• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מארש-ראדצקי

מארש-ראדצקי

מאת יוזף רות (רוט)

הביקורת של גוטי

תמונה של גוטי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
מארש-ראדצקי

מארש-ראדצקי

מאת יוזף רות (רוט)

הביקורת של גוטי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של גוטי
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1980
סדרה:ספריה לעם #265
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
שין מ.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“איזה ספר מופלא. מסוג הספרים שכבר בעמוד השני הקוראים מבינים שזה עתה נתקלו ביצירה שנכתבה על ידי גאון.”

5/6
ביקורות על מארש-ראדצקי
הבאה
גל אורן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

אל הספר מאש ראדצקי של יוזף רוט הגעתי בעקבות המלצתו החמה של הסופר המהולל סטפאן צווייג. צווייג המעריץ הנלהב, ראה ביוזף רוט גאון ספרותי שפסגת יצירתו הוא הספר מארש ראדצקי. המלצתו של צווייג סקרנה אותי מאוד.

זהו סיפורה של משפחת טרוטה, משפחה אחת תחת השלטון האוסטרו-הונגרי הקשורה בקשר גבורה עם הקיסר, ירום הודו, פרנץ יוזף.
הזמן הוא ערב מלחמת העולם הראשונה, יצא כך שאבי המשפחה, חייל קרבי, הציל ממש במקרה ממות בטוח את הקיסר בקרב ליד העיירה סולפרינו ובכך זכה בכבוד רב וכן בתואר אצולה - הברון פון טרוטה וסיפוליה, אביר האמת.

הספר מגולל את תולדות הגיבור, בנו שהפך לעובד ציבור - "שר המחוז" ונכדו הצעיר, קארל יוזף שצעד באופן טבעי בדרכי אבותיו והפך לנכדו של הגיבור המהולל וסגן-משנה בצבא הוד מלכותו.
אלא שהנכד היה בנוי שונה מסבו המהולל ומאביו השאפתן וראה את פני-הדברים מעט אחרת.

יוזף רוט מגיש לנו רומן אנטי-מלחמתי מובהק, מפורט ומנומק היטב וזאת שנים רבות לפני פרסום הספר מלכוד 22.הוא מרבה בפרטי פרטים על מבנה הצבא, הבירוקרטיה הצבאית ודרכה ודרך סיפור המשפחה מגולל הן את הפער הערכי בין הדורות והן את שקיעתה של הממלכה האוסטרו הונגרית ומותה של אוסטריה בפרט.

זהו ספר קשה לקריאה. כתב צפוף עם פרטי פרטים וניצבים רבים מאוד במחזה. אך למי שיש סבלנות, היא משתלמת מאוד לקראת הסוף.

יש לספר מנגינה ומקצב ממש כמו ליצירה (ממליצה להקשיב לה לפני ובעת קריאת הספר)לקראת הסוף הקצב הופך מהיר וחזק עד מאוד.

לעיתים קרובות מדגישים "פתיחות" של ספרים ואף מכירים אותן על פה. בספר זה הסיום חזק ביותר קריאתו העלתה צמרמורת בכל גופי וזוהי אחת הסיומות המרגשות ביותר שקראתי מעודי!!!!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של דני בר
דני בר
תמונה של משה
משה
תמונה של שירה36
שירה36
תמונה של רץ
רץ
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
תמונה של cujo
cujo
9קוראים|גיל ממוצע60|33%נשים

על המבקרת

תמונה של גוטי

גוטי

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
141 ביקורות•4 נבחרות•1,280 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של גוטי
גוטי
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות141
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה1,280
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת87ספרות מקורית16מדע בדיוני ופנטזיה4

דיון על הביקורת

4 תגובות
דני בר
דני בר•לפני 9 שנים
אהבתי מאוד את הספר, גם אם בקטעים מסוימים פשוט ריחפתי מעל המילים ורצתי קדימה. ספר שבמהלך הקריאה שלו אפשר לצייר את המצעדים הצבאיים ואת השפמים העבותים של החיילים עם כובעי הפרווה הגבוהים. מארש אמיתי! מארש רדצקי...וכמו שהמלצת, גוטי, אכן רצוי לשלב את הקריאה עם היצירה הזו של יוהאן שטראוס.
גוטי
גוטי•לפני 11 שנים

מחשבות, חבל מאוד שזנחת ספר נהדר זה! תודה לך רץ ותמשיך לקרוא ולא להשבר... משתלם!!!

רץ
רץ•לפני 11 שנים

יופי של ביקורת - ספר שהתחלתי לקרוא ובהחלט הוא לא קל לקריאה

מורי
מורי•לפני 11 שנים

אני מצאתי את הספר בלתי קריא.

4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של גוטי

להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מארק חלאסקו

מארק חלאסקו, ג'יימס דין הפולני, כותב שני סיפורים על צעיר פולני שנקלע לארץ ישראל של סוף שנות החמישים. זה כשלעצמו מרתק ומעניין מאוד. ראשית, מה עושה אינטלקטואל פולני צעיר ולא יהודי בתל-אביב של שנות החמישים. שנית, כיצד נראית ארץ ישראל או תל-אביב של אותם ימים בעיני זר לחלוטין.
אז חלאסקו מתאר את תל-אביב מהחצר האחורית שלה ואת הארץ גם כן מנקודת ראותם של העולים החדשים או הזרים שזה מקרוב באו.

תל-אביב של חלאסקו רווית עוני ואלימות, הוא מתגורר בגאולה פינת אלנבי או בצריף רעוע בהרצליה על הים, הרחק מהעושר של הבתים הפרטיים. הוא מתאר צעיר שמנסה להרוויח מעט כסף בדרכים לא מאוד הגונות כאשר הוא מצוי בלב החברה הפולנית הענייה של תל-אביב דאז אותה הוא מכנה "שיקאגו של ניצולי השואה".

חלאסקו מתאר את סיפוריו בסביבה שנתונה בחמסינים בלתי נגמרים ובאבטלה וחוסר כל, דבר שלא מפריע לו כלל לתאר את ישראל באהבה אין סופית, לנופים, לחופש, לאנשים שסביבו. "אהבתי את הארץ הזו מבלי שידעתי. ואף פעם לא אפסיק לאהוב אותה...אני מאמין ששם נמצא אלוהים ושהוא אף פעם לא עזב את המקום הזה."
בעיניו התיירים העשירים מניו-יורק הם צעקניים ומעיקים בעוד ה"צברים" האידיאליסטיים היו "נשים וגברים יפי תואר, אתלטיים,רציניים וצנועים והם עבדו קשה, ידעו להשתעשע כמו ילדים ומתו בשקט בכל הגבולות של ישראל".

אך אם אני מתייחסת לסיפור בלבד, הרי שמדובר בספר שמתאר את עולם התחתון של אותה תקופה, עולם של הזונות והסרסורים, עולם אפל רווי אלכוהול ואלימות, רמאות וקומבינות.

הספר מעניין ונקרא בקלות רבה למרות שהעלילות מתבהרות רק בסוף. מצד אחד זהו מסמך הסטורי מרתק שמתאר את האווירה של ראשית המדינה לאו דווקא מהמחוזות המרנינים שלה וזה מאוד יפה. ומצד שני יש בו בספר תיאורים של אלימות ופשע שעבורי זה היה מעט מרתיע.
סך הכל ספר טוב, מעניין ומומלץ.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
הברלינאי האחרון

הברלינאי האחרון

יורם קניוק

צר לי על יורם קניוק,כבר ממבט על שם הספר,
אני חשה רחמים כלפיו, בנסיונו לחוש את הדופק של העם הגרמני לאחר השואה, מנסה למצוא מצפון גרמני דרך מצפונו היהודי.
אלא, שהוא מוצא גרמנים שחשים געגוע לימי התום ההיטלראי; למדים, לסמלים, למגפיים המבריקים, לגאווה הלאומית המתחדשת, לכוח.
קניוק מחפש את אותם הילדים שלוו את חבריהם לכיתה במבטיהם דרך חלונותיהם המבהיקים, בעוד אלה, היהודים, צועדים בסך "עדויים" בטלאים צהובים ובמבטי אימה ופחד. הוא נוטה לשכוח שעבור הגרמנים היינו ואולי גם עודנו בבחינת אותו מקק שאנו זורקים לעברו נעל - האם אנו חשים רחמים כלפיו? עבורם יהודי אינו שווה ל"אדם" ובודאי אינו שווה ל"גרמני" ולעולם לא ישווה לו.

קניוק בא חשבון עם הגרמנים, אך מנקודת מבט מלאה ברגשי נחיתות. ולא יעזור לו שהיה פלמ"חניק, כלום לא יעזור.
הוא מביט ביחסי אהבה כלפי רולף עדן, אותו חבר לנשק שחזר לגרמניה והפך למעין יו הפנר נוסח גרמניה, ש"דופק" כמה שיותר גרמניות צעירות. ובאהבה ואף חמלה על הילדה שרם, בתו של הנאצי אלברט שפר, ששיחקה בילדותה עם ילדי מרטין בורמן וגבלס וזוכרת ילדות נהדרת.
הוא אינו מוכן לקבל את העובדה שאביו, יליד גרמניה, לעולם לא יהיה שווה מעמד או ערך לשכניו. לא רק שהגרמנים אותם הוא פוגש אינם חשים בושה או חרטה על מעללי עמם, אלא אפילו זועמים בכל פעם שהשואה מוזכרת. החומה הברלינאית שהייתה מעין עונש, עבור הגרמנים זה היה עונש חמור מדי ולא ראוי.

הוא חש כלפי הגרמנים יחסי אהבה שנאה ואילו הם, מחזירים לו - ריחוק, זרות. רק בקרב מתי מעט ואנרכיסטים משונים, הוא מוצא מעט שלוה.

הסופר קניוק יוצא למסע ברחבי גרמניה בכדי למצוא גרמניה אחרת, בא לבחון את ברלין מנקודת מוצא עילית, פוגש גרמנים שמתייחסים אליו כ"יהודי". ממש כפי שהתייחסו לגדולי הספרות הגרמנית בלילות המדורות הענקיות שם שרפו את כתביהם ותרבותם ה.... יהודית.

זהו בעיקר ספר עצוב, כי דרכו ניתן להבין שמה שהיה הוא שיהיה והעולם כמנהגו נוהג.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
שלך, סנדרו

שלך, סנדרו

צבי ינאי

ספר שכולו געגוע.
ספר זיכרון מיוחד במינו של אדם הקרוע בין עולמות.
מאותם סיפורים שבונים את אנשי הארץ הזאת.
סיפורו של סנדרו טוט, ילד איטלקי בן להורים הונגרים שנקלע לאיטליה הפשיסטית ולכנפי הנצרות המגוננות מפני מוראות המלחמה האיומה שפקדה את אירופה. סנדרו הוא בן רביעי במשפחה שהוריו האמנים זנחו את אחיו רומולו אותו ילדה האם באחד הכפרים באיטליה בעת סיבוב הופעות. לימים בדרך לא דרך מוצא סנדרו את אחיו האבוד כששניהם כבר אנשים מבוגרים ודרך צרור מכתבים שמגיעים לידיו מתאר לאחיו את קורות המשפחה.

את צבי ינאי הייתי רואה ברחוב ג'ורג' אליוט לעיתים מזומנות. בשכונה קראו לו "המדען". תמיד מכונס בתוך עצמו, שקט וצנוע עובר בשכונה כרואה ואינו נראה אך תמיד עם מן חיוך ספק מתנשא ספק מתנצל. מאחר והיה מבוגר ממני שנות דור, לא התייחסתי אליו במיוחד למעט העובדה שהוא תמיד נראה בעיני אדם קר, כמו מן איש מהחלל החיצון, מסתורי וצופן איזה שהוא סוד כמוס.

ספרו האוטוביוגרפי מגלה את שנסתר ממני לראות. בספרו הנפלא, המעניין והמרתק מגולל צבי ינאי את סיפור חייו המופלא. הוא מתגלה כאדם סקרן ומשכיל, מעניין, ערכי מאוד ומלא רגש. בעיקר מתגלה מתוכו הילד הקטן שקרוע בין עולמות כה רבים. עולם הנצרות מול עולם היהדות, הפשיסטים מול בעלות הברית, אמונה מול אטאיזם צרוף, גלותיות מול צבריות מחוספסת, משפחתיות מול התבודדות ומכל אלה נשאר לעולם אותו ילד קטן, סנדרו טוט, שתמיד מתגעגע.

כל כך אהבתי את הספר הזה. כי זהו ספר מיוחד, שנכתב על ידי אדם מיוחד במינו,

מומלץ בחום לכל מי שיש אהבה בליבו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
צייד בודד הוא הלב - מחודש

צייד בודד הוא הלב - מחודש

קארסון מקאלרס

בעיירה קטנה בדרום ארצות הברית חיים להם כל גיבורי הספר הזה:
סינגר - החירש וחברו אנטונופולוס שאף הוא חירש
ביף ברנון - בעל בית המרזח המקומי
דוקטור קופלנד - הרופא שחום העור ומשפחתו
גייק - השיכור
מיק - הילדה המתוקה שדרך עיניה מתנהל לו סיפורה של העיירה הדרומית בעצלתיים, וכמובן משפחתה

וממש כשמו של הספר לכל דמות יש את הלב שעסוק בצייד.

נושאים רבים מועלים בסיפור: יחסי שחורים ולבנים, היחס לשונה, דיעות קדומות, מלחמת הקיום והמלחמה בעוני, התבגרות, חברות וכמובן גם אהבה שבלעדיה הרי אי אפשר.

זהו ספר שכתוב בסגנון הישן והטוב, ספר אווירה, אווירת דרום ארצות הברית. אין הרבה אקשן ותזזיתיות אלא הכל מסופר בפרטי פרטים אבל ממש לא בצורה מייגעת אלא מליאה בעניין וברגש. ולמרות האיטיות הסיפור כאילו נבנה ומקבל נפח עד לסופו ורק שם, בסוף, ניתן להבין את הרעיון המקסים שבבסיס הספר.

ספר ארוך שנקרא בקלילות וברצף, מומלץ.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
לא ארץ לזקנים

לא ארץ לזקנים

קורמאק מקארתי

"No Country for Old Men" וכנראה גם No Book for Old Women :)
מה אני אגיד, ספר שכתוב יפה, ספר קולח, סיפור מעניין מאוד מתחילתו וכמעט עד סופו.
אבל ביחד עם זאת זהו ספר שכאילו מעין תסריט לסרט של טרנטינו או סטון. עם אלימות קיצונית עד לכדי זרה לעיתים קרובות מדי. ובכלל זהו מן ספר שכתב אותו מן "גבר גבר" ולכן אני נהניתי אבל לא במאה אחוז ולכן גם דירגתי אותו ב 4 כוכבים וזהו.

קורמאק מקארתי באמת כותב יפה וקולח וניכר שהוא מאוד אמריקאי שאוהב את אמריקה מאוד מאוד. אלא שהוא מנסה להביא סיפור שבתוכו יש הכל מכל כל.
גם את ההסטוריה של אמריקה בצל המערבונים של המערב הפרוע עם קיד הנער ובוני וקלייד וכל הרוצחים הללו שהפכו לגיבורי על ביחד עם כל תוכניות ה"זואון ריאליתי" רוויות הדם והאלימות, השפה הגסה והקללות. כאשר הוא ממשיך בקו הכל אמריקני של יצירת הילה סביב הפושע בעל הנפש המיוסרת והמסר החינוכי שעובד לא בתמורה לכסף אלא לאידיאולוגיה. וגם שוזר את מלחמת ויאטנאם וגיבורי מלחמת העולם הראשונה או השנייה ומתבל בסיפורי הספר האמריקני וזקני העדה ומקשט כמובן בתפקיד המסורתי של השריף המצפוניסט ובעל האמירות הביקורתיות על החברה האמריקנית על כל תחלואיה.
בקיצור, זהו מן מערבון מודרני, מותח ונחמד, כתוב מאוד יפה וזהו. קלישאה אמרתי?

ממליצה לכל אוהבי קלינט איסטווד, ברוס המלך והמבורגר עם המון קטשופ ומיונז.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
חיי נישואים

חיי נישואים

דוד פוגל

ספר מ ר ת ק!!
סיפור על חיי נישואים של גורדוייל, בחור וינאי, יהודי, כנוע ובעל סבלנות יוצאת מן בכלל, עם הברונית תיאה, בחורה מיוחסת במעמדה, מפונקת, נצלנית ואפילו ניתן לתארה כמופקרת.
בעיקר זהו סיפורה של העיר וינה של תחילת המאה העשרים, על רחובותיה, בתי הקפה שבה וחיי היום והלילה של עיר תוססת ויפהפייה.
יש בספר זה מספר אלמנטים מאוד ייחודיים:
ראשית, הספר נכתב בגולה בעברית מהממת ביופייה, ממש כמו שיר ארוך, על ידי הסופר הרוסי/וינאי.
שנית, מצופה מסופר/משורר יהודי שיבליט מאוד את נושא היהדות או אפילו את ההתנגשות התרבותית של בני הזוג בשל הדתות השונות. אך מאומה מזה לא נמצא בספר והעובדה שמדובר בבחור יהודי ובחורה שאינה יהודייה שולי מאוד ואין שום התייחסות לנושא זה.
דוד פוגל מתאר יחסים של זוג נשוי המושתתים על יריבות ועויינות לצד מאזוכיזם ואכזריות. הוא מתאר זאת בצורה כל כך קיצונית ומשכנעת שאי אפשר שלא לנשוך שפתיים ולאגרף כפות ידיים ממש מורט עצבים.
הקצב של הספר מהיר מאוד ודרמאתי וכאילו סופו ידוע מראש.

במהלך הקריאה הזלתי דמעות, הרגשתי כמה וכמה פעמים שבא לי להכניס איזו סטירה הגונה או פשוט לזעזע מישהו על מנת לעורר וגם ראיתי קווים לתחושות והתנהגויות שקיימים אצל זוגות נשואים רבים כמו: שליטה, ניצול, זלזול, כניעה, התרפסות, ויתור, עיוורון למציאות (אהבה עיוורת) וכד'.

זהו ספר כל כך סוחף ומעניין שאני חייבת להמליץ לכל קורא וכן, גם לצעירים שביננו על אף השפה הגבוהה והנהדרת אך הארכאית משהו. ספר נפלא!!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
סטונר

סטונר

ג'ון ויליאמס

פשוט ספר נפלא
סיפורו של בן איכרים שהופך למרצה באוניברסיטה. מנעוריו ולאורך כל חייו.
לכאורה סיפור על חיים רגילים של מישהו שעל פניו אמור לשעמם עד מוות. אלא שוויליאמס סוחף ומרתק מהתחלה ועד הסוף.
מאחר ואין לספר עלילה מיוחדת אלא סתם סיפור חיים פשוט אז קשה מאוד לעשות כאן ספויילר אבל כמעט בלתי אפשרי לכתוב ביקורת על הספר מבלי להסגיר את תמציתו. (סליחה באמת)

ברור לי לגמרי שזהו שיר הלל לחיים האמיתיים, למציאות הפשוטה והטובה שמלווה בתשוקה למשהו. לא כל מה שנראה לסביבה הוא המציאות והאמת לעיתים מזומנות רחוקה ממה שרואים והיא ההיפך הגמור. כלומר - אם רואים אדם אפור ושחוח הוא יכול להיות האדם שממצא את חייו ואת תשוקותיו יותר מאותם אנשים שנראים מצליחנים ומאושרים. ואני חושבת שמה שסטונר מראה לנו הוא שגם אם לא הכל הולך ומצליח אבל יש לחיים משמעות במשהו שאוהבים באמת, אז החיים באים ליידי מיצוי מלא.

קרה לי משהו נורא מוזר בעת קריאת סופו של הספר, מצד אחד נכנסתי למן מוד של דכדוך ומצד שני נדבקתי בפרץ של אופטימיות. ויליאם סטונר גורם להסתכלות פנימית ומעין חשבון נפש ולשאלה "האם התממשו תשוקותי"? אז ברור שהתשובה לכך חייבת להיות מורכבת. כי מי לא מימש לפחות תשוקה אחת או מספר תשוקות בחייו ?
וזו למעשה התמצית או הרעיון שעובר כחוט השני לאורך 300 העמודים בספר נפלא זה.

באמת ספר מופתי ומומלץ בחום אש:)

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
קללת הדורות

קללת הדורות

ארנלדור אינדרידאסון

ספר בלשי בינוני למדי.
למעט השמות האקזוטיים והמקום המסקרן והנידח - איסלנד, זהו ספר ממש בינוני.
שוב אותו בלש מבוגר שיש לו צרות משלו, שקוע בפרשת רצח של אדם נאלח ואנס.
אני ממליצה על הספר רק למי שתקוע ברכבת לילה או בטיסה של Long distance.

בקיצור, לא ממש נפילה אבל גם לא יצירת מופת.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גוטי
ההפוגה

ההפוגה

פרימו לוי

אז מה קרה בעת השחרור?
כל כך הרבה נכתב על השואה, זוועות וסיפורים שעלו על כל דמיון.
מאוד מסקרן מה ארע מיום השחרור. בטוח שהניצולים הוצפו באושר עצום.
אז ככה, לא ממש!
ניתן היה לדמיין כמה טוב אותו רגע, רגע השחרור.
פרימו לוי מתאר את קורות הניצולים שהפכו מיד לפליטים, עקורים.
והיחס של המשחררים הרוסים היה לעיתים רע, רע מאוד. כבר לא היו בלאגר, אבל חיו עדיין במחנות מלווים בפקודות, נהלים נוקשים, לעיתים רעב ובעיקר מחלות של שחרור.
לעיתים המשחררים הציפו את המורעבים באוכל, והאוכל המית והרעיל את מצומקי הקיבה והנפש.

מה שבולט מאוד מסיפורו של לוי לגבי תקופת השחרור היא אווירת הבלבול והתוהו ובוהו ששרר במחנות השורדים. מצב זה לא רק הביא עמו סבל למשוחררים אלא גם מצבים מצחיקים ומשונים. השיבה הביתה לאיטליה הפכה עד מהירה למסע ארוך ומייגע לאורכה ולרוחבה של רוסיה וארצות רבות נוספות. מסע מיותר וארוך ללא קץ. אך המסע הזה שעל פניו נראה מיותר כל כך, דווקא אורכו העביר את השורדים תקופת הכשרה למאבקם האמיתי.. החזרה לחיים הרגילים, לעולם שלא עצר מלכת והוא ממשיך ומתקיים ממש כבעבר ללא התחשבות כלשהי בניצול זה או אחר.

הספר נקרה "ההפוגה" הפוגה בין המלחמה, מלחמת הקיום בלאגר הגיהנומי לבין המלחמה שבפתח, מלחמת הקיום בעולם שאינו מבין או יכול לקבל ולהכיל את פגועי הגוף והנפש, שורדי מחנות ההשמדה.

ספר יפה מאוד, מעשיר ועוסק בתקופה שלפחות עבורי הייתה נסתרת ולא מוכרת.
ממליצה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גוטי

ביקורות נוספות על "מארש-ראדצקי"

מארש-ראדצקי

מארש-ראדצקי

יוזף רות (רוט)

היום יצא לי לקרוא על "אפקט פלין" בנוגע לסוגיא מסוימת, ושם הוסבר על זה שפלין מצא שעם הזמן והשנים, נרשמה עלייה בציוני הIQ אך בציוני הכושר המילולי בבחינה הפסיכומטרית נמדדה דווקא ירידה. בהמשך הוא מרחיב שם ומסביר ואני מצטט:
"פלין טוען שבמשך מאה השנים האחרונות, דרך החשיבה המדעית נטמעה יותר ויותר בחיים שלנו. בעקבות זאת התחלנו לחשוב בתבניות מדעיות מופשטות, ואנו נזקקים פחות לדוגמאות קונקרטיות של כאן ועכשיו.
...נמצא, שלפני כמה מאות שנים אנשים לא היו פחות חכמים אלא שהדרך שלהם לתפוס את המציאות הייתה שונה מאוד מהדרך שלנו. לפני העידן המדעי אנשים חשבו במונחים קונקרטיים, כאן ועכשיו. כאשר הם נתקלו בתופעה, השאלה המרכזית שלהם הייתה "מה המשמעות של התופעה הזאת עבורי?", מבלי לסווג את התופעה לקטגוריה לוגית כלשהי."
זה נושא מורכב, והוא הובא שם בכלל כדי להוכיח נקודה אחרת, אבל נתקלתי בטקסט הזה בזמן שאני קורא את הספר המדובר, ולא יכלתי שלא לקשר.
לאחרונה יצא לי לקרוא הרבה ספרים יבשים. כלומר בלי שום טוויסט מעניין, בלי רגשות עם צבעים, סתם סיפור נחמד ואולי גם עם איזו דמות שבוכה ו"מרגשת". זה מאוד הפריע לי, ואולי רק לי, כי אחרי הכל אני לא חוויתי איזה משהו מפעים מהספר, או הרגשתי משהו מיוחד.
אבל בספר הזה הכל היה שונה. "מארש ראדעצקי" לא מכיל איזו חוויה מפעימה או קיצונית, ומדובר בכמעט 400 עמ' עם סיפור על 3 דורות בממלכה האוסטרו הונגרית, כשסוף הספר מציין גם את תחילת מלחמה"ע ושקיעת האימפריה הא"ה.
בכל זאת, צורת התיאור הכללית של יוזף רות (שלא הכרתי לפני) היא מפעימה לכשעצמה. בכל תיאור הכי פשוט בספר, הצלחתי להישאב ולהנות בצורה יוצאת דופן.

ופה אני ניגש למה שציטטתי בהתחלה, אחרי שקראתי את רוב הספר, הצלחתי להבין מה הכוונה בלתפוס את המציאות שונה וגם לתאר אותה בכושר מילולי מסוים. וזה מדהים, ואני מאוד ממליץ.

לפני שנתיים•
★★★★★
•oziko
מארש-ראדצקי

מארש-ראדצקי

יוזף רות (רוט)

למרות שממש עכשיו, כשעברנו דירה נפטרנו מהמון ספרים, גם הדירה החדשה שלי, עדיין מפוצצת בספרים! רובם בעברית כמובן, אבל גם בכל מיני שפות אחרות... ספרים שהגיעו אליי בדרכים שונות ומשונות (בנוסף כמובן לדרך הרגילה של קניה בחנות...) מבחינתי זה מדהים שאת רובם (עדיין) לא קראתי! אבל אני בטוח שיום אחד אקרא את כולם... וכך כרגיל אצלי אני שולף לעתים סתם ככה ספר מהמדף ומתחיל לקרוא אותו, בדיוק כפי שעשיתי עם הספר הנ"ל, שנמצא אצלי לגמרי במקרה בכוננית ליד המיטה. ובכן זהו סיפרו של יוזף רוט, שלא היכרתי אותו עד עכשיו. אבל אם לשפוט לאור הספר הזה הוא סופר מצוין! התרבות הגרמנית של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים הוציאה מתוכה כמה וכמה סופרים יהודים מעולים שכתבו בגרמנית ודי אם נזכיר למשל את שטפן צוויג, ליאון פויכטוונגר, פרנץ קפקא, אליאס קנטי ועוד רבים אחרים. יוזף רוט לדעתי חשוב לא פחות מהשמות שהזכרתי; הוא נולד באימפריה האוסטרו-הונגרית וחונך על ברכי תרבותה הגרמנית. הוא מספר כאן בספר הזה את תולדות של שלושה דורות במשפחה מיוחסת שהראשון בה עלה לגדולה על ידי כך שהציל את חיי קיסר האימפריה בסיכון חייו שלו... ואילו הצאצא האחרון לשושלת הזו, הוא כבר איש צבא חלש-אופי, שאיננו משתווה בכלל לדורות שקדמו לו... העניין הוא שתוך כדי תיאור אנשי משפחת האצולה הזו, אנחנו מקבלים תיאור משורטט ביד אמן! של שקיעתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. ויש מין הקבלה בין השמרנות ורמת המוסריות של אנשי המשפחה למצב האימפריה באותה העת, כשהאחרון שבהם מהווה מעין סמל לשקיעתה בשל ניוון ערכים והשחתה... רוט גם שירת בצבא אוסטריה-הונגריה, בזמן מלחמת העולם הראשונה (מלחמה שלאחריה הפסיקה האימפריה הזאת להתקיים יחד עם כל "הסדר הישן" שייצגה) כך שהוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר, כשהוא מספר לנו על הווי הקצונה והצבא בכלל. הווי של אפס מעשה, של דו-קרב, שתייה, משחקי-קלפים והוללות... טכנית מסופר לנו הסיפור בשיטה השמרנית של "מספר יודע כל" ומה שמרתק לדעתי הוא הנימה הצינית שיש בה גם הומור דק, שדרכו מסופרים לנו הדברים; כך שאנחנו הרבה יותר טוב מהגיבור עצמו על התנהגותו הנלוזה, עד שלו רק יכולנו, היינו רוצים לזעוק באוזניו את טעויותיו - כדי לא נגיע ביחד עמו אל הסוף הטרגי... תוסיפו לכך את התרגום היפהפה של אילנה המרמן, (שהיא כידוע מתרגמת מעולה) וקבלו ספר נפלא לדעתי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סדן
מארש-ראדצקי

מארש-ראדצקי

יוזף רות (רוט)

לורן סקסיק בספרו הביוגרפי על סטפן צוויג כותב את שחשב צוויג על יוזף רות:

"רות היה המבקר המתמיד ביותר שלו. רות היה הטוב שבכולם, לוחם עשוי ללא חת, חייל של מילים, פתטי ודגול. לא תומס מאן, לא ורפל, אף לא הוא עצמו, יהיו מסוגלים לכתוב אי פעם פרק פרוזה שיש בו מן העצמה ומרוחב היריעה של מארש- ראדצקי. הוא העריץ את הסופר, הוא העריץ את הלוחם, את האיש שלא חדל להיאבק. הוא קינא בתעצומות ייאושו לא פחות משקינא בגאונותו. רות נשאר בוינה עד הרגע האחרון, רות נאבק, הוא לא היה פחדן עלוב הנחבא בין הרי האמזונס. הוא קינא בהתחלותיו וקינא באחריתו. רות ניצב לבדו, בגוף שחוק משתיית אבסינט, אל מול מחרחר המלחמה הגרמני הגאה והלא מנוצח. במשך חודשים על חודשים היה רות יורד, מתנודד וקורס, במדרגות המלון שברחוב טורנון, טעון תקוות שיכורים מטורפת, להילחם נגד הרייך המסתער בשער. האיש הזה, הצמא לחסד שמימי וליין בפרוטה, התייצב אל מול נחשול הפרא הצועד בסך. במאמריו, בהרצואותיו, בפגישותיו עם מנהיגי צרפת ועם הקנצלר שושינג עצמו, נאבק רות באנשלוס גם אחרי כניסת הגרמנים לוינה. בעוד שהוא (צוויג) לא העז לעשות דבר, גם לא לחתום עך עצומה. אפילו מאמר עלוב הוא לא כתב. ההד שעשויים היו לעורר דבריו שיתק אותו. הגרמני תקע את הפגיון בבטן היהודי, והוא לא העז להוציא מפיו ולו מילה שעלולה להתפרש כהתגרות. הוא בוש ונכלם מעצמו. ולא שחדל לתמוך ברות. הוא הזמין את הסופר לבוא איתו לאנגליה, לארצות הברית, שלח לו כסף שלוש פעמים בשנה. בפריז דאגה לו פרידריקה, עזרה לו לעלות במדרגות המלון שברחוב טורנון, תמכה באיש השקוע באלכוהול. יום אחד הגיעה אליו הידיעה על התאבדותו של ארנסט טולר בניו-יורק, והכריעה אותו לארץ. רות מת".(מתוך ימיו האחרונים של סטפן צוויג, לורן סקסיק, עמ" 49-50).

צוויג קצת מצטנע לטעמי כשהוא טוען לגדולתו של רות עליו. צוויג הוא אמן הכתיבה של נפש האדם ובתחום זה רות מתגמד לידו. רות חזק בתאור המציאות כמות שהיא, מדויק, חסכוני וקפדן. לתאורי הנוף, מזג האוויר, לבוש, אווירה, מעמדות חברתיים וכיוצא בזה רות אשף.

הסיפור מספר את שעובר על שלשה דורות בממלכה האוסטרו-הונגרית משלהי המאה ה-19 ועד ליום מותו של הקיסר פרנץ יוזף ב-1916.
מדובר במשפחה של איכרים שביום אחד משתנה מעמדה. סב המשפחה מציל בקרב את הקיסר ממוות בטוח. הוא זוכה בתואר אצולה, דרגה ומעמד.
בן הסב זוכה אף הוא לכהן כשר מחוז, חייל- פקיד שמעמדו של הסב הועבר אליו בירושה. הנכד אף הוא מגוייס לשורות הצבא ומקבל דרגות קצונה בזכות מעמדו, אך הוא איננו כישרוני, חלש אופי, נהנתן ואנוכי. הנכד גדל כשברקע הסיפור מתוארת שקיעתו יחד עם שקיעתה של האימפריה האוסטרו- הונגרית.

הקריאה איטית לא בגלל שהיא מורכבת אלא מכיוון שהיא כה מענגת.
ללא ספק יצירת מופת של אחד מגדולי הסופרים היהודים שפעל בין שתי מלחמות העולם.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•משה
מארש-ראדצקי

מארש-ראדצקי

יוזף רות (רוט)

איזה ספר מופלא. מסוג הספרים שכבר בעמוד השני הקוראים מבינים שזה עתה נתקלו ביצירה שנכתבה על ידי גאון.
יוזף רוט מצליח לתאר את סיפורה של תקופה שלמה בחייה של אומה מבעד לעיני היחיד: דמדומיה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית משתקפים בחיי שלושה דורות של גברים בשירות הקיסר פרנץ יוזף. ליוזף פון טרוטה, קצין צעיר שגונן בגופו על הקיסר הצעיר והציל את חייו בקרב סולפרינו המפורסם, מוענק כתודה אות מריה תרזה – העיטור הגבוה ביותר בצבא הממלכה, וכן תואר אצולה; בנו פרנץ נהנה גם הוא מחסדו של הקיסר ובבגרותו הופך לפקיד בכיר בשירות הציבורי, ואילו הנכד קארל-יוזף יהפוך לימים לקצין זוטר בחיל הפרשים, אך יתקשה לעמוד ברף שהציבו אבותיו.
שלוש הדמויות הראשיות המאכלסות את הרומן הן תוצרים מובהקים של החברה בה חיו. זוהי חברה שבה לחיי הצבא יש מקום מרכזי, והשאיפה הנעלה ביותר של כל גבר המכבד את עצמו היא למות בקרב למען הקיסר. קוד הכבוד הצבאי, הקשיחות והחינוך הספרטני ברוח הקייזר, מעניקים לשלושת הגברים ממד של טרגיות בעלילות חייהם, כל אחד בדרכו. קארל-יוזף הוא הגיבור הטרגי מכולם. הוא כמה לחום אנושי בסביבה שכולה גינוני טקס, משמעת נוקשה ודיבור חסכוני יבש; הוא נכסף לפשטות של החיים האזרחיים, שיש בהם יותר ספונטניות ורגש אנושי. אך הוא כלוא בתוך מדיו, וההיסטוריה המשפחתית של סבו המהולל ותואר האצולה שלו מונעים ממנו לצאת לחופשי. הרשמיות הצבאית מצויה בכל – אפילו ביחסיו עם נשים. כללי הנימוס הצבאי שולטים בכל מפגש חברתי; כששולפים חפיסת סיגריות ומכבדים את האחרים יש לעשות זאת על פי סדר הדרגות, ובמקרה של דרגה זהה - על פי הוותק; כשנפגשים עם מישהו מדברים בפקודות, וכשעונים לשאלה מסיימים בטון פסקני המלווה בסימן קריאה, כאילו יורים את התשובה. קארל יוזף אומלל, הוא פשוט לא שייך לחיי הצבא הללו, וגם לא כל כך מצטיין בהם. בחברה שבה 'כל העם צבא', גורלם של רכי הלב נדון כמעט לכליה. אולי זה מוכר למישהו מן הקוראים כאן.

כל זה מתרחש כשברקע מנשבות רוחות חדשות מעל אירופה, רוחות של מודרניות, של לאומיות מצד אחד ושל התעוררות מעמדית מצד שני, והמתח בין אלה למציאות הקפואה של בית הבסבורג הולך ומחריף. הקיסר האהוב הולך ומזדקן, הפוליטיקה הבינלאומית מצעידה את העולם לקראת מלחמה, והאיום על הסדר הישן מבצבץ מכל פינה.
יוזף רוט מותח בעט מושחז את ביקורתו על חיי הצבא המגוחכים, על השאיפה ההרואית – ועם זאת פתטית – למות גיבורים ולתהילה בשדה הקרב שליוותה את צעירי הממלכה בפרוץ מלחמת העולם. הטקסט נע בין פרקים שכתובים כמעט כגרוטסקה על הווי חיי הצבא (למשל ההכנות לנשף הקיץ), לבין פרקים ליריים יותר, כמו למשל תיאור ביקורו של הקיסר במחנה. בתווך חושף רוט את האווירה בממלכה כלפי מיעוטים שונים, לרבות תיאורים סטריאוטיפיים של יהודים - נקודה מעניינת בתור מי שנולד לאם יהודייה בעצמו. מעל הכול נמסכת איזו תיאוריות כמעט קולנועית של הטבע ושל ההתרחשויות, כאשר הבדיון משולב עם אירועים היסטוריים – כמו קרב סולפרינו עצמו ורצח יורש העצר פרנץ פרדיננד. דווקא האירועים השגרתיים יותר, כביכול, מתוארים בהוד תיאטרלי, כמעט כאילו הייתה זו טרגדיה יוונית; וקארל יוזף הוא אכן סוג של גיבור טרגי שאינו יכול להימלט מגורלו, אלא רק להתרפק בגעגוע על "מארש ראדצקי", הנעימה המוסיקלית שליוותה את ילדותו, ומסמלת עבורו את האושר האבוד של חייו.
בסופו של דבר מדובר ברומן סוחף, במיוחד למי שמחבב היסטוריה. לא לשווא נכללה היצירה הזו ברשימת עשרים הרומנים הגדולים של הספרות הגרמנית מאז "ייסורי ורתר הצעיר". ומילה אחת טובה על התרגום המצוין, העשיר בידע ובאלגנטיות, של אילנה המרמן. אם יש ביכולתכם לשים יד על עותק מהספר היפה הזה, אל תחמיצו.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שין מ.
מארש-ראדצקי

מארש-ראדצקי

יוזף רות (רוט)

מהספרים הטובים שקראתי בספרות הגרמנית בפרט ובספרות העולמית בכלל.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•גל אורן
דירוג
5.0
לפני 16 שנים

“מהספרים הטובים שקראתי בספרות הגרמנית בפרט ובספרות העולמית בכלל.”