מה קורה כשיום אחד מגלה אדם סוד נוראי מעברו, סוד בקנה מידה גלובלי? סוד שמגלים אינו דבר משמח ומה שגילתה <mark>ג'ניפר טגה</mark> היה מעורר פלצות. הסוד מתגלה כשג'ניפר מגלה ספר העוסק באמה בספריה הציבורית ולגמרי במקרה, אותה אם שמסרה אותה לאומנה ולא לקחה אותה בחזרה. דרך האם, והספר, מגלה גנ'יפר שהיא למעשה נכדתו של אמוׂן גֶת, מפקד מחנה פלאשוב בפולין. מי שראה את הסרט רשימת שינדלר זוכר בוודאי את סצינת המפקד היושב על המרפ

הספר הזה הוא מזן הספרים הביוגרפים, שלאחר שמגיפים את הדף האחרון, עוצמים את העיניים, ונוטלים נשימה עמוקה, עד שחשים שהחמצן חילחל היטב לתוך הנימים.

הביוגרפיה הזו מתחילה במפגש של <mark>ג'ניפר</mark> עם ספר בסיפריה.
מה מיוחד במפגש הזה?
הרי אי אפשר לפגוש משהו אחר חוץ מספרים וכתבי עת בסיפריה, לא?

ציטוט עמוד 9: "קורות חייה של מוניקה גת, בתו של מפקד מחנה הריכוז מתוך "רשימת שינדלר". מוניקה גת! אני מכירה את השם

כל מי שראה את הסרט "רשימת שינדלר", ואני מניח שמדובר ברוב מי שקורא מילים אלו, זוכר את הדמות האיומה של אֵמוֹן גֵּת, המפקד הסדיסט של מחנה הריכוז פלאשוב שיורה באנשים להנאתו מהמרפסת של ביתו, שהשקיפה על מחנה הריכוז. 62 שנים אחרי שאמון גת נתלה בסמוך למחנה הריכוז שבו רצח אלפי אנשים (מסתבר שיש סרטון ביוטיוב של ההוצאה להורג), בשנת 2008, <mark>ג'ניפר טגה</mark> אישה גרמניה בת 38, חצי שחורה, מעלעלת בספר בספריה העירונית של

"אשמה אי אפשר להוריד, אבל רגשי אשמה אפשר גם אפשר".

יום אחד באופן מקרי לחלוטין, בביקור קצר בספרייה שליד ביתה, שולפת ג'ניפר ספר מהמדף. היא מבחינה כי השמות עליהם מסופר מוכרים לה. האם ישנו סיכוי שהספר מספר על בני משפחתה? באמצע חייה, כשהיא בת 38, מגלה <mark>ג'ניפר טגה</mark> שהיא נכדתו של אמון גת, מפקד מחנה פלאשוב.

ספר שמצליח לטלטל, לגעת, לרגש ובעיקר לספר סיפור יוצא דופן אודות ילדה מאומצת שנסיבות חייה הובילו או

ספר שהוא מסע גילוי, של נכדה את סבה שהיה איש SS ומפקד מחנה ריכוז פלשוב. אדם שהוא אבטיפוס לקלגס נאצי שצבר עבר עשיר של הוצאות להורג, פיקוד על חיסול כמה גטאות, הקמה של מחנה השמדה ועוד ועוד.
הכותבת, עושה מסע להבנת התהליכים שיוצרים מפלצת, וזאת במקביל להתנהגות המשפחה הקרובה , אשתו ( סבתה של הסופרת) בתו, (אמה) ואפילו העוזרת היהודיה שנלקחה לשרת אותו.
לא לטעות, <mark>ג'ניפר טגה</mark> , הנכדה היא כהת עור, בתחילה חשבתי

מצויין!
הספר הוא מסמך אישי מסקרן ונוגע כאחד.
בעת הקריאה,הרגשתי שאני מלווה את הסופרת צעד אחר צעד, מרגע הגילוי על היותה נכדתו של אמון גת ועד להשלמה עם אילן היוחסין שלה.
<mark>ג'ניפר טגה</mark> מצליחה להעביר את תחושותיה ויוצרת תחושת הזדהות עם הקורא. מצאתי את עצמי לא אחת שואל את עצמי כיצד אני הייתי מגיב אם הייתי במקומה... האם הייתי נסער? אדיש? אולי הייתי עובר את כל קשת הרגשות שעברה ג'ניפר? אולי רק חלק מהם?
אלה

16 שעות עברו מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר עד הרגע שסיימתי את העמוד האחרון.
הספר הוא מסעה האישי של <mark>ג'ניפר טגה</mark> שיום אחד, בזמן שעשתה מה שרבים אחרים עושים- הלכה לספרייה וחיפשה ספר טוב לקרוא. רק שיום אחד בשונה משאר הימים הספר ששלפה התגלה כספר העוסק באמא שלה. למה שמישהו יכתוב ספר על אמא שלה?

חשבו רגע- מה היה עובר עליכם אם בוקר אחד הייתם מגלים כי סבא שלכם- בין אם אתם קרובים ובין אם פחות- עדיין, סבא של

ספר מעולה!
הסיפור האישי של <mark>ג'ניפר טגה</mark> מעורר השראה, וגורם לך להבין שאי אפשר להאשים אנשים על פשעים שבוצעו ע"י הוריהם, סביהם וכו'.
הסיפור נותן מבט מתומצת על חייהם של הדור השני והשלישי של הנאצים שנאלצים לחיות עם שאלות ללא מענה ברוב המקרים. זה מזכיר לא מעט את המצב של הדור השני והשלישי של ניצולי השואה.
זה מעלה את השאלה: "האם אפשר לסלוח לגרמנים על השואה?", והתשובה היא שלא ניתן לסלוח לנאצים על הפשעים

הספר הזה נכנס לרשימה שלי ברגע שנתקלתי בו לראשונה. זה נראה ספר מעניין: מדבר על השואה, כך שמעתי – אז למה על הכריכה מופיעה אישה כהת עור? ולמה סבא שלה היה יורה בה? מיהו בכלל סבא שלה?
- - - - - - - - - -


"...באחד הימים נכנס אמון גתה לביקור במפעל. חרדה איומה נפלה על כל העובדים, ביקורים כאלה אף פעם לא הסתיימו בטובות. הוא עמד ליד הכניסה המוארת, סוקר את קרבנותיו וחושב במה לשעשע את עצמו הפעם. גתה אהב