האם צריך לקרוא כל ספר שהגיע לידיים? האם צריך לכתוב סקירה על כל ספר שקוראים? לא בטוח. אבל אפשר לפחות לנסות. בלי לשים לב לקחתי באותה תקופה שני ספרים בעלי נושא משותף. כמו "הנמלטת האחרונה", גם ב"המצאת הכנפיים" יש לבנים ושחורים, דרום ארצות הברית, נשים בעמדת נחיתות, עבדים שחורים בשיעבוד. כמו כן יש בשני הספרים תפקיד חשוב לשמיכות טלאים, ולקוויקרים. קרוב. אולי אפילו קרוב מדי. האווירה הדומה ערבבה לי את שתי העלילות השונות בראש, ועשתה שמות. "הנמלטת האחרונה" הוא סיפור בדיוני, בעוד המצאת הכנפיים מבוסס בחלקו על סיפורן האמיתי של האחיות גרימקה. מצד שני, התחושה היא שהתחקיר שטרייסי שבלייה עשתה היה הרבה יותר רציני, מקיף ומעמיק, ולכן משווה לסיפור הבידיוני שלה, עומק רב יותר מזה שהצליחה לארוג סו מונק קיד לסיפור האמיתי בחלקו.
השמיכות הן החלק החשוב. נוח לחשוב שאדם אנאלפבית הינו מחוסר השכלה, ולכן בור, אינו מסוגל להשאיר מסרים ומורשת אחריו. מכאן גם הדרך קלה לחשוב שאינו אנושי, אינו חש כאב, ושאינו מתאים אלא למלאכו הבזויות ביותר. ה"כנפיים" משולשי בד העוברים כמוטיב קבוע מטלאי לטלאי, מספקים לשרלוט אמצעי ביטוי. כך היא מעבירה בצורה נסתרת וברורה כאחד, את סיפור חייה להטי ביתה. כך היא גם מעבירה אליה את התשוקות, הרצונות, והשאיפות שלה. שרלוט והטי הן דמויות משניות, אבל השמיכה הזאת היא בעיני החלק החשוב של הסיפור. שרה היא ה"גברת" של הטי, היא לבנה ושייכת לאצולה. אך גם לה כבלים משלה, כבלי מסורת והדברים שנאות לעשות או לא. הסיפור של שרה, המלחמה הכפולה שלה, הוא עיר הסיפור. אבל השמיכות של שרלוט הן אלה שמשכו את לבי.
















