דשנר עושה זאת שוב, הוא לוקח את הנושא של מבחנים להצמחת חיילים בעולם פוסט-אפוקליפטי ומצייר לנו עלילה מטורפת ומדהימה בעולם שלנו בעתיד. דשנר מוביל את הדמויות שלו מהספר המצויין הקודם של הרץ במבוך וממשיך לחקור איתם את גבולות המדע הבדיוני שעל כדור הארץ אחרי התפרצות מגפה שאחרי התפוצצויות של השמש.
מי שנהנה מהספר הראשון יהנה רבות גם מהספר השני. דשנר כותב במיומנות רבה עלילה מטורפת, מפחידה ומעוררת מחשבה על החיים שלנו והתמודדויות שלנו מול אחרים, חברויות במבחן, פענוח תעלומות, הרבה אלימות וברוטליות והמון נגיעות של רומנטיקה ורגעים קומיים שמוסיפים היטב לעלילה דחוסת המתח הזו.
הסיפור ממשיך במה שקורה היישר מהספר השני ומספר את המשך העלילה עם תפניות רבות שמביאות את הקרוא להתחבר לדמויות ולרצות שהם יצליחו במאבקם נגד נתע"ב.
היופי הוא שהעלילה שדשנר מתאר עולה במתח ובהדרגה ממשיכה להתפתח למשהו אדיר, ואני ממש ממש מקווה שהספר השלישי ימשיך בעליה ויתן תשובות טובות לכל השאלות שנוצרו במהלך שני הספרים הראשונים.
תהנו...
נ.ב. הפרקים בספר קצרים יחסית וזה מושך את הקורא לרצות לקרוא עוד ועוד ולא להפסיק אחרי פרק אחד.

מבחני הכוויה.
הרץ במבוך #2.
ג'יימס דשנר.
אין לי שמץ של מושג כמה כוכבים. לבסוף הוחלט 4.5 כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}



פיפול אני חושבת שנדבקתי במחלה.
אני לא מצליחה לקבוע כמה כוכבים לתת לספר >נתעב. כרגיל. אבל אלוהים, זה נשמע כאילו זה ארגון שמורכב מאנשים בעלי בעיות שפויות קשות ביותר.
היה מבחן חדש. בעצם, היו כמה מבחנים חדשים.
היו הרבה דברים מוזרים וחסרי שפיות ברמות.
וכו' ועוד וכו' ועוד וכו'

בתכלס.
הספר הזה היה מדהים, אם לא מעולה.
אבל היו גם דברים שפחות אהבתי.
כמו עצם העובדה שבקושי היו לניוט קטעים, אבל זה חוץ מהעניין.
היו עוד דברים, נורמליים יותר ולא של משוגעת כמוני, שלא אהבתי.
אבל דיי קשה לי להסביר אותם.
וכן, אני שוב שונאת את עובדה שאין אפשרות לתת 4.5 כוכבים.

ועכשיו לשאלה האמיתית:
לאיזה צד לעגל? לחמש כוכבים או לארבע כוכבים?
הממ...
מחשבות
צד נורמלי מוביל
מחשבות
הצד המשוגע חלקית מוביל
מחשבות
הצד המשוגע מאוד מאיים לצאת
מחשבות
הצד המשוגע מאוד נפסל
מחשבות
צד נורמלי
צד משוגע חלקית
צד נורמלי
צד משוגע חלקית
מחשבות
מחשבות
מחשבות


הממ
המלחמה הייתה קשה.
יש צו איסור פרסום על הצד המנצח.
ועל כן, אתם תדעו את התוצאות בלבד.
אבל מן הסתם שאתם תצליחו לנחש לבד מיהו הצד המנצח.
נראה לי.

"הוחלט לתת ארבע כוכבים.
הסיבות הינם בגדר צו איסור פרסם.
אנו מצטערים על חוסר הנוחות שלכם.
בתודה מראש,
פיצולי האישיות של אס אי ^^"




אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי: ^_^
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הביקורת שלי, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת XD


מצטערת שהביקורת הזו, כמו הקודמת, לא נותנת לכם הרבה ברירות אלא רק לקרוא את הספר ולהחליט בעצמם.

אהה.... מבחני הכוויה....
מכירים את התחושה הזו שהספר השני עומד ברף שחשבתם שיציב? שהוא טוב לא פחות מהראשון?
טוב, רוב הסיכויים שלא. כי כיום רוב הספרים השניים בטרילוגיה פחות טובים. עובדה. תיזכרו בכל הפעמים שציפיתם כל כך לספר השני, ואז שסוף סוך קיבלתם אותו והסתערתם עליו בהתרגשות, גיליתם שלא, הקסם כמעט אבד (ובספר הבא יש סיוכי שיעלם לחלוטין). זה לא הספר שהתאהבתם בו.

אז כאן חברים, זה לא קורה.
כאן, במשחקי הכוויה, אתם תקראו ספר שיהיה לא פחות טוב מהראשון, שימרוט לכם את העצבים, ירגש אתכם ומה לא?

קשה לתאר עד כמה הספר הזה מעולה. אולי הדוגמה הזו תעזור. בזמן הפנינג פורים של בית הספר שלי התחבאתי מתחת לארז ענק רחוק מהרעש של מוזיקת הטראנס הגרועה וכאלה, וקראתי את הספר במקום ללכת לשם. (חברות שלי מצאו אותי לבסוף והכריחו אותי ללכת לשם אם אני רוצה ואם לא לאחר ארבעים ומשהו עמודים שקראתי. הייתי יכולה לקרוא עוד. ההפנינג עם כל המתנפחים היה נחמד עד שהיה "גשם" והיה צריך לסגור את הכל חוץ מהפופקורן. זה היה בקושי טפטוף. עאלק גשם. וואי אמרתי עאלק! לא חשבתי שאומר את המילה הזו בחיים!).

נחזור לספר
הם חשבו שהכל נגמר אבל בעצם עכשיו מתחילים המבחנים האמתיים.
אולי זה מזכיר משפט ממשחקי הרעב. "המשחקים אולי נגמרו, אבל בעצם המשחק האמיתי מתחיל עכשיו" (או משהו בסגנן הזה), אבל בעצם אני לא רואה הרבה דמיון. מבחנים ומשחקים במקרה הזה שונים כי אני אחזור ואומר כמו שכתבתי בביקורת בספר הראשון: "הרץ במבוך הוא לא חיקויי של משחקי הרעב. הוא יותר טוב!"

ועשיו נחזור למשחקי הכוויה. עכשיו העלילה מתרחשת בכמה חלקים, לא רק במבוך הסגור. עכשיו הכל בחוץ. הכל ממשי והסיכוי לצאת משם קלוש...
נוספות דמויות חדשות שעליהן אפרט בהמשך, מתחילים להיפתר קשרים, האהבות מתחילות, העניינים מתחילים להפוך למעניינים עוד יותר.



הדמויות החדשות מלהיבות, והנה פירוטי עליהן:
ז'ורז'ה- כמו שרשמתי בביקורת על הספר הראשון, ז'ורז'ה הוא בין הדמויות החביבות עלי (עשיתי רשימה והוא במקום השני אחרי ניוט). הוא מתוחכם, ערמומי ושקרן לא קטן (לא אפרט) והא חביב עליי מאוד. תחיי ז'ורז'ה!!
ברנדה- אוי ברנדה... את הדמות שאני הכי לא אוהבת בספרים!! ברצינות, היא מחרפנת אותי מהרגע שקראתי עליה!! (פרצוף מעוצבן). נתחיל מההתחלה: באותן שנים מבוזבזות שציפיתי לספר הבא, נכנסתי ברוב יאושיי לויקפדיה של הספר השני באנגלית (אני מאוד מאוד מכורה/אוהבת ויקפדיה אבל רציתי לקרוא קודם למרות שלרוב אני תמיד קוראת בויקפדיה על ספרים). קראתי את מה שהבנתי על העלילה והדמויות ואיך שהבנתי מי היא ושספוילר היא תהיה עם תומס סוף ספוילר לא סבלתי אותה ולא רק בגלל שאני רוצה שתרזה ותומס יהיו יחד אלא בגלל שהיא נשמעה מעצבנת וכי ג'יימס דשנר הכניס משולש אהבה ועד שחשבתי "סוף סוף- ספר בלי משולש אהבה והוא מצוין", הוא הרס את זה. וזו נראה לי הביקורת היחידה על הספר מצדי (לא נכלול את התרגום וטעויותיו כי אני מדברת על הספר ולא על התרגום).
היא גם מעצבנת ממש ולפעמיים סוטה ודעתי לעולם לא השתנתה עליה. גם בספר הבא (בספר האחרון היא לא נמצאת. לא לדאוג, היא לא מתה. למזלי הרע).
אריס- הוא חמוד חוץ ממה שקרה עם תרזה שלא אומר כדי לא לעשות ספוילר מעצבן בשבילכם. אבל הוא חמוד.
סוניה והרייט- לא ארחיב עליהן כי הן לא ממש משמעותיות.
תרזה עצבנה אותי קצת אבל הכל טוב.

מה הייתי עושה בלי הספר הזה? מבזבזת עוד זמן בצפייה בסדרות וסרטים משעממים ו/או קוראת ספרים משעממים. מה שחשוב הוא שקראתי ומי שלא קרא את הספר הזה או את הספר הראשון, חייב לפתוח אתר אינטרנט/ ללכת לסטימצקי או צומת ספרים ולקנות אותו/ איך שאתם קונים ספרים ולא לקרוא או לעשות משהו אחר (חוץ מלנשום, לאכול ולישון) עד שתשיגו את הספר הזה לידיים ותקראו אותו!! ספר חובה לכל בן נוער שמעריך את עצמו!! (סליחה אם נסחפתי הרבה. סליחה, נסחפתי הרבה מאוד אבל לא נורא כי אני חושבת כך).

סיפור מצחיק שקשור לספר הזה: כמו שאמרתי, את הספר הזה קניתי איך שהגיע למדף, המוכרת בדיוק שמה אותו על מדפי הספרים כשהייתי בחנות. הגעתי יומיים לאחר מכן להסעה עם הספר בידי וקראתי אותו. ילד שגדול ממני בשנה, קורא ספרים וממש נחמד מהקיבוץ שלי שישב במושב לצדי שאל:" איפה קנית את הספר? ומתי הוא יצא?" אמרתי לו: "לפני יומיים. תקנה מיד!" עצרתי לרגע ואז הוספתי "אם אתה רוצה אשאיל לך שאסיים." הוא הסכים וכעבור יומיים נתתי לו את הספר. אגב, הילד הזה הוא ילד ששכנעתי לקרוא הספר הראשון. הוא אמר לי שראה את הסרט ושהוא טוב (ליתר דיוק שאלתי אותו אם הוא ראה את הסרט). אמרתי לו ישר: "אתה חייב לקורא את הספר הראשון. חייב!! אני אכריח אותך!! ואשאיל לך את הספר אם אתה רוצה." הוא לקח את הספר וממש נהנה ובזכותי הוא אחד ממעריצי הרץ במבוך הגדולים בארץ. אני מרגישה כזו גאווה. כך שיצא שהשאלתי לו את שני ספרי הרץ במבוך ולאחר מכן השאלתי לו גם את השלישי והרביעי באנגלית ומתברר שגם החברה שלו מתה על הרץ במבוך ומתה על ניוט כמוני!!XD
לא סיימתי את הסיפור אז אל תלכו! כשהוא החזיר את הספר השני בהתלהבות החברה שלי שרשמתי עליה בספר הראשון חטפה לי אותו מהיד וקראה גם. היא החזירה לי שבורת לב ודיברנו ביום שבת על הספר 45 דקות בטלפון (!). ואז הגיע אלי הידיד הכי טוב שלי מת"א שהלך לראות איתי את הסרט של הרץ במבוך (החברה שלי נגד סרטים שמבוססים על ספרים והילד שגדול ממני כבר הלך כמו שאמרתי) והשאיל את הספר גם. כך שיצא שהשאלתי את הספר לשלושה אנשים ואני גאה בכך מאוד!!

לגבי הסרט: ראיתי את הטריילר והליהוקים. וכרגיל, אני לא מרוצה.
א. זה בכלל לא נראה מה שקרה בחלק הראשון של הספר. ב. ז'ורז'ה אמור להיות בלונדיני, שרוט, כחוש כזה, צעיר, ולא מישהו זקן עם עור חום (סליחה על האפליה אבל פשוט לא דמיינתי אותו ככה!).
ג. אריס הוא מתוק, אבל לא עד כדי כך מתוק! הוא עדין צריך להיות קשוח. הוא לא פני מלאך תמימות!
ד. ברנדה השנואה לא אמורה להיראות עדינה כזו ממוצא לטיני היא קנדית!! (תחיי קנדה!) והיא לא אמורה להיראות תמימה!! אבל לא ממש אכפת לי ממנה כי בכל זאת היא לא הדמות האהובה עלי כאמור. (וואו. בחלק הזה יצאתי ממש גזענית האה?! למרות שאני באמת הדבר הכי רחוק מגזענות שאפשר. אל תעשו עליי שיימינג בבקשה!)

בקיצור, רוצו לקרוא. מיד. מבחני הכוויה לא מאכזב!
נ.ב סליחה שחפרתי.

מכיל כמה ספוילרים
אוקי. אז קראתי את הרץ במבוך קצת אחרי שהוא יצא. במקרה.
זה היה אחד הפרים הראשונים שעברתי דרכם מספרות לילדים שעדיין יש כאלה שמצפים ממני לקרוא, לספרות לנוער שאני כל כך אוהבת.
לא יכולתי להניח לרגע את הספר. הוא היה מותח ומלא באקשן, 'וואו' זו לא מילה לתאר את מה שחשבתי עליו. אחרי שסיימתי לקרוא אותו סיפרתי עליו לחברים שלי, אלה מביניהם שאוהבים לקרוא, ומהר מאוד לא היה ילד שהכרתי ולא שמע או קרא את הספר. אני כמעט בטוחה שכולם אהבו אותו.
את הספר השני קניתי כמה ימיפ אחרי שהוא יצא, ולמרות הציפייה שלי ידעתי שאני אתאכזב כי הספר הראשון בדרך כלל הכי טוב. אבל מה שקרה היה שגם הספר השני היה מדהים. הדמויות החדשות מבריקות, למרות שלא את כולן אהבתי, הן עלו על הציפיות שלי. אהבתי את הספר הראשון יותר, כן, אבל זה עדיין היה טוב הרבה יותר מספרים אחרים שקראתי. למרות התרגום הגרוע אני אוהבת את הספר כל כך.
האמת, שקצת מוזר לי שדווקא את הדמות המרכזית אני לא ממש אוהבת, לא שנאתי אותה או משהו כזה. תומס היה.. סביר. מי שבאמת אהבתי היה ניוט. ואת מינהו שאחרי הספר הראשון התברר לי שלא קראתי את השם שלו כמו שצריך, אבל זה לא אומר שאני אוותר! טוב, אולי קצת הגזמתי.
קצת הזדהתי עם צ'אק מסיבה לא ברורה, הוא היה הכי קטן. לא ממש היו לו חברים כי איזה ילד שפוי בן 16 ירצה לבלות עם ילד בן 12? לא הרבה. הוא היה כל כך חמוד שאני עדיין בוכה כשאני קוראת איך הוא מת. למרות שאני די נוטרת טינה לגאלי שהרג את צ'אק (לגמרי לא בכוונה) גם אותו אני די מחבבת. לא כמו את ניוט או מינהו אבל כן. ויש גם את אריס שחיבבתי מההתחלה, עד לבגידה של תרזה שגרמה לי לחבב אותו קצת פחות. ורק לשם הפרוטוקול, ידעתי שתרזה תבגוד בו וחפרתי לאנשים על זה במשך שבועות.
האמת שגם את תרזה לא ממש אהבתי, גם אם שלחתי הודעות לכל מי שאני מכירה כשהיא ותומס התנשקו כי הם הזוג המושלם.
אני די בטוחה שהבהרתי את העמדה שלי לגבי הדמיות.

עלילה-העלילה כל כך מקורית שקצת קשה להבין מאיפה ג'יימס דשנר מביא את זה לעזאזל. גם כשנדמה שלא קורה כלום אתה מגלה שדברים חשובים קרו כשלא שמת לב ולא פעם אחת יצא לי לעצור לרגע ולחשוב על איך פספסתי את זה. האמת שדי כעסתי על ג'יימס (אני יכולה לקרוא לו ככה נכון?) כשתרזה בגדה בתומס. היה ברור שלא יהרגו את תומס אם תרזה לא תעשה את זה. המקסימום שיקרה הוא שיהרגו אותה או שייקחו את תומס. שתי האפשרויות לא ממש נוראות. די מרושע מצידי.

אני יכולה להמשיך לדבר על הספר שעות אבל אני אגמור כאן ואגיד שהוא מדהים!

אני אכתוב פה את הביקורת לספר הראשון, פשוט זה לא עולה לי שם :(

*******************************************************************************************
דעתי שכבר כתבתי על הספר הזה ביקורת , אז הלכתי לי לראות מה כתבתי בהשראת גיל 12 ה...מהולל.


"נחמד"


מילה אחת , שתי הברות , שלוש שניות של בהייה במסך.

כמה טוב לגדול ^^


*


עם כל ספרי הפנטזיה והמד"ב שקראתי (וגם כמה סרטים שראיתי) , תמיד חייתי בתוך עולם קצת... דמיוני. בגיל 7 לבובה שלי הייתה יכולת לדבר , בגיל 10 פיטר פן לימד אותי לעוף , ובגיל 12 הייתי פיראטית שראתה ויולטה בזמנה הפנוי (הזעזוע >.< ) ( ויולטה מזעזעת , לא הפיראטים. פיראטים זה מאגניב ^^)

אבל מתישהו זה הפסיק. עכשיו אני בעיקר עושה...כלום. הדמיון שלי לא מפותח כמו בעבר , וכשאני קוראת ספר אני לא מתחילה לדמיין מה היה קורה אם אני הייתי שם. אני פשוט קוראת את הספר, מתרגשת קצת , ועוברת לספר אחר . אני מודה שאיפשהו בלב , זה היה לי קצת חבל לאבד את רגעי השטות האלה שבהם הייתי הופכת לדמות אחרת. אבל גם כשהייתי מפנטזת ככה, תמיד היה לזה סוף והייתי מתנתקת מהעולם ההזוי הזה שהתרחש לי בשכל .


הרץ במבוך היה סוג שונה לגמרי של פנטזיה. אני אפילו לא יודעת אם זה פנטזיה או מגב או משהו אחר (?). מצד אחד זה הגיוני מצד שני זה בכלל לא. תחליטו -_______-


אז יש מקום שקוראים לו ה"קרחת" , שבו יש נערים שקוראים לעצמם אפונים שמתחדשים פעם החודש, אין שם בנות , יש שם מטורללים ( אני כבר לא זוכרת איך קוראים להם... תסלחו לזכרון הקצר שלי) שהם רובוטים ענקים שאוכלים את כולם (וגורמים להם לחלות במחלה מטרללת), מבוך ענקקק שזז כל לילה בצורה שונה וחבורת "רצים" ש...רצים, מן הסתם. כדי שלא יאכלו את כולם. לגמרי הסגנון שלי ^^


יום שימשי ורותח אחד, תומס ללאשםמשפחה מגיע במעלית לקרחת ללאשםמוסבר והפך לאפון. (כמובן שהוא אפון מיוחד, דה.) יום אחריו עוד מישהו מגיע במעלית ובאםם זאת בת הפעם. אני אתן לכם פשוט לקרוא את ההמשך( מי שכבר קרא - ניתנת לכם הבחירה אם לקרוא שוב או לא. אני מסכימה לכם.) , ואני אסיים בכך שמבחינתי , הספר הזה הוא 5 כוכבים ללא ספק.

אני עייפה , אז אני הולכת לראות ליידיבאג.

סיונרה :)

וזהו^^

"הרץ במבוך" נגמר בצורה שגורמת לקוראים לרצות לחטוף מיד את הספר השני ולהתחיל לקרוא. ספר ההמשך, "מבחני הכוויה", אינו מגיע לרמה של הספר הראשון. המתח התמידי שהחזיק אותנו בספר הראשון קיים גם כאן, אבל משהו לא הסתדר לי. היה לי מחסום קריאה בערך באמצע הספר, אך לאחר שעברתי אותו שאר הספר זרם. נוספו בספר עוד הרבה דמויות, אך לצערי אלו הקיימות כבר מתחילת הדרך לא התפתחו בו מספיק. מרוב התפניות בעלילה והדברים המטורפים וההזויים שקרו כאן וקרו גם בספר הקודם בסדרה, כבר לא נדהמתי בכל פעם שהיה שינוי פתאומי בעלילה. הסוף בהחלט משאיר טעם של עוד ואני מחכה שספר ההמשך יתורגם לעברית.
בשורה התחתונה, ספר טוב ואפילו מאוד, אך פחות טוב, לטעמי, מאחיו הגדול.

מדהים!
אין לי מילים לתאר את הספר הזה אבל ננסה...
הספר מסופר בצורה שכל כך הכניסה אותי לספר, לפחד יחד איתם, להתעייף יחד איתם ולשמוח יחד איתם.
באמת מי שייקרא את הספר רק ירוויח.

מקווה שתקראו ותהינו :-))

אין הרבה מה לומר..
מסחרר כמו הספר הראשון. לא יכולה לחכות להתחיל לקרוא את תרופת המוות.
***
הספר דורש מהקורא להיות בעל דמיון מאוד מפותח בגלל שהוא ספר מאוד בדיוני.. אבל לי זה כלל לא הפריע, כקוראת מושבעת של הארי פוטר זה היה קטן עליי.
למרות שאהבתי נורא, אתן לספר 10\9 בגלל שהפריע לי שחצי מהספר אם לא יותר, היה משהו כמו יומיים בלבד שהם היו בתוך חדר אחד ורק חשבו מהו, איך יוצאים מימנו, ומי זה האיש שנראה כמו עכבר.

לאחר שניצלו מהקרחת והצליחו להמלט מהמבוך ולחזור לעולם ולחברת בני אדם, חשבו תומס וחבריו שהכל נגמר וכעת יוכלו להתחיל לחיות בנחת. הם הולכים לישון באולם גדול אך כשהם מקיצים בבוקר הם מגלים שמחשבתם התבדתה. מתברר שעליהם לחצות את 'הכוויה' - אזור חם שנפגע ביותר בשל ההתלקחויות מהשמש והוא כיום שומם יחסית, מוכה שמש, ומסוכן. עליהם לעבור 160 קילומטר תוך שבועיים כדי להגיע למעבר הבטוח. אם לא יגיעו בזמן ליעדם הם ימותו.
תומס וחבריו מתחילים במסע מסוכן, בתחילה מתחת לפני האדמה, אח"כ על פני הארץ מוכת השמש כשעליהם להזהר מסכנות שונות, מיצורים טכנולוגיים קטלניים ומאנשים מוכי 'התלקחות'.
המשך סיפור ההרפתקאות והפנטזיה המהנה של "הרץ במבוך".