לכל החברים שבוע טוב וחג אורים שמח.
הרשו לי לספר לכם ספור אישי קצר.
יום אחד אני מקבל טלפון. על הקו היה חבר טוב שלי מהארץ ששירת בשרותי הבטחון ביחידה להגנת אישים.
אני: היי אברמי , מה שלומך?
אבי: טוביה, אני בבריסל בא לך להפגש?
אני: בטח, איפה אתה נימצא?
אבי: אני במלון שרתון, ביחד עם פרס, בא לך לאכול איתי?
אני: בטח , אני אצלך תוך חצי שעה. תגיד לחברה לא לירות עלי, נפגש בקומה שלך?
אבי: לא, הם אוכלים ארוחת ערב, תבוא לכאן ותשב איתי.
אני: בסדר אין בעיה.
חצי שעה לאחר מכן. אני מגיע למלון, עולה לחדר האוכל. בכניסה עומדת גורילה. כן, אפשר לעזור?
אני: כן, אני בא לאבי, הוא כאן?
כן כנס אליו , הוא מחכה לך.
נכנסתי. אבי יושב לשולחן, לבד. כחמישה מטרים ממנו יושבים פרס ואנשיו, אנשי משרד החוץ. פרס יושב בראש השולחן. כולם מברברים ומברברים.
אני מסתכל על האיש הזה, שר החוץ של מדינת ישראל. הוא יושב לשולחן בעיניים עצומות. האם הוא נרדם?
מסביבו רעש והמולה. כיצד הוא עושה זאת , להרדם ככה בשולחן עם כל הרעש מסביב.
אבי, אני אומר לו , תגיד לי הוא נרדם, ככה?
אבי: תסתכל עליו, תכף תראה משהו נחמד.
ואכן לא חולפת דקה, פרס פוקח את עיניו , ופתאום הוא ניראה מה זה עירני.
אני: אבי, מה עובר עליו?
אבי : טוביה, ככה הוא עומד בעומס. עוצם לשתי דקות את עיניו וזה עוזר לו להחזיק מעמד כמה שעות יותר. בזמן שכולם מתגלגלים מהכסאות למיטות, הוא יושב עוד שעות אחריהם
וממשיך לעבוד.
ישבתי עם אבי עד 11 בערב. לאחר מכן הוא אמר לי, טוביה חייב לזוז, יש לנו עוד חצי שעה ישיבה עם כל הצוות, תכנון למחר.
בלילה ההוא פרס הלך לישון בסביבות שתיים לפנות בוקר.
ספר מעולה. סיפורו הביוגרפי של פרס. אדם מעניין בצורה בלתי רגילה עם אינטליגנציה רגשית על סף הגאונות. אין הסבר אחר לדרך שבה פילס פרס את דרכו לראש הפירמידה .
אם זאת יש לשים לב לכך שבדרך החתחתים הזאת הוא : לא הצליח מעולם לנצח בחירות בארץ, בכל הפעמים שפרס תפס את משרד ראש הממשלה זה היה או כתוצאה מהסכמים קואליציוניים, או כירושה
( לדוגמה לאחר רצח רבין).
פרס גם הרבה לעשות שגיאות פוליטיות שעלו לו במחיר פוליטי גדול. כך לדוגמה בבחירות הראשונות מול בנימין נתניהו , פרס הפסיד את קולות הערבים בגלל אותו פגז שהרג למעלה ממאה קורבנות במחנה
האו״ם שהיה צריך לתת הגנה לאותם פליטים בזמן חילופי האש בין ישראל לחיזבאללה. ברור שפרס הפסיד את הבחירות.
באופן כללי ניתן להגיד שמיכאל בר זוהר, שהיה גם קרוב לבן גוריון ואף כתב את זכרונותיו, כתב פה ביוגרפיה נהדרת. כתיבה קולחת ומרתקת. מומלץ לכל החברים, אוהבי פרס ומתנגדיו.
חג שמח לכולכם
טוביה.


















