****




"שלושה דברים לאי בודד" היה יכול להיות בתיאוריה בדיוק הספר הנכון בשבילי, כזה שהיה נותן לי את העונג הקטן הזה של ספר חכם ומבריק שמגיע יד ביד עם דקירה של קנאה על עוד מישהו ישראלי שכותב טוב והצליח לפרסם ולזכות בתהילה שמגיעה לו בצדק.

אבל איכשהו, כבר בעמודים הראשונים נעצרתי בכל משפט שלישי בחריקת בלמים כשנתקלתי שוב ושוב במשפט מוזר, מטאפורה מחופפת או פסקה צורמת, משהו בכתיבה שמנסה (מאוד) ל

תהיתי מתי יגיעו ג'ינרוטי תוכנות הבינה המלאכותית היוצרת גם אל כריכות הספרים, והנה זה הגיע. לפני כשנתיים נהגתי להשתעשע בציורים בסגנון פוטוריזם ויקטוריאני או סטים-פאנק וליצור דרכם דימויים ויזואליים שונים והרבה מהם נראו כמו הגברת הזאת על הכריכה. וזה די ברור, כי מי אם לא <mark>יואב אבני</mark>, זה שכתב כבר בשנת 2005 וחמש בספר "שלושה דברים לאי בודד" על תוכנת בינה מלאכותית שמסייעת בניהול וקבלת החלטות, יכתוב ספר כזה?

הרצל אמר... הרצל אמר שצריך להקים מדינה באוגנדה!


אז הוא אמר.


האם זה באמת מה שקרה בסוף? לא, זה לא קרה.


ובכל זאת.


נסו לדמיין לרגע איך החיים שלכם היו נראים לו 'תוכנית אוגנדה' הייתה יוצאת בסוף לפועל ושבמקום לחיות במזרח התיכון, הייתם חיים עכשיו בשטח כלשהו במזרח אפריקה.


"שתי מדינות לשני עמים" אמרה אלה. "אני פשוט לא מבינה למה אנחנו מתעקשים ללמוד בדרך הקשה. צריך להכריז על סיום הסכס

מים מהווים כשני שליש מהכדור החביב שלנו, כך נאמר לי אי אז. ובכן, נראה שמטאפורות מהוות כשני שליש מהספר הזה. רחבות ידיים ומסתוריות כמו האוקיינוסים, וכמוהם אין לאנשי המעשה מקום בינהן, וכך הם מוגבלים לשליש הנותר של דפי הספר.
אינפלציה היא חיה מרושעת והיא מכריזה בקול שבהחלט, מכל דבר יכול להיות יותר מדי. אם תמליצו על כל סרט שראיתם כסרט הטוב בעולם, בדקו כמה חבריכם מעריכים את המלצותיכם לאחר זמן מה. התלבשו

קראתי את הוורינגטון הזה שלך. כך פונה אלי ידידה, ואני יודעת שהמשפט לא הולך לשום מקום טוב. מה זה ה"וורינגטון הזה", וממתי הוא הפך להיות "שלי". ואכן. ידעתי בדיוק. היא לא אהבה את הספר. זו לא פעם ראשונה. אני יודעת כבר שלא כל ספר שאהבתי לקרוא אחרים אוהבים גם כן. ואז אני ממליצה, ומקבלת בחזרה עיקום פרצוף, ואני נפגעת, כאילו זה באמת ספר "שלי". אז בשביל מה להמליץ בכלל?


אפילו הכללתי את זה כחלק מההחלטות לש

צהרים. על התפר הישראלי שבין יום הזיכרון ליום העצמאות. זה זמן מתאים לנער מהבוידעם סקירה שכתבתי לפנה"ס (כלומר לפני הסימניה) ופורסמה במדור הספרותי בעיתון המקומי, כשזה עוד היה קיים.

הרבה אנשים מתעניינים בדברים הקטנים שמשנים את ההיסטוריה הגדולה. המסמר הקטן שבגללו נפלה כל העיר, ההתנקשות ביורש עצר שהציתה מלחמת עולם, דוכן הירקות בשוק שגרר את נפילת משטרו של קדאפי, ואת "האביב הערבי" כולו. פרטים כאלה בהכר

לאור העובדה שרוב הביקורות פה הן חיוביות יחסית רציתי לשתף את חוויותי מהספר הזה.
אל הספר הזה הגעתי דרך רשימה שהתפרסמה בעיתון הארץ של ספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא (https://www.haaretz.co.il/st/c/prod/heb/2017/05/mustReadBooks/)
זה הספר הראשון, כנראה האחרון, שאני קורא של <mark>יואב אבני</mark>.
הספר עוסק בישראל עתידית (בזמן כתיבתו) של שנת 2017. נכון, כבר כאן הייתי צריך להבין שמדובר בעוד משהו בסגנון הידרומניה

יש ספרים שקוראים אותם, לא זוכרים על מהם בכלל אלא רק שנהנינו לקרוא אותם. ספרו הראשון של <mark>יואב אבני</mark>, "שלושה דברים לאי בודד" הוא ספר כזה. למרות שעברו לפחות 10 שנים מאז שקראתי אותו, וקראתי לא מעט ספרים מאז, אני עדיין זוכרת שהיה לי כיף לקרוא אותו. לכן שראיתי שיצא לו ספר חדש ישר החלטתי לקרוא אותו.
מה אומרים? כגודל הציפיה כגודל האכזבה. כלומר זה ספר טוב, משעשע ו<mark>יואב אבני</mark> אכן קולע בתיאור דמויות ישראליות מצ

הרצל אמר שייך לז'אנר ההיסטוריה האלטרנטיבית. כלומר, הוא בוחן אפשרות של מאורע היסטורי שמוביל להתרחשות שונה ממה שקרה באמת. במקרה לעיל מדינת ישראל מוקמת באפריקה (באוגנדה) ואילו בארץ ישראל, ארץ הקודש נותרים קומץ חסדים.
כפיר וארי שני ישראלים לאחר סיום שירותם הצבאי מחליטים לטוס לטיול לארץ הקודש. הם בוחרים במסלול זה על פני מסלול הקו המשווה המאוד פופולרי בקרב חבריהם.
כאשר הם מגיעים לארץ הקודש הם עושים