גרגור אמור להיות ילד רגיל בן 11, אבל מכורח הנסיבות (אביו נעלם לפני שנתיים, אמו עבדת קשה כדי לפרנס אותם) הוא נאלץ לוותר על הקייטנה ממנה כל בני גילו נהנים בכדי לשמור על סבתו הסינילית ואחותו התינוקת בת השנתיים.
בוקר אחד, כשהוא צריך לקפל את הכביסה, גרגור מבחין שאחותו נופלת לתוך פתח קטן מאחורי מכונת הכביסה, וכמובן בתור המבוגר האחראי הוא מיד קופץ אחריה,
אבל במקום לנחות במרתף גרגור נדהם לגלות שהנפילה נמשכת ונמשכת.
לבסוף הם נוחתים בעולם אחר, עולם שנקרא עולמטה.
בעולמטה יש ג׳וקים ענקיים (שגם מדברים), עטלפים שמשמשים בתור כלי תחבורה, ועוד עניין מטריד-
התושבים שם בטוחים שגרגור הוא המושיע שלהם, הגיבור שעליו מבוססת הנבואה החשובה שלהם,
אבל גרגור שלא השתתף אף פעם בחוג אמנויות לחימה, ובכלל- אין לו שום כישורים נראים לעין מלבד החלפת חיתולים, לא בטוח שהם צודקים.
ובכל זאת כדי לחזור למעלה לאמא שלו, ואולי למצוא את אבא שלו יוצא גרגור למסע מטורף, תוך כדי החלפת חיתולים לאחותו, בכדי להציל את עולמטה.

כמו במשחקי הרעב קולינס שוב יוצרת עולם מרתק, כזה שאמנם לא היית רוצה לחיות בו אבל אתה משתוקק לקרוא עליו עוד ועוד.
הספר מותח, מרתק ומצחיק בטירוף.
מומלץ לגילאי 8-13(אבל לא רק)

את הספר קניתי לבכור לפני שנתיים בערך בעקבות ביקורת שכתבה פה הקוסמת...הוא קרא, אמר שטוב, אבל לא דיברנו עליו יותר מידי.
כשבקשתי שימליץ על ספר לאחיו, כזה שיתפוס אותו, הנבואה האפורה נבחר בסופו של דבר.
אחיו עם דלקת גרון מסכן בבית, תה, דבש והמרקחת של אלכסנדר פלמינג למגר את הסטרפטוקוק.
וכך יצא שקראתי לו את הנבואה האפורה.
הספר מכיוון לילדים בגיל שלו, הוא לא מתיימר לעלילה מורכבת, היה מאוד צפוי מבחינתי ולא הופתעתי פעם אחת, אבל...
ויש אבל גדול. סוזן קולינס לא מזלזלת בקהל הקוראים שלה, וכותבת בשפה ראויה, בספר די קצר היא מצליח לטוות עולם שלם (עולמטה)
עם יצורים, פוליטיקה, חוקים מאבקים ומיתולוגיה.
קראתי בספר לגור החולה עד עמוד 70 וכשחזרתי בערב והצעתי שנמשיך הוא עדכן שהוא כבר בעמוד 190....
אז קראתי מהר מהר עד שהגעתי ל 190 וסיימנו לקרוא יחד.
למרות העלילה הצפויה הספר טוב וגרגור והקורא לומדים שיעור על אומץ, אחריות, ערבות הדדית ומוסר.
נהנתי וכך גם הבן. הספר השני בסדרה כבר מונח על יד המיטה - אני מניח זה המבחן האמתי הרצון של הקורא לשוב לביקור בעולמטה.

ברוכים הבאים לוויקיאנג'י, נשמח לשרת את מטרתכם בתרגום מילים.
חיפשתם את המונח: נפילה.
'נפילה' היא סיפטום שמופיע במיוחד אצל סופרים שהביאו לכם פצצת קריאה בספר/סדרה/וואט אבר הראשון/ה שלהם, אבל אז החליטו לתת לכם סטירה בשני ולהוציא ספר ילדים.
או מבוגרים. מה שזה לא יהיה.
ל'נפילה' נלווים כמה וכמה חסרונות; כגון טמטום מפליא ומלאי של סימני קריאה ורצון עז לסטור לאחת/שתיים/כל הדמויות בספר.
ה'נפילה' היא הזויה לרוב. תוכלו להיתקל בדברים כמו עכברוש גבוה יותר מבן אדם.
מסטול.
עכברוש מסטול בגובה בן אדם.
לא יכולה יותר, יותר מידי רשמיות! עכברוש מסטול!!
אתם בטח חושבים WTF, גם אני חשבתי! גם. אני!

אז כן, לקולינס הייתה את הנפילה הזאת. דווקא חשבתי שהיא סופרת שתיקח את עצמה בידיים ותחשוב קצת.
ואז אמרו לי שזה ספר ישן יותר, אהל הוא תרגום חדש וכל כך טרחתי על הוויקיאנג'י! אז תתמודדו! זאת עדיין נפילה! נפילת רמה וכאלה!
גלים! ~~~~~~~~~~~~~~~

אז על העטיפה יש עטלף ענק.
אדיר.
ורקע מגניב.
אדיר.
אבל ידעתי כבר ממזמן שאת הספר הזה לא לקנות, אני חכמה מידי בשביל זה.
אבל התקציר הזה גילה לי.
אבל אני עדיין חכמה.
בכל מקרה, אם תסתכלו בדף שלי ותיכנסו למדף הספרים, תוכלו לראות שהוא ועוד איך נמצא אצלי בבית.
זה בגלל היום ההוא בשנה שאני שונאת. קוראים לו יום הולדת, והוא התרחש אתמול. לפחות אני חוקית מבחינת מעלית! והווו אני בת ארבע עשרה! אני יכולה לעלות במעלית לבד ולא יעצרו אותי!
ממש פחדתי כל הזמן הזה0:
אז היה לי את היום לא הכי כיפי בעולם, מרוב עצבנות, גם על ספר וגם על דברים שלא יסופרו, הלכתי אחרי בית ספר לירות בדברים. ברצינות.
ואז, בשבע, אמא גררה אותי לארוחה שלא רציתי להיות בה, ואני קולטת את כל הבנות שאני שונאת צורחות לי ״מזל טוב!״.
נחמד.
אז אחת מהן הביאה לי ספר ואני שונאת אותה פחות.
זה הספר הזה, אבל הוא לא כזה גרוע.
(~עכברוש מסטול. WTF~)

אז הספר הזה מספר על גרגור (שההורים שלו שונאים אותו, כי צריך ממש לשנוא בן אדם כדי לקרוא לו ככה), ויש לו שתי אחיות, ליז בת השמונה, ונעלולה (אני חושבת שבאנגלית קראו לה 'Shoosy', בחיי, אני מקווה כל כך שקראו לה שוזי) בת השנתיים ששכחתי את השם שלה (כן, זה לא השם שלה, המצב לא כזה עגום!). גרגור (ילד אומלל) חיי בנוסף לאחיותיו, עם אמו וסבתו הלא שפויה. אביו נעלם לפני כמעט שלוש שנים והמצב הכלכלי שלהם ברצפה.
כשחופשת הקיץ מגיעה, גרגור שומר על אחותו בת השנתיים כשהיא נעלמץ בחדר הכביסה שלהם, שם הוא מחפש אחריה ושניהם נופלים לתוך עולם מוזר עם שם מוזר וחרקים ענקים.
ועכברושים עם שרירים.
כמה מהם מסטולים.
שמשמו העכברוש הפיכח היחיד אמר את זה. משום מה אני נוטה להאמין לו.
אבל מצד שני, הוא ממש מזכיר את היימיטץ'_
כאילו, הדמות. לא החברה השיכורה שלי.

אז הספר הזה הזוי, ילדותי והזוי.
ושוב פעם הזוי.
כולם יודעים שאני לא אוהבת סימני קריאה. אם ללייצנים החולשה היא בכי, ולהיימיטץ' זאת קצת שפיות, אז החולשה שלי היא סימני קריאה.
תחילת סלואו מושן הםםםםםם עושיםםםםםם אווווווותיייי חלשהההההההה סוף סלואו מושן
והיו בספר הזה די הרבה סימני קריאה.
די הרבה.
ואז בא גם משמו העכברוש (סליחה, פשוט לכולם שם יש שמות מצחיקים וזה קשה לזכור), שמזכיר להחריד את היימיטץ'. טוב, הוא פיכח. אבל הוא קלטני כמו היימיטץ', ויש לו ניסיון. והוא דמות מאוד עיקרית בסיפור. מזכיר לכם? לי כן. הוא זחוח ואידיוט וקר כמו היימיטץ', רק חסרה לו הסכין ביד שהוא ישן.
הסכין של היימיטץ' כל כך נחמדה.

אבל הספר הזה יותר מידי ילדותי, ולמרות שאשאר ילדה לנצח - אפילו שבאופן חוקי מותר לי לעלות במעלית לבד - זה יותר מידי.
אבל הוא חמוד, הכתיבה טובה והקרבות איכותיים. אחרי הכל, זאת קולינס.
נראה לי שניסו לעשות פה מן הארי פוטר. לא, אני לא משווה. אבל תחשבו על זה רגע - ילד קטן, תמימות, נאיביות. הוא שונה בצורה כל כך קריטית ממשחקי הרעב שזה גורם לך לחשוב... אולי קולינס מנסה לפתוח ברב מכר מסחרר שינסה להתחרות בהארי פוטר?
סליחה, אני פשוט בחשדות כי לנסות (נראה מישהו מצליח) לגבור על הארי פוטר עם רב מכר זה החלום שלי (;

אז זה ספר נחמד, הכתיבה מתוקה והרעיון חמוד. לא הגיע אלי יותר מידי, אבל אני מעדיפה את ההמשך שלו על ההמשך של אוקסה פולוק.
לא שזה אומר הרבה:0

נ.ב: ״הוא ידי שנוא לעולם לא יהרוג עוד מקק, לא כאן ולא בעולמעלה.״
ברגע שהוא יחזור הביתה אני נותנת לו חמש דקות לשקול את זה שוב.

מי שמחפש כאן ספר של סוזן קולינס, זאת שכתבה את "משחקי הרעב", שיילך לחפש במקום אחר.

את הספר הזה כתבה סוזן קולינס שרוצה להתפשט לקהלים אחרים, ובעיקר להמשיך להתפיח את חשבון הבנק שלה, למרות שאני לא ממש מבינה מה הפוטנציאל המסחרי כאן. רעיונות משומשים בסגנון "ארתור והמינימונים", ילד בן 11 שנופל דרך תעלת אוורור מסתורית לעולם של מטה שתושביו הם בני אדם עם עיניים סגולות וכן עטלפים, עכברושים, מקקים ועכבישי ענק מדברים. למה?

אם עברתם את גיל ארבע עשרה, תעזבו.

את הספר הזה קראתי במהלך השבת. אתם יודעים איך זה, ספריה ביום שישי, ערימה נכבדת ופשוט לשכוח מהלימודים ולצלול לתוך הספרים.
הפעם לקחתי את שני הספרים בסדרת עולמטה וקראתי את שניהם. את האמת, ביום שישי בדקתי בסימניה את הביקורות על הספרים - הרוב נוטים לטובת הספר.
זה ספר קצר - 230 עמודים בערך. ורק בעמוד 170 מתחיל הבלגן לחגוג. לפעמים הספר היה נראה תקוע ופשוט לא מתמשך לשום מקום, אבל הוא מעניין.
מדובר על נער בן 11 שצריך לשמור על אחותו בת השנתיים נעלולה. (השם האמיתי הוא מרגרט, אבל קוראים לה ככה בגלל שהיא אוהבת לחבוש את נעליהם של האחרים...) במהלך משחק, נעלולה נופלת דרך חור אוורור שנמצא מאחורי המייבש. גרגור (-למה לעזאזל הורים ירצו לקרוא לילד שלהם גרגור!! הא..? סוזן קולינס???) הולך אחריה כיוון שהוא אח גדול ואחראי, ונופל גם הוא.
הם מגיעים לעולמטה ופוגשים בשלל דמויות שלא תרצו לפגוש בחיי היום-יום: מקקים גדולים, עכברושים, עטלפים ובני אדם חיוורים ומשונים...
בקיצור, היה נראה שקולינס לוקחת דווקא את היצורים הגועליים ביותר בשביל לתפקד כגיבורי הספר...
בכל אופן, גרגור מוזכר במין נבואה עתיקה של מייסד עולמטה ברתילאמו (-זה נשמע נדוש וקיטשי להחריד), בנבואה, הוא אמור להציל את עולמם. ובמהרה הוא מוצא את עצמו במסע, חובר ליצורים משונים, נבגד ומגלה על עצמו ועל אביו האבוד דברים חדשים.
אל תבינו אותי לא נכון. זה ספר מרתק ומעניין. פשוט, היצורים והשמות... אני לא זוכרת כמעט אף שם.
מה שהכי אהבתי בספר: אין סיפור אהבה מטומטם ודפוק. גרגור הוא רק בן 11 ותפקיד הבחורה היפה (המלכה לא זוכרת-מה-שמה) מתמלא בידי נערה בת 14. ואין כל רמז לאהבה או משולש אהבה. סוף סוף אין בחורים שיערערו את שיקול דעתה של מישהי בגלל אהבה או יופי או מוות... מסתבר שסוזן קולינס מומחית לעניני מוות.
ממליצה למי שמשועמם ורוצה ספר יחסית קצר מבלי עלילה כבדה ומסובכת.
שרה :)

וואו. אף פעם לא קראתי ספר של סוזן קולינס המהוללת. אז קניתי את הספר הזה. הלכתי הביתה, ומיד התחלתי לקרוא. אבל, בערך בעמוד 40 הפסקתי. למה? כי העלילה הייתה משעממת וחסרת טעם. זה לא ספר ההרפתקאות עם נבואה הראשון שאני קורא, וגם לא העשירי. באמת שלא הבנתי למה כל כך אוהבים את סוזן. עלילה שטותית יותר מדי. חרקים ענקיים מדברים?! את רצינית?? האישה שכתבה את ה-ספר, עברה לכתוב על ת=ילד בן 11 ותינוקת בן ארבע או שלוש. באמת?! תחזירי לנו את קטניס ופיטה.
תודה מראש. ציון: בזבוז של זמן. אני מקווה שהבנתם כבר למה.

חמוד מאוד. פשוט ספר קליל של פנטזיה.
הספר מספר על גרגור שיש לו 2 אחיות קטנות ממנו שלפני שנתיים שבעה חודשים ומס' ימים אביו נעלם. פשוט האדמה בלעה אותו.
המשטרה טענה שהוא פשוט עזב את המשפחה, אבל הם מתעקשים.
הקיץ הגיע, ועל גרגור הוטל, כיוון שהוא הגדול ולסבתו התחילה מחלת דימנציה, לוותר על הקייטנה עמ"נ לשמור על אחותו הקטנה בת השנתיים שקוראים לה נעלולה. אחותו הבינונית נסעה והוא עושה את מטלות הבית.
בזמן שהוא עושה כביסה במקלט אחותו פתאום הולכת מאחורי המייבש, והוא מפחד שיקרה לה משהו.
הוא הולך אחריה הוא רואה שהיא נכנסת לפיר האיוורור, וכשהוא הולך אחריה הם נופלים מטה לעומק בלתי ידוע ומגיעים לעולם חדש "עולמטה".
שם קוראים לו כל מיני הרפתקאןת, האם אביו גם שם? מה קרה לו? ועוד אני ממליצה לקרוא. ספר קליל ומצחיק לכמה ימי קריאה להורדת חום הקיץ. ממליצה מאוד. מירה

הניסיון הראשון של המחברת לכתוב ספר לילדים נוחל הצלחה ,אין ספק שיש לסוזן כישרון לכתיבה .

כמה הערות לציון \למרות ש...

הקטע עם הנבואה היה נדוש ולא ממש מתוחכם ומסובר יתר על המידה ,

שנית המון בע"ח שנתפסים בעיני בנ"א כדוחים משמשים בספר כדמויות מוזרות היה לי קשה להתחבר למרות שהאנשה הייתה כתובה בצורה קולחת .

ישנם רמזים לכך שיהיה המשך ולא ברור לי מה כבר אפשר לעשות עם הרעיון הכללי של הסיפור , כמה אפשר לשחק איתו ?!

היה דבר אחד שאהבתי חוץ מצורת הכתיבה וזה הדמות של נעלולה , העוצמה והכוח שיש לצוציקים כאלה שאינם יודעים חשבון ,האימון המידי בכולם רוחש אוהבים בקלות , "להביץ אסור ", ואפילו הצרחות שימשו כנשק כלפי האויבים כמה כוח יש לעוללים , פשוט יוצא דופן ומאלף .

ועם כול זאת הניקוד שלי עומד על שלושה כוכבים , לבוראת דמותה של קטניס ושכמותה הייתי מצפה למשהו יותר חזק , שובה ושנשאר בלב להרבה מאוד זמן ואילו ספר זה הינו קליל ובר חלוף.

אני אוהבת ספרי נוער, הפשטות שלהם מאפשרת לי התנתקות אחרת מהעולם. זה לא המילים החותכות של המינגווי או קאפקא, זאת מציאות אחרת, קצת קלה יותר, אבל מנחמת לא פחות. מעבר לזה, כמוכרת ספרים, אני אוהבת להמליץ לילדים על ספרים שלדעתי הם ראויים.
הספר הזה הוא כזה.
הוא שונה ממשחקי הרעב, הוא אחר לחלוטין. הוא אלים פחות וכן, הוא גם בוגר פחות. אבל הוא גרם לי להתנתק מהעולם, לקרוא אותו עד שאני אסיים. סוזן קולינס יודעת מה היא עושה וכן, כבר בא לי לקרוא את הספר השני בסדרה.
והאמת, יש סיכוי קלוש, שמעכשיו אני גם אסתכל אחרת על ג'וקים. למרות שזה לא וודאי, כי יש להם מחושים ומחושים זה די מגעיל.