אני אתחיל מהדבר שהכי הטריד אותי במהלך קריאת הספר. טוב, לא יודעת אם "הכי", אבל היה מטריד למדי פה ושם בזמן הקריאה: נניח שאת שוטרת בדימוס עם סיפור רקע טראגי ונטייה להתאבדות, ולא רק נטייה אלא גם תוכנית אופרטיבית. ונניח שעמיתך למשטרה הגיע אלייך, לבית המבודד שבו שהית באובדן חושים ועילפון פרמקולוגי בהמתנה לתאריך הסמלי שבו תכננת לקחת את נפשך בכפך, והוא שלף אותך משם לטובת חקירה שגם הסכמת שהיא חשובה ולכן נעתרת לבוא איתו, אבל זה לא שזנחת את התוכניות המקוריות. בהנחה שכל זה קורה, ואז במהלך החקירה הרעים תופסים אותך ומאיימים על חייך, אז לפחות לכאורה את אמורה לקבל אותם בזרועות פתוחות, כי ממילא תכננת למות והם חוסכים לך את כל המאמץ והטרחה הכרוכים בכך. לא?

ועכשיו מהתחלה. זה ספר, ואולי כמו שרומזת הכותרת כאן באתר, סדרת ספרים שזה הספר הראשון מביניהם, ששייכים לסוגת ספרי המתח הבלשיים, ולמעשה לתת הסוגה הפופולרית בישראל ומתרחשת במרחביה הקופאים והקודרים של אחת ממדינות הרווחה הסקנדינביות. במקרה הזה מדובר במעצמת הנפט נורווגיה, ואנחנו במשטרת אוסלו. להבדיל מרוב הגירסאות של הז'אנר אין כאן בלש בודד, וגם לא תחנת משטרה שלמה, אלא זוג בלשים - הוא והיא. לא נשואים חלילה, ולפחות בינתיים גם לא בצפי לאיזו שהיא אינטראקציה רומנטית ביניהם, רק צוות של שניים שעובדים טוב זה עם זו. הולגר מונק הוא המבוגר יותר, בשנות החמישים לחייו, אב לבת, סב לנכדה, אוהב חידות מתמטיות ומתעב טכנולוגיה וחוץ מזה לא כל כך ברור מה האופי שלו. מיה קריגר היא חוקרת צעירה וחדה שחיה עם הזיכרון של ההתאבדות של סיגריד אחותה התאומה. כמו כן כוח העל של מיה הוא עבודה אינטואטיבית ובחינת התמונה הכללית בדרך שהיא מתקשה להסביר לאחרים.

מונק מזמן את מיה לפתרון תעלומה שבה נמצאו שתי ילדות מתות במקומות שונים אבל בצורה דומה, נקיות ומסודרות, עם תיק לבית ספר למרות שהן רק עולות לכיתה א', ועם שמלה שהיא כמו שמלת בובה, רק גדולה יותר. מטבע הדברים זה מפחיד מאוד את כולם, הולגר נקרא לתפקיד וסוחב את מיה האובדנית איתו, וגם את שאר הסגל של מחלקת החקירות במשטרה, כולל חנון מופנם בשם גבריאל שגילו אותו בגלל שהוא ענה נכון על חידה באינטרנט, ומסתבר שהוא עוזר לחקירה לא מעט. החקירה מזדחלת ומתערבבת, עם המון דברים שלא מתאימים לתמונה הכוללת, עם הרבה סיפורי צד שאמנם חינניים בעיני אבל קצת מערפלים את העלילה ומוסיפים שמות, עם המון שמות נורווגים מבלבלים, ועם כת דתית מחורפנת ובית אבות שלם שתורם להם כסף. הרעים אמנם רעים, ואפילו מתוחכמים, אבל עד גבול מסויים. בשלב כלשהו נמאס להם להיות רעים או לחשוב על המזימה עד הסוף וזה מה שמשחיל אנשים בעד החורים ומאפשר להם לברוח. קצת לא ברור, הרבה לא אמין, ובסופו של דבר ספר די בינוני שאמנם יש בו מתח, אבל אין בו שום תחושת הקלה עם הפיתרון הקלוש בסוף.

מאחר והולגר מונק התחיל את הספר כשוטר מיוסר עם חיים דפוקים ומשפחה כפוית טובה ומעצבנת, ומאחר ומיה קריגר התחילה את הספר כשוטרת מיוסרת עם חיים דפוקים ומשפחה שכבר לא קיימת, לא צריך להיות סופר מזן סופר המתח הסקנדינבי המצוי (הרבה יותר ממה שבאמת נחוץ) כדי לדעת מה יקרה בהמשך:


1. שניהם ילכו למקום יותר טוב (כי מהתחתית שבה הם נמצאים אין להם כבר לאן לרדת)
2. שניהם יישארו בדיוק במקום שבו הם נמצאים (אבל הוא יהיה יותר טוב)
3. לא יאונה להם כל רע כי כמה אפשר להתעלל בגוויה מהלכת?
4. זוהי תחילה של סדרת ספרי מתח מיותרת כי לדידו של פרודה סנדר אוין המתקרא סמואל ביורק חבל לבזבז בנייה של דמויות כה סטראוטיפיות על ספר אחד.

וככה, כבר בהתחלה, יצא כל העוקץ מספר שאמור להיות ספר מתח.

נוסעת ללא מלווה הוא
ספר ללא עניין
סיפור ללא מתח
עלילה ללא היגיון
דמויות ללא מעוף
משטרה ללא שכל
עדיפויות ללא סולם
פורסם ללא צורך

ואף על פי כן ולמרות הכל הוא יהיה רק פרט אחד מתוך
סדרה ללא סוף

כשאני קראתי אותו הוא פשוט היה נוסעת ללא מלווה
עכשיו הוא כבר נוסעת ללא מלווה: הולגר מונק ומיה קריגר 1
ולמה?
כי זה עתה התעופף לכיוונו ינשוף שיצר את ינשוף קטלני: הולגר מונק ומיה קריגר 2
(ומי אם לא לי יניני כבר הספיקה לקרוא ואף לכתוב עליו?)

אופס. מישהו התבלבל קצת בספירה כי הספירה הנכונה הייתה צריכה להיות:
שונרא החתול 1 – הולגר מונק ומיה קריגר 0
אבל אני סומכת על חברי הינשוף הקטלני שיצדיק את שמו, יעשה את העבודה ולא יאפשר להולגר מונק ומיה קריגר להגיע ל-3.


ספר מיותר. בזבוז של זמן וגם של כסף כי קניתי אותו. באסה.


אה, הולגר מונק הוא שמן. מגיע לו.
אם בכל זאת יהיה ספר מספר 3, ייקרא שמו:
כולסטרול רצחני: הולגר מונק ומיה קריגר 3 אחרון, מספיק ודי.
באמת די! חלאס כבר עם הספרים הרדנדנטים האלה.

לא עשיתי מחקר בעניין ואני רחוקה מלהיות מומחית, אבל נראה לי שילדים כנושא לספר הם תופעה מאוחרת, יחסית. בודאי לא בתנ"ך (שם ילדים הם "חוטר" רק אם הם ממין זכר, ומתחילים לכתוב עליהם רק כשהם בוגרים.) אי שם במאה התשע עשרה הם התחילו להופיע, עם שם ואישיות מובחנת (אוליבר טוויסט, דוריט הקטנה) והתאוצה שהתופעה תפסה אולי ניבאה ואולי בנתה את המקום הכה חשוב שתופס הילד בתרבותנו הנוכחית. כך שכשמישהו מחליט לכתוב ספר מתח והסיפור מתאר רציחות סידרתיות של ילדות קטנות - ברור שאף קורא לא יוכל להישאר אדיש.

הספר מתאר את מיה קרוגר, שוטרת-בלשית מפורסמת ומהוללת (וגם יפהפייה, אבל מי סופר), שעבדה בצוות בלשים שפיענח פשעים חמורים. בעקבות תקרית שקרתה בחקירה האחרונה הצוות פורק והיא הושעתה מהמשטרה. כתגובה היא התמכרה לכדורי הרגעה (לא סגורה באשר להרגעה) אלכוהול, התבודדות ומחשבות אובדניות. כשמתבררים הפרטים על הפשע הנוכחי - ילדה שנרצחה ואחריה עוד אחת - הצוות מוקם מחדש והיא מתבקשת לחזור לעבודה.

הספר כתוב מעניין מאד, וריתק אותי מתחילה. הייתי מוכנה לסלוח לו על נקודות לא סבירות - במיוחד ההסבר המופרך על הסיבות לביצוע הפשעים, שמגיע בסוף. הייתי מוכנה גם לוותר לו על חוסר ההגינות כלפי הקוראים - ביורק מונע את האפשרות לנחש מי הפושע בעזרת האמצעי הפשוט - הוא אינו מזכיר את הדמות הזו אלא לקראת הסוף. מה שבאמת הפריע לי היה שהוא נמנע מלתאר את תהליכי המחשבה הגאוניים של הבלשים ואיך הם הגיעו לפיענוח הפשע, הפריעו לי גם תאורים דמוניים של חולי נפש, שמיועדים להעביר צמרמורת בקוראים שאינם מכירים את המגזר הזה.

לסיכום - ספר מתח מרתק, תאורים - כולל של כת דתית רצחנית - מצמררים. הפשעים הכי מפחידים, והבלשים הכי חכמים למרות שהם מכורים (זו לאלכוהול, זה לסיגריות) ועם כל בעיותיהם הנפשיות (זו לאובדנות, זה לרגשות אשמה) הם יכולים לנצח פושעים מתוחכמים עם יד אחת קשורה מאחור, בתנאי שהם ביחד. מעודד, לא?

לא פעם אני תוהה ביני לבין עצמי, איזה ויטמינים הסקנדינביים האלה נוטלים שיוצאים להם כאלה ספרי מתח.

מה זה קוקטייל טוב?
כשיודעים למהול ולייחס נכון את סוגי הנוזלים. מסתבר, שבסקנדינביה בהשפעת הטמפרטורה יודעים למהול קוקטיילים טובים... כן, כן, בדיוק כמו הספר הזה.

הספר "נוסעת ללא מלווה", לדעתי הוא אחד מספרי המתח הטובים שקראתי השנה. לא הבנתי למה הוחלט לקטלג את הספר כ"פרוזה", שכן לטעמי האישי יש בו את כל המרכיבים של ספר מתח.

כמו כל ספר מתח יש לנו פשע, חקירה, ובד בבד פיתולים והפתעות. איכות הפיתולים וההפתעות נמדדים, בכיצד ועד כמה הקורא נותר מתוח, מסוקרן, מרותק וגם מופתע.

בדף הראשון נכתב שב-28 באוגוסט 2006 נולדה תינוקת בבית חולים רינגריקה בהנפוס. אם התינוקת נפטרה בלידה משום שסבלה מהמופיליה. לאב לא ניתן היה לפנות משום ששמו לא היה ידוע, אך מאידך כשהסבתא באה לאסוף את התינוקת מבית החולים, התגלה שהתינוקת נעלמה. המשטרה ניהלה מסע חיפושים אחרי החוטף ללא תוצאות. לאחר חודשיים התגלה יואכים ויקלונד תלוי, שעל הרצפה תחתיו נמצא מכתב מודפס ובו נכתב "אני מצטער".

התינוקת/ילדה מעולם לא נמצאה...

בסמוך ליערות אסטמיקה , לאחר שהזוג הנריקסן סעדו יחדיו ארוחת בוקר, ולטר יצא לטייל עם כלבת הקוקר ספנייל לטיול שגרתי. תוך כדי טיול, ליידי הכלבה, חשה בעזרת חוש הריח המפותח דבר מה... היא החליטה להתרחק מולטר ונכנסה למעבה היער. כשליידי לא נענתה לקריאותיו של ולטר, החליט ולטר לזחול למדרון כדי לאסוף את ליידי. אחרי כמה מאות מטרים עמוד 13: "הכלבה שכבה בשלוה גמורה על הקרקע בקרחת יער קטנה. ובאותו רגע גילה את הילדה הקטנה שהשתלשלה מהעץ. התנדנדה מעל הקרקע. עם הילקוט על גבה. ופתק תלוי על צווארה: "נוסעת ללא מלווה"."

מכאן ואילך משטרת אוסלו נכנסת לתמונה, ופותחת מחדש יחידת חקירה שבראשה יעמוד הולגר מונק. למרות פשלה בעברו של הולגר מונק, והורדה בדרגה, עדיין הוא נחשב לחוקר מעולה, ולכן הוחלט שהחקירה תבוצע על ידו.

הולגר מונק- גרוש ממריאנה, אב למרים וסב למריון בת השש. מתמטיקאי חובב שבין תחביביו הייתה לו אהבה מיוחדת לחידות, מוזיקה קלאסית, תשבצים ושחמט. דמותו של הולגר שורטטה על ידי סמואל ביורק, כאדם חם, וחוקר מוכשר. והפעם הפתעה... יש לנו חוקר ראשי שלא נוגע באלכוהול, אבל אוהב לאכול ומעשן כקטר.

הולגר מונק מצרף אליו את מיה קריגר, שמתוארת כחוקרת בעלת חוש חריף, אינטואיטיבית, ורגישה. מיה עזבה את המשטרה, עם מצפון מיוסר ולאחר "פשלה". היא חזרה לביתה כדי להתבודד ולהיעלם מהעולם. תאריך ההיעלמות שהיא קבעה לעצמה: ה-18 באפריל. זהו בדיוק המועד שסיגריד-אחותה התאומה התאבדה.

סיגריד נמצאה ב-18.4.1979 מתה במרתף ברובע טיין באוסלו, עם מזרק רקוב כשהמחט עדיין בזרועה. כדי להצטרף לאחותה נותרו למיה עוד עשרה ימים, ואז זה יהיה בדיוק 10 שנים למותה. בינתיים ועד למועד ביצוע כוונותיה, מיה הלעיטה את עצמה בגלולות, ושתתה אלכוהול, כדי לערפל את חושיה.

סיגריד ומיה התאומות נולדו ב-11.11.1979. אומצו על ידי אווה וקירה מיד לאחר לידתן. האם עסקה בהוראה בבית ספר יסודי, והאב ניהל בימ"ס לצבעים במרכז הורטן.

לדמויות הללו מצטרפים האחים טוביאס תורבן איברסאן שגדלו "ללא הורים"...עד כדי כך שאפילו הסב אמר פעם לטוביאס ציטוט עמוד 57: "לא כל אחד מתאים להיות הורה, יש אנשים שלא צריכים להיות הורים". באחד הטיולים של הנערים תורבן פוגש "מלאך תלוי על עץ" ומזעיק את טוביאס. עמוד 58: "אין לה כנפיים, אבל אני די בטוח שזה מלאך."

כמות הקורבנות הנרצחות החלו להיערם: פאולינה ויוהאנה נעלמו מגן הילדים, קרולינה ואנדריאה נחטפו מבתיהן. כולן נמצאו תלויות עם שמלה של בובות. לתוך ההילולה הזו מצטרפים נתונים נוספים, ספרות משורטטות על גבי ציפורני הילדות, כלב תלוי, חומרי הרדמה, שייקספיר, המלט, גבריאל מורק- האקר, בית האור, ילדה שכותבת בפתק "כן, תעזור לי בבקשה", הודעות מטרידות על המשיבון, כנסיה, כומר, כת קיצונית ועוד.

בעלילה הזו יש לא מעט דמויות משנה עם פירוט מורחב. לעניות דעתי ולטעמי, עובדה זו מעט מכבידה על הקורא, ומאידך גיסא, זה נסלח, מחמת המניע לרצח, וקץ העלילה שהפתיעה אותי.

פשע בילדים זהו הפשע הכי נתעב שקיים, עד כדי כך שאפילו בעולם התחתון, מתייחסים לפשע בילדים בחומרה רבה.

לאורך כל הספר חשתי במועקה ובבצקת בגרוני. הגוש בגרון לא הרפה ממני, ולא יכולתי להרשות לעצמי, להניח את הספר מבלי לקבל את התשובות.

מאוד אהבתי את מיה קריגר החוקרת. דמות לא שגרתית, מיוחדת ומקסימה. אני מקווה לפגוש אותה בספרים נוספים של סמואל ביורק.

למיטב הבנתי, הספר הזה הוא חגיגה לאוהבי הז'אנר. עלילה שאינה מניחה, הדוקה, וסוף מפתיע.... והכי חשוב: תכינו לעצמכם זמן פנוי... הספר הזה ישאב אתכם!

חוץ מהשמות לדמויות שלפעמים צריך לשבור שיניים  .. אהבתי! ספר חזק!

לא לוותר כי יש פה המלצה רותחת.

לי יניני

אז עוד ספר מתח סקנדינבי...
בשנים האחרונות הם מתרבים מאוד וכמעט כולם מקבלים את הסופרלטיבים "הספר הכי טוב שתקראו..." "הספר המותח של השנה...".
קצת קשה לדעת מי באמת מצטיין ומי פשוט זוכה מההפקר.
לטעמי הספר הזה די קרוב למצטיין
אז לי לקח זמן לסיים את הספר הזה יחסית לספר מתח ממוצע. הספר די ארוך, עמוד בפרטים ואם אתה לא מקפיד על קריאה רציפה יש סיכוי לשכוח הרבה דברים בהמשך.
מצד שני העומס של הפרטים, הדמויות והתיאורים הם מה שמבדילים בין ספר מתח בינוני לטוב.
קראתי פה את רוב הביקורות שנכתבו על הספר ועם חלק אני ממש מסכימה וחלק לא..
* אכן לא ברור כל כך הקשר בין העלילה המשנית למרכזית. החיבור הקלוש שעשו בניהם לא ממש מצדיק את גודל התעלומה
* אכן המניע של הרציחות די קלוש וגם לא הכי מסביר את גדול הפשע האיום
* לטעמי אין פה תיאורים זוועתיים של רציחות ילדות. כן הן נרצחות אבל רמת הכתיבה בנושא לא מהמזעזעות שקראתי כבר.
* דמות הרוצח (בטרם יודעים כמובן שזה הוא) דווקא כן מוזכרת די בתחילת הספר (YAELHAR כנראה פיספסת את זה :-))
* בחציו השני הספר כמובן הרבה יותר מותח ורץ קדימה מחציו הראשון. זה טיבם של ספרי מתח כמובן. בספר הזה ספציפית זה ממש ממש בולט.

אז לסיכום בהחלט ספר מומלץ, לא מזעזע כמו שנוטים לחשוב. יחד עם זאת היה ראוי יותר ללטש את הפרטים "הקטנים" כמו מניע רציני וחיבור בין העלילות לשם יצירת תמונה מושלמת.

don't judge a book by its cover זה כנראה המשפט הכי הולם לספר הזה.
הכריכה שלו הבטיחה לי עלילה משתקת על ילדות ללא פנים, משחקי קלאס ברחובות נטושים ונסיעה ללא מלווה.
בפועל קיבלתי עשרות סיפורי רקע, אפס מתח ומיה מהממת אחת.
הסיפור מגולל את עלילות מונק הולגר, בלש מיוסר (איך לא?) ומיה קריגר- בלשית בעלת כישרון ניחן, מיוסרת לא פחות.
הם נקראים לפתור תעלומת ילדות אשר נתלות על עצים, לבושות בשמלת בובה, עליהן ילקוט ופתק- נוסעת ללא מלווה.
נשמע מעניין, נכון?
אז זהו, שלא.
העלילה נמרחת על 150 עמודים יותר מדי,הרבה יותר מדי סיפורי רקע שלא באמת מועילים לסיפור, יותר מדי שמות,יותר מדי דמויות לא רלוונטיות, יותר מדי פרטים שגורמים לך לתהות אם יש לך בעיית זיכרון ופחות מדי מתח.
הסיבה היחידה שהמשכתי לקרוא היא מיה, שבאופן מפתיע הסיפור האישי שלה היה הכי מעניין-
כל משפחתה מתה אך היא מתייסרת בעיקר בעקבות מות אחותה.
ייסוריה מובילים אותה להחלטה לסיים את חייה ולכן מסתגרת ומתבודדת.
מסקרן לדעת מה קורה איתה בהמשך ורק בגללה הספר מקבל שלוש כוכבים.
קטנים.
לא מנצנצים.

מיה קריגר שותה את עצמה למוות יחד עם כדורים קטלניים באי מבודד. היא מחכה לתאריך המוות של אחותה על מנת לסיים את חייה בעולם הזה ולהפסיק לסבול את הכאב על חייה.
את התוכניות שלה משבש החוקר, המכר הוותיק שלה, מונק שמגיע ללא הודעה לאי ומבקש את עזרתה בפרשת רצח מזעזעת של שתי בנות קטנות שנמצאו תלויות ועליהן סממנים מוזרים.
מיה, שלא יכולה לוותר על עברה כחוקרת במשטרה נכנעת ללחצים ונוסעת עם מונק חזרה לעיר הגדולה ומצטרפת לחקירה שרק הולכת ומסתעפת ונהיית יותר ויותר קשה לפיצוח.

ספר מתח משובח, כתוב בצורה מאד מאד מעניינת ומותחת ועשוי בצורה מופלאה שכל דבר שנראה כאילו אין לו קשר לאירועים מתגלה לאחר מכן כחלק מאד חשוב בחקירה. בשביל שאני, אחרי עשרות ספרי מתח בחיי, אומר על ספר מתח שהוא משובח כנראה שיש ממש לדבריי. הספר הזה בחלק מסויים שלו פשוט העביר לי צמרמורת בגוף ואת 120 העמודים האחרונים פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא עד שסיימתי את הספר!
הסיפור הזה הוא מזעזע, חודר ומודרני מאד. הוא כתוב בצורה חכמה ונוחה לקריאה, אין רגע דל והכל קורה בדיוק בקצב שבו הוא צריך לקרות.

לא אהבתי את ההשוואה בכריכת הספר ליו נסבו, אני חושבת שאין קשר בין שני הסופרים כי זו כתיבה אחת וכתיבתו של נסבו היא כתיבה אחרת. מה שכן, שניהם נהדרים ועל שניהם אני ממליצה.
רוצו לקרוא!

לא רע, אבל בסוגה הזו של ספרי המתח הסקנדינביים הוא זוכה אצלי לציון בינוני. קודם כל כל ספר שיש בו יותר מדי ילדים קטנים שנרצחים מראש קשה לי. שנית יש יותר מדי קטעים "מתים" בעיקר בתיאורים של הילדים את סביבתם וקטעים אלו קצת לא אמינים בעיני. העלילה בסדר, הדמויות הראשיות שסובלות כל אחת מבעיה אישית/נפשית מזכירות ספרים אחרים בתחום. בסך הכל בהחלט שווה מספרי ימי קריאה להעביר את הזמן.

שוב ספר מתח משובח שהגיע מסקנדינביה צינן לי את ימי השרב האביבי, עלילה מותחת בלש שתיין, בלשית אובדנית צוות גיקי וכולם ביחד מחפשים אחר רוצח הילדות, ילדות בנות שש תלויות עם שמלת בובה ופתק על הילקוט , הרציחות מטלטלות את כולם , החוקר הולגר מונק אשר הוא עצמו נתון לאיומים יחד עם מיה שלה יש ילקוט מלא משל עצמה על הגב, לא נחים , רמז רודף רמז עלילה מותחת וסיום מפתיע. אוהבת ספר מתח שכמותי, ממליצה !!