אני פשוט נדהם שהספר הזה קיים. במאה ובעולם בו אנשים עדיין חשוכים כלפי אנשים השונים מהם. הבוחרים לחיות את חייהם באופן השונה משלהם ובעקבות כך, מאותם אנשים הרוצים לחיות את חייהם באופן שונה מתאגדים יחדיו בעיקר בחו"ל ומוצאים סיבות טיפשיות להתלונן על מצבם ולהתעצבן מכל שטות שדוברה עליהם, גם אם הכוונה לא הייתה לפגוע בהם. מתוך כך, נדמה ששני הצדדים נהיו מעייפים במיוחד ואותם חשוכים ניזונים מבכיינים. אבל כשאני אחרי קריאה ראשונה ב"אורלנדו" של וירג'יניה וולף שאין צורך להציגה, אני המום מכמה אפשר לכתוב על נושא נפיץ בכזו קלילות ונונשלנטיות ובו זמן באופן כה מורכב ומעמיק. וזה עוד לפני שמישהו בכלל חשב במאה ה20, על עניין המגדריות ונזילותה, על טרנסג'נדריות. וודאי, היוונים והרומאים דיברו על זה - ידועים המיתוסים ב"מטמורפוזות" של אובידיוס על המפרדיטוס שאוחד עם סלמקיס ונהיו ליצור דו מיני וכמו כן, טיריסיאס. הנביא העיוור שלפני כן נענש ע"י יוני בכך שנהפך לאישה.

עם הזמן, העולם אימץ לעצמו מנהגים, מסורות, מוסר, דפוסי התנהגות. ופתאום, מגיחה וולף אחרי הרבה ספרי זרם תודעה קודרים ומלנכוליים, שלפני כמה שנים לא התחברתי אליהם בכלל (לעומת ג'ויס שופע ההומור, וולף הייתה הורסת מסיבות) ומביאה ספר משעשע, פרודי, שקורא תיגר על הביוגרפיות הפורמליות וקורא תיגר על עניינים רבים: מגדר כאמור, נישואים, אהבה, ספרות. אורלנדו הוא כנראה הטוב בספריה. אורלנדו הוא/היא כנראה מהדמויות האהובות עליי אי פעם בספרות. זה נשמע כמו רומן פנטזיה, אבל הוא לחלוטין מתרחש בעולמנו אנו ומצליח לגרום לי להאמין בעניין כי אורלנדו אכן היה/הייתה קיימ/ת באירופה. כמו אלבום אקלקטי שופע סגנונות, ככה אורלנדו עובר מתקופה לתקופה במשך 400 שנה בקלילות ומרגישים שבאמת עוברים להם חיים שלמים.

מעבר לכך, וולף היא מוזיקאית. במהלך כל חמשת הפרקים (בשישי נדון עוד מעט), וולף מספרת עלילה, אבל לא באופן יבש. בפרודיה על הביוגרפיות אותן גמעה כילדה, היא נכנסת לעורו של דובר מלא הומור בריטי יבש שבא כבדרך אגב ועושה זאת בזרם קולח וסימפטי. כמו יצירה שלא חוזר בה מוטיב מסוים, אבל פשוט אפשר להיכנס אל המלודיות הקליטות שסוחפות ועוברות מאחת לאחרת. בפרק השישי, כיאה למאה ה-20, וולף חוזרת לסגנון שהיא מהחלוצות בו וכותבת בזרם תודעה שוצף שבה תוהים לעצמנו האם אורלנדו תמיד הייתה אישה? אולי היא חווה מעללים שונים בראשה והיא בכלל תמיד הייתה אישה בת 36 במאה ה20? או שבאמת נולדה כגבר במאה ה-17 ופשוט אול אוף א סאדן, בסצנה די סוריאליסטית הופכת לאישה עם כל מה שכלול. בלי ניתוחים ובלי שום דבר, כאילו כמו טיריסיאס, נהייתה לאישה.

אני לא בטוח שקלטתי וספגתי הכל באורלנדו, אבל אני לחלוטין נוצר אותו בלבי. ספר מצוין, יחסית פשוט וסימפטי מאוד. באמת כפי שנאמר, וולף כתבה למושא אהבתה הלא ממומשת ויטה סקויל וסט את מכתב האהבה היפה ביותר, כמאמר אחיינה של האחרונה. וולף באמת הייתה חלוצה של פמיניז ומעין מיני ביסקסואלית. ומבחינתי, עוד לפני שמגדר ומיניות עלו למיינסטרים בימינו, אני עדיין המום מאורלנדו. הוא מרגיש פורץ דרך גם היום. ומעל הכל, הוא ספר עם עלילה שנוצרה מדמיון בריא וטוב ופשוט מסופרת באופן קולח ומהמם.

אני לחלוטין אחזור לאורלנדו ביום מן הימים.

רומן ששובר את כל המוסכמות ומעורר התפעלות. וירג'ניה וולף בהחלט ידעה לשחק עם המילים שלה על מנת שיצרו משפטים מדהימים. לא פעם נאלצתי לחזור ולקרוא משפטים שלמים על מנת לעכל את המבנה המפואר.

בהחלט לא ממליצה להתחיל לקרוא את וירג'ניה וולף מיצירה זאת (מרת דאלווי יתאים למשימה זו). רק מכורי וולף יצליחו לשרוד את הרומן שאין בו חוקים .
אורלנדו השגריר והדוכס מהמאה האליזבתנית הופך לאורלנדו הבחורה .

ספר מדהים .