מאז שקראתי את שוגון ועד לקריאת הספר הזה, לא הזדמן לי לקרוא ספר שעלילתו מתנהלת על רקע של התרבות יפנית, לכן הייתה הפגישה המחודשת עם מושגי התרבות הזו תזכורת לשונה מהמוכר לנו וגם מקור להנאה של ממש. אמנם בין "שוגון" לבין "סמוראי בוגי" יש פער של ממש בסגנון ובוודאי שגם ברקע העלילה, אבל ביחד עם זאת היה בכך חיבור מחודש לתרבות ולאורחות חיים שהנן כה שונות משלנו, והביא עמו חוויה מענגת ומרעננת.

הסיפור עצמו אינו שונה במבנהו ממה שכבר נתקלנו בז'אנר של סיפורי בלשים פרטיים אבל המקום (טוקיו), נציגי הפשע המאורגן (יאקוזה) כמו גם הפוליטיקאים שאינם שונים ממה שכבר ראינו בשאר חלקי עולם. על כל אלה נוספים גם שאר המושגים המקומיים, החל בשמות וביטויים, דרך מיני מזון, וכלה באורחות חיים ותרבות. הכל באריזה ובאווירה יפנית לתפארת.

הספר מביא בין דפיו עלילה בלשית המספרת על קאוזו מורי, בלש פרטי שעל פי גילו הוא בדרכו לגיל העמידה ואשר עיסוקו מספק לו את פרנסתו אך בדוחק. זאת עד ליום שמזדמנת לו משימה שעשויה להכניס לו שכר טרחה גבוה במיוחד ולשפר את חייו באופן משמעותי ולחלץ אותו מקשיי היום היום. תוך כדי עיסוקו במשימה נחשף הבלש לשחיתות ממסדית ופוליטית (שלא ממש הפתיעה אותו) ולניסיונות טיוח שמטרתם לכסות ולהסתיר את נסיבות מותו של פקיד ממשלתי בכיר. (בהקשר הזה הרגשתי ממש כמו "בבית"). בלי קשר לאותה משימה, הוא מוצא את עצמו נתון לסכנת פגיעה מצדו של חבר היאקוזה על שחילץ מידיו כמה גיישות, שלא לדבר על כך שנכרכה במעשה הזה פגיעה אנושה בתדמיתו ובכבודו של אותו אדם בקרב חוג חבריו.

גיבור הסיפור מתגלה כאנטי גיבור המסור למשימותיו. לאורך העלילה הוא מתנהל כאיש בעל תושייה רבה המגובה בניסיונו הרב ובקשרים הענפים שיצר לעצמו לאורך השנים. באלה הוא נעזר באורחות חייו בכלל, ובעבודתו בפרט. הוא מתגלה גם כמי שחי ופועל על סיפם של כללים שתוחמים את פעולותיו בקווים וגבולות שבין עקשנות ורגישות, בין האידאלים שעצבו את אופיו בבחרותו לבין אילוצים הנובעים ממלחמת הקיום היום יומית שלו.

הספר מעניין לקריאה. על גבי יריעת הסיפור מתחרים בינם לבין עצמם ובמקביל, דמויותיהם של אנשי עסקים והייטק (שהיפנים ידועים כמכורים מושבעים לתוצריו), פוליטיקאים ופקידי ממשל, האנשים הרגילים בהם הוא מתחכך בחיי היום יום, כשעל כל אלה נוספים אנשי היאקוזה שידם שלוחה לבחוש בכל מקור המבטיח הכנסה. כל זאת משתלב לעלילה מתוחכמת הארוגה היטב ביד כותב מוכשר.

למי שימצא כאן המלצה שיש לקבלה ולאמצה, אני מבטיח ספר עם הנאה מרובה. אני בכל מקרה נהניתי מאוד.

ספר המשך ל"נשיקת הבודהה" -תעלומה חדשה שמגיעה לבלש היפאני. למרות שיש תעלומה, בלש והמון אקשן , לא מדובר על ספר מתח בכלל. העלילה היא שולית , יש כאן את החוויה של מפגש עם הדמויות המיוחדות כל כך שפיטר טאסקר מכיר לנו. כמו בספר הקודם הוא חושף פנים שונות של יפן. הוא מגלה לנו את התנגשות התרבויות שחווה יפן עקב הגלובליזציה מצד אחד והתרבות השמרנית מצד שני.
הכיף הוא שזה נעשה בלי שנרגיש, "על הדרך" ....
ספר ממש מומלץ!!

מסוג הספרים שעליהם אני אומר, לא בלי חרדה מסויימת, "מזל שהוא היה שם", במדף של סטימצקי. מזל שאני הייתי שם, בן 13, משועמם מכל החינוך מחדש ששיעורי ספרות ניסו לכפות עלי.

המפגש הזֵני הזה בין התודעה שלי לבין הספר הזה יצרו בי את מה שריימונד צ'נדלר יצר במיליוני קוראים, רק מעודכן יותר.

זהו החלק השני בטרילוגייה, שספרה הראשון (נשיקת הבודהא) רואה אור בהוצאת "חרגול" בימים אלה.
אין זה ספר בלשי גרידא, נהפוכו. הספר הזה הוא חוויה, כמו סרט של דיוויד לינץ'. הצרה והפתרון לא חשובים כמו התמונה המענגת (ביותר מאלף מילים) שמצויירת בחן רב:
טוקיו, אורות ניאון, אוליגרכים יפנים ששולטים בשווקי משחקי הוידאו, בלש עם נטייה לתרבות האמריקאית, איש יאקוזה שמצליח לסחוט מהקורא סימפטיה למרות היותו "הרשע" בספר.

מומלץ מומלץ מומלץ.

הדבר בנחמד ביותר בספר - יפן. התרבות, החיים והמנהגים, מעבר לכך ספר מתח
נחמד.

ספר מיוחד, כתיבה מקורית, תענוג.