יצא לי לקרוא את הטוקבקים שכתבו לי - "מדוע הבאת לספר 5 מנצנצים אם הוא לא היה ממש טוב לכל אורכו". ובכן, זוהי אינה הגישה שאני מאמין בה. כאשר ספר מחדש, מקסים או פותח את ראשי - אדרגו באהבה בחמישה כוכבים.

ולעניין, בשנתיים האחרונות אני מתעסק באופן תדיר בעולמות שיפור העצמי, ההרגלים, התחקור והניהול. לא אקרא לעצמי מומחה, אך זה בהחלט לא הספר או מקור הקריאה הראשון שנתקלתי בו בתחומים אלו. אפשר לחלק את הספר לשני חלקים. החלק הראשון, בו דואיג מפרסם את התאוריה שלו לגבי שינוי הרגלים, הייתה די קסומה בעיניי. ההבחנות שלו חדות למדי, והמסקנות (כמו הGOLDEN RULE OF HABIT ומעגל ההרגלים) הצליחו לחדש את תפיסתי.
עם זאת, שני החלקים האחרונים של הספר הרגישו לי ארוכים וטרחניים מדי.

על כן, זהו ספר מומלץ מאוד, במיוחד לאנשים שחדשים בתחום - הוא משנה תפיסה ומכניס את הקורא באלגנטיות לעולם תוכן (סופר מעניין) זה. עם זאת, היה חסר לי תמציתיות וחידוש גם בחלקים האחרונים של הספר, שהיו יכולים להפוך אותו לחדשני ומצויין כמו החלק הראשון.

כל בוקר אני קם בשעה שש. מאותו רגע אני טייס אוטומטי – מתלבש, מתפלל, אוכל, מתארגן, יוצא להסעה... כל זה אני עושה כמעט בלי לחשוב... אין צורך – זה הרגל.

אין מה להגיד, הרגלים זה אחלה דבר. חוסך כל כך הרבה מאמץ והתלבטויות. מי היה רוצה להיזכר איך לרכוב על אופניים כל פעם מחדש? כמו שאומרים – חבל לחשוב, יכאב הראש.
אבל מה לעשות, לכולנו יש גם הרגלים רעים, משהו שהתחיל מתוך שעמום או דיכאון והחליט להישאר.
מכאן ההרגל הרע נדבק כמו מסטיק, וקלישאות כמו "ממחר אני מפסיק!" רק גורמות לו לגחך.
מי שטוען שאין לו בכלל הרגלים רעים, אז יש לו לפחות הרגל גרוע אחד – לשקר.

אז הנה בא צ'רלס דוהיג וכתב ספר שמסביר איך להפטר מהרגלים רעים.
הגיע המשיח?! מה פתאום. זה ספר מדע פופולרי, מה נראה לכם.
אבל כמה תובנות יש, וזה מעניין וזה מגניב וזה רלוונטי.

למשל, למדתי שהרגלים, כמו פראיירים, לא מתים – הם מתחלפים.
איך? במקום הפעולה השלילית(לאכול עוגייה. משום מה זה הפך לפשע פלילי בשנים האחרונות), מבצעים פעולה אחרת שמספקת אותו תגמול(צנון למשל. תענוג).
עוד עצות? אמונה למשל זה מאוד חשוב בשביל שינוי. ומשמעת עצמית, ותמיכה חברתית. לחץ חברתי גם הולך. מי היה מאמין.
רוב הספר דן בכלל בהרגלים של קבוצות אנשים, אבל למה לי לגלות הכל.

לגבי הסגנון – ממש כמו נושא הספר, מיסטר צ'רלס כותב לפי המתכון של "איך כותבים ספר מדע פופולרי לאמריקאים".
מהבחינה הזאת, הוא לא סוטה אפילו סנטימטר מהתבנית הקבועה.
אותו סיפור אישי בפתיחה, הסבר קצרצר בהמשך, סגידה עיוורת לאנשי המדע והתעשיינים, ועוד איזשהו פאנץ' ליין לסיום.
כל הדוגמאות מארצות הברית (כמעט) ללא יוצא מהכלל. ההנחה היא שכל אחד יודע מה זה 'פבריז'.
תכלס, אין לי בעיה עם זה שאמריקאי מביא את רוב הדוגמאות מארה"ב, אבל פה זה קיצוני, ובכלל - מדובר על נושא כלל אנושי.

בקיצור - נושא מעניין, סגנון סטנדרטי לגמרי וקל לעיכול, והרושם הוא של איש מאוד מקצועי אבל צר אופקים.

"ספר מופת" (להגדרתי) העוסק באחד מהתחומים החשובים ביותר והשכיחים ביותר בחיינו,
הן בעולם העבודה והן בחיינו הפרטיים – פעולות הרגלים (הן כיוזמה והן כתגובה)

עקב התניות אינסטנקטיביות שמכורן בעבר הפרהיסטורי שלנו, בו פעולות נטולות חשיבה,
"רוטינות אוטומטיות" שנלמדו ו"נצרבו" במוח הפרימטיבי שלנו (לא חשיבה גבוהה וניתוח)
והצליחו להציל את חיינו (בעבר בפועל וכיום בהרגשה) גם כיום, רוב הפעולות בהן אנו מגיבים
לעולם וכן רוב הפעולות אותן אנו יוזמים כדי להתקדם, למזער חששות ולהשיג מטרות בחיים –
הנן מבוססות הרגל, "רוטינה", פעולה אוטומטית שבד"כ עוזרת לנו ומרגיעה אותנו, אך בפעמים רבות,
מובילה אותנו למקומות הרסניים (כגון נזקי השמנה, עישון, חרדות ודיכאונות)

בספר מתאר דוהיג (כתב לענייני מדע וחתן "פוליצר") את המנגנון היוצר את ההרגל (לולאת ההרגל)
כפי שנחקר בהרחבה ע"י חוקרי התנהגות, ואת האופן בו ניתן "לשטות" בה ולהחליף את אחד מרכיבי הלולאה ברכיב אחר.
הרעיון הוא שעם מצליחים לזהות נכון את שלושת רכיבי הלולאה (ה"סימן" או ה"טריגר" לפעולה, הפעולה עצמה והגמול לפעולה)
ניתן להחליף למשל את סוג הפעולה, לסוג פעולה דומה (אבל פחות הרסני) שנותן את אותו הגמול, או את הגמול עצמו לאותה הפעולה
(כך עושים למשל בתחליפי סיגריות עם ניקוטין מוחלש)

הספר מחולק לשלושה חלקים:
הפן ההתנהגותי האישי, בו מובאות דוגמאות רבות למקרים בהם זוהו לולאות ההרגל ומקרים בהם הצליח שינוי בלולאה לשנות את ההרגל כליל.
החלק השני, בו מורחב העיקרון לארגונים עסקיים ומתוארים מקרים בהם, הרגלים לא מודעים,
גרמו לנפילות עסקיות ולעומת זאת ארגונים שהצליחו להשתמש בהבנות אלו להצלחה כלכלית
גדולה (למשל ארגוני מכירות המנתחות הרגלי קנייה של קונים ומציעות את המוצרים המתאימים ללקוחות המתאימים בזמן המתאים)

החלק השלישי דן באותן ההבנות והעקרונות בחברות האנושיות ככלל (בקצרה)
והוא קצת "מפוספס" בעיני. בחלק זה יש דוגמא לשימוש בהרגלים להקמת תנועת "מרי אזרחי"
ופתיחת שאלה "קלאסית" לתחום זה – האם אנו בכלל אחראים למעשינו? (האם אנו בשליטה מודעת)
אבל חסר דוגמאות לחברות אנושיות שהרוויחו (למשל מקרה עיירת "רוזוטו" בפנסילבניה)
או נפלו (קיבוצים שלא ידעו להשתנות בזמן?) עקב לולאות קיבעונות הרגלים.

שאלות פתוחות העולות מקריאת הספר: במישור האישי - עד כמה ואיפה אנו פועלים מכורח
"לולאת הרגל"? איזה מההרגלים אותם זיהינו, למעשה מקבעים אותנו ומובילים אותנו לכיוונים הרסניים,
ו/או לכיוונים בהם אנו לא מתפתחים ולא ממשים את עצמנו? איזו "לולאה" פוגעת בפוטנציאל האושר האישי שלנו?

במישור המשפחתי ומעגל החברים הקרובים לנו – איזה "לולאות" אנו מזהים אצלם?
האם הם מודעים להן? מה אנו יכולים לעשות בנידון? (והאם עלינו בכלל להתערב?)
בעולם העבודה שלנו – איזה "לולאות הרגל" הוטמעו כ"תרבות ארגונית עמוקה" בעבודתנו?
אילו מהן מקדמות את העסק (למשל ע"י רצף פעולות אוטומטיות הנותנות מענה מהיר ויעיל)
ואילו מהן פוגעות בו? (למשל פעולות בהן אין "חשיבה מחדש" או "חשיבה אחרת" לפתרון/שיפור)

בחיי הקהילה – מהן "לולאות ההרגל" הקיימות בקהילה בה אנו חיים? מבחינה עסקית, מבחינה חברתית,
האם פעולות מתוך הרגל (שהן הרבה פעמים יעילות יותר) חשובות יותר מפעולות הדורשות חשיבה נוספת?
מהי "טובת חבר הקהילה" איזה אופן התנהלות של "המערכת" ומנהליה יביא מקסימום רווחה ואושר?

הרבה מקום למחשבה, בחינה עצמית ובחינה של חיינו בכלל.

צפו :-) בסיקור בוידאו http://bit.ly/1VoKtUm