אני לא מכיר סרטי "פילם נואר". באופן כללי, לצערי, מרגיש קצת בור בקולנוע. קראתי ש"מגע של רשע" (Touch of Evil), סרט שיצא ב-1958, נחשב לאחרון מהסוגה, ומצאתי בקלות את סצנת הפתיחה (המפורסמת, כך מתברר) שמצולמת בשוט אחד.
לפי מה שנכתב מאחורה, "החורף בליסבון" הוא מחווה כפולה ל"פילם נואר" ולג'אז (אגב, יש מאחורה גם ספוילר שאמנם לא פוגם לדעתי בחוויית הקריאה, אבל מוזר שנכתב). האווירה מאוד אפלה, הגיבורים כאלה "מגניבים של פעם", לא תתפסו אותם בלי וויסקי (בורבון בדר"כ) או ג'ין, לא חושב שהם שותים בכלל מים. טיפוסים קצת מרוחקים, קשוחים, אדישים משהו, מסובכים, מתוחכמים ובודדים. כמעט הכל קורה בלילות, בפאבים אפופי עשן ובתאורה עמומה וצבעונית. יש הרבה צלליות וים בתיאורים. בשלב כלשהו שמתי לב שאין בכלל סימני קריאה בספר, מה שהולם בהחלט את ההתנהלות האדישה והמאופקת, את הקוליות. סימן הקריאה (כמה שניות של היסטוריה) הוא תוספת יחסית מאוחרת לסימני הפיסוק, ויכול למעשה להיחשב כראשון האימוג'ים, בתור סימן בעל משמעות רגשית. סופרים שונים (המינגווי וסקוט פיצג'רלד לדוגמא) סלדו משילובו של סימן הקריאה בפרוזה, וציטוט סתמי קצת מאת פיצג'רלד מחלחל כמעט לכל תוצאה בגוגל שקשורה לסימני קריאה.
יש, לשמחתי, הרבה ג'אז בספר, כפי שמובטח. הגיבור הוא פסנתרן שמנגן עם חצוצרן ותיק במועדון קבוע בסן סבסטיאן (ספרד). ליסבון, לפני שתורמת את סמטאותיה, מגדלוריה ורכבותיה לעלילה, היא יעד מדומיין שבהשראתו מלחין הפסנתרן קטע מוצלח שמלווה גם הוא את העלילה. חוץ מזה, מוזכרים גם קטעים אמיתיים, למשל "All The Things You Are", סטנדרט נהדר.
עלילה מעניינת, תיאורי אווירה יפים, ודמויות קולנועיות משהו, לא מציאותיות אמנם, אבל כיפיות, סיפקו חוויית קריאה מהנה בסל הכל, בטח בהקשר של המילואים (נהניתי לנדוד ממיטת הקומותיים הצה"לית לפאבים ולמוטלים במדריד, סן סבסטיאן וליסבון). עם זאת, התובנות על זכרון, זמן במוסיקה, עבר, הווה, מי אנחנו היום, מי היינו שלשום, לא היו ברורים לדעתי, כאילו הגיעו דרך האצבעות שעל מכונת הכתיבה אחרי התערבות מסוימת של ג'ין.
