אולי כדאי שאני אבהיר בכמה מילים את דעתי על ספרי חרדים שכותבים אנשים מבחוץ:
אני לא מצפה שספרים כאלה יהיו איזה מניפס או יח"צנות חיובית, ובוודאי שלא ישקפו תמונת מצב, כי אין תמונת מצב שמתאימה לחמשת אלפים סוגים שונים. אז איפה הבעיה? יש שתי בעיות שונות, האחת היא, כשהספרות נכתבת לא על גיבורים ספציפיים אלא מלווה במשפטים כמו: נהוג... הם רגילים... הם עושים... וכו' ופה, מכיוון שאין קבוצת התייחסות ספציפית, הקורא הלא מנוסה, או ההדיוט במקרה זה (לא אידיוט, לתשומת לבכם!) נוטה להבין שאותה דרך התנהגות המתוארת בספר, משותפת למיליון איש, שנכנסים בהגדרה הרחבה מאוד של חרדים.
וכמו ששום חילוני לא ירצה שאדם חרדי יחשוב שחילוניים כולם הם כאלה וכאלה וכאלה (בכוונה אני לא נותנת דוגמאות) כך אדם חרדי אינו רוצה שידביקו לו כל סוג של התנהגות שכתובה בספר.
בעיה שנייה, לרוב, מה שמעניין זה אדם נושך כלב. אז ברור שבספרות לא יספרו על ארגוני החסד המופלאים שעוזרים לכל אדם בישראל ללא הבדל גזע, מין ודת, ולא על כיבוד ההורים והעזרה ההדדית, על ההתנדבות, ולא על החינוך מצויין, שכמוהו לא מצוי בשום מקום בו דואגים ללמידה אבל חינוך לא ממש פופולארי, ולא על כל מה שטוב ויפה בציבור החרדי, שנובע מהחינוך הספציפי, אלא על דברים שמעוררים גיחוך ולעג, בין אם הם נכונים לשוליים בלבד, בין אם הם נכונים אבל מפורשנים באופן לא נכון ובין אם הם שקריים, כי מה אכפת, העיקר שהספר ימכר.
יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל צר המקום.
