הכל לטובה
"משאלתי היא" – אמר מארטאן – "שהיא תביא לך אושר ביום מן הימים; אבל אני בספק גדול".
"אתה איש קשה" – אמר קאנדיד.
"כי חייתי" אמר מארטאן.
הראציונליזם של המדע החדש שעלה במאה ה-17, בעקבות עבודותיהם של גלילאו, קפלר, קופרניקוס וניוטון, שינה לא רק את התפישה של האדם על המכניזם של היקום אלא גם על החברה בה הוא חיי. כפי שחוק אחד נכון בכל פעם שתיפול אבן אל האדמה, כך גם, חשבו בני התקופה, ישנו חוק אחד לגבי בני האדם: כולם שווים או צריכים להיות שווים, כולם בעלי זכויות זהות, שאיפות זהות וכן בעלי תפישה זהה של העולם (רעיון שאמנם גרם להרבה מלחמות בין אנשים שחשבו אחרת).
בין הפילוסופים החשובים של אותו עידן המתקרא על פי ההסטוריונים של הפילוסופיה תקופת הראציונלזם והאמפיריציזם, היה לייבניץ, שהיה בעצמו מדען ופיתח במקביל לניוטון את החשבון האינפיניטיסימאלי, הוגה יוצא דופן. הנחת היסוד שלו הייתה כי כל דבר בעולם הוא מושג שלם בפני עצמו – למשל: אובמה הוא דבר בעולם הכולל בתוכו את כל מה שהוא אובמה – דהיינו את ההיסטוריה שלו, את התכונות המולדות והנרכשות שלו, את כל מי שהוא מכיר או השפיע עליו, את הבית שלו (וכל הבתים שהיו ויהיו לו) מכוניתו (וכל אלו שהיו ויהיו לו) וכו'. רעיון זה פיתח לייבניץ למה שהוא כינה "תורת המונדות", כאשר מונדות הן אותם חלקי עולם שלמים בפני עצמם, מעין אטומים מושגיים אך גם פיסיים. לצורך המחשה - חשבו על הגדרה של איזשהו דבר. הגדרה אמורה לכלול את כל התכונות של המוגדר – וכך חשב לייבניץ – כל דבר בעולם הוא מעין הגדרה שלמה בפני עצמה וקיימת, אך בדומה לפיקסלים על מסך מחשב – אין בניהם קשר (שכן הם מושלמים ואין להם צורך באינטגרציה) אך יחד הם יוצרים תמונה כוללת של העולם. מתוך הנחה שלא יכול היה לצאת נגדה (שכן היה איש דתי) כי אלוהים הוא טוב באופן מוחלט – הסיק כי עולם זה שברא הוא הטוב שבעולמות שכן אם היה ניתן לברוא עולם טוב יותר הרי שבריאת עולם זה שיש בו פגמים מעידה על יוצרה כי הוא אינו מושלם וטוב (שכן מדוע שירצה בעולם פחות טוב מהטוב ביותר?).
קאנדיד הינה יצירה שכל כוונתה לקטרג את אותו רעיון של לייבניץ, אבל אולי זה אינו דווקא החלק המעניין שבה. השינויים האדירים שחוו האירופיים באותה תקופה של מהפכות (המהפכה הצרפתית, הבריטית, ההולנדית והאמריקאית) ותסיסה חברתית, יחד עם הגילויים החדשים של היבשת החדשה, הציתו את הדימיון והציפו פחדים שנבעו מחוסר היציבות ששרר בכל – מבחינה דתית, שלטונית חברתית גיאוגראפית ועוד. דמותו של קאנדיד מנסה להתמודד עם העולם החדש הזה בו מלכים מאבדים את מלוכתם, האמונה הדתית מתגלה כריקה, האהבה האידיאלית נחשפת כבדיה והמרחבים האדירים שנפתחים כמו צופנים תקוות לאפשרויות חדשות – מבחינה חברתית – של חברה תקינה, ושל רווחה חומרית.
קאנדיד, שמשמעות שמו הוא "התמים", נבעט מטירת אפוטרופסו לאחר שנישק את בתו (כלומר, התחלת מודעותו היא גילוי התשוקה). מעולם מוגן ומושלם הוא נזרק אל העולם האמיתי ונופל בידי שודדים, רמאים, סוחרי עבדים, האינקביזיציה הפורטוגזית, אנשי דת ושליטים אכזריים של מחוזות רחוקים, מארגנטינה ועד טורקיה. קאנדיד מנסה בכל כוחו לשמור על תמימותו ולשנן את ששמע מפי מורהו בטירה, דוקטור פנגאלוס, אותו הוא מחשיב לחכם שבפילוסופים (לעג ללייבניץ). וכך, מול האסונות שפוקדים אותו, חבריו שמעונים ונרצחים לנגד עיניו, ואהובתו שהופכת שיפכה של עשרות רשעים ומתכערת, הוא ממשיך לומר לעצמו כי העולם הזה הוא הטוב שבעולמות.
ספרו זה של וולטר הוא כתב פלסטר ונועד להוכיח וללעוג יותר מלספר. לכן, בדומה לספריהם של ג'ונתן סוויפט (מסעות גוליבר) ודניאל דפו (רובינזון קרוזו), הדמויות הן ארכיטיפיות ופיקרסקיות, נטולות רבדים עמוקים, והמקומות הם אידיאליים ומופלאים או איומים ומטילי אימה. אלדוראדו, הארץ המופלאה השופעת זהב ויהלומים, בה החברה היא מושלמת – נטולת בתי משפט ובתי כלא, מזכירה את האנלוגיות החברתיות של סוויפט אודות ליליפוט וארץ ה"יהוס" (ששם החברה Yahoo לקוח ממנה). בעידן בו ירד מקומם של המלכים ועלה כוחו של העם, היוו דימויים לעגניים אלו כלי חשוב בשינוי החברתי. גם ישיבתו בסוף הספר לארוחה בוונציה עם כל מלכי אירופה (האמיתיים) שנושלו ממלכותם מהווה לעג נוסף למקומם של השליטים במאה ה-18. וולטר מתאר להיכן הגיע קאנדיד ובמי פגש, מה ארע אותו ומה נאמר, והעלילה קופצת ממקום אחד לאחר, דמויות שנעלמו או נהרגו מופיעות חיות ושלמות שוב, והתיאורים של מקומות אקזוטיים כמו בואנוס איירס ואיסטנבול הם סכמטיים וסטריאוטיפיים. כך גם התיאור של העמים השונים שניכרת בהם לא פעם הכללה גסה ואף גזענות. היהודים הם רמאים בענייני כסף, הצרפתים צרי עין ומלאי תאוות, הצרפתיות סוחרות בגופן, הגרמנים טיפשים ומתנשאים, האנגלים קרי מזג ודכאוניים, ואנשי הכנסיה תאווי זימה.
בהרבה מובנים, תקופתו של וולטר מזכירה את תקופתינו שלנו. השינויים העצומים בטכנולוגיה ובתקשורת, השינויים החברתיים שמתרחשים היום בעולם ובאירופה במיוחד, גילוי מקומות חדשים בחלל והתקדמות הרפואה - מציפים אותנו פחדים, תקוות ודימויים של עולם טוב יותר ורע יותר. את ההצפה הזו חוו בני התקופה של וולטר – וביצירתו הדבר ניכר בכל שעל.
אך למרות שוולטר לועג לרעיונו של לייבניץ כי עולם זה הוא הטוב שבעולמות (או הרע במיעוטו, או "הכל לטובה" – גם אם הכל רע) הרי שקאנדיד לא מפסיק לחתור למציאת הטוב – ובמידה מסויימת הוא מוצא אותה – אך לא בפילוסופיה אלא במעשה הפשוט של עבודת האדמה וטיפוח הבית. זוהי תשובתו לראציונליות – האדם לא יכול להכיל את העולם בשכלו – שכן מול השכל עולה תמונת העולם כהפוכה. המעשה הפשוט של האדם (וכך גם דמויותיו של וולטר – העושות ואינן חושבות) היא התשובה שלו לפירכות של הפילוסופים והמדענים.
וולטר לא היה פילוסוף אלא איש חברה ופובליציסט –וככזה הוא התייחס לרעיון אחד מתורתו של לייבניץ כהדיוט השומע דבר הבל, מגיב לו בזלזול וזוכה למחיאות כפיים. וולטר זכה לתהילה על הדברים שפרסם, ששמו ללעג את המלכים ואנשי הדת, דבר שהיווה מנוף למהפכה הצרפתית ולמהפכות האחרות. יחד עם זאת, בבסיס תפישת עולמו עמדו למעשה אותן הנחות יסוד כמו אלו של לייבניץ, דיקרט וג'ון לוק. ישנו עיקרון אחד, בטבע ובקרב בני האדם, ועיקרון זה יש להחילו על כולם באופן שווה, כמו חוק טבע. לכן אין מקום יותר להבדל בין מלכים ונתינים, עשירים ועניים, אנשי דת וכופרים. האנשים שהקשיבו לו וקראו אותו האמינו שגם אם אין זה הטוב שבעולמות, ניתן להפכו לטוב יותר ממה שהינו. והם אלו שהקימו את היסודות של החברה הליברלית המתקיימת באופנים שונים עד היום.













![סיפורו של ורנון סובוטקס - 1 [העטיפה האדומה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006629.jpg)

![עננים [2021]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1002650.jpg)
