• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

מאת ג'ולי אורינגר

הביקורת של פני

תמונה של פני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

מאת ג'ולי אורינגר

הביקורת של פני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של פני
הוצאה לאור:כנרת, זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
סדן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“התחלתי לקרוא את הרומן עב הכרס הזה (יותר משבע-מאות עמודים) קצת בספקנות, אבל תוך כדי הקריאה הלכתי ונשב”

5/14
ביקורות על הגשר הנסתר
הבאה
תולעת חמודה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•3 דקות קריאה

הגשר הנסתר – ג'ולי אורינגר

ג'ולי אורינגר סופרת צעירה, בת שלושים ושמונה, מתגוררת בברוקלין שבארה"ב, וזה הספר הראשון שכתבה, לאחר פרסום סיפורים מפרי עטה. על כל הפרטים האלו הייתי עוברת ללא כתיבתם ברישא של ההמלצה לולא התרגשתי במיוחד מקטעים מסוימים.

כאשר הגעתי לקטעים שרגשו אותי, בו כתבה על מסורת והלכי היהדות כמו: ליל הסדר, גפילט-פיש, קניידלך ועוד רבים נוספים, סקרן אותי לבדוק את מוצאה של הסופרת. ואכן הסתבר, כי הסופרת ממוצא יהודי והגיבור הראשי בסיפור – אנדרוש לוי – הינו סבה. נערכו על ידה שיחות עמוקות עם סבה ואחיו וכן נעשה על ידה תחקיר מעמיק עם קרובי המשפחה, הן על הדמויות והן על כל הלכי היהדות, וזאת בנוסף על כל עבודת התחקיר המקיפה שערכה לצורך הוצאת הספר.

הספר דן, רובו ככולו, ביהדות הונגריה בצל מלחמת העולם השנייה. בעיקר מובאות לקורא תמונות מפורטות על כמה וכמה מחנות עבודה בכפייה - מונקסולגלאט. אנו עדים בכתוב על כל מה שעבר על יהדות הונגריה כאשר משפחת לוי, שלושה בנים צעירים וזוג הורים, מספרת לנו את סיפורה. יהודים נלקחו למחנות עבודה בכפייה בהונגריה ובמקומות אחרים באירופה שם עבדו בפרך, בתנאי רעב מחפירים, כפור, מחלות, כינים, לבוש בלוי ורצח המונים, כאשר רבים לא חזרו משם כלל. הסופרת מתארת את הידרדרות המצב הכלכלי של משפחות יהודיות אמידות, כתוצאה מתשלומי שוחד לממשלה ההונגרית ופיטורי יהודים שהביאו לאבטלה בשלבי המלחמה השונים. למעשה, מצבו של היהודי (אנדרוש) הביאה אותו לחוש עצמו כשווה ל"גרגר אבק". יחד עם זאת, האהבה העזה בין אנדרוש לקלרה, היא זו שנתנה להם את הטעם לחיים והרצון הכביר לשרוד עם כל הקושי, הסבל והניתוק אחד מהשני שכל אחד עבר יחד ובנפרד.
מאחר והסופרת מתמקדת באירועים הנוגעים ליהודים בתקופת המלחמה, היא מספרת לנו על הפיגוע באוניה סטרומה, והטבעתה בלב ים על כל מאות יושביה היהודים. הסופרת נוקבת במספרים על יהדות הונגריה בשואה שנרצחו או נשלחו למחנות הסגר וכן, על הקרבות וקורבנות היהודים במקומות השונים באירופה.

אהבתי מאוד לקרוא את הקטעים הנוגעים להלכה היהודית, כפי שציינתי לעיל, וריגשה אותי העובדה שהכותבת הינה סופרת צעירה. הסופרת מצטטת לקורא את פרק צ"א של ספר תהילים הנקרא בעת הלוויות, ולהבדיל, מציינת אזכורים לשמחות בבית היהודי, שולחן ערוך בליל הסדר והמאכלים המסורתיים הנאכלים בחגים.

הספר, על כל 700 עמודיו, כתוב באופן סוחף. עלילתו מרתקת. קיימת דינמיות תמידית לאירועים ולדמויות שלא משאירים לקורא רגע דל בעת הקריאה. תיאורים אותנטיים בתקופת טרום המלחמה על פריז שבה העלילה מתחילה, משלבת את לימודי האדריכלות, תיאורי מבנים מיוחדים ותוכניות לבנייה בבית הספר בו לומד אנדרוש, ומשם תיאוריה עוברים לבודפשט לתקופת המלחמה ואחריה.

ספר נפלא זה ישמש עדות נוספת לעולם כולו על שהתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה ליהודי הונגריה בפרט וליהודי אירופה בכלל.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של asheriko
asheriko
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של חני
חני
תמונה של אנקה
אנקה
7קוראים|גיל ממוצע65|71%נשים

על המבקרת

תמונה של פני

פני

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
80 ביקורות•3 נבחרות•518 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של פני
פני
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות80
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה518
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת53ספרות מקורית13מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

9 תגובות
פני
פני•לפני 10 שנים
לאוקי, תודה על כל המידע. את אנדרטת הנעליים עשו לאחר ביקורנו שם כך שלא ראיתי אותה. לפי התיאור שלך - מצמרר. לא חסרים סיפורים בכל ארץ וארץ על השואה ועל ממשלות ששתפו פעולה עם הנאצים, כמו אוסטריה, למשל. בספר זה לא רציתי לנגוע בנקודה זו כי גם הסופרת כותבת שהיו כאלה וכאלה, מלבד צלב החץ, כמובן. שוב תודה.
פני
פני•לפני 10 שנים
לרץ, תודה. כבר דאגתי לך. מזמן לא ביקרת בסימניה.
•לפני 10 שנים

פני, סקירה מאוד יפה. אתר הזיכרון שהזכרת בדמות העץ הכסוף בחצר בית הכנסת בבודפשט נקרא "הערבה הבוכייה",

אנדרטה יפהפיה ומלאת אמירה. עוד על יהדות הונגריה שנספתה בשואה (בעיקר לקראת סופה) אפשר ללמוד לא מעט מסביבת הגטו - שם ממוקם בית הכנסת הגדול, עם סיפור מרגש משלו ובחצרו "הערבה הבוכייה", גם קבר אחים בו נטמנו כ-22.000 נספים שעד היום לא הרורה זהות כולם, איזכורים אישיים בדמות מצבות אישיות לנספים (דוגמת חנה סנש) ועוד. לא מאוד רחוק משם על גדת הדנובה נמצאת "אנדרטת הנעליים" המצמררת שנשארה לספר את סיפור הירי אל תוך הדנובה של יהודים ממחנה העבודה, ממש לפני תום המלחמה ושחרור הונגריה (1945), הירי התבצע ע"י "צבא צלב החץ" - הצבא ההונגרי שהצטרף אל הנאצי. מצערת ומדאיגה העובדה שהונגריה של היום אנטישמית למדיי.
רץ
רץ•לפני 10 שנים

פני - ביקורת יפה ומרגשת

פני
פני•לפני 10 שנים
תודה לכן, לי, חני ואנקה. גם אנחנו היינו בבודפשט בבית הכנסת. לידו, בחוץ, ישנו עץ זיכרון עם לוחיות מתכת לזכר הנופלים. מרשים מאוד היה. את הספר ללא גורל לא קראתי. אוסיף אותו לרשימה. לי, הספר עדיין אצלי עוד לא החזרתי אותו.
לי יניני
לי יניני•לפני 10 שנים

אנקה הייתי בבית הכנסת הגדול בבודפסט... מומלץ בחום. לי זה היה ביקור מאוד מרגש

לי יניני
לי יניני•לפני 10 שנים

ביקורת מעניינת וחשובה. רשמתי לפניי להזמין אותו לקריאה

חני
חני •לפני 10 שנים

פני ביקורת חשובה.

נושא קשה תמיד.
אנקה
אנקה•לפני 10 שנים

פני, ביקורת נפלאה ומרגשת.

אפשר תמיד לקפוץ לבודפשט לבית הכנסת הגדול בדוהני ולמוזיאון שם וללמוד עוד קצת על יהדות הונגריה. לפני כמה ימים סיימתי את הספר 'ללא גורל' של אימרה קרטס, על סיפורו של נער יהודי במחנות הכפייה וההשמדה הנאציים. ספר מעולה - יצא לך לקרוא אותו ? אם לא, אז מומלץ.
9 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של פני

איש קטן, מה עכשיו?

איש קטן, מה עכשיו?

הנס פאלאדה

איש קטן, מה עכשיו? – הנס פאלאדה

לא ויתרתי לפאלאדה. לא סיימתי לקרוא את "השתיין" מאחר ולא יכולתי לשאת את אומללות הדמות, יחד עם זאת, נהניתי מאוד מספרו "לבד בברלין" ולכן לא ויתרתי והמשכתי לספר הנוכחי:

מסתבר, כי כתיבת הספר הייתה עבור הסופר תרפיה לאחר כל שנות הסבל שעבר בשתייה מופרזת ואשפוז בבית חולים לחולי רוח. לאחר מכן, הגיעה תקופת השלווה בה הכיר את רעייתו ולאחר זמן נולד בנם. ייתכן מאוד, כי אשתו שמשה לו כמודל ליצירת גיבורת העלילה.

בכתיבתו הוא בוחר את התקופה הכלכלית הקשה בין מלחמת העולם הראשונה והשנייה, בתחילת שנות ה-30. תקופה בה האבטלה הגיעה בגרמניה לארבעים אחוזים והפרנסה הייתה קשה במיוחד. הוא בוחר את הדמויות מהשכבה הנמוכה, קשות היום, עם הרצון הכביר לעבודה ולפרנסה, מעבידים אכזריים, כאשר רודף אותם הפחד והייאוש מהאבטלה. אינו פוסח על הקשיים בהשגת דיור למשפחה צעירה בהתהוותה, כשכל מאוויהם הוא לחיות חיים פשוטים למרות החישובים הכספיים היום יומיים. לכן, הסופר מתמקד בספרו בעוני וטוען ש"העוני אינו רק מצוקה, העוני הוא גם בר ענישה, העוני הוא גם פגם, העוני פירושו להיות חשוד..." ואנו נוכחים במהלך הקריאה כי צדק בדבריו.

הסופר לא שוכח לספר לנו על האושר שבאהבה. האושר שבזוגיות למרות ה"אין" ולא שוכח לשלב משפטי הומור ולהקל על הקורא את התוכן הכבד:
...לפני זמן מה רצתה לעשות משהו טוב עבורו והוסיפה לו ביצה לצד תפוחי האדמה המטוגנים...
...בואי הנה מגעילה שלי, מגעילה גדולה שלי, מגעילה יפה שלי, תתקרבי קצת, מגעילתי...

הוא לא שוכח חשבון קטן עם אלוהים, אך אני בטוחה שלא עושה זאת בכוונה רעה אך בכל זאת ייתכן שקיימת אצלו צביטה בלב:
...היהודי הקטן והמכוער שאלוהים לא התייחס אליו ברוב חסד בשעה שיצר אותו...

קיימת גם שמחת ההורות בהיוולד תינוק המחפה על הדלות הקשה בה הם חיים. הסופר ממשיך בסגנון ההומור ומהנה את הקורא:
...ובזרועותיה צרור לבן, ובצרור היה פרצוף זקן מופלג, אדום כעגבנייה, מכוער, מקומט בעל ראש מחודד בצורת אגס והדבר הזה צווח בקול רם, חודר ויללני...
...ושם הוא ראה אותם, בתוך שמונים או שישים מיטות, גמדים וננסים, זקנים ומקומטים, חיוורים ואדומים... הוא נעשה רגוע למחצה...

הוכחתי לכם במספר ציטוטים ובהבעת דעתי על איכות הספר. לא פלא שתורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים. מומלץ בחום.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
החברה הגאונה

החברה הגאונה

אלנה פרנטה

החברה הגאונה – אלנה פרנטה

המקום - שכונה קשת יום בנאפולי. התקופה - תחילת שנות החמישים של המאה העשרים.

תקופה בה הבנים במשפחה היו עובדים בעסק המשפחתי. במקום ללכת ללמוד היה בן האופה מצטרף למאפית אביו. הירקן בעל הסוס שמכר פירות וירקות, בכורו היה מסתובב ברחובות עם העגלה והסוס מדי בוקר, בקיץ ובחורף, בגשם ובשמש, למכור את מרכולתו. בנו של הסנדלר תיקן עם אביו את סוליות הנעליים. אחותו רצתה ללמוד: "אם תלך לבית ספר הקשה הזה שנקרא גימנסיה, תוכל לכתוב ספר לבד ואולי להיות עשירה." התגובה לא אחרה לבוא: "אז למה אחותך שהיא נקבה צריכה ללמוד?" תפקידן של הבנות לעזור לאימא. לערוך קניות, לבשל, לכבס ולתלות את הכביסה לייבוש בשמש.

זו הייתה תקופה בה הבעל הכה את האישה וזרק חפצים מהחלון. האח סטר לאחותו כאשר, לדעתו, לא התנהגה כיאות. תקופה בה אסור היה לבן לנגוע בבת, אפילו לא ברפרוף על כף ידה. אם עשה זאת, חטף מכות מאחיה. תקופה בה את הכלה רחצו ביום חופתה בגיגית נחושת.

נסחפתי לתקופה שנראתה לי עתיקת יומין ונהניתי במיוחד להכיר את שתי הדמויות המרכזיות שבספר שבהן הסופרת מתמקדת. אותן חברות בלב ובנפש, קשורות בקשר הדוק ומשפיעות אחת על השנייה לעיתים ללא מילים, כשכל אחת פונה לגורלה בין אם הוא מיועד לה ובין אם לאו ובין אם הוא מטרת חייה. אליהן משלבת הסופרת את דמויות השכונה שאינן יוצאות מחוצה לה, פרט ליוצאי הדופן שהפרוטה מצויה בכיסם. אותה שכונה נידחת שקיימים בה אלימות ועוני שקשה לצאת מהם. נהניתי מאוד לקרוא את ספרה של פרנטה.

ספרה של פרנטה הינו הראשון בסדרה של הרומנים הנפוליטניים הדן בילדות ונערות. בין כתביה הקודמים: אהבה מטרידה, ימי נטישה והבת האפלה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
השתיין

השתיין

הנס פאלאדה

ה ש ת י י ן - הנס פאלאדה

לאחר שקראתי את ספרו של פאלאדה "לבד בברלין" רציתי לעבור חוויה נוספת בספר אחר שלו. קיבלתי מהספרייה את ה"שתיין", כי לא היה להם משהו אחר פנוי.

ובכן, כשמו כן הוא – השתיין. אותו אדם שהטיפה המרה גורמת לו לשכוח את הדברים שאינו רוצה לזכור, מתחיל בקטנה ולאט נגרר עד שהופך לכזה שאינו יכול לוותר על השתייה. הכתיבה זורמת ועניינית. הסופר מתאר נפלא את הדמות, את המצבים בו הוא נמצא, התסכולים, האכזבות והידרדרות השליטה על חייו. הסופר מתאר כל כך טוב את הדמות הדיכאונית שכבר בעמוד 70 החלטתי שאיני ממשיכה לקרוא את ספרו, מאחר ואם בעמוד 70 הגיעה הדמות למצב דיכאוני כזה, מה יהיה מצבו לקראת סוף הספר? ולזה לא היה לי כוח נפשי כלל.

הסופר, למעשה, הגיע למטרתו גם מבלי שסיימתי לקרוא את ספרו. תיאור דמות על פרטיה ומצבו המדרדר של השתיין, ענו על כל הציפיות כבר עד עמוד 70. למי שיש את הכוח הנפשי מוזמן להמשיך ולקרוא את אחד מפלאי היצירה של הסופר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

הארנבת עם עיני הענבר – אדמונד דה ואל

חלוקות הדעות בקשר לספר. רבים אמרו לי שעזבו את הקריאה לאחר כמה דפים, כי לא הייתה להם סבלנות להמשיך וכאלה שלא מצאו עניין. זה היה ציבור הקוראים שלא אהב את הספר, אך כנגדם ישנם כאלה שאהבו, קראו בשקיקה ונהנו לדעת עוד ולקבל מידע נרחב על...

ובכן, אני מודיעה מראש לכל מי שמצפה לעלילה, למתח, להתפתחויות – זה לא הספר המתאים וטוב יהיה שלא יתחילו לקרוא בו. לעומת זאת, אני לקרוא ולדעת עוד ועוד.
כבוד גדול להיות נצר למשפחת אפרוסי. כבוד גדול יותר הוא שאותו נצר מחליט לחקור, לקרוא, לתרגם, לראיין, לנסוע לכל המקומות בהם היה חלק למשפחה ענפה זו, ולכתוב על שורשיה ועל התקופה במשך ארבעה דורות. תחילתה באודסה, שם חלשה על התבואה, לאחר מכן, חלקם עבר לפריז, משם לווינה, כאשר לאחר מלחמת העולם השנייה מצאה את מקומה שארית הפליטה של משפחת אפרוסי באירופה, אמריקה ויפאן. הסופר מציין שאינו יודע אם זה ספר על המשפחה שלו, על הזיכרון או על עצמו או שזה ספר על חפצים יפניים קטנים.

ובכן, לדעתי, הספר נותן לקורא תמונה מלאה על תקופת מלחמת העולם הראשונה והשנייה ועל מעמדם של היהודים בתפוצות. וינה הייתה העיר השלישית באירופה, לאחר ורשה ובודפשט, בכמות היהודים שחיו בה. בווינה במאה העשרים יהודים חלשו על כל חיי הציבור. הכול היה נתון בידיהם. חלקם של היהודים על הבנקים היה 71 אחוזים, 65 אחוזים היו עורכי הדין. 59 אחוזים מכלל הרופאים ומחצית מהעיתונאים היו יהודים. יהודים היו עשירים מאוד, חיו ברמת חיים גבוהה, השתתפו במסיבות ובנשפים והיו כחלק מהאוכלוסייה. היהודים אהבו אמנות ורכשו דברי אמנות בעלי ערך. הקנאה בשל מעמדם הכלכלי והתרבותי בעבעה לעברם, הולידה לאט לאט את האנטישמיות שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, בעת שהיטלר נכנס לאוסטריה ללא התנגדות האוסטרים ובשיתוף פעולה הדוק - אנשלוס. אז החלו רדיפות השנאה שנצברה שנים על ידי האוסטרים, הלאמת הרכוש, חלוקת דברי האמנות אם להיטלר או לאחרים כאשר חלקם נמכרו לאספנים לסיוע במימון המלחמה. חלק ממשפחת אפרוסי שנשאר בווינה, מצא את עצמו חסר כל, מעונה ומושפל.

האם הספר על חפצים יפניים קטנים? תוהה הסופר ואכן, הוא מגולל לנו את סיפור ה"נצקות" שעברו ארבעה בתים בכל תקופת ארבעת הדורות. אותן נצקות, פסלים יפאניים מזעריים בעלי ערך אמנותי רב מאוד, עשויים משנהב ומחומרים קשים אחרים, מקושטים לעיתים באבני חן, כמו הארנבת עם עיני הענבר. 264 פסלונים נרכשו על ידי ראש משפחת אפרוסי בדור הראשון ועברו בירושה מדור לדור עד אשר הגיעו ליורש האחרון שהוא הסופר – אדמונד דה ואל, אשר חקר אודותם ואודות אמניהם. בין דברי האמנות הבודדים ניצלו הנצקות משוד הנאצים.

ממליצה בחום לקרוא את הספר ולהיוודע על מעמד היהודים באירופה, החל מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד לאחר מלחמת העולם השנייה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
לבד בברלין

לבד בברלין

הנס פאלאדה

לבד בברלין – הנס פאלאדה

אני תמיד מגיעה באיחור רב לספר שמחצית המדינה כבר קראה אותו וכך קרה עם "לבד בברלין". לכן, כאשר לקחתי את הספר בידי הייתי בדעה שלא אכתוב דבר מאחר שכולם קראו אותו. אך במקרה זה, שהוא יוצא דופן בהחלט, שיניתי את החלטתי.

שלוש נקודות חשובות שגרמו לי להביע את דעתי:
משך זמן כתיבת הספר;
החשיפה לעולם הגרמני, מעלליהם והבדלי המעמדות בעת מלחמת העולם השנייה;
התמקדות תקופת השואה שאינה ביהודים ובמחנות השמדה.

מה הייתם מצליחים לכתוב במשך 24 יום? ודאי כמה מכתבים, אולי סיפור קטן או שיר אחד או שניים שהייתם חוזרים אליהם מדי יום עם תיקונים והוספות. אבל ספר? ספר בן 658 עמודים? האם הייתם מצליחים לכתוב ספר עב כרס, לבנות דמויות מקסימות שתשלמנה את העלילה? לתאר את העלילה לכל פרטיה כפי שהייתה באותה תקופה כאשר הדמויות משלימות את התמונה? אתם ודאי לא הייתם מצליחים לעשות זאת, אך הנס פאלאדה עשה זאת ב-24 יום ועשה זאת בהצלחה רבה.

הנס פאלאדה, גרמני, לוקח אותנו לתקופת השואה, למלחמת העולם השנייה, בה הוא חי ונושם את האווירה והמצב. בשונה מכל ספרי השואה שקראתי, הסופר מגלה לנו את פרצופו האמיתי של העם שלו ומתמקד בערב רב של דמויות גרמניות כמו: קציני ס.ס., חוקרים, כאלה המשרתים את המפלגה הנאצית הנחשבים לאליטה, עובר לקשיי היום הגרמניים, רעבים ללחם המוצאים את פרנסתם על ידי הלשנות וגנבות, או פועלים גרמניים העובדים בבתי חרושת תחת עיניהם הפקוחה של אלה מעליהם. בין כל הדמויות הגרמניות משלב הסופר מספר דמויות יהודיות שלא שפר עליהן גורלן.

בתיאוריו המפורטים על חיי היום-יום של הגרמנים, העוני, הסבל, הלשנות על חבריהם, גניבות, מחנות הריכוז שלשם היו מועברים והוצאות להורג של גרמניים "בוגדים" או שאינם נאמנים למפלגה, אין לסופר עכבות מלתאר את אופן החשיבה של השלטון והמפלגה הנאצית כלפי העם שלו, העם הגרמני:

...המפלגה הייתה הכול והעם – לא כלום; לתגמל ולהעניש – זו הדרך הטובה ביותר לשלוט; הם לא צריכים לחשוב רק לבצע. אנחנו חושבים בשבילם; שרצים נרדפים שיש להשמידם (בני אדם); הוא רדף אחרי אנשים כמו שציידים רודפים אחרי חזירים; בני העם האזרחים בחוץ, ברחובות ובבתי החרושת, חסרי משמעות בהשוואה לחברי המפלגה; הפועלים העניים, האנשים הקטנים וחסרי החשיבות, שבגלל מילה אחת יכולים להיכחד, כשנגדם ניצבים הפיהרר, המפלגה, כל המכונה המפלצתית זאת, עם כל העוצמה והברק שלה ...

אהבתי מאוד את תיאורי הדמויות כפי שתוארו במקרים רבים על ידי דמות אחרת בסיפור:

...פשפש פחדן שמוצץ את הדם של הנקבה; פרחח, תלמיד בית ספר בדמות מנהיג בהיטלריונגר...; זה מה שהמציא לעצמו הנחש הארסי בעל המשקפיים הנוצצים. פרחח ארור; חבר מפלגה שרוף, מלשין קטן, מוג לב, נבחן... הוא קצת מהכול: מרביץ מכות ומלשין וגם גנב...

מעניין היה לקרוא, כי השלטונות ביקשו מהסופר לכתוב ספר על היהודים בזמן המלחמה והסופר שלא רצה לכתוב על כך, העביר את הזמן בכתיבת שלושה ספרים מסוג אחר. מעניין דבר נוסף, הסופר מת לפני הוצאתו לאור של הספר "לבן בברלין". האם היה זה מוות טבעי??? זאת, כנראה, לא נדע אף פעם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
האנאלפביתית שידעה לספור

האנאלפביתית שידעה לספור

יונס יונסון

האנאלפביתית שידעה לספור – יונס יונסון

הסופר יונסון חוזר אלינו לאחר ספרו "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" ושוב בכתיבה מלאת הומור והשתלשלות של אירועים הזויים.

במהלך כל הקריאה העליתי חיוך על פני, נהניתי מההומור, מהאירועים ההזויים שמתחילים ולא נגמרים לכל אורך הספר. הנאתי הגיעה לשיאה כאשר הגעתי לקטע הראשון בו אותו סופר שבדי, אשר חי בעולם אחר משלנו, מחליט לשלב בספרו את...המוסד, את סוכני המוסד וכמובן שבשלב מאוחר יותר הוא מגיע לראש הממשלה אהוד אולמרט, והדרך לא רחוקה להזכיר את ציפי לבני. אנחנו, כנראה, הכי טובים בתחומים רבים וייתכן מאוד שכל העולם מכיר בידע ובמיומנות שלנו למרות שלא תמיד העולם מצדד בעדנו:

"...כולם ממילא נגד ישראל... כי עם המוסד לא מתווכחים... סוכן מוסד ישראלי לעולם אינו מאבד עשתונות..."

ואביא מעט מההומור שכלל כינויים לגיבורים או שמה של המפלגה הנקראת "תהרסו את כל הזבל הזה" והכול זורם בשפה מליצית:

"כך שמר על טמפרטורה קרירה של שק האשכים."
"אז ככה. אם את תעמדי על הראש בזמן שאנחנו... עושים את זה... אזי לזירעונים יותר קל..."
"להגיע לארמון עוד לפני השעה שש, כשהנשיא ירביץ כניסה."

קראתי בשקיקה את הספר ותוך ארבע ימים סיימתי אותו וזה אומר דרשני (רק להזכירכם, שאת הספר הקודם "המלכה היחפה" לקח לי חודש ימים לסיים וזה לא בגלל אורכו).

הספר זכה להצלחה כבירה ומבסס את מעמדו כיום של הסופר כאחד מגדולי ההומוריסטים בספרות.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
המלכה היחפה

המלכה היחפה

אילדפונסו פלקונס

המלכה היחפה – אילדפונסו פלקונס

הסופר, המתמחה בהיסטוריה, חוזר אלינו לאחר "הקתדרלה ליד הים" עם ספרו "המלכה היחפה", הדן וחודר לנבכי נשמתם של הצוענים בתקופת המאה ה-18.

אתה יכול להשכיל מספרו אודות העם האומלל, אך יחד עם זאת, אתה פוגש בעם שלא ויתר על גאוותו, כאשר כל מעייני הממשל באותה תקופה היה להשמידו ולהכחידו מכל רחבי ספרד. היה מעניין לקרוא אודות הצוענים, בשילוב של אישה כושית ששוחררה מעבדות, הייתה מומחיות בייצור והכנת הטבק והגיעה לספרד מקובה שהיה אז המקור לייצור הטבק. מקור פרנסת הצוענים בספרד היה בין היתר בטבק וכלל גידול, גלגול, הברחות ועסקאות לא חוקיות.

בשפה רהוטה ועשירה מוביל אותנו הסופר לאותה תקופה ולעולם אחר שאנו מתוודעים אליו. עולם של סבל, עוני, רעב, עינויי הגוף והנפש, בהם לא בחלו השלטונות להשתמש בעם רצוץ ונדכא שרק פיתרון אחד עמד לנגד עיניהם והוא מאסר, עבודות פרך והשמדה המונית.

נהניתי להיוודע לכל מהלך חייהם של הצוענים, אך לדעתי, הסופר המשיך באריכות יתרה שהגיעה ל-640 עמוד (זכור לי, שגם בספרו "הקתדרלה ליד הים", דעתי הייתה שאפשר היה לקצר) וייתכן מאוד שדעתם של קוראים רבים שאפשר היה לצמצם מעט את הספר ולהוציא דברים שוליים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
גלבי

גלבי

איריס אליה-כהן

ג ל ב י – איריס אליה כהן

כבר בתחילת הקריאה שמחתי להיווכח כי הסופרת הרימה את הכפפה לכתיבת הנושא העלום ביותר במדינת ישראל במשך כיובל שנים, ואשר עד היום טרם פורסם לציבור הרחב פיתרון התעלומה.
מדובר על נושא כואב למדי - "חטיפת ילדי תימן ובני עדות המזרח מקום המדינה ועד אמצע שנות החמישים." כפי שמציינת הסופרת, למעלה משמונה מאות ילדים נעלמו, בלעה אותם האדמה. נלקחו בבוקר בריאים לבית החולים ולמחרת, כאשר הגיעו ההורים לבקר, הודיעו להם כי הילד או הילדה מתו. עשרות שנים נשאו המשפחות את כאבם המר. המתינו תוך חיפוש, בירור, הליכה שוב לבית החולים ושאלות לכל מי שרק יכול להמציא להם קרן אור אחת. על כל אלה לא קיבלו מענה ולא העלו דבר בחכתם. הם נשאו אתם את הכאב והגעגועים, לעיתים, עד קברם.
טבעי בעיני שאקרא בשקיקה את הספר על מנת לגלות שמץ של מידע, משהו, גרגר קטן מסוד גדול, אך לצערי הסופרת לא חידשה לי מאומה. לא חידשה דבר מכל מה ש"ידענו" עד כה. והאמת ניתנת להאמר, כי לא ידענו דבר בעבר וכיום המצב אינו שונה. בספרה משתמשת הסופרת בבלש כדי שאולי דרכו תימצא אחותה התאומה שנעלמה, אך לצערי אין חשיפת מידע על ידי הבלש מסיבת "סודיות". מאחר והנושא הוגדר על ידי הממשלה כ"סודי" ואין אפשרות לגשת למסמכים, הסתתר הבלש בספר מאחרי סיבה זו, וחבל.
הסופרת מספרת לנו בעיקר על שתי משפחות. אחת, היא המשפחה התימנית שלה נעלמה האחות תאומה לבתם. והשנייה, משפחה אשכנזית שהילדות חברות מילדות ונשארו בקשר כל השנים. על הסיבה הנוספת תקראו בספר. הסופרת מחלקת את העלילה לתקופות, משנת 1959 ועד 1983, תוך שהיא עוברת מתקופה לתקופה ללא סדר כרונולוגי, מספרת על כל משפחה וחוזר חלילה.
אהבתי לחזור אחורה לבית הספר העממי ולהווי אותה תקופה. הסופרת מספרת לנו על לכידת אייכמן ומשפטו בישראל בתחילת שנות השישים. מחזירה אותנו לימי השואה לסבל היהודים במחנות, בהם הייתה גם אם המשפחה האשכנזית. אהבתי את הדמות של האימא במשפחה האשכנזית המתבטא בחוש ההומור הגלותי המתובל באידיש ובאופן הדיבור שלה. משפטים ארוכים שיכולים לכלול את מצבה הנפשי העגום, הוראות ליד השולחן, לחזור למצבה ולחנך את הבן. כל זה ללא אתנחתא כלל:
..."אדיבה מה את חושבת שיש לי כוח לטפל בכל המשפחה חסר לי צרות משלי ותרחיקי את הכוס מקצה השולחן עוד רגע היא תיפול ותתנפץ אוי אלוהים למה זה מגיע לי מה עשיתי שזה מגיע לי בן עמי אומרים תודה כשקמים מהשולחן..."
זה ספרה השלישי של הסופרת – "מכתוב" שזכה בפרסי שרת התרבות ורמת-גן "ו"דושינקא, נשמה" אשר היה מועמד לפרס ספיר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
רסיסים

רסיסים

אן מייקלס

ר ס י ס י ם

קיבלתי המלצה לקרוא את הספר "רסיסים". כאשר בקשתי אותו בספריה הסתבר ששלושה סופרים הוציאו ספר בשם "רסיסים": אסתר קר, אן מייקלס וארן סודרי. כמובן שלא ידעתי איזה מהם הוא המומלץ, לכן ביקשתי אותם. נמסרו לי השניים הראשונים, והרי דעתי על ספרה של אן מייקלס (את "רסיסים" של אסתר קר קראו בעמודה שלה):


רסיסים מאת אן מייקלס – כפי שנכתב בכריכה האחורית, הספר בנוי משני חלקים. אהבתי מאוד את החלק הראשון שהוא קצר יותר. הפרק מספר על השואה, כאשר הפעם המקום הוא האי זקינטוס היווני. מעניין היה להיוודע, שגם במקום זעיר ושכוח אל פעלו הנאצים ללא רחם במלחמת העולם השנייה.

לצערי הרב, לחלקו השני של הספר לא התחברתי ולא אהבתי. הסופרת, שהיא משוררת וזהו ספר הביכורים שלה, השתמשה בפילוסופיה רבה מדי וזאת בנוסף לקפיצות בדמויות, באירועים ובתקופות, ללא מתח, ללא הפתעות או אירועים חריגים. פשוט את החלק הזה של הספר לא אהבתי, אך בשום אופן לא מוותרת על חלקו הראשון. לא אחדש לכם - הכול עניין של טעם אישי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני

ביקורות נוספות על "הגשר הנסתר"

הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

ג'ולי אורינגר היא סופרת אמריקנית שזה הרומן הראשון שכתבה. לפניו כתבה מספר סיפורים קצרים שזכו לשלל פרסים. לפני מספר חודשים יצא רומן נוסף שלה שטרם תורגם לעברית.

הגשר הנסתר הוא רומן היסטורי עב כרס ומתמקד בשנים 1935-1945. אנדרש, טיבור ומתיאס לוי הם שלשה אחים יהודים שגרים בישוב כפרי בהונגריה. אנדרש הוא האח האמצעי והוא בעצם הציר המרכזי של הסיפור. זה לא ספר שואה, זה ספר שבא לתאר את התמודדותו של יהודי הונגרי ומשפחתו בזמן מלחה"ע ה-II.
חצי מהספר מתרחש בפריז וחציו השני בהונגריה. סיפור אהבתם של אנדרש לוי וקלרה מורגנשטיין אותה הכיר בפריז הוא סיפור אהבה יפהפה, וחלק גדול מהארועים ההיסטורים שזורים בצורה מרתקת בתוך סיפור אהבתם ומאבקם להשרדות.
המחברת מתארת בצורה נפלאה את חייהם של יהודים בתקופת המלחמה. הספר ממחיש היטב את שקרה ליהודי הונגריה ש-650,000 מהם נספו בשואה בשנה האחרונה של המלחמה. הספר כתוב היטב ואיננו משעמם לרגע, יש הרבה התפתחויות שיוצרות עניין לכל אורכו. הכתיבה פשוטה, זכה ועניינית וממחישה היטב את ארועי התקופה.
הסופרת מתארת בצורה נפלאה את שקרה לפני, במהלך ואחרי המלחמה , היא נוגעת בכל המעמדות הסוציו-אקונומיים היהודים וההונגרים וכיצד כל מעמד התמודד עם האתגרים.
החיים האזרחיים, הצבאיים, הגטאות, מחנות העבודה, הטרקלינים המפוארים, הבילויים, הלימודים כולם מתוארים בצורה היסטורית נכונה ושזורים יפה בתוך הרומן הבידיוני.
קריאה מומלצת.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•משה
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

כשמסתבר שהסיפור מבוסס על חיים אמתיים של אנשים אמתיים, משפחתה של המחברת, קשה לבוא בטענות על חוסר סבירות או על הגזמה - מה שהיה הוא מה שהיה. ג'ולי אורינגר מספרת בעיקר את סיפורם של סבה וסבתה, החל בשנת 1937. אנדרש לוי, יליד כפר ליד דברצן שבהונגריה, גר עם אחיו טיבור בבודפשט. שניהם חולמים על לימודים גבוהים - אנדרש חולם להיות ארכיטקט וטיבור רוצה ללמוד רפואה, אך ליהודים לימודים כאלה היו כמעט בלתי אפשריים בהונגריה - הייתה קיימת מכסה של שישה אחוזים של סטודנטים יהודים. במפתיע זוכה אנדרש למלגת לימודים בבית הספר המפורסם לארכיטקטורה בפריז. זכייה זו משנה את חייו ומשפיעה על חיי כל משפחתו. לפני צאתו לפריז מתבקש אנדרש להביא ארגז חפצים לבנה של משפחת עשירים מבודפשט, וכן לשלשל מכתב לתיבת דואר בפריז, מכתב עבור דמות מסקרנת - ק' מורגנשטרן.
הספר ארוך מאוד - 700 עמודים. אין בו אחידות - חלקים ממנו כתובים באריכות ובפירוט רב. המעלות והמורדות בסיפור האהבה של אנדרש וקלרה נפרשים על פני דפים רבים (מסקרן לדעת מה חשבו סבא וסבתא של אורינגר על תיאורי תהפוכות הרומן שביניהם. בכל זאת קצת מוזר לתאר את הרומן בין סבא לסבתא ואת יחסיה של סבתא עם אנשים אחרים בפירוט מציצני) ואילו חלקים אחרים - בעיקר תיאור השלב האחרון שבמלחמה - קצרים מדי ויש תחושה של החמצה. ניכר שהספר מבוסס על מחקר ושהמחברת מנסה להיות נאמנה לרקע ההיסטורי של המקום והתקופה. יפה שהיא איננה מתארת תמונה מושלמת - לא הכול היה מושלם, וחלק גדול מן הסיבוכים והקשיים נבע מהלשנות של מכרים וקרובי משפחה ואורינגר איננה מסתירה זאת.

כשבחנתי את הספר בספרייה דפדפתי לסופו וראיתי לפני רשימת התודות את שירה של ויסלבה שימבורסקה "כל מקרה", השיר היפה הזה מתאר את המקריות שבהצלה, למשל: "... ניצלת, כי היית ראשון/ניצלת, כי היית אחרון./כי לבדך. כי אנשים./כי לשמאל. כי לימין./כי ירד גשם. כי נפל צל./כי היה יום שמשי."
זה המוטו של הספר - המערבולת של המלחמה באירופה גרפה את הכול ללא הבדל, וההצלה הייתה ביד המקרה בלבד. מוזר עד כמה סיפורים דומים יכולים לעורר אצל אנשים שונים תחושות שונות - יש הרואים בהצלתם יד השגחה פרטית שהובילה אותם דווקא בדרך אחת ולא אחרת, אחרים רואים בה פרי המקרה.

האם להמליץ על הספר? אינני בטוחה שהספר מתאים לכול ושהמגרעת של חוסר האיזון שחשתי בה במהלך הקריאה אינה מאפילה על השאר. בסך הכול יש פה סיפור יפה - גם סיפור של אהבה בלתי אפשרית וגם תיאור של תושייה וגבורה של אנשים פשוטים המנסים לשרוד. מי שמתעניין בתולדות יהודי הונגריה בזמן המלחמה יתעניין מאוד בתיאור המצב בבודפשט, בתיאור פלוגות העבודה שהיהודים נאלצו להתגייס להן ועוד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

בפתח הסקירה אני חייבת לחזור על טענה שאמרתי כבר כמה פעמים ורלוונטית גם לספר הזה. אמרתי, ואני חוזרת על דעתי, שאין שום הצדקה להיקף של 700 עמודים ברומן. בסאגה, אולי כן. ברומן - ממש לא.

אמנם הרמן ווק כתב 3000 עמודים על נושא דומה, של מלחמת העולם השנייה והשואה, והוא עשה את זה היטב, בשני ספרים הנושאים כל אחד בשני כרכים עבים. אבל זה הרמן ווק, והוא כתב סאגה של ממש, כזאת המקיפה דמויות ויבשות ומציגה את המלחמה על כל היקפיה. ג'ולי אורינגר אינה הרמן ווק והיקף הכתיבה שלה אינו מצדיק את עובי הכרך שכתבה.

בתחילת הספר אנחנו פוגשים את טיבור ואנדרש לוי, אחים הונגרים ממוצא יהודי, בשנות השלושים של המאה שעברה. כבר כאן חשדתי, כי ''לוי'' הוא אמנם שם יהודי, אבל אינו שם אופייני ליהודים שחיו בהונגריה. וייס, שוורץ, רוזנברג, גרינבלט. יש הרבה שמות יהודיים בהונגריה, אבל הבחירה בלוי מטרתה אחת - לנופף לקהל הקוראים האמריקאי כי הי, אני כותבת על יהודים. כך גם בנושאים אחרים. למשל האוכל. קניידלך וגעפילטע פיש הם מאכלים המאפיינים יהודים, אבל יותר באיזורי פולין וליטא. יהודים בהונגריה אוכלים פלצ'ינטות, גומבוץ, נוקדלי, ז'רבו, גולש, לצ'ו, ראקוט קרומפלי (אם הם דתיים, אז בגירסה כשרה, אבל לא כל יהודי הונגרייה היו דתיים).

בכל מקרה אנדרש נוסע לפריז, ללמוד ארכיטקטורה. בדרך הארוכה הוא פוגש כמה אנשים שיפגוש בהם גם אחר כך. שנות הלימודים הראשונות שלו מתרחשות תחת ענני האנטישמיות ורוחות ההיטלריזם המנשבות מגרמניה. אבל חוץ מזה הוא לומד, מבלה עם חברים, עובד, מתאהב, ובאופן כללי קורים לו כל מיני דברים. אחר כך האשרה שלו מתבטלת והוא נאלץ לחזור להונגריה כשהיא כבר חלק ממדינות הציר. הוא מגוייס לפלוגות עבודה, משפחתו ומשפחת אשתו נתקלים בגילויי עוינות אנטישמיים, וכך עוברת עליהם המלחמה. עד הסוף הטוב של סופה.

הסוף טוב באופן יחסי, כי אנחנו מדברים על מלחמה שבה נהרגו עשרות מיליונים, על שואה שבה נהרגו שישה מיליונים, ועל יהדות הונגריה שהושמדה במהירות שיא. אבל זה מאפיין קבוע בכתיבת שואה אמריקאית, וגם הרמן ווק לא הצליח לחמוק ממנה. במקרים המתוארים הצלה של אדם אחד היא נס. הצלה של משפחה שלמה היא בגדר צירוף מקרים כמעט בלתי נתפס. הבחירה להרוג את הדמויות המשניות בלבד היא בחירה מחוסרת אמינות. גם הבחירה לציין את סיום המלחמה בהפצצה האטומית על יפן היא נקודת מבט אמריקאית. מבחינת כל מי ששהה באירופה - המלחמה הסתיימה בשמונה במאי, לאחר כיבוש ברלין.

סבא שלי נולד בהונגריה, גויס לצבא ההונגרי, עבר בפלוגות עבודה והגיע למחנה ריכוז. הוא סיים את מלחמת העולם השנייה פצוע בירך, במשקל שלושים ק''ג וחולה בטיפוס. אחיו ערק מהצבא ההונגרי ועבד בפלוגת עבודה סובייטית בסיביר. סבתא של האיש שלי היתה בבודפשט עם בעל שנשלח לעבודת כפייה וילד קטן. אחותה הגיעה לאושוויץ. אף אחד מהם לא סיפר ולא דיבר הרבה על המלחמה ההיא, אבל המעט שסיפרו מזעזע יותר מהמסופר בספר. אף אחד לא היה צריך סיבות כמו עלון מחתרתי כדי שיתעללו בו.


כספר שואה, הספר הזה לא טוב. לא רק בגלל שהוא שואה לייט מרוככת לקהל אמריקאי, אלא גם בגלל שאין בו תאריכים. יש סימון של חודשים ולא של שנים. לא ברור איך כותבים רומן היסטורי על תקופה שבה כל שנה היתה שונה, בלי ציון הפרט הזה שמאפשר לעמת את הנכתב מול כרוניקות ההיסטוריה.

ולסיכום - ארוך מדי, ולכן פטפטני מדי, וחס מדי על הקורא. אפשר לוותר, בקלות.

לפני 9 שנים•נצחיה
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

התחלתי לקרוא את הרומן עב הכרס הזה (יותר משבע-מאות עמודים) קצת בספקנות, אבל תוך כדי הקריאה הלכתי ונשביתי בקיסמו... מדובר בסאגה ארוכה שמתרחשת בארצות שונות מסוף שנות השלושים ומלחמת העולם השנייה וגם מעט אחריה... מדובר בצעיר יהודי הונגרי, שמגיע לפריז בסוף שנות השלושים ללמוד ארכיטקטורה שם ואנו למדים לדעת פרטי פרטים על חייו ומשפחתו, ובוודאי שעל אהבותיו ועל הרומנים שמנהלים אחיו ומכריו. העלילה הולכת ומסתבכת והסיפורים נשזרים אחד בשני, כי כשהתחילה המלחמה, נדרשו כל בעלי האזרחות ההונגרית שרובם היו יהודים, לחזור להונגריה ושם עברה עליהם תקופת המלחמה, שבה כיהודים, עברו עליהם מבחנים לא פשוטים... ניכר שג'ולי אורינגר הסופרת עשתה תחקיר מעמיק על המאורעות ההיסטוריים הדרמטיים שסוחפים איתם את גיבורי הספר הזה. חלקם מצליחים לשרוד בהם - אך רק חלקם... הונגריה שבה כידוע היה משטר פשיסטי ואוהד את גרמניה הנאצית (כמו איטליה וספרד) דווקא הצליחה לשמור את יהודיה בחיים במשך רוב תקופת המלחמה – חוץ מגיוס חובה שהוטל על הצעירים, היהודים חיו כמעט כרגיל הלכו לבלות בתיאטראות ובתי קפה בשעה שיהודי פולין למשל, כבר היו בגטאות ונשלחו למחנות ההשמדה... אבל בדומה לאיטליה, גם כאן התמוטט המשטר הפשיסטי וגרמניה נכנסה להונגריה ככובשת - מה שהביא לתחילת ההשמדה של יהודי הונגריה. למרבה המזל של הניצולים, זה אירע כבר ממש בסוף המלחמה שאלמלא כן לא היה שורד איש... אנו עוקבים אחרי גיבוריה השונים של העלילה ומרגישים הזדהות עם גורלם. בזמן הקריאה חשבתי על כך שניתן היה להסריט סידרת טלוויזיה נהדרת מהסאגה הזו, כי המאורעות: גם בצרפת וגם בהונגריה הם דרמטיים ביותר! באופן אישי קיבלתי כאן מידע רב שהיה חדש לי על הונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה... על כל פנים מדובר בספר מרתק שקשה לעזוב אותו וכמה סמלי הוא שבסוף הספר מובא שירה הנפלא של שימבורסקה ואני מביא כאן את הבית השני מתוכו:
נצלתָ, כי היית הראשון.
נצלת, כי היית אחרון.
כי לבדך, כי אנשים.
כי לשמאל, כי לימין.
כי ירד גשם. כי נפל צל.
כי היה יום שמשי.
בקצרה, ספר כדאי מאוד לקריאה למרות אורכו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•סדן
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

חשבתי מה לכתוב על הספר, לטובת מי שלוקח ספר בן 700 עמודים, שהנושא העיקרי שלו הוא תקופת מלחמת העולם השניה, משפחה הונגרית, השואה. בהתחלה חשבתי לעצמי שקטונתי. אח"כ חשבתי לעצמי שכבר כתבו פה ביקורות נרחבות על הספר. אז אולי אין לי מה לתרום לטובת הקוראים הבאים?
ואז החלטתי לספר לכם על הספר מנקודת ההמבט של האדם הקטן, הפשוט, שמנסה להתנהל בעולם אכזרי, בתקופה השחורה ביותר של העולם. מה שנקרא לפעמים "האדם מתכנן ואלוהים צוחק". אז זהו, שבספר אין כמעט אלוהים. לא מדובר בסיפור על אנשים דתיים. מדובר על הרבה צירופי מקרים: אנדרש שהכיר במקרה את קלרה שתהיה אשתו, שותפתו לאהבה ולתלאות המשפחתיות המחכות להם, אם ילדיו, המשענת שלו בעולם. צירוף מקרים ששמר חלק מהמשפחה ביחד, ביחד בפריז, ביחד בבודפשט, ביחד במחנות עבודה, ביחד במחנות ריכוז. צירוף מקרים שהביא להיכרות עם סבתא הונגריה אחת, שבעתיד תציל חלק מהמשפחה בעזרת חלב של עז.
מתי אנחנו רואים את צירופי המקרים האלה? רק בדיעבד. לא כשהם קורים.
לענין אורכו של הספר- 700 עמודים של המון פרטים היסטוריים (לי באופן אישי היו חסרים תיארוכים של השנים, כי הסופרת מרבה לנקוב בחודשים אך לא בשנים). מצאתי את עצמי פעמים רבות מחפשת בגוגל אם זה באמת קרה? והאם ככה? או אחרת?
זה ספר על משפחה אחת, אנשים שחיו וזה מה שקרה להם. לא ספר חובה מבחינתי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•תולעת חמודה
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

רומן סיפורי מקסים על יהדות הונגריה בשנים הסמוכות לשואת יהודי אירופה ובשנות השואה עצמן.
הספר מתאר בעיקר בן למשפחה הונגרית לא עשירה, צעיר מוכשר, שנשלח לצרפת בעזרת מלגה ללמוד ארכיטקטורה בשנת 1937. שנות הלימודים הראשונות והחיים בפריז הם רק הקדימון למה שנהפך, תרתי משמע, כששנתיים אח"כ הוא נאלץ לשוב להונגריה לחדש את אשרת התייר/לימודים שלו. מכאן עובר הספר לפירוט מצב וחיי יהודי הונגריה בשנות המלחמה. הונגריה שהייתה חלק ממדינות הציר ושותפה לגרמניה הנאצית. פלוגות העבודה של היהודים, הגזרות והתנאים של היהודים.
הספר מתאר בלי להחביא או לייפות את חיי יהודי הונגריה בשנים 1937-1945, וחושף את המציאות של השואה בהונגריה, הרבה לפני ההשמדה הנאצית "הממוסדת" באושוויץ.
ספר מעולה. חשוב וחובה לקרוא ולהכיר גם פן זה של השואה.

ולגבי האורך של הספר (700 עמ') - נכון שזה לא מעט אבל אהבתי כל רגע בקריאה ולא הרגשתי שום חלק לא חשוב או מיותר שהיה כדאי לקצר או לצנזר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אבי
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

קראתי את התודות בסוף הספר לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, כך הבנתי שהסיפור מבוסס על סיפורה האמיתי של משפחתה של המחברת.
לאורך כל הסיפור חשתי כעס, שמחה, עצב, אהבה וכל רגש אפשרי ביניהם ולא יכולתי לנחם את עצמי שבסך הכול בדובר בסיפור, שזה לא החיים האמיתיים- אלו כן החיים האמיתיים של מישהו, ואם לא של משפחתה של המחברת אז של מישהו אחר בשואה.

הספר אולי יהיה ארוך לחלק מהקוראים, אבל הוא פשוט מכניס את הקורא לעולמם של הדמויות בצורה כל כך טובה ונרחבת וככה הרגשתי יותר מחוברת לדמויות כאשר מלחמת העולם השנייה הגיעה גם אלייהם...

פשוט מומלץ!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ביבי
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

יחסית לרוב ספרי שואה או מלחמת העולם השנייה, לספר "הגשר הנסתר" יש מה להוסיף. ג'ולי אורינגר, כרבים לפניה, בוחרת להציג סיפור המבוסס על קורות משפחתה, אך הפעם יש טוויסט מרשים - הסיפור הינו מקורי ולפי כך מעניין יחסית. אך אין מה לומר - כספר בסך הכל, "הגשר הנסתר" רחוק מאוד מלהיות ספר טוב באמת.

אחת הבעיות המרכזיות בספר הוא אורכו. לא רק ש"הגשר הנסתר" ארוך מאוד, אלא היה גם יכול להתמודד יפה מאוד אם היו גוזרים ממנו כ-300 עמודים. אורינגר מספרת את סיפורה בעודף מילים - זה סוחף את הקורא, אבל הרוב מיותר. והחטא הרציני יותר נמצא בכך שבמשך כל 700 עמודי הספר, לא הצלחתי להתחבר כמו שצריך עם הדמויות. הסיפור עניין אותי (ליתר דיוק, העולם והמסגרת עיניינו אותי...), אך לא מצאתי בתוכי שום קשר עם הדמויות, שכולם די התערבבו אצלי בראש.

אבל מה? למרות הסיפורים הלא-מעניינים וחסרי הטעם, למרות הדמויות השטוחות, למרות צירופי המקרים וכמות הדרמה שנכנסת לספר הרחב הזה, יש בו משהו מיוחד. הדגש על יהדות הונגריה מפריד את "הגשר הנסתר" מרוב ספרי שואה, כמו כן התיחסות לנושאים כמו ה"סטרומה". בכל זאת יש כאן משהו ייחודי.

האם זה יספיק כדי להמליץ על הספר? כן ולא. לקורא שאינו רוצה להשקיע את הזמן בספר שכתוב בסגנון מפורט מדי, או ספר שבכל זאת אינו שובר את חוקי הספרות, או קורא שמחפש דמויות קצת יותר מפותחות, לא אוכל להמליץ על "הגשר הנסתר". מצד שני, אוהבי ספרות שואה, ספרות סוחפת וארוכה ומעמיקה (למדי), ואוהבי ספרות עשירה יהנו מאוד מ"הגשר הנסתר". אפילו קוראים שנמאס להם מאותו סיפור שוב ושוב ימצאו כאן כמה פנינים קטנים. אני במיוחד יכולה להמליץ על הספר למעוניינים בתולדות יהדות הונגריה.

בסופו של דבר, ספר שלצערי לא תמיד איכותי במיוחד, אך בכל זאת ספר מיוחד ולפעמים אפילו מרתק. תשקלו ותחליטו בעצמכם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ביבליו
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

הספר מעניין אבל ארוך מדיי. לקח לי כמעט חודש לסיימו. אותי באופן אישי העליליה עניינה כי אני ממוצא הונגרי, והמלים והביטויים והשמות ההונגריים "עשו לי את זה". אבל, אפשר היה לקצר את הספר ולהשמיט חלק מהעלילה.

לפני 12 שנים•מרתיקה
דירוג
3.0
לפני 12 שנים

“חשבתי מה לכתוב על הספר, לטובת מי שלוקח ספר בן 700 עמודים, שהנושא העיקרי שלו הוא תקופת מלחמת העולם הש”