תחילתו של החופש הגדול עבורי בכל אופן הוא הזמן הטוב ביותר לדמיין שהנה פסח הגיע ובא שוב באמצע השנה, למיין, לזרוק, לסדר, להכין את החדרים לשנת הלימודים הבאה...כמובן שלא כל בני הבית שותפים להתלהבות אבל, הם כבר התרגלו, בעצם...אין להם הרבה ברירה לא?
הספר הזה נחת על ראשי בזמן שניסיתי לעשות מעט סדר בספריה של הגדולה, שאף פעם אינה מוצאת "זמן" לעשות זאת בעצמה.
"הספר הזה שלך?" אני שואלת בתדהמה, הפעם האחרונה שהיא החזיקה ספר הייתה כנראה בגלגול הקודם.
" המממ לא יודעת, לא זוכרת" היא עונה לי באדישות
אני מפציצה אותה בשאלות שלא היו מביישות את הבולשת...מה ז"א לא יודעת לא זוכרת? או שהוא שלך או שלא?
"אמא, דיי לחפור, לא יודעת אייך הוא הגיע לספריה" היא מנפנפת אותי מעליה...
אז, הסקרנות אכלה את החתול או שמה את השמנת, מזה משנה? לא התאפקתי ו...התיישבתי לקרוא, השם של הספר מעלה חשד (בכל זאת מתבגרת בבית) חייבת הייתי לברר, לחקור, על מה הוא? הדבר הראשון שהשאיר אותי המומה הוא אייך בכלל היא הגיעה אל הספר הזה? הוא לגמרי לא מיועד לגילה.
הספר שנכתב על ידי אווה אילוז, פרופסורית, סוציולוגית , נחשבת לאחת הבכירות, שהחליטה לחקור את השאלה שלדעתי לעולם לא תמצא לה תשובה אבל קטונתי (אני לא סוציולוגית ובטח לא בכירה, ומיותר לציין גם לא פרופסורית).
מי מאתנו לא חווה משבר אהבה? מי מאתנו לא התאהב והתאכזב? מי מאתנו לא חווה מכשולים בזוגיות?
הספר מבחין בין האהבות "של פעם" לבין המציאות של היום, בין ההתנהגות של אז להיום.
אווה אילוז עושה השוואה ודרך השוואה זו מוצאת כי השוויון, החופשיות, הליברליות, הם אלא שגורמים לאהבה להיות פחות רומנטית, משהייתה פעם.
יתרה מזו, היא טוענת כי "חופש הבחירה" עם מי להיות, ואת מי לאהוב הוא זה שגורם לכך שהסיכוי למצוא אהבת אמת כמעט....לעומת פעם, שהיו שידוכים לפי עדה / מעמד חברתי / ואז הנישואים היו יותר מוצלחים
היא גם טוענת כי להתאהבויות "מסוכנות" כמו, להתאהב באדם פלילי אינו קשור לילדות, ולמקום בו גדלת אלא לאישיות שלך נטו.
עם חלק מהפילוסופיות הסכמתי, ועם חלקם ממש לא!
כן הסכמתי ועודני מסכימה (תקראו לי מיושנת, או ענתיקה, אבל זו עובדה) שבתקופה של פעם, ואני לא מדברת על 10 שנים אחורה, אני מתכוונת לדור של ההורים שלי, למילה אהבה הייתה משמעות יתרה, כשאני מתבוננת בהורי שיתבדל"א אני מבינה שזו אהבה שונה, זו אהבה שבאה ממקום של כבוד הדדי, יש חיבור שאי אפשר להסביר אותו במילים, אני אישית (אולי קצת משוחדת) כל הזמן טוענת שזוהי אהבת אמת.
"א....מא" הצעקה מלמטה מהדהדת ברחבי הבית
"מה קרה? " אני שואלת תוך כדי ריצה למטה
"איפה הספר הזה ששאלת אותי עליו" היא מזרזת אותי
"כאן, אצלי, בדיוק סיימתי לקרוא" אני עונה לה
פתאום היא מתפרצת בצחוק מתגלגל......
מסתבר שהיא בטעות לקחה ספר ששייך למורה שלה לביולוגיה וזה קרה לפני בערך חודש, המורה המסכנה שלחה הודעות בקבוצת הוואטסאפ וממש התחננה שמישהו יבדוק בתיק אם הוא לקח בטעות...אבל הבת שלי עם האדישות שלה אפילו לא טרחה לבדוק....
מי אמר שסדר וניקיון לא מועילים?