"אז מה, הכל כבר מוכן ומסודר אצלך?" שאלה חברה בעבודה, מיד אחרי השאלה באיזה חודש אני.
"עוד לא ממש..." עניתי את האמת.
"אבל את אמורה לקנן עכשיו, לא? אומרים שזה קורה בחודש תשיעי..."
הכחשתי בתוקף.
מיתוס ה"קינון בחודש התשיעי" הוא בעיני מהמיתוסים היותר מופרכים שיש סביב הריון.
בין כל החשקים המוזרים המיוחסים לנשים בהריון (ע"ע מלפפונים חמוצים בשוקולד), זה ההזוי ביותר.
באופן אישי, החשק המוזר היחיד שאי

<mark>איימי צ'ואה</mark>, אמריקאית ממוצא סיני, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ייל ואם לשתי ילדות פלא מוזיקליות כותבת:
"רבים תוהים כיצד הורים סינים מגדלים ילדים, שנחשבים למוצלחים כל כך.
כיצד הורים אלה מצמיחים מתוכם אשפי מתמטיקה וילדי פלא מוזיקליים כה רבים,
מה קורה בתוך המשפחה, והאם גם הם יכולים לעשות זאת.
ובכן, אני יכולה לספר להם, מפני שאני עשיתי את זה".
ואז היא מונה את רשימת הדברים, שהיא אסרה על בנותיה, ל

הספר מתאר אמא סינית-אמריקאית שמגדלת את שתי בנותיה להיות מוזיקאיות מחוננות.
<mark>איימי צ'ואה</mark> עוסקת בשאלה המהותית של גידול ילדים ודנה בהבדלים בין מה שהיא מכנה "הורות סינית" לבין "הורות מערבית."
הספר עצמו אינו ממש ספרות, הוא פשוט מתאר את המציאות בבית המשפחה, בה האם סינית-אמריקאית והאב יהודי-אמריקאי.

מסתבר שהורות סינית כוללת עלבונות לילדים, צעקות, משמעת ברזל. הכל כדי שהילדות ימצו את הפוטנציאל שלהן בל

לא כדאי לכם להתעסק עם אמא נמרה. כשתשמעו איך היא זכתה בתואר הכבוד הזה, אתם תופתעו לגלות שהיא אנושית בכלל ושיש לה צרכים בסיסיים אנושים כמו התאהבות, שנאה, אשמה, געגוע והצורך להשתין ולחרבן.
אז כן, קיימת אישה כזו. קוראים לה <mark>איימי צ'ואה</mark>. <mark>איימי צ'ואה</mark> היא אמריקנית ממוצא סיני, יש לה בעל אמריקני יהודי ושתי בנות סיניות-יהודיות-אמריקניות. הן חמודות להפליא אך מאחורי המעטה הנעים והתמים, מסתתרת שגרת חיים נוקשה

אימי <mark>צ'ואה</mark> מתארת בצורה בלתי אמצעית וישירה את המסר שלה לגבי חינוך ילדים בצורה הסינית תוך מתיחת ביקורת על החינוך המערבי. לנו כהורים מערביים זה נשמע מטררף לגמרי - במקום לתת לבנות שלה לחוות את גיל הילדות והחופש שגיל זה מאפשר על כל חוויות הילדות והנעורים, היא בונה להם בגילאים האלה את העתיד המקצועי שלהם כמוזיקאיות מחוננות ומכריחה אותן לנגן שעות ארוכות כל יום ללא כל אפשרות לחוות חוויות ילדות - אין דבר כז

אומנם אינני הורה עדיין. אך עם זאת מאוד נהנתי מהספר ולמדתי ממנו המון. ספר "שפותח את הראש" על תרבות המערב, החינוך ומה אפשר לשנות ואולי כדאי.
ספר מאוד כנה. אינו מתיימר ללמד את הקוראים מסר חד משמעי, אלא מעלה סוגיות,ומציג השקפת עולם שונה ממה שאנחנו מכירים במערב בכלל ובישראל בפרט. ממליץ מאוד, כתוב נהדר.