על מה הסיפור הזה בעצם? נקודת המוצא ברורה הלנה נשואה לפאולו. זוגיות של נוחות אבל מבחינתה של הלנה גם של שיממון. אכן הדברים הכתובים על גב כריכה הספר מתארים את הגיבורה הלנה כמי שהשיגה, לכאורה , הכל, אבל המציאות מעניקה לה הזדמנות או סיכון לבחון זאת. לעומת זאת, וולו מתחיל את הסיפור שלו אחרת: "יש לי הרבה ספקות לגבי עצמי. אני מפחדת שהחיים שלי הם אי-הבנה ארוכה. אולי אני לא האישה שחשבתי שאני". במהלך הסיפור מתחוור לגיבורה שהיא אכן לא האישה שהיא (אולי) חשבה שהיא. הסיפור הוא, איפוא, לא האם לנצל הזדמנויות הנקרות בדרך האורכה של זוגיות אפרורית אלא על הצורך של האדם להכיר את עצמו, כשלב הכרחי בדרך למציאת דרך החיים המאושרת. הסיפור מתנהל כסיפור אבולוציוני, אולי דיאלקטי במהותו, בין קטבים שונים, עד לסוף.
וולו משתמש באמצעי מעניין: סיפור העלילה משתי נקודות מבט, אך שתיהן של גיבורת הסיפור. האחת בזמן אמת הדברים שהיא רושמת ביומן והשניה רשמים מאותה תקופה אך בזמן מאוחר יותר. ככל שהעלילה מתקדמת שתי נקודות המבט מתקרבות זו לזו על ציר הזמן ומשלימות את התמונה.
הסופר מטפל בסוגיה רלבנטית מאד: בזוגיות ובחיפוש האושר במסגרת המקובלת בחברה. כאן טמון הסיכוי – הרלבנטיות של הסיפור באופן כלשהו לקורא כמעט מובטחת, אך גם מונח הסיכון – הסיכוי הלא מבוטל ליפול בפח הבנאליה.
ההתרשמות שלי במקרה הזה שהסופר לא הצליח ליצור סיפור החורג מהבנאלי. הסיפור כשלעצמו אינו רע באופן מיוחד. היתרון הגדול שלו הוא שהוא קריא מאד. הוא גם הצליח אצלי ליצור אמפתיה להלנה. אבל הוא נותר רדוד ולא מצליח לעורר מחשבה או עניין מעבר לסקרנות הרכילותית כמעט לראות כיצד הסתיים הסיפור הזה.
השורה התחתונה: ספר בינוני, לא מחייב התעמקות, קריא, בן לוויה מושלם בתור לקופת חולים.

את הספר הזה אור בוקר ראשון כתב פאביו וולו.

מר וולו הוא גבר, והוא כותב ספר מגרונה של אישה. גיבורת הרומן שלו: הלנה.

זו לא פעם ראשונה שגבר כותב מגרונה של אישה, אבל זו פעם ראשונה שהעניין צורם לי כל כך.

הסיפור מספר על הלנה שגרה במילאנו, איטליה, עם בעלה מזה הרבה שנים, פאולו. אין להם ילדים ויש להם משרות טובות וחיי נישואים משעממים. משעממים את הלנה בכל אופן, ונראה שלפאולו לא אכפת. הלנה מנסה לדבר איתו ולהעיר את ההרגל והשגרה אבל היא לא ממש מצליחה, ובמקרה בדיוק התחיל בעבודה שלה שיתוף פעולה עם בעל עסק חתיך הורס שנדלק עליה. מה היא תעשה?

נשמע אחלה סיפור, שלהרבה נשים יהיה קל להזדהות איתו, כי מי לא חווה שיעמום בחיי נישואים לאורך הרבה שנים?

אבל פה מתחילות הבעיות:

- הספר רצוף קלישאות וסטיגמות על הנשים שהרדימו את החשק שלהן עם שגרה רדודה ובעל שיש לו ליבידו נמוך. ופתאום מגיע החתיך הרגיש שמוציא מהן (לאט לאט! ) את הנמרה. זה נשמע כמו פנטזיה של גברים, וגם הטיפול השטחי בתסכול של הלנה מעיד כי לא אישה כתבה אותו. קשה לי להזדהות עם דמות כזאת.

- הספר בנוי מקטעי יומן וקטעים של סיפור מעשים בזמן הווה, והחלקים השנים מודפסים בפונט שונה כדי שנבין. הבעיה היא שגם חלקי היומן שהלנה כותבת לעצמה נכתבים לעיתים כסיפור בגוף שלישי, מה שפוגע באמינות.

לסיכום: ספר ששלח אותי להרהורים על טיב נישואיי, ועל מערכות יחסים, ואסרטיביות ופלירטוטים. ההרהורים מעולים. הספר – נחמד, ולא יותר.

המלצה חמה ממני :-)
"אור בוקר ראשון"/ פאביו וולו
____________________
הלנה בחורה די מסודרת, הולכת לפי הנורמות החברתיות, כל שלב ושלב בחייה היה מתוכנן וידוע אצלה. אבל מה קורה ברגע שהחיים הזוגיים שלה לא מה שחשבה ולא מה שייחלה לעצמה?, היא ידעה שהיא בוחרת את בחיר ליבה כהבחירה הטובה ביותר והצטערה שהכול משתבש לנגד חלומותיה. אילו רק בעלה היה יכול לקרוא את היומן שלה, לנסות להבין את מה שעל ליבה, אולי הדברים היו מסתדרים...
בהמשך חייה היא מגלה את עצמה, רצונותיה וצרכיה כאישה, כנאהבת ואוהבת דרך "קרן אור" אחרת שחודרת אליה ומשנה את מי שהיא.
היא מעיזה ועושה שינויים בחייה, גם אם שינויים אלו קשיים עבורה. לוקחת סיכונים שיש להם השלכות: האם בעקבות החלטותיה הנחרצות תישאר חסרת כל או תהיה ברת מזל?

הספר הזה שונה וייחודי, אין כאן רק רומן אלא גילוי עצמי ואינטימי לתוך נבכי הנשמה והנפש, ותהפוכות הגורל.

אור בוקר ראשון/פאביו וולו
כותרת משנית: כמעט כל אישה מרגישה כך לפעמים. אבל לא כל אחת מוכנה להעז לחפש את האושר.
Le Prime Luci Del Mattiano/Fabio Volo
מאיטלקית: מונה גודאר.
הוצאות: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2015
234 עמ'.


זהו ספר מעורר מחשבה על החיים, על שגרה, ונשואים "תקועים".

הספר כיומן אותו כותבת הלנה; על חייה, נישואיה, חלומות, תעוזה, ועל כל השינויים שהיא עושה כדי להשיג את האושר.

הלנה לא הייתה מאושרת, למרות שהיא תיכננה מראש איך החיים שלה יהיו: בית ספר, אוניברסיטה, הגבר שהיא צריכה להינשא לו. אבל זה לא היה די בשבילה. היו לה ספקות.
"... אני מפחדת שהחיים שלי הם אי-הבנה ארוכה. אולי אני לא האישה שחשבתי שאני." (עמ' 11).

מאז שהלנה מונתה לאחראית מחלקת שיווק, היא משכה הרבה תשומת-לב, וחברתה פרדריקה יידעה אותה לגבי בּינֶטי אשר רמז בבדיחותיו עליה ועל הבוס שהם מנהלים רומן. וזה לא הפעם הראשונה. הלנה הרגישה צורך לדבר עם בעלה לגבי הנושא, הבעיה שהוא אפילו לא נותן לה לסיים לדבר מבלי להזכיר את הצרות שלו בעבודה. "... רציתי שלשם שינוי הוא יקשיב לי ויגיד לי משהו נחמד. חיבוק בלי מילים היה מספיק. אני פשוט טיפשה שאני עדיין נפגעת..." (עמ' 23).

הלנה מחליטה לעשות צעד נועז, כאשר היא מרגישה בודדה בנישואים, ומחליטה לפתח קשר כאשר יש בה ספקות לגבי הקשר. הפעם הראשונה כאשר הוא הזמין אותה אליו היה לה "רגליים קרות", בפעם השנייה זה כבר השתחרר. אפילו את הפנטזיה שלה הוא הגשים.

חברתה קרלה, מייעצת לה כשהלנה מבקשת עזרה או ייעוץ, ומערכת היחסים בין החברות נמתח על חבל דק.

האם היא עשתה את הדבר הנכון? האם היא מרגישה משוחררת? מה יהיה עם פאולו?

ספר קריא, קליל, הפרקים הם תאריכי היומן שבו הלנה מתעדת על מהלך חייה.

זהו הספר הראשון שאני קוראת של הסופר. הכריכה מהממת, מתאימה לספר.

קראתי ונהניתי, מומלץ!

כמו שפאביו וולו כותב - כותב את החיים, לא שלי אלא של חבר/ה "דמיוני/ת" ורחוקה. כתיבה מרתקת, שנונה מציאותית וכיף לקרוא גם אם מחר לא אזכור הרבה.