• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מאת מיכה גודמן

הביקורת של תמיד קוראת

תמונה של תמיד קוראת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מאת מיכה גודמן

הביקורת של תמיד קוראת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של תמיד קוראת
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2014
קטגוריה:מחשבת ישראל
הקודמת
עומר ציוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 9 שנים

“יש לי הערכה רבה למיכה גודמן, בשל הופעותיו בתכניות טלוויזיה ומחקרים מצולמים. האיש רהוט, מעניין וברור.”

5/7
ביקורות על הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה
הבאה
גדי.
לפני 11 שנים

“בסך הכל נהניתי מהקריאה. הפרק הראשון הוא המוצלח ביותר והוא גם נותן את עיקר הדברים. הפרק השני הרגשתי ש”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

ספר נוסף מבית מדרשו של מיכה גודמן , העוסק בספר דברים שמהותו דבריו של משה רבנו לעם ישראל- נאומו האחרון , טרם פטירתו. גודמן מצליח להראות שספר דברים, "מבשר תודעה דתית ורוחנית מסוג חדש". הוא מתמקד בצד הפילוסופי – דתי ולא פרשני . הוא מציג את הרעיונות המהפכניים שמשה מעלה בספר דברים.
גודמן דן גם בשאלות נוספות , כגון : מי חיבר את ספר דברים? משה או האלוהים? הוא מבחין גם בהבדלים בתיאורי מעמד הר סיני בספר שמות ,בדגשים על הקרבנות וכן על יהושע כממשיך דרכו של משה .מדוע משה הוציא את עצמו מסיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר? –גודמן אכן מזהה שתי סיבות לכך.
משה רבנו ,לדעתו של גודמן מחולל מהפיכה בטכסי הפולחן: מרכז אותם למקום אחד- למשכן.
השינוי השני, אלוהים אינו במקדש אלא בשמים!.
רעיון נוסף שלדעתו מודגש בספר דברים הוא השיא המוסרי של התורה, רגישות לגר, לחלש, פחות לעשיית הפולחן ויותר לצדק המוסרי-חברתי.
נושא נוסף שגודמן מרחיב בספר , הוא רעיון המנהיג, המלך (כי הוא דואג מה יהיה על העם אחרי מותו), חוק המלך, הכוח למלך. לשם כך הוא מביא לדוגמא את שלמה המלך , כיצד סטה מדרך הישר , בדיוק מה שמשה ציווה לא לעשות.
גודמן גם משווה בספרו בין יהושע ושלמה המל , כיצד שני מנהיגים אלו בעלי כוח והשפעה רבה , פעלו. : "משה הציע פוליטיקה ללא רודנות ודת ללא מגיה"( עמ' 267)
היה לי מאד מעניין ללמד על ספר דברים, לא כפרשנות לספר , אלא בראיה כוללנית רחבה ופילוסופית , שלדעתי זה גם סוג מסוים של פרשנות.
מחכה כבר לספרו הבא של גודמן, שבוודאי יהיה מעמיק ומעניין כמו הספר הזה וקודמיו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של דני בר
דני בר
תמונה של רץ
רץ
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של  מיכאל
מיכאל
תמונה של לי יניני
לי יניני
5קוראים|גיל ממוצע79|20%נשים

על המבקרת

תמונה של תמיד קוראת

תמיד קוראת

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
132 ביקורות•809 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של תמיד קוראת
תמיד קוראת
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות132
לייקים שקיבלה809
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת57מתח ריגול והרפתקאות26ספרות מקורית25

דיון על הביקורת

1 תגובה
 מיכאל
מיכאל •לפני 11 שנים

"תמיד קוראת " אני חושב שבחרת לקריאה ולהערכה ספר ראוי ובהחלט עשית עבודה טובה..

התנך המכונה ספר הספרים ממשיך להיות אקטואלי גם היום. מנהיגותו של משה הנחשב כ"אבי הנביאים" מענינת ורבת השראה גם בימינו אלו. מסכים אתך שהפרשנויות שניתנות למקרא הן מלמדות ומעניקות מימד חשוב לספרים האלו. הרבה של שנים לימדתי מקרא. למרות שזהו ספר שנבחנים עליו לבגרויות מה שבדרך כלל מצליח להמאיס את הלמידה, תלמידים אוהבים ללמוד תנך. כבר בכיתה ב' הם חשים הזדהות עם הדמויות ועם הארועים המתוארים. אני זוכר שמות שרה בספר בראשית שלמדתי לפני חמישים ושבע שנים גרם לי זעזוע שנמשך ימים. עובדה שעד היום אני זוכר זאת. חבל שהמנהיגות הדתית בחלקה "שכחה" את המקורות ובמקום לשמש דוגמה מסתבכת בנושאים שלא כאן המקום להכנס אליהם. חבל שחלק מדרכי ההוראה ולא מעט מורים "עושים מאמץ" להמאיס את המקרא על הצעירים. זהו אוצר תרבותי שיש לנו כעם הזכות עליו ויש לברך כל פעילות שנעשית להעצמה של המשאב הזה בתרבות שלנו. לדעתי גודמן עושה עבודה מצויינת.יחד עם זאת ישנם גם היום מורים מצויינים שעושים את העבודה על הצד הטוב ביותר. עובדה שיש ביקוש ולא רק בציבור הדתי שמתענינים במקרא. תוסיפי לכך ארכיאולוגיה שעוסקת בין השאר בתקופה המקראית תמצאי שרבים מגלים בזה עיניין.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של תמיד קוראת

קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

רוברט פורסטר, הדמות הראשית, עוזב את העיר ניויורק לאחר גירושיו לאישה נוירוטית צעקנית ונקמנית. מנסה להתחיל חיים שקטים. הוא מצא עבודה בתחומו . הוא מוכשר בציור/ רישום /שרטוט. אך יש לו אובססיה והתמכרות למציצנות. לא בקטע הפלילי, מיני אלא פשוט מחפש ונהנה לראות חיים פשוטים ורגילים של אחרים. חייו מתהפכים לאחר שנחשד ברצח. וכך התחילה שורה של מעשי אלימות כלפיו וחשדות מצד המשטרה המקומית ושכניו. חייו מתערערים אך הוא נשאר די אדיש ,ופסיבי לפי התרשמותי .הוא לא מתרגש ובטוח בצדקתו. הוא מנסה להמשיך בחייו למרות כל המכשולים ששמים לו האנשים בסביבתו.
זהו רומן פשע. דרוד משעני כתב אחרית דבר לספר שמאירה את עיני הקורא באשר למקור הרעיון של הסופרת הייסמית לכתיבת הספר. הספר נכתב בשנת 1962 אך רק עתה תורגם לעברית.הספר מותח וזורם אך הדמויות לא אמינות בעיני.
באשר לשם הספר : קריאת הינשוף, הינשוף הוא עוף דורס ,פעיל בלילה .הוא משמיע קול חזק וצורם כאשר הוא מבחין בטרף ומתכונן לעוף עליו. הינשוף הוא אולי מתיחס לאחת הדמויות בספר שקרא תיגר על רוברט.

לפני חודש•
★★★★★
•תמיד קוראת
מסכת תהום

מסכת תהום

איל חיות-מן

בספר מציג חיות-מן את דמותו של אלישע בן אבויה החל מנערותו ועד תחילת שנות העשרים שלו. הוא מסיר את הערפל על חייו של אלישע ומנסה לתת תשובה ומדוע קרה לו מה שקרה. אלישע בו אבויה הוא אחד מחמשת החכמים שנכנסו ל”פרדס” (תורת הסוד) לפי הגמרא . אלישע , נאמר עליו : “האחר”
הספר מתבסס על היסטוריה ,מיסטיקה יהודית. קבלה וגמרא.
הסופר הרכיב לו את הפרטים הביוגרפיים שהוא חשב שמתאימים לתקופה הזו של חיי אלישע , התקופה היא כ 16 שנה אחרי חורבן בית המקדש. ואכן התיאורים של החיים בגליל אצל משפחתו חיי הישיבה בלוד וחיי הרבנים המרכזיים שהובילו את הדור מרגיש לקורא מאד אמינים. בתקופה זו הרבנים מנסים לעצב חיים דתיים חדשים (שבעצם ממשיכים עד היום) כיוון שכבר שאין בית מקדש ואין קרבנות והכהנים ירדו ממרכזיותם בחיי היהודים.
בספר יש התרכזות רבה בתהליך הנפשי שעובר אלישע מחייו בגליל בבית אביו ועד להתלבטויותיו ומרכזיותו של הרב אליעזר בחייו והדרך שהוא מכוון אותו לתפקיד חייו בעתיד. נפשו של אלישע מגיעה לתהומות של טומאה וגם עולה במעלה ההיכלות הקדושה והטהרה לקרבת ה’. חזיונות פוקדים את אלישע כנער ורבו חושב שהם משמעותיים.
את הספר קראתי וסיימתי לפני חג פסח. לאחר הקריאה בספר קריאת ההגדה של פסח הייתה יותר משמעותית מאשר בשנים שעברו. ראיתי את הדמויות של הרבנים והויכוחים שלהם באור אחר.
הספר מאד מעניין , פנטסיה דתית כתובה בשפה עשירה. הרגשתי שהרבנים שמוזכרים בגמרא ובמשנה התעוררו לחיים . יתכן שיש רמז בספר מדוע אלישע ניזוק מהכניסה לפרדס , לפי חיות- מן ולפי מה שאני מבינה , כנראה בגלל ראשית חייו והאנשים שהשפיעו עליו מאד כמו הרב אליעזר, רבן גמליאל ור’ ישמעל. וכמובן הרקע שהיה לו עם תרבות יוון (שאהובתו רות יצגה בספר)
היה רצוי שתהיה הקדמה או רקע היסטורי לספר ולדמותו של אלישע.
לדעתי מי שלא למד על הרבנים האלה ועל הגמרא והמשנה , אולי לא יצליח להבין ולקבל משמעות עמוקה יותר מהספר.מי שלא יודע על חזיונות, היכלות וטומאות לא ממש יבין את המסופר.
הכריכה של הספר מעולה. מצביעה בדיוק על הנקודה העיקרית של הספר : אלישע בן אבויה שמרגיש חובה להמשיך את המסורת היהודית /דתית (הנר ) לאחר חורבן בית המקדש וירושלים , עם הפנים לעתיד אחר אמנם האור מכוון לירושלים והנער הולך עם נר קטן אל החושך).
.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
תמיד פלורה

תמיד פלורה

יובל אלבשן

רומן משפחתי. האבא, נעים, משאיר לבתו צרור מכתבים וסיפורים שממוענים אליה. היא מוצאת אותם כאשר היא מפנה ואורזת את הדברים בביתו של אביה לאחר מותו. הדמות המרכזית במכתביו היא אחותו ,פלורה. ניכר שהוא אהב אותה מאד והעריץ אותה כל חייו. בתו נחשפת לראשונה לסיפורים על משפחתו, הוריו אחיו אך החלק העיקרי והמרכזי הוא על אחותו פלורה.יש בסיפור הזה תיאור של משפחה שעלתה לארץ מעירק ואת התלאות החיים שעברו בקליטתם בארץ. זה תיאור שמשקף את חיי העולים החדשים שעלו בשנות ה60 לארץ.
הסופר המשפטן אלבשן מתאר את חייו של נעים ומשפחתו ברגש וחום רב. דרך פלורה שהוא כותב שהיא חכמה, אנחנו קוראים על חכמת החיים והמשפטים והקלישאות שפלורה אמרה יש בספר הרבה ציטטוטים חמודים ומענינים . דמותה של פלורה מעפילה על דמותו של נעים . בתו של נעים היא רק הצינור שדרכה נעים מספר על פלורה. רוב הסיפורים לא היו מוכרים לבתו. בתו מסמלת את ההבדל והפער בין משפחתו בקטמונים ובין הדור החדש בשנות ה- 80 שלא מכיר ולא ממש יודע על חייהם של דור העולים החדשים בשנות ה- 60 וה-70 .
אלבשן מפגיש את הקורא עם דמויות של ישראל השניה .פלורה מיצגת אותם בגאוה , הן כפעילה חברתית שמנסה להשפיע ולשנות דברים בתחום הזה. יש בספר ביקורת נוקבת שרק מופיעה ברמזים על החברה בישראל של אז.
הספר זורם וקליל לקריאה , סיפור אנושי , ראלי וחם . מומלץ.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
חוויה ניו-זילנדית

חוויה ניו-זילנדית

שפרה הורן

זהו ספר אינפורמטיבי,לא רומן . מעין מדריך טיולים לניו זילנד. שפרה הורן מוסרת בספר אינפורמציה רבה ומפורטת על ניו זילנד , מעין דיווח. היא כותבת על ההיסטוריה ועל ראשית המתיישבים שם. על הדגשים וההקפדה של האוכלוסיה המקומית של בנושאי איכות הסביבה הם אובססיבים לגבי האיזון האקולוגי של החי והצומח המיוחדים שבמדינתם. היא מפרטת את מה שתייר יכול למצוא כשהוא מגיע לניו זילנד. היא גם ערכה השוואות בין אוסטרליה לניו זילנד, אוסטרליה מועדפת .שפרה הורן מספרת שהיא חייתה שם מספר שנים. האינפורמציה שלה בספר מעודכנת לשנת 2006 בלבד. כך שתייר פוטנציאלי צריך להמשיך ולקרוא על ניו זילנד עוד פרטים עדכניים.
אחרי שקראתי את הספר אני לא ממש מתלהבת לנסוע לשם. חשבתי שניו זילנד היא אי יפיפה עם חופים מקסימים ומרחבי טבע מיוחדים (והיא באמת כזו), אבל בספר היא שיקפה בעיקר את המציאות הלא מלהיבה של המקום. אכזבה.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
סוף שבוע אחד

סוף שבוע אחד

ברנהארד שלינק

בעקבות יציאתו לחופשי מהכלא לאחר חנינה של ירג, טרוריסט/רוצח של קבוצת באדר מיננהוף. אחותו המסורה מארגנת לכבודו מפגש בביתה שבכפר עם חבריו שאיתם היה קשור בפעילות המהפכה כשניסו לארגן פעולות טרור ולפעול על פי רעיונות השמאל הקיצוני בגרמניה. כיום חבריו התמתנו והם בעלי מקצוע .
הסופר שלינק, מתאר את דמותם של כל אחד מהמשתתפים בסוף השבוע הזה, המתח ששורר ביניהם ואת התהליך שעברו בגלל מספר אירועים שקרו בשלושת הימים האלה בכפר. כל המשתתפים רצו לדעת מה עבר עליו במשך 25 שנה בכלא, איך זה השפיע עליו ומה תוכניותיו לעתיד. הסופר מתאר מה עבר ומה השתנה גם על חבריו ועל היחסים ביניהם כיום והאם היום היו ממשיכים בפעילות הזו כמו כמה מחבריו דוחפים אותו להמשיך. חייו של ירג נעצרו בכלא ואילו חבריו המשיכו בחייהם ,רכשו מקצוע ופנו עורף לעבר.
כריסטינה אחותו של ירג מתוארת בספר כשהיא מלווה ותומכת בו מילדותו וממשיכה לתמוך בו גם לאחר השחרור מהכלא למרות שהיחסים בינים מורכבים .
היה מאד מעניין להבין את הדמויות והמניעים שלהם והקשר עם ירג אז והיום. האמת לקרוא על גרמנים כשהנאציזם ברקע והתמיכה בטרור היה לי קצת קשה לקבל . הסופר נותן הרגשה לקורא שהוא לא שופט את ירג אך יש לו מין גישה סלחנית אליו ואמפטית . למרות זאת אני חייבת לציין שהספר שונה מרתק זורם ומענין.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
מלאכי הלילה

מלאכי הלילה

ווינה דיי רנדל

הסיפור הוא בהשראת אירועים אמיתיים, על קונסול סין באוסטריה במלחמת העולם השניה אשר הנפיק אשרות כניסה לסין ליהודים רבים שנרדפו על ידי הנאצים. בכך הוא הציל אותם ממוות ודאי תוך כדי סיכון חייהם. הקונסול המשיך והפיק אשרות כניסה גם לאחר שמדינות רבות אחרות סגרו בפני היהודים קבלת אשרות. שהשגריר
הסיני ביקש ודרש להנפיק יותר אשרות ליהודים למרות התנגדות בסין. הסיפור מסופר על ידי שלוש דמויות עיקריות: גרייס אשתו האמריקאית של הקונסול, מפי הקונסול פאנג שאן ומפי לולה היהודיה. כל ראש פרק בספר הוא מזוהה על ידי אחת הדמויות האלו המספר מנקודת המבט שלו את האירועים העוברים עליה. דרך סיפורה של לולה ומשפחתה הקורא נחשף למעשיהם האכזריים של הנאצים ועל חייהם ומותם של יהודים רבים תחת השלטון הנאצי .
הקריאה בספר מאד זורמת נותנת תמונה אמיתית ומפרטת את האירועים הקשים ואת האכזריות הרבה של הנאצים(אזרחים וחיילים) ובמיוחד את אייכמן האיש הרע והאכזר מכולם. ישנם קטעים שהם קשים לקריאה.
טוב שעדיין נכתבים ספרים כאלו, כדי לא לשכוח את הרוע שהאדם מסוגל לעשות ובעיקר נגד היהודים. וגם טוב שמהדהדים את האנשים טובים לאורך ההיסטוריה שמסוגלים ללכת נגד הזרם ולהציל יהודים. קראתי שהקונסול זכה להכרה כאיש חסיד אומות עולם על ידי יד ושם, שמאד מגיע לו על ההקרבה והאנושיות שגילה בתקופה ההיא.
הספר כתוב בכישרון כתיבה רב על ידי ווינה רנדל וטוב שנכתב.
מומלץ לקרוא.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
היהודיה האחרונה של קפריסין

היהודיה האחרונה של קפריסין

רוחמה וייס

בספר ישנם שני סיפורים שונים.סיפור אחד דימיוני שרוחמה וייס המציאה על חייה כביכול של אישה פשוטה שנקראת שלום מקפריסין (בהתבסס על רקע היסטורי) שחיה במאה הראשונה לספירה בתקופת מרד התפוצות נגד רומא אשר התרחשו במצרים ובקפריסין. הסיפור השני הוא סיפור חייה הפרטיים של הסופרת רוחמה וייס. היא מספרת בפתיחות על ילדיה, חייה המקצועיים ובעיקר על החוויה הטראומטית בילדותה. זו חוויה שמשפיעה עליה עד היום ובכל יום והיא ההתעללות המינית והנפשית שהעביר אותה אביה במשך תקופה ארוכה.
הסיפור של שלום היהודיה מקפריסין הוא מאד שולי ולא מפותח מספיק.איני מבינה גם איך הוא קשור לסיפור חייה של הסופרת שולבו שניהם בספר אחד. היא מכנה את קפריסין שאליה היא מגיעה לעיתים קרובות בגלל הסיפור שהיא כותבת על היהודיה שלום ,כמחוז החופש.
אני מבינה שרוחמה וייס רצתה בספר לזעוק את הכאב שהצטבר בנפשה. כי הכאב שלה מופיע ומתואר מספר רב פעמים בספר. הכאב התעורר שוב כתוצאה מכך שבנה גויס לצבא וכל חרדותיה צפו ועלו.
האמת כואב לי הלב עליה שהיא לא מצליחה להשתחרר למרות כל הדברים שניסת בעבר.קטונתי מלתת עצות, אך לדעתי היא חייבת להניח לזה. אביה כבר נפטר וההתחבטויות לא פותרות ולא מרפאות את נפשה.
בספר היא מתארת את הבריחה שלה להתבודדיות ולקבל שקט נפשי אצל הנזירות במנזר בבית גמאל ליד בית שמש ובפרובאנס.אך גם ההתבודדויות ושמיעת התפילה השמימית של הנזירות היא בריחה זמנית וקצרה ולא פותרת ומעלימה את הזכרונות הרעים. לסיכום, חייהן של שתי נשים (הסופרת ושלום הקפריסאית) מתארות כאב אישי אך שונה מאד ועוברות מסע חיים מטלטל ומיוסר אך אולי הוא בא לתאר את הכאב והסבל והמצוקות של נשים לאורך השנים?

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
שחור כעורב

שחור כעורב

אן קליבס

הספר עוקב אחר המפקח ג’ימי פרז ואחר פתרון התעלומה של רצח ילדה ונערה באי הפסטורלי הזה ,בעזרת רוי טיילור מפקח משטרה שהגיע מסקוטלנד.
אמנם האי מרוחק, בקצה העולם, אך לדעתי הסופרת רצתה להראות שגם במקומות נידחים “בני אדם הם בני אדם, בלי קשר למקום שהם גרים בו”.
בכל ישוב של אנשים יש אהבות, קנאה,פחד וסודות .יש באי אוסף של אנשים בעלי אופי שונה עד מוזר.
הסופרת הביאה לנו טעימה על החיים באי שטלנד, על אפשרויות החיים,מזג האויר המיוחד, על אפשרויות הפרנסה, חינוך והחגים המיוחדים שלהם. במקום הקטן הזה כולם מכירים את כולם.
דמותו של בלש המשטרה פרז, היא די אנמית לטעמי. הבנתי שעשו סדרה בריטית בעקבות סדרת הספרים של אן קליבס שבקראת שטלנד, שבה הבלש הוא הדמות הראשית. מקווה שבסדרה הוא יותר כריזמטי.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
משחקו של המלאך

משחקו של המלאך

קרלוס רואיס סאפון

הסופר הספרדי שכתב את הספר המצוין "צלה של הרוח", כתב את הספר “משחקו של המלאך", שחלקו פנטזיות כישוף ובדיה.
הסיפור מתרחש בברצלונה של תחילת המאה ה-20. הדמות הראשית היא דויד מרטין האיש המיוסר שאנחנו עוקבים אחריו מילדותו העניה שחי עם אביו לאחר שאמו עזבה.הוא גדל ללא אמא ברקע. הסיפור מתרכז על אהבתו הגדולה לכתיבה ולספר. הן כקורא ובעיקר של סופר מוכשר הממציא סיפורים לאנשים הצמאים לסיפורים. הוא מוקף באנשי ספר כמו בעל חנות הספרים סמפרה שאיתו הוא מסתדר ומעריך, וכמו וידאל האיש העשיר שתומך בו כלכלית שמנסה כוחו בכתיבה ללא הצלחה עד שמרטין עוזר לו ללא ידיעתו בכתיבת ספר מצליח. ישנו גם האיש המסתורי אנדראס קורלי העור איש מסתורי, שמעודד אותו ומכריח אותו לכתוב לו ספר מיוחד תמורת סכום כסף גדול. בספר מופיעות שתי נשים שאוהבות אותו אך הוא אינו משיב להן אהבה כי מעולם לא חווה אהבה מהוריו. היצירה הזו של קרלוס רואיס סאפון גדושה באהבת הספר והכתיבה בכל צורותיה.
ספר מהנה אך לא התחברו לי הקטעים הבדיוניים והפנטזיות שהיו לאורך הספר די הזוי.
לאורך כל קריאת הספר חשבתי לעצמי הלוואי והייתי עכשיו עושה סיור בברצלונה בעקבות המקומות המוזכרים בספר שמרטין היה בהם ותיאר אותם.
לדעתי הספר פחות מעניין מהספר צלה של הרוח.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת

ביקורות נוספות על "הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה"

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מיכה גודמן

אוי מויש'לה, אם כולם היו מקשיבים לך, לאורך הדורות, היה לאנשים הרבה יותר טוב. אבל לא כך קרה. הכוח משכר אנשים שרוצים ממנו עוד ועוד והשחיתות היא עניין של יום - יום. ואין לזה שום קשר למצוות הדתיות שרצית שכולם ימלאו. אבל יש לזה קשר הדוק לסירוב להתייחס לדברים שלך.
יודעים מה טען משה שצריך להיות התפקיד של מלך ישראל? הנ"ל צריך ללמוד כל היום. לא לנהל שום דבר. לא לקבוע חוקים, לא להיות ראש הצבא ובכלל לא להתעסק בכלום. רק לשבת וללמוד. את המדינה צריכים לנהל הזקנים והנבחרים. דמוקרטיה במיטבה. אולי אפילו לפני יוון. אבל איזה מלך הקשיב לו?
בקיצור, פספסנו בגדול.
וכן, אני יודעת שאת התנ"ך כתבו לפחות 500 שנים אחרי משה. אבל יש טענה שספר 'דברים' יוצא דופן בעניין הזה. והוא קדום הרבה יותר. אז אולי בכל זאת משה ידע הרבה מאוד על ניהול אנשים ויישום שלטון טוב.
אבל עברו כבר כמעט 4000 שנים, וכל מה שנשאר לנו זה סיפור על איש חכם אחד, שראה את הנולד, וכרגיל אף אחד לא הקשיב לו, וברור שגם היום לא מקשיבים לו.
הספר הזה מעניין, למעט העובדה שהוא כתוב כאילו הסופר מרצה. בהרצאות, שמתי לב, מרצים נוהגים לחזור על עצמם. לפעמים מתוך תחושה שאולי לא שמעו אותם מספיק טוב, לפעמים מתוך ניסיון להזכיר לעצמם על מה הם מדברים אחרי הסחת דעת, ועוד סיבות. אבל בספר דבר כזה לא צריך להיות. קורא לא צריך לקרוא שוב ושוב את אותו משפט, גם אם המשפט חכם, ובטח שאין לו צורך בסיכומים שחוזרים על הכל. וגם אם המוטו של לימוד התנ"ך זה "ושיננת לבנך", לכל דבר יש גבול.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•בת-יה
הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מיכה גודמן

סופר רציני.
ספר רציני- וכך יש להתייחס אליו.
הוא רציני בנושא שלו, בכתיבה שלו, הוא מעמיק ויסודי עד כמעט לקו השבר שאחריו קשה לקרוא את הספר ואת העובדות שבו.
לא קל לקרוא ספר כזה.
צריך להיות אדם מאמין שמורגל בפרשנויות של רבנים ומפרשים למיניהם, או כמוני, שמרותק לדמותו של משה, "אדון הנביאים"- כפי שכינה אותו אחד העם.
זהו משה המנהיג, משה שמתמודד עם מרידות ועם עם בכיין, משה שצריך להפוך עם רב, לעם אחד ולהוביל אותו לארץ ישראל.
בחלק הראשון שלו, מתרכז הספר בצד המקראי ודן בשאלה מי כתב את ספר דברים, ומה נכתב בו, ובעיקר מה לא נכתב בו ולמה- למשל אין אזכור כמעט לחייו של משה במצרים, היציאה משם, ועוד.

כפי שכתב כאן לפניי, עומר ציוני, בביקורת הטובה שלו, "הטענות מתחילות לחזור על עצמן ומה שנאמר בפרק הראשון או בפרקים הראשונים חוזר ונטחן שוב."
ואכן זה כך, עד שמצאתי את עצמי מדלג כמו אייל נקוד בין הדפים.
אבל..ויש כמה אבלים.

אחרי ששרדתי את החלק הראשון של הספר, קיבלתי פיצוי בחלק השני. הסופר עושה שם הקבלה לימינו אנו, והופך את הספר לרלוונטי.
שם מצאתי כמה פנינים : ישראל והמשפט הבינלאומי, ריסון עצמי לכוחו של כובש, יחס בין תורה למוסר, ואפילו הנה סיפור מעניין על פורים:

הסופר בירך את אחד מבאי בית הכנסת בפורים בברכת "חג שמח", והלה, "פרופסור ידוע בירושלים", ענה לו כי פורים אינו חג שמח.
הכיצד? תהה המחבר.
"כי היהודים קיבלו ב-י"א באדר היתר מאחשורוש לטבוח בגויים שקמו עליהם וכך עשו, וזו הגנה עצמית.
אלא שהם ביקשו יום נוסף, ואותו ניצלו למחרת, לטבח נוסף שלא היה לו צידוק מוסרי".

ועוד אחד - אחרי שהמחבר הרצה בבית הכנסת, היה לו רושם שהוא לא הובן כהלכה ותהה בפני מישהו מבאי בית הכנסת מדוע.
הלה השיב לו כי יש תמיד שני נאומים.
זה שאתה נושא, וזה שהקהל מבין, ולא תמיד הם זהים.
נחמד. לא?

החלק השלישי- די חוזר על עצמו ועל הנאמר בחלק הראשון, וזה נראה לי מיותר כי זה היה כמו לעשות לי וידוא הריגה.
אז התנחמתי בסיפור שהוא מספר על שלמה המלך שעשה הכל - בגדול !!!!
בנה את הממלכה הכי גדולה, אבל היא גם החלה להתפורר בתקופתו.
הוא כתב 3000 משלים, 1005 שירים, הקריב אלף קרבנות, כתב 1200 ביקורות באתר סימניה (ומעניין אם אפרתי תעלה על זה...) והכי חשוב, היו לו אלף נשים.
אלף!!!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•דני בר
הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מיכה גודמן

באחד הקורסים שלמדתי לקראת התואר הראשון ביקש מאיתנו המרצה להביא לשיעור טקסט שהשפיע עלינו. אחת הסטודנטיות הביאה לשיעור טקסט מקראי, קטע מן התנ"ך. אינני זוכר אפילו איזה סיפור זה היה. לאחר שהסטודנטית הנחתה את הדיון על אודות הטקסט והסבירה מדוע השפיע עליה, שאל אותה המרצה: "את באמת חושבת שטקסט מקראי יכול להיות רלוונטי בימינו?". שאלתו הייתה כנה. לא הייתה בה כוונה להקניט או להקטין, אלא תמיהה כנה ביחס לאפשרות של סטודנט בן המאה ה-21 להתחבר לטקסט שנכתב במציאות של העולם העתיק.

ספרו של מיכה גודמן עונה על שאלה זו ב'הן!' מהדהד. גודמן מצליח להפוך את הדיון בספר דברים למסע הגותי רלוונטי ומסעיר.
כך ראוי בעיניי לקרוא את התנ"ך וללמד אותו, כסיפור מסעיר וכהגות רלוונטית ומרתקת.

לדעתי גודמן הוא כותב מבריק. כתיבתו בהירה מאוד מצד אחד אך איננה מוותרת על רוחב המבט ועל עומקו מצד שני. יש לו סגנון אופייני ונעים מאוד לקריאה. גודמן אף מקפיד להפוך כל עיון הגותי בטקסטים קאנוניים (בין אם זה 'הכוזרי', 'מורה נבוכים' או ספר דברים) לדרמה של ממש. גודמן משתדל גם לעסוק במה שאפשר לכנות "רעיונות גדולים". אלו הן תובנות שאינן נטפלות רק לדקויות הטקסט, אלא כאלו שיש בכוחן להפעיל את ליבו של הקורא ולאתגר את החשיבה שלו.

בקריאתו את ספר דברים הוא מציג מצד אחד סיפור דרמטי על משה שנושא את נאומו האחרון בפני העם טרם מותו טרם הכניסה לארץ ישראל. מצד שני, הוא מוצא בספר דברים גם פילוסופיה מהפכנית על אודות השימוש בכוח ועל פולחן האל.

מעט על תוכן הספר:
גודמן סבור שיש לקרוא את ספר דברים כפי שהוא 'מבקש' שיקראו אותה - כנאומו האחרון של משה בפני עם ישראל. בנאום זה, סבור גודמן, משה מציג בפני עם ישראל את העקרונות שעליו לקיים על מנת להתמודד בהצלחה עם אתגר הריבונות בארץ. משה מציג את תפיסת עולמו ובתוך כך מציג קריאה מחודשת של ארבעת החומשים שקדמו לספר דברים. זוהי אם כן, לדידי גודמן, הפרשנות הראשונה של התורה.

משה מציג שני עקרונות עיקריים אותם גודמן מכנה שתי מהפכות, מהפכה שלטונית ומהפכה דתית.

המהפכה השלטונית של משה גורסת כי על מנת להחזיק בכוח יש להגביל אותו. על מנת שמלך ישראל ושושלתו יחזיקו בכס מלכותם ובריבונות עברית בארץ ישראל, עליהם להגביל את כוחם. שאם לא כן, מלוכתם תדרדר לידי רודנות. במקרה זה תקרוס הריבונות העברית בארץ והעם שזכה בארץ יגלה מארצו.

המהפכה הדתית של משה גורסת כי יש לעבוד את האל מבלי להיכנע לאשליית השליטה בו. כלומר, יש לקיים את פולחן האל אך להכיר בכך שפולחן זה איינו מבטיח את הענות האל לכל מאוויו של האדם, ואף לא של עם ישראל או נביאיו. יש לעבוד את האל רק בבית המקדש ובו בעת להכיר בזאת שהאל איננו נוכח במקדש.

גודמן רואה בספר יהושע ספר על אודות המנהיג שמימש את עקרונותיו של משה ובסיפור על המלך שלמה, סיפור על המלך שמימש את פחדיו של משה והוביל לקרע בעם ולבסוף לגלותו מן הארץ.

בשני מקומות בספר הרגשתי שיש מקום להרחבה נוספת או לייתר דיוק.
המקום הראשון הוא הפרק בו מסביר גודמן את מה שהוא מכנה תפיסה דתית מאגית. לדידו, אלילות היא למעשה פרקטיקה דתית מאגית. במובן מסוים, לטענת גודמן, עבודת אלילים היא פולחן האדם את עצמו. המאגיה לדידו גורסת כי לאדם שליטה על איתני הטבע על ידי הטקסים המאגיים אותם הוא מבצע.

המקום השני בו היתה לתחושתי אפשרות להעמיק והלרחיב את הדיון הוא אחרית הדבר של הספר. להתייחסות עכשווית של גודמן למסקנות הנובעות מנאומו האחרון של משה מקדיש גודמן עמוד וחצי..

האופן בו הדיון על מגבלות כוחה של המלכות רלוונטי גם לימינו ברור לחלוטין. בימינו המדינה היא המלכות. קל מאוד לחשוב על האופן שבו שימוש יתר בכוח עשוי לנשל, לבסוף, את המדינה מכוחה.

את הקפיצה מן הדיון על הפולחן הדתי לימינו קשה יותר לעשות. עבור אדם דתי זה אולי קל יותר. אך לטעמי, הדיון על האופן בו אשליית הכוח נוכחת גם בימינו, לא על ידי פולחן מאגי (אם כי, ישנם גם תופעות של התדרדרות לכדי פולחן שכזה גם במסגרת היהדות) אלא כחלק מאורח החיים המודרני, היה יכול להיות מרתק.

לסיכום, ספר מצוין ושווה קריאה בהחלט! הן לאוהבי פילוסופיה והן לאוהבי מקרא וספרות.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•omripoll
הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מיכה גודמן

יש לי הערכה רבה למיכה גודמן, בשל הופעותיו בתכניות טלוויזיה ומחקרים מצולמים. האיש רהוט, מעניין וברור.
כך גם הספר. אלא שבשלב מסוים נוצר הרושם שהטענות מתחילות לחזור על עצמן ומה שנאמר בפרק הראשון או בפרקים הראשונים חוזר ונטחן שוב. ייתכן שמדובר בתפישת עולם, באופן לימוד או בשיטת הוראה. לי זה צרם והפריע.
אז בהחלט יש כאן מה ללמוד, ובהחלט נעים להיחשף לפירושים נוספים. ועם זאת, לפחות לטעמי, ניתן לעשות זאת בצורה קצרה יותר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מיכה גודמן

בסך הכל נהניתי מהקריאה. הפרק הראשון הוא המוצלח ביותר והוא גם נותן את עיקר הדברים. הפרק השני הרגשתי שנסחב ואולי אפילו מעט מיותר. הבעיה בפרק השלישי הייתה שנאמרים דברים על ידי המחבר אבל אם מעט מדי הוכחות ולעיתים תוך התעלמות מכוונת ממקורות שסותרים את דבריו. בפרק זה הרגשתי כאילו מנסים כל הכח לקדם תיאוריה מסוימת בלי באמת לבחון אותה כמו שצריך.
כתוצאה מכך אני ממליץ בעיקר על הספר בזכות הרעיונות המענינים והמקוריים בפרק הראשון.
בקישור סקירה מלאה על הנאום האחרון של משה כולל תיאור של חלק מהרעיונות והדגמה קצרה של הבעיות

לפני 11 שנים•גדי.
הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מיכה גודמן

את הספר המעניין ומעורר המחשבה "הנאום האחרון של משה" כתב ד"ר מיכה גודמן,
חוקר מקרא במכון שלום הרטמן בירושלים, ראש מדרשת "עין פרת" וסופר אשר שני ספריו הקודמים "חלומו של הכוזרי" (רבי יהודה הלוי)
ו"סודותיו של מורה נבוכים" (הרמב"ם) הפכו לרבי מכר.

בספר מציג גודמן תפישה מהפכנית של ספר "דברים" בה הוא טוען כי הספר כולו נכתב למעשה על ידי
משה, הנביא והמנהיג הראשון של עם ישראל ובו פורש למעשה משה את משנתו הכוללת את ההיסטוריה
של עם ישראל (השונה במקצת מההיסטוריה שנכתבה בספרי התורה הקודמים לו)
וכן את החזון שלו לאופן בו צריך העם להקים את מדינת ישראל ולהצליח להחזיק בה באופן מבוסס ומאוזן.

לפי פרשנות גודמן, על עם ישראל לכבוש תחילה את הארץ, שלב שנראה כי אינו מדאיג את משה,
בהבטיחו שוב ושוב כי אלוהים ייתן למעשה את הארץ לעם ישראל בהתערבות פעילה.
הבעיה של משה לפי גודמן מתחילה לאחר הכיבוש. איך ידע העם לעבוד את אלוהים באופן מאוזן?
איך יידע העם להיצמד לעיקר (אמונה באלוהים) ולא לטפל? (מיני טקסים, סמלים וקורבנות)
איך ידע העם לשלוט באופן מאוזן? בכוח מספיק כדי להגן על הטריטוריה, אבל ללא נפילה
ל"מלכודת הכוח" כפי שניסח אותה היטב לורד אקטון:
Power tends to corrupt and absolute power corrupts absolutely""

בהתאם לחשש גדול זה, מפרט משה את הדרך, השיטה והעונשים הצפויים על הסטייה מהדרך
בה ניתן לעבוד את האלוהים באופן שלא מרומם את הכוהנים עצמם או את המשכן, או אפילו את הטקסים לסדר העדיפות הראשון
(מה שקרה בדיעבד בכל הדתות הגדולות)
בדומה לכך, מפרט משה את הצורך במלך חזק, אבל חכם ומאוזן, מלך שיודע להגן ביד חזקה,
אבל גם נמנע מריבוי עושר וכוח בלי סוף לעצמו, קצת בדומה לתפישת ה"מלך הפילוסוף" שהגה אפלטון
(בפועל, רק דמות מרכזית אחת בהיסטוריה התאימה לדרישה: הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס)

ישנם עוד שני פרקים חשובים בספר הנותנים "אחרית דבר" לחזון משה –
ספר יהושע, שהוא לטענת גודמן הממשיך והמיישם הנאמן ביותר של "חזון משה"
ופרק שלמה המלך, בו למעשה מגיעה ההתרחקות האולטימטיבית של העם מחזון משה
ולמרות הפאר וההדר החומריים שאוסף שלמה בימי חייו, מתפורר למעשה הגרעין המוסרי והרוחני
של העם ולכן מגיע "העונש מאלוהים" בדמות החרבת בית המקדש והגירוש של העם לגלות.

כהרגשה אישית, מצד אחד "נשאבתי" לרעיונות המעניינים שמציג גודמן וכמעט רציתי להאמין לו ללא ביקורת רציונאלית של התוכן...
את דמות משה אני מעריך ומכבד יותר מדמויות אחרות בתנ"ך
והרעיון לדת בה הפולחנים וכוהני הדת אינם העיקר אלא האמונה הפשוטה באל מאוד משך אותי
(למרות שאני אתאיסט בעצמי) וכמו כן הניסיון לשלטון ודת המבוססים על עקרונות מוסריים,
סובלנו וחמלה כלפי אחרים (לגר, לאלמנה, ליתום, לעני וכ"ו) – גורמים כמעט להאמין כי
"הייתה כוונה טובה לדת היהודית בתחילת הדרך"

אבל, מצד שני גם בתוך נאום משה עצמו מופיעים חלקים שונים, הפוכים וסותרים לתפישה זו,
קטעים בהם פוקד משה לחסל את כל בני האדם שיושבים בכנען על מנת להתיישב במקומם.
לא רק לגרש, לא רק לכבוש, לא רק לקחת בשבי או להפוך לעבדים, אלא ממש לחסל את כולם!
כולל זקנים נשים וטף! גודמן מנסה ליישב סתירות אלו ללא הצלחה לדעתי (פשוט כי אי אפשר!)

זוהי בעיה שמבחינתי לא ניתנת ליישוב הדעת (והלב) בדומה למעשה "עקידת יצחק" שלא משנה
כמה ינסו לסובב אותה, לבאר ולפרש אותה, היא בסופו של דבר – אדם העומד לרצוח את בנו
עקב "ציווי אלוהי"! אישית, אינני מסוגל לקבל קיצוניות כזו לא של אדם ולא של "אל חנון ורחום"
(כמו הקטע המוזר, בו דווקא כאשר ארעה טרגדיה כלשהי, אומרים "אל מלא רחמים" - ???)

ישנם עוד קטעים בספר שלא מתיישבים עם "התפיסה והתזה" של גודמן לגבי חזון משה
ובגדול, כאשר קוראים שוב, באופן ביקורתי, הפרשנות שלו נראית יותר כמו
"ציור המטרה מסביב לחץ" או מציאת סיבות וחיזוקים לאחר ההגעה למסקנה...

לפני 8 שנים•
★★★★★
•boazbm