז בהתחלה קצת התאכזבתי שהרעיון לא לגמרי מקורי וחדש (כמו שמאפיין את יואב בלום בדרך כלל), אבל ככל שהספר התקדם זה הפריע לי פחות, כי הסופר ממש פיתח את הרעיון החדש ולקח אותו לכיוונים אחרים ככה שזה היה מספיק שונה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אני =]
הנערה מכיכר טיימס

הנערה מכיכר טיימס

פאולינה סיימונס

הנה כמה מוטיבים חוזרים שפאולינה סיימונס כל כך אוהבת ***חצי ספוילרים...***:
בהתחלה תוצג בפנינו בחורה אלטרואיסטית ומעט חסרת חיים. לפתע פתאום היא תכיר גבר קשוח עם כמה סודות "אפלים" ונטייה כלשהיא להתפרצויות זעם. הבחורה תתגלה ככל-כך פגיעה ומסכנה והגבר הנחמד רק ינסה להגן עליה מכל סובביה חסרי ההתחשבות. הקשר איתו איכשהוא ימצא בקונפליקט עם הנאמנות למשפחה, ובאיזה שהוא שלב יפרצו כמה וויכוחים סוערים. וכמובן שהכל יתובל בהרבה מלודרמטיות והגיגים מתוחכמים על החיים.
מי אמר שהספר הזה שונה מאוד מפרש הברונזה...?

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]
לא מפסיקים אהבה באמצע

לא מפסיקים אהבה באמצע

ליאור אנגלמן

יפה כל כך.
כתיבה מיוחדת ומלאת מחשבה, עלילה לא שגרתית, אנושית ונוגעת.
ההתחלה קצת איטית, ולקח לי קצת זמן להיכנס לעלילה, אבל אחרי שנכנסתי לא יכולתי לצאת.
זה סוג הספרים שאני אוהבת שסופרים דתיים כותבים. ספרים שמוכיחים שאפשר לכתוב טוב ומעניין, בלי להיכנס לפינות שהצנעה יפה להם (לדעתי), ובלי שזה יוריד בכהוא זה מהרמה הספרותית של הספר. ספר שהסופר כותב ממקום אמיתי ועמוק בתוכו, מתוך תפיסה "דתית" רחבה ומקיפת חיים.
פשוט תענוג.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]
אור בין האוקיינוסים

אור בין האוקיינוסים

מ.ל. סטדמן

רעיון יפה במקור, אבל איכשהוא הוא התמסמס לאורך הספר.
היה לפעמים משהו קצת לא אמין בתיאור של הדמויות, התגובות, המחשבות...הקפיצות בזמן לקראת הסוף גם הורידו מתחושת ה'אמיתיות' של הספר ונתנו תחושה שהסופרת העדיפה לדלג על כמה מהמורות בדרך (אם כי על אחרות היא התעכבה מאוד).
לא הצלחתי גם להתחבר ב-כ-ל-ל לאחת הדמויות הראשיות- איזבל. אני יודעת שעברו עליה כמה דברים לא פשוטים ושאני לא אמורה לשפוט אותה, אבל לאורך כל הספר היא הפגינה חוש צדק כל כך מוטה ומעוות שממש לא יכולתי לסבול את זה. מה שהיה ככביכול "נכון" בעיניה מתחילת הסיפור ונעשה כבביכול "לטובת הילדה", היה שגוי להחריד מבחינתי וברור שנעשה מסיבות אנוכיות בעיקר. ואז ככל שהעלילה הלכה והידרדרה לה מבחינה מוסרית, התחרפנתי יותר ויותר...
המשכתי לקרוא כי העלילה היתה כל כך משוגעת (לא במובן הטוב) וניסיתי להבין לאן כל זה הולך.
די מאכזב, בקיצור..

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]

ביקורות נוספות על "המתיקות שבשכחה"

המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

הקופסא הזו עם הכנפיים שעפה בשמיים תמיד מלחיצה אותי. "הסרטים" על קלקולים אפשריים של מטוסים מביאה אותי לחשוב על דרכים איך להסיט את המחשבות למקומות אחרים. לכן הספר הזה היה מושלם לטיסה. גם אם קצרה.

יש לציין שהספר "עף" מהר יותר מכנפיים. הוא מתקתק משום כל המתכונים המתוקים שבו. הוא גם מר בגלל זיכרונות השואה והבריחה שבו. הוא רומנטי כי יש בו אהבה כמו בסרטים. זהו ספר שמאמין באהבה "עד שהמוות יפריד". העלילה מעבירה חוט מהעבר לעתיד כמין מטוטלת זהו סיפור שמתמקד ב 4 דורות של אופים. העלילה גורמת לקורא להעריך עסקים של משפחות שעוברות מדור לדור. זה נוסך בקורא הרגשה שצריך לשמור ולשמר עסקים כאלה.

כשאני מגיעה בשיטוטי לרחובות בהן יש חנויות קטנות ומטריפות אני הכי מאושרת. יש שם נגיעה אישית בכל פריט. יש פעמון על הדלת. מוזיקה שכנראה בעל החנות מטורף עלייה. העיצוב שכנראה מקורו בטעם אישי ופחות מסחרי משדר אווירה שונה מבתי כל בו גדולים שהקונים הולכים שם לאיבוד.

כדי לא לעשות ספוילרים ועדיין לספק סקירה ראויה רק אומר שיש בעלילה מוטיבים שבהחלט שווים לחשוב עליהם גם היום. מוטיבים שאהבתי מאוד.

על העלילה:

הופ קמה לפנות בוקר לקונדיטוריה. מכניסה מגש דניש, מוציאה קרואסונים, מערבבת, מקמחת, מכינה את הקונדיטוריה לרגע שבה אנשים יכנסו לקפה ומאפה שימתיק להם את היום. העלילה מתחילה ונגמרת בקונדיטוריית "כוכב הצפון" שבקייפ קוד ארה"ב. יש לה ילדה מתבגרת זועפת בגלל הגירושין שהוריה עוברים. יש לה כמה מחזרים שהיא מנפנפת וסבתא חולת אלצהיימר. עד כאן מסובך אבל לא כמו הסיבוך הרציני בהמשך כשתגלה מי היא ומאיפה באה. כשתיסע לפריז ותדבר עם אנשים עם מספרים על הידיים. עם תמונות וסיפורים שיגרמו לה לבכות ולרעוד. עם חיפוש אנשים אבודים וחיבור ביניהם. ועם חוש ריח מפותח שגרם לה להגיע למאפייה של מוסלמים ולגילויים מרעישים על 3 דתות שהתכנסו יחדיו בכדי להילחם באיש מטורף עם שפם שסחף והרס כמעט את העולם. הגילוי המרעיש מבחינתי הוא שבצרפת מוסלמים נוצרים ויהודים חברו יחדיו והחביאו יהודים שברחו מהחיילים הנאצים. בעולם תקין זה בדיוק מה שהייתי מצפה שיעשה.

זה לא ספר עמוק, זה לא ספר עם עברית יפה "שמפילה אותך לקרשים" אך זה ספר עם סיפור נפלא שנקרא בלגימה אחת. סיפור שקל להזדהות אתו. ולמי שאוהב לאפות כמוני יש מתכונים נפלאים.

עוגיות מרנג בן לילה/מתכון אחד מהרבים שישנם בספר

חומרים:

2 חלבונים
חצי כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
חצי כוס שוקולד צ'יפס

הוראות הכנה:

מחממים תנור ל 180 מעלות
מקציפים חלבונים במהירות גבוהה
מוסיפים סוכר באיטיות
מאטים הקצפה ומוסיפים וניל
מקפלים שוקולד צ'יפס פנימה בעדינות
יוצקים בכפית לתבנית
מכניסים את התבנית לתנור
מכבים תנור ומשאירים את התבנית לכל הלילה
ובבוקר הפתעה גדולה
בתאבון....

לפני 6 שנים•
★★★★★
•חני
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

עכשיו זה ברור לי:
'קריסטין הרמל' "not my cup of tea".
לא מתחברת לסגנון כתיבתה, לניסוח ולהשתדלות המתמדת להסביר לקורא/ת
כל משפט, הגיג , או התפתחות בעלילה.
"אני מעיפה מבט בשעון....אני קופאת לרגע...אני רגילה לאחרונה...
אני בולעת רוק....אני נכנסת...."
כל הניסוח הזה של "אני ואני" נמצא בתוך פסקה אחת!! בלתי נסבל מבחינתי :)

הסיפור נסוב על הופ (36) גרושה + ילדה הנאלצת לחזור לבית ילדותה על מנת
לעבוד בקונדיטוריה 'כוכב הצפון' שהקימה סבתה רוז החולה בשיטיון (דמנציה).
לרוז המאמי יש רגעים של צלילות, בהם היא חושפת סודות רחוקים.
הנושא הוא מעניין, אבל הרדידות של הכתיבה הכריעה את הכף,
ובעמוד 57 סגרתי את הספר.

הספר מוגדר "רב מכר עולמי" ועפ"י סקירה של גוגל 94% סימנו לייק,
אצלי זה לא עבר. התחברתי לביקורות הפחות אוהדות כמו:
כתיבה דלה, קיטש אמריקאי, משעמם וצפוי, שטחי, וכמו שכתבה שרון,
לכאורה כל המרכיבים קיימים , אך הספר רדוד מאוד.
בשורה התחתונה, ספר שהוא מעין אופרת סבון טלוויזיונית.
אפשר לוותר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•michalus
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

"ספר מרגש עם תוכן עמוק שעוסק בכוחם של זיכרונות ובקשרים בין-דוריים. מה שהופך את הקריאה לחוויה כל כך מיוחדת היא הכתיבה המצוינת של קריסטין הרמל – היא כותבת בצורה סוחפת ואינטליגנטית שפשוט 'שואבת' אותך פנימה אל תוך הסיפור המשפחתי. למרות הרקע ההיסטורי הלא פשוט, הספר שומר על טון של תקווה ואופטימיות ולא מרגיש מעיק. מומלץ מאוד למי שמחפשת ספר עם לב ועומק שנכתב על ידי סופרת שיודעת להחזיק את הקורא מהרגע הראשון."

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•דולפין
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

קוראת את הביקורות ולא כ"כ מבינה למה מעקמים את האף. סיימתי לקרוא אותו היום ואני נפעמת. כן, אולי העלילה צפויה (באופן מסויים, לפעמים היא דווקא די מפתיעה)
אני דור שלישי לשואה ולכל סיפור או אזכור אני מתייחסת ביראת כבוד. גם לי במשפחה יש תעלומה שלא נפתרה וכבר מאוחר מידי. הסיטואציות הבין דוריות שקושרות ולא קשורות לשואה, אלא גם ליחסים, לפתיחות, למסורת משפחית נגעו בנקודות מאוד רגישות וחבויות של ליבי.
הספר נקרא מאוד בקלילות, ואני סולחת על כך שהוא לא סחט דמעות. יצאתי עם תובנות מסויימות לגבי ראיה שלי את בני משפחתי וזה מספיק לי, ועל כך אני מודה.
הייתי אומרת על הספר - יש יפים ממך, אבל אין יפה כמוך. אה, והכנתי עוגיות שקדים לפי אחד המתכונים של הספר, והן דומות להפליא לעוגיות שסבתא שלי הייתה עושה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•ענתי10
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

הופ, בעלת קונדיטוריה שהיתה בבעלות משפחתה במשך כ-60 שנה מגלה דרך סבתה חולת האלצהיימר שחווה רגע של צלילות על העבר המשפחתי שלה. מאוד קיטשי, מתקתק ודי צפוי. אני רואה שאני ממש בדעת מיעוט כאן, אבל לא אהבתי את הספר. אולי הגעתי עם ציפיות גבוהות מדי.
כן, הוא נחמד, מרגש, אבל באמת שקראתי ספרי שואה טובים יותר. בתור ישראלית, יהודיה (אשכנזיה) העיסוק בנושא כאן הרגיש לי שטחי ולעוס. הרגשתי שאני קוראת ספר שנמצא ברשימת קריאה בתיכון של פרבר אמריקאי. בכלל, הרגשתי במהלך הקריאה שהספר הזה מכוון לקהל האמריקאי שלא מכיר ולא מחובר לנושא והספר בא להפגיש אותו עם השואה והיהדות באופן כללי בפעם הראשונה (כן אני יודעת שזה נורא סטראוטיפי לכתוב את זה). הרגשתי שבארבע מאות העמודים של הספר הסופרת ניסתה בכל מאודה לדחוס כמה שיותר הסברים ליהדות, היהדות ביחס לדתות אחרות, מונותאיזם, ואפילו אסון התאומים השתרבב לו (הרי חייבת להיות נגיעה אליו, לא?).

זהו ספרה הראשון של קריסטין הרמל שאני קוראת וכרגע אין לי כל כך חשק להמשיך לספרים האחרים. מה שכן, אני מודה לה על כל המתכונים שיש בספר. בתי ואני אוהבות להעביר זמן איכות באפייה בסופי השבוע, אז יש לנו מתכונים חדשים להשתמש בהם.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•michal_84
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

רומן פשוט, סיפור אהבה פשוט, המערבב את שלוש הדתות לאידיליה פרוגרסיבית לצערי רחוקה מהמציאות. יחד עם מוראות השואה מטובלית במטעמים מתוקים, וכל זה עטוף בנצנצים וורודים של סיפור אהבה מתקתק.
למרות זאת אהבתי את הסיפור והעלילה וגם אני התאהבתי בגיבורה הופ.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•avner
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

זהירות - קלקלנים!

באמת מתיקות. הכול מתוק מסביב - חלק גדול מן הספר מתרחש בבית קפה ובמאפייה הצמודה לו. בספר משובצים מתכונים של המאפים המתוקים המוזכרים בו. והמתיקות היא לא רק זו שמשמינה ומעלה את רמת הסוכר בדם, אלא גם מתיקות מרגיזה בעלילה. אמנם יש הרבה צרות, נישואים שהתפרקו בגלל ניכור ובגידה, מחלות ומוות, קשיים כלכליים חמורים - המאפייה שנמצאת בבעלות המשפחה כבר שלושה דורות עומדת להיסגר בגלל חובות וחוסר יכולת לקבל אשראי בבנק - אבל כמובן שאנשים טובים באים לעזרה, ושמעבר לפינה מצפה אהבה. ומעל לכול - יש מתיקות שבסגירה המתקתקה של כל המעגלים האפשריים - הרומנטיקה מנצחת את הנאצים, את המרחקים הפיזיים ואת מרחק הזמן.
באיזשהו שלב המתיקות הזאת מעוררת בחילה - הסופרת כל כך נחושה להראות לנו שהכול טוב ויפה שהספר הופך לעתים לדידקטי ממש. תוכלו להבין כמה אחוות העמים והדתות חזקה מכול - הרי המוסלמים השתתפו בהמוניהם בהצלת יהודי צרפת, כאחיהם הנוצרים. מעניין מי היו אלה שרצחו יהודים רבים כל כך - אולי חייזרים מן החלל החיצון? הרי בני אברהם - הנוצרים המוסלמים והיהודים - רק סייעו זה לזה להינצל.
מהי המתיקות שבשכחה? רוז, הסבתא המאושפזת במוסד לחולי אלצהיימר, שכחה הכול, אינה זוכרת שבתה היחידה נפטרה, אינה מכירה את נכדתה הופ ואת נינתה אנני, אינה זוכרת את קורות חייה. אך מפעם לפעם יש שעות של חסד וערפל השכחה (המתוק כנראה) מתפוגג לזמן קצר. באחת מאותן שעות חסד מצליחה רוז להעלות על הכתב רשימה של שמות ודורשת מנכדתה לנסוע בהקדם לפריז כדי לגלות מה עלה בגורל האנשים הללו. החיפוש מגלה את ההיסטוריה האמתית של רוז, זו שהקפידה להשכיח ולמחוק במהלך חייה. מסתבר שרוז איננה מי שהכול חשבו שהיא. היא יהודייה שהתאהבה בחייל אמריקני במלחמת העולם והגיעה בעזרתו לארה"ב. משפחתה נספתה בשואה.
החיפוש גם מגלה אנשים חיים, לא כולם נספו בשואה. יש עדיין אנשים שזוכרים את רוז ומתגעגעים אליה.
סיום הספר מביא את הדרמה המתקתקה לשיא. יש איחוד ומוות מתוזמר היטב.
והכול בא על מקומו בשלום - הופ מוצאת אהבה וכסף שמכסה ברווח את כל חובותיה ומבטיח את המשך הקיום של המאפייה.

אז למה בכל זאת דירגתי את הספר כספר טוב?
רק בגלל המחשבות שמבעבעות אצלי מאז שקראתי אותו. ספר שמצליח להשאיר רושם ולעורר נחשול של מחשבות וזיכרונות הוא כנראה ספר טוב.
הוריי ניצולי שואה. בזיכרונו של כל אחד מהם מאוחסנים עשרות אנשים, אולי מאות, שאיש אינו זוכר אותם עוד. ואינני מתכוונת רק לקרובי המשפחה, שלפחות את שמותיהם של רבים מהם אנו יודעים ומשמרים. שרדו תמונות של מעטים מהם בלבד. בזיכרונם של אבי ושל אמי טמונים פנים ושמות (לפעמים רק פנים) של מאות אנשים - הילדים שלמדו אתם במהלך השנים, השכנים בעיירה, הסוחרים ובעלי המלאכה, הרופא שתפר את הפצע בברך, הילדים ששיחקו עמהם. לאמי יש תמונת כיתה א' שבה למדה. אינני יודעת באיזה נס ניצלה דווקא תמונה זו. מהילדים המצולמים בה ומורתם שרדו רק אמי ואחותה - מי זוכר את הילד השמנמן הממושקף ואת הילדה בעלת הצמות הדקות? איש לא הציל אותם.
אין מתיקות בשכחה. אין מתיקות גם בזיכרון, אבל טמונה בו חובה ואחריות. פיזור אבקת סוכר דקה על ההיסטוריה אינו ממתיק אותה אלא חוטא לאמת ולזיכרון.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

ספר מרתק ומעניין. מספר על השואה, על קשר בין דורי וגם על אהבה שנמחקה (לא לגמרי). סיפור תעלומה ממש טוב. נהנתי מהתיאורים של המאפייה והקשר שלה לסיפור כולו. הרחתי אפילו את ריח המאפים. ממליצה!

לפני שנתיים•אפרת לוי- אין משלוחים בדואר
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

WOW! הספר הזה הוא : piece of cake
הדבר שהכי מצער אותי בספר הזה שהוא נגמר.
את העמודים האחרונים לגמתי בשקיקה ובדמעה זורמת על הלחי שחרצה קו ומחקה את המייקאפ מפניי.
חברים יקרים, את הסקירה הזו חייבים לכתוב עם עוגה וכוס קפה ליד המקלדת. דמיינו לכם עוגת תפוחי עץ חמה... עם קינמון... מלווה בכדור גלידה ... וזליפה קלה של סילאן ... וואוו ... זה עושה לכם חשק הא? זה בדיוק הספר הזה!
העלילה הזו מדגישה עד כמה נכונה הקלישאה שהיד שמנדנדת את העריסה היא זו שמושלת בעולם...(קוראים גברים אל תבהלו הספר הזה הוא גם בשבילכם).
נו טוב, אז בטח תשאלו מה אני מבלבלת לכם את הראש על עוגת תפוחי עץ, קינמון וגלידה נכון?
אז ככה:
הספר מכיל בתוכו 4 דורות וכל אישה היא מיוחדת בפני עצמה. רוז (הדור הוותיק ביותר), גו'זפין שעליה כתוב מעט והיא האימא של הופ. הופ –הדור השלישי(מספרת את הסיפור), ואנני הבת של הופ בת ה- 12 - הדור הרביעי והצעיר ביותר.
הספר נע בעיקר על 2 הדורות: רוז (עבר) והופ- הווה (הסבתא והנכדה).
הופ בת 36, גרושה מרוב ואם לאנני ומנהלת את הקונדיטוריה המשפחתית "כוכב הצפון" בקייפ. הקונדיטוריה הוקמה על ידי הסבתא לפני כ-60 שנה. ניהול הקונדיטוריה נופל על הופ לאחר מות האם מסרטן השד ובד בבד גם הסבתא (מייסדת הקונדיטוריה) חלתה בשיטיון ואושפזה בבית אבות.
הופ חשה נבגדת ופגועה מנישואיה ומחייה בכלל. חיה בתוך קונכייה ושריון שבנתה לעצמה. לאורך הספר היא נתקלת במספר סיטואציות שגורמות לה להבין את התנהגות האם ומערכות יחסי האם עם גברים. קל להבין אותה במיוחד שהופ עצמה גדלה לאם חד הורית קודרת וקרה, לסבא מלא בשמחת חיים לצד סבתא רוז המאופקת. הנסיבות שגדלה הופ גרמו לה ליצור עולם משלה. בבגרותה הפכה להיות עצמאית לחלוטין, ללא חברה, בנים מסיבות וכו. רק לאחר שנולדה לה אנני, היא למדה מעט לשתף עוד מישהו לחייה. לאורך כל חייה הופ רואה את החיים כרצף של דלתות סגורות, אבל היא שכחה שגם דלת סגורה ניתן לפתוח...
ציטוט עמוד 24: אני סוף סוף מבינה, אמא. אם לא פותחים להם דלת, אם מלכתחילה לא באמת אוהבים אותם, הם לא יכולים לפגוע בך כשהם עוזבים". אבל כמו הרבה דברים אחרים בחיי, גם זה היה מאוחר מדי."
הופ מרגישה כשלון ביחסיה עם כולם, חסרת ביטחון ופוחדת ליצור קשרים שמא תיפגע. הרגש "אני לא בסדר" מלווה אותה. ציטוט עמוד 34: "אני צריכה להיות נכדה טובה יותר, אני חושבת ונתקפת רגשי אשם. אני צריכה להיות אדם טוב יותר. עוד תחום שבו אני נכשלת כל הזמן."
באחד הימים הבהירים והצלולים של הסבתא רוז ובעת ביקור של הופ ואנני בבית האבות בו היא מאושפזת, רוז מציינת בפניהן 7 שמות. כל השמות בעלי אותו שם משפחה "פיקארד". כשנשאלה רוז על ידי הופ ואנני מי האנשים הללו היא ענתה: "המשפחה שלי". (עמוד 83 פיסקה אחרונה). רוז ניזונה מבעלה טד שכולם מתו. מסתבר שטד היה בצרפת ב-1949 כדי לברר מה עלה בגורל יקיריהם. כשטד שב לארצות הברית, מבלי להסתכל בעיניה ישירות, הוא מסר לה את הבשורה המרה על האנשים שהיא הכי אהבה בעולם: "אף אחד מהם לא נותר בחיים".
רוז דחקה בהופ לטוס לפריז ולברר מה קרה ליקיריה. מנקודה זו והלאה הקוראים מלווים את הופ ב"מסע חיים" על פני שישים שנה.
הופ מצוידת במעט כסף שניתן לה מסבתא רוז, טסה לצרפת למרות כל קשייה הכלכליים, האיום של סגירת הקונדיטוריה עקב החובות לבנק, מיעוט הלקוחות ואנני הסוררת וכל "פרובלמות גיל הטיפש-עשרה".
הביקור בצרפת חושף בפני הופ והקורא היסטוריה משפחתית מהשואה - שזור בפרשית אהבה גדולה. בספר הזה כל הדתות: יהדות, נצרות והאסלאם מאוגדות יחדיו מול הרוע והרשע של הצוררים האנטישמים.
למרות שהספר ברובו לא עוסק בנושא עליז, הרגשתי שאני מאוהבת בחיים מחדש. קבלתי הדגש נוסף להעריך את כל מה שקבלתי מהחיים עד עכשיו. נטלתי לעצמי תזכורת והערכה מחדש להכיר ולהודות על כל יום שאני מקיצה בבוקר, שאני יכולה להאזין לציוץ הציפורים, להסתכל על השמים התכולים, להביט על השמש הזורחת ולהריח את העשב הרווי מטל הלילה. מן הרגשה של אופטימיות שאני לא מצליחה לתאר אותה במילים. אתם תרגישו אותה כשתקראו...
העלילה רוויה בלא מעט תובנות על החיים ומותירה ריאות מלאות חמצן. אצלי הסיפור הזה הצליח לנטוע "עץ אופטימי". ההרגשה שמלווה את העלילה: "אין פסימיות תמיד יש תקווה". "הלב הוא המצפן והתשובות נמצאות אצל כל אחד". הסיפור הזה מדגיש את האמירה המפורסמת של אלברט אינשטיין
השם של גיבורת הספר: "הופ" hope – תקוה. השם של הסבתא "רוז" rose – שושנה, ורד, : "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותם." ורוד צבע אופטימי של שמחה. לא לחינם נבחרו השמות לשתי הנשים העצומות הללו.
הדמויות בספר מרתקות, מעניינות, כולם אנשים טובים עם הדגש רב על אהבת אדם ואהבה בכלל. אהבה – מילה כל כך פשוטה להגהה, שמורכבת מ-4 אותיות יחדיו וגורמת להצפה ברגש עילאי ללא סיב אחד של הגיון.
זהו ספר שהחיים והגורל הפרידו, אבל המוות חיבר ביניהם.
לכל אוהבי דברי המאפה יש בספר כמה מתכונים – מוסף נוסף שמותיר מתיקות רבה.
הצילום על הכריכה אופטימי ופסטורלי. יופי של צילום במיוחד העוגה והקפה על הרקע הירוק.
על הכריכה נכתב שזהו אחד הספרים הטובים של הקיץ, אני מרשה לעצמי לתקן ולגלות לכם שזהו אחד הספרים הטובים גם של החורף ... עוגת תפוחי עץ עם קינמון וגלידה מתאימים גם לחורף הישראלי גם כשהרעמים חוגגים במרומים.
אם עוד לא קראתם רוצו לחטוף אותו ואל תשכחו לקפוץ בדרך לקונדיטוריה, ו/או קנו לכם מצרכים לאפיית עוגה בבית.
אני מזהירה: הספר הזה הוא בית מאפה של החיים.
אצלי הוא השאיר טעם של עוד ותקווה לפגוש ספרים נוספים של הסופרת קריסטין הרמל.
לסיום ציטוט שמומלץ לכל אחד מאיתנו לשנן מעת לעת. עמוד 403: ...."ואם יש משהו שאת יכולה ללמוד מאמא שלך, הרי זה שלא צריך לחפש רחוק את מה שכבר נמצא כבר שם, לפני העיניים שלך."
ממליצה בחום.
לי יניני

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לי יניני
דירוג
5.0
לפני 10 שנים

“לא אאריך במילים כי קראתי אותו דיי מזמן אבל אחלה ספר :) מומלץ בחום!”