במילה אחת: מ-ר-ת-ק!
ועכשיו ביותר מילים...
במשך מאות שנים (עד היום, כולל היום וכנראה גם בעתיד) נוח ומתבקש היה לנו לקנות כמעט כל מה שלכאורה "היסטוריונים" מכרו לנו. והכי קל למכור שנאה. במהלך מאות השנים האלה, הסיפורים על המונגולים בכלל ועל ג'נגיס חאן בפרט, סופרו ע"י הקורבנות, המפסידים ופגועי הגאווה שטעמו מנחת זרועה של האימפריה המונגולית. ומה הפלא שהאמנו שמדובר בעם ברברי, צמא-דם וזורע הרג, הרס ויגון בכל אשר פנו.
המונגולים היו אכזריים... ברור, לפי הסטנדרטים של היום. גם יוליוס קיסר, אלכסנדר הגדול וכובשים נוספים במהלך ההיסטוריה היו אכזריים ומדכאים. ועדיין, הם הביאו שינוי תרבותי, אז מוותרים להם. אבל בין אם מחוסר ידיעה או מחוסר איכפתיות, אף אחד לא סיפר לנו על מה שהאימפריה המונגולית תרמה לאנושות.
בשונה ממרבית העמית הכובשים, המונגולים לא דגלו באכזריות, עינויים, הטלת מום, אונס ומוות שלא לצורך (רוב הזמן). הם דגלו בין השאר בחשיבה מתקדמת, בתועלת הדדית, ביחסים דיפלומטיים ובחופש דת ושיוויון. הם לא היו מושלמים, בוודאי, אבל הם היו רחוקים מלהיות המפלצות שדמיינו.
נעשה עוול גדול לעם המונגולי, לאימפריה המונגולית ומעל לכל, לג'נגיס חאן. הספר הזה בהחלט מעיד על שינוי בפרספקטיבה. בתקווה שבעתיד נוכל לחלוק לתרבות הזאת את הכבוד שמגיע לה. ואת הקרדיט על מה שהעניקה לנו.
הטוב: מעניין מאוד ואינפורמטיבי.
הרע: קצת כבד למי שלא רגיל לסגנון (מודה, אני ביניהם)
המכוער: העיוותים ההיסטוריים שגרמו לנו להפוך את העם המונגולי לדחוי תרבותית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
