לדעתי אפשר להפסיק לקרוא את הספר אחרי העמוד הראשון של המבוא. צפרירי טועה ומתאר כ"יחסי גומלין" את שלל הדרכים בהן האדם מנצל, דורס ודורך על בעלי החיים, ובכך מעלה ספקות רבים לגבי הבנתו את שאלת בן האדם מול בעל החיים.כשהוא כותב שבעלי החיים הם "מקור חשוב וחיוני למזון, ללבוש ולחומרי גלם לשלל תעשיות", אנו עלולים לטעות ולחשוב שאכילת בעלי חיים היא דבר חיוני, כמו גם לבישה של בגדים העשויים משאריותיהם.
כשהוא קורא לגן החיות "סביבה עירונית טבעית", הקוראים צריכים לשאול עצמם מה הוא בעצם יודע על טבע.
בסוף העמוד הראשון של המבוא כותב צפרירי על פעילים למען בעלי חיים, הרואים בשימוש בעלי חיים 'ניצול' מגונה. את המרכאות סביב המילה ניצול הוסיף צפרירי, אולי כי הוא לא מבין שבאמת מדובר בניצול, אולי כי הקוראים צריכים לחשוב שלא מדובר בניצול. כך או כך - אינני סבור שאפשר לראות בספר הזה מקור אמין לטענות שנוגעות איכשהו לבעלי חיים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
