לאישתי יש מבחן בעזרתו היא בוחרת ספרים.
היא פותחת ספר, קוראת את הדף הראשון, ואם יש לה חשק לעבור לדף הבא, הספר עבר את המבחן.
אנחנו קוראים למבחן הזה מבחן גל.

הספר הזה לא עבר את מבחן גל...

אבל המבחן הוא המבחן של אישתי, לא המבחן שלי, לכן קראתי את הספר.

מאיה ערד יודעת לכתוב מרתק, קראתי כאן ביקורות אחרות שקטלו את הספר.
אני ממש לא מסכים איתן.

הספר בנוי היטב, ונותן לנו שתי חבילות במחיר אחד.
גם סידרת הרצאות מאלפת ומעניינת על ניתוח סיפור בלשי.
וגם סיפור בלשי בו שיש שתי תעלומות.
הניתוח על הסיפור הבלשי והסיפור עצמו מתכתבים זה עם זה והתוצאה היא ספר מרתק ודי מבריק.

תעלומה אחת הצלחתי לפתור בקלות, ברגע שהופיע רמז מרכזי, לכן הרגיש לי קצת לא ריאליסטי שהגיבור לא הצליח לפתור אותה והיה צריך להמתין שאישתו המבריקה תסביר לו את הפיתרון.
השניה תפסה אותי לא מוכן :-), יכול להיות שמאיה כיוונה בכוונה שאחת תהיה קלה שהקוראים יצליחו לפתור ושהשניה תהיה קצת יותר קשה.

הדמויות אנושיות מאוד, מלאות תובנות, רובן עברו תהפוכות ומהמורות בימי חייהן.
הדמות הראשית עצמה, זוהר בר, נמצא במשבר נישואין ועסוק לאורך כל הספר להשוות בינו לבין אישתו המצליחנית והחכמה.

מומלץ בחום.

ספר מצויין כתוב היטב, ברור לגמרי שמדובר בסופרת עתירת נסיון, מד"ב במיטבו.
רעיונות מעניינים וכתיבה קולחת ודמויות מרתקות.

עם זאת לא כל קצוות העלילה סגורים, והסיום קצת לא מובן.
אבל בכל זאת, אהבתי.

טוב, בוא נתחיל מהזה שיואב לוי יודע לכתוב!!
אין ספק, הבחור עושה עבודה מעולה עם דימויים מלאי הומור ודמיון.
אז הספר הוא קריא וקולח.

עם זאת, למה ל-ע-ז-א-ז-ל לכתוב בגוף שני !?!? לא מבין את זה. אם הייתה כוונה לסופר (והוא רומז לזה בסוף הספר) אני לא ירדתי לסוף דעתו.

העלילה לא רעה, אבל היא אינה מובילה לאיזו תובנה גדולה (או שאני לא הבנתי אותה) וההרגשה שלי היא שנשארו קצוות פתוחים. למעשה ההרגשה היא שלא הבנתי כלום :-( או יותר גרוע.. שזה סיפור שבבסיסו יש את הקלישאה : "העיקר זה המסע".

נתתי 4 כוכבים.. כי אחרי הכל, הבחור אכן יודע לכתוב.

אני מאוד אוהב את הכתיבה של דן סימונס.
הוא יודע לרתק ויש לו רעיונות מעולים.
למרות שהוא ממחזר חלק מהרעיונות שלו בהיפריון, עדיין הספר מעולה.
עם זאת, יש לי הרגשה שכדי להנות מהספר לעומק צריך רקע בספרות קלאסית.
ספר מעולה!

טולסטוי יודע לכתוב!
כן אני יודע, זה די מתבקש, אחרי הכל..זה טולסטוי.
אבל, בעוד את דוסטוייבסקי אני קורא בכוח, את טולסטוי אני קורא בהנאה.
הספר מעניין מאוד, וכמו כל הסופרים הרוסיים, מכיל תובנות רבות על החיים האהבה, החברה ומה שחשוב.
עשו לעצמכם טובה, אל תקראו מאחור, יש מי שחושב שאם זאת קלסיקה, מותר לגלות את הסוף.
דבר נוסף, יש לי את ההרגשה שלוין בספר הוא השתקפות חייו של המחבר על כל לבטיו.
נ.ב
אני יודע שהיא מפורסמת, ובכל זאת, אני לא הכי מתלהב מהפתיחה...

יואב בלום פשוט מצויין.
הספר מקסים פשוט מקסים, יש לבלום את יכולת, גם אם קטשית, לרגש.
לגעת בדיוק במקומות הנכונים בשילוב המילים הנכון ובמידה הנכונה.
עלילה מקורית, וכתיבה קולחת.
אם מישהו יטרח הספר הזה יכול להפוך לסרט מצויין.
אני מאוד נהנתי
מומלץ

הספר גרם לי להתלבטות קשה.
מצד אחד אין ספק שמדובר בספר פנטזיה בוגר, חכם, מעניין ושובר מוסכמות.
מצד שני, קשה לעקוב אחרי העלילה, עומס הפרטים וריבוי הדמויות.
מהבחינה הזאת, הוא מזכיר את משחקי הכס, אך במקום בו מרטין מצליח מאוד, אריקסון...מצליח פחות.
היו מקומות בהם חשתי שהספר מייגע.
אך יש בו משיכה, דמויות מעניינות, עלילה מפותלת וסוחפת לעתים ואני מרגיש שאני רוצה לקרוא את הספר הבא.
לצערי, נראה שאין תרגום בעברית.
לכן ההתלבטות... האם לקרוא באנגלית...או לוותר..

אם לא תקחו את הספר הזה יותר מידי ברצינות. אז הוא מהנה.
קראתי את הביקורות האחרות, נראה לי שאחרים היו קצת יותר מידי רציניים :-).
ספר נחמד, קליל וקל לקריאה, העלילה לא הכי מקורית נכון, אבל זה לא פוגם בביצוע הלא רע בכלל (לדעתי).
אם אני צריך להשוות את הספר הזה למשחקי רעב (כמתבקש) אז הוא לא נופל ממנו, מה גם שמרגיש שהוא נכתב עבור קצת יותר מבני נוער.

מבין הסופרים הרוסים דוסטוייבסקי פחות אהוב עלי.
ובכל זאת, הספר הנוכחי נוגע ללב, ומעורר מחשבה.
דוסטוייבסקי לא מגלה לנו את כל הקלפים, אנחנו נחשפים רק לחלופת מכתבים ממנה מתגלה לנו רק חלק מהסיפור (וכמובן לא בצורה אובייקטיבית).
את שאר הסיפור שמסתתר מאחורי הקלעים צריך להבין לבד.
אהבתי.