מי אמר ׳ הצבא צועד על קיבתו׳?
תשובה: נפוליאון בונפרטה.
מי אמרה ׳ אם אין לחם שיאכלו עוגות׳ ?
תשובה: המלכה מרי אנטואנט , רעייתו של לואי ה-16
מה ההבדל בין שתי הציתתות? נפוליאון אמר את דבריו שהתבססו על ריאליזם היסטורי
בעקבות ניסיונו הצבאי כאשר הוא כבר היה שבע כשלונות לאחר בריחתו מרוסיה ומהחורף
הרוסי שהשים את צבאו- ״לה גראנד ארמה״, ששרידיו הגיעו באפיסת כוחות לצרפת
דברי מרי אנטואנט נאמרו על המוני העם הצרפתי שסבלו מחרפת רעב, והיו אלה דברי רהב
ושטות הראויים לאדם מנותק שאיננו חולק עם עמו דבר וחצי דבר.
לאור דבריו של נפוליאון אפשר בנקל להבין שהוא הביא לחדשנות עצומה בנושא תספוקת הצבא
ביציאתו למלחמה.
עד ימיו התקיימו שתי דרכים עיקריות לתספוקת הצבא : הצבא על יחידותיו, חייליו, וסוסיו חיו על טוב הארץ.
זאת אומרת לקחו ככל העולה על רוחם מהאיכרים ומהערים שאת ארצם עברו. ברור ששיטה זאת לא תמיד צלחה
במיוחד בארצות שכבר נשומו על ידי כוחות אחרים שבאו לפני, או שלא יכלו לכלכל את צבאות האוייב בגלל מספרם הגדול של חייליו וסוסיו.
הדרך השניה היתה חלוקת הנטל בין המדינה ממנו בא הצבא כשהוא מתוספק על ידי חקלאי ארצו, ומשנכנס הצבא לשטחי האוייב תספק את צרכיו על חשבונם של אוייביו.
כמאה וחמישים שנה לפני נפוליאון המציא מצביא שוודי בשם וואלנשטיין את שיטת המחסנים. על פי שיטה זאת הוכנו מראש מחסנים מלאי הספקה לצבאו- שאמורים היו למלא את צרכי החיילים והבהמות.
אולם לשיטה זו היו גם נקודות תורפה חשובות ולא רק בגלל שבמקרים רבים כתוצאה מפגעי מזג האוויר נרקב המזון ולא היה שימושי לצרכי אדם ובהמה.
נפוליאון שילב את שלושת האופציות הקיימות: הקמת מחסנים בערים שהיו בקואליציה שלו, המקומות רבים כוח׳ותיו חיו מטוב הארץ ( בשטחי אוייב-כמו ברוסיה לדוגמה), ודרך שלישית וחדשה הקמת חיל הספקה! שליווה את כוחותיו וסיפק להם מזון טרי , שרותי בריאות! לפצועי המערכה ומזון לבהמות.
למרות חידושיו של נפוליאון המסע לרוסיה נכשל , למרות שתי ניצחונות על צבא הצאר ( אחד מהם בבורדינו שאותו מתאר טולסטוי , נהדר בספרו מלחמה ושלום).
מכוון שעד 1866 ומלחמת פרוסיה- אוסטריה, לא היו מלחמות גדולות, לא היו שינויים גדולים בשיטות ההספקה, אך חלו שינויים טכנולוגיים עצומים בעקבות המצאת הרכבות והמכוניות.
ניתן לראות במלחמת פרוסיה- צרפת ב 1870 את המלחמה הראשונה שבה נעשה שימוש נרחב באמצעים טכנולוגיים חדשים, כאשר קורפוסים שלמים של הצבא הגרמני נדחפו לחזית על ידי נסיעתם ברכבות.
הבעיה שנוצרה כתוצאה משימוש ברכבות שתספוקת רבה נדחפה לקצוות המסילות ושם נוצרו פקקי בקבוק שלא איפשרו את הגעת ההספקה ליחידות. כנראה מולטקה לא חשב מספיק רחוק כדי לראות במוחו הצבאי
הקודח את הבעיה שנוצרה בשטח.
משהוכנסו רכבי בנזין לשימוש נפתרה בעיה זו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נכנסו שתי שיטות לשימוש- שיטת ההספקה בהדחף- כאשר יחידות ממונעות דוחפות את ההספקה ליחידות בקוים , והספקה במשיכה , כאשר היחידות שולחות רכבים מיוחדים למשיכת הציוד והמזון לפי צרכיהם.
שיטות אלה נהוגות עד היום כי בנתיים לא נמצאו דרכים טובות יותר.
ספרו של מרטין ון קרפלד הוא ספר חובה לקוראים שמבקשים להבין כיצד מריצים את הצבא הצועד על קיבתו, והא כתוב הקיצור ולעניין
שווה לכל נפש, פשוט מעולה.
שבוע טוב לכולם
טוביה

















