אחד מההוגים המקוריים ביותר בזמננו בתחום החינוך. הספר מכיל קטעים קטעים, חלקם ארוכים חלקם קצרצרים ממש. חלקם מכילים רעיונות מעשיים לאנשי חינוך, וחלקם פילוסופיים לגמרי. אבל כולם מעוררי השראה ומאתגרים את החשיבה על טיבן של הגדרות, ובעיקר על טיבו של מושג ה"נורמאליות", המוערך כל כך בחברה שלנו. ספר מעולה להורים ולמחנכים, ולכל מי שמוטרד ממצבה של מערכת החינוך השמרנית. מומלץ לאנשים שמוכנים לבחון ברצינות ובביקורתיות גם את הנחות היסוד הבסיסיות ביותר שלאורן רובנו חונכנו וגדלנו, בתקווה שנוכל לאפשר לילדינו עולם טוב יותר.ללסרי יש את הכישרון מצד אחד לתאר בדייקנות את האבסורדיות של החינוך הדכאני הנוכחי, ומצד שני לא לאבד את האופטימיות ולהציע כיוונים פרגמטיים לשינוי. הוא לא מאלה שאומרים - אוף, תראו כמה רע! איזה באסה! אלא מאלה שפוקחים לך את העיניים ומראים כמה פשוט, למעשה, לעשות שינוי רדיקלי בכלים פשוטים. ובניגוד להוגים אחרים בתחום החינוך, הוא לא רק מדבר על זה: לסרי הקים את ביה"ס היסודי מיתר, שפועל ברוח החינוך הדיאלוגי, וכן את האקדמיה הדיאלוגית - מסגרת המיועדת לבני נוער בגיל תיכון. בשנים האחרונות הוא גם מפעיל מסגרות שונות של חינוך למבוגרים. השיטה החינוכית שלו קרויה חינוך דיאלוגי, אבל אני אוהבת לקרוא לה: חינוך לחירות. הפרק הראשון, שמתאר ילד שגדל בחינוך-ביתי המצטרף בכיתה ו' לבית ספר שמרני, הוא פנינה אמיתית. ממליצה מאוד מאוד.











