• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

מאת אליס קייפרס

הביקורת של Shirley

תמונה של Shirley
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

מאת אליס קייפרס

הביקורת של Shirley

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Shirley
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
נדיה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“wow איזה ספר מדהים.מקסים ומרגש!!!ספר שגם אמהות חייבות לקרוא אותו וגם בנותיהן שיוכלו להבין יותר טוב א”

3/38
ביקורות על חיים על דלת המקרר
הבאה
ניר אזולאי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

ספר קטן (שעה קריאה) ומרגש, באמת נוגע ללב. קונספט קצת מוזר, מעט מילים, דפים חצי ריקים אבל מקסים..
נערה בת 15 שהוריה התגרשו והיא חיה עם אימא שלה אבל לא יוצא להן להיות ביחד בבית. האימא עובדת שעות רבות בבית חולים ליולדות והבת בביה"ס, חברים, בייביסיטר.. הן מנהלות תקשורת באמצעות פתקים על המקרר.
הרבה חיים התפספסו להן בדרך

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של טופי
טופי
תמונה של כרובי
כרובי
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של הנחשפת
הנחשפת
תמונה של נעמה 38
נעמה 38
תמונה של צילה
צילה
10קוראים|גיל ממוצע51|100%נשים

על המבקרת

תמונה של Shirley

Shirley

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
64 ביקורות•1 נבחרות•160 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ילדים 7-3•ספרות מקורית
תמונה של Shirley
Shirley
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות64
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה160
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת19ילדים 7-38ספרות מקורית4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Shirley

שתי סינדרלות

שתי סינדרלות

עינת ויצמן

בתור אימא מודעת מגדרית, אני אוהבת להקריא לבנים שלי ספרים שמעצימים בנים ובנות באופן שווה.
בחרתי בספר הזה שהופיע ברשימת ספרים שווים מגדרית וקצת התאכזבתי; לא מרעיון אן מהמסר - שהם נפלאים, אלא מהשפה הדלה, הכתיבה הצינית המוגזמת שהופכת את שתי הבנות לילדות בעלות סטריאוטיפים נשיים באופן מופרז.

טל ונעמה שתי חברות, מתחפשות לסינדרלות. לובשות שמלה ורודה, שמלה סגולה, מאוד לוחצות ולא נוחות כך שהן בקושי יכולות לנוע בהן.
אבל לא אכפת להן כי הן סינדרלות אמיתיות.
הן יוצאות לגינה ומגלות שקשה לשחק עם נעלי עקב, שמלות מהודרות וכתר.
אבל כשילד אחד נקלע לצרה ולא מצליח לצאת מבריכת הנוי שבגן השעשועים,
בזמן כשכל הילדות והילדים עסוקים בשאילת שאלות מבלי לעשות דבר, הן מצילות אותו.
אחד הילדים אומר שסינדרלות לא מצילות, רק סופרמן מציל.
בתגובה הן מצילות את הילד באמתעות כתר ושרביט.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Shirley
ספר האשליות

ספר האשליות

פול אוסטר

את פול אוסטר הכרתי דרך ספרו 'מר ורטיגו' הגאוני. אחריו לא קראתי ספרים נוספים שלו, ואת הספר הזה קיבלתי מתנה דרך אפליקציה בנייד, הוא היה בין כמה ספרים חינמיים.
הכתיבה של אוסטר היא זו שסחפה אותי להמשיך לקרוא למרות שקטעים רבים שיעממו אותי. הספר מתחיל טוב ובהמשך הוא פשוט משמים.
אני מניחה שאוהבי הקולנוע יתחברו לספר.
פרופסור לספרות שאיבד את אשתו וילדיו בתאונת מטוס מאבד גם את שמחת חייו ואת הרצון לחיות. סרט אילם קומי שראה במקרה מצליח להצחיק אותו לרגע, והוא מתחיל לחקור ולכתוב ספר על אודות יוצר הסרט, הקטור מאן. לאחר פרסום הספר, הוא מקבל מכתב ובו המידע הבלתי סביר שהקומיקאי הקטור מאן, שאיש לא ראה אותו מאז נעלם לפתע בשנת 1929, בחיים ורוצה לפגוש אותו. בעודו מתלבט איך ואם בכלל להתייחס למכתב, מגיעה אל ביתו אישה ומנסה לשכנע אותו לטוס לפגוש את הקטור מאן הגוסס.

"אבל מרי לא התכוונה להניח לי בקלות שכזאת. היא נכנסה לחדר, התכופפה להרים מעיל והשליכה אותו בכעס על המיטה. ואז הרימה עוד מעיל וזרה גם אותו על המיטה. היא המשיכה לאסוף מעילים, ובכל פעם שהטיחה מעיל על המיטה, עצרה את שטף דיבורה באמצע המשפט. המעילים שימשו כסימני פיסוק - מקפים פתאומיים, סוגריים חפוזים, סימני קריאה אלימים - וכל אחד מאלה קצב מילותיה בגרזן."

לפני 8 שנים•
★★★★★
•Shirley
ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות

ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות

דורון בראונשטיין

אין הרבה יוצרים אמיצים כמו דורון בראונשטיין שכותבים על נושאים שהם טאבו בחברה שלנו: הוא יצא מהארון, ההיא אם יחידנית, ההוא דו, יש לה אבא ערבי...
31 סיפורים מהעולם האמתי, על נושאים שכמעט ולא מדברים עליהם בבית, או בבית הספר או בגן הילדים.
תת הכותרת של הספר (ועוד סיפורי ילדים פורצי דרך) מאוד משמעותית בעיניי כי היא משתמעת לשני פנים: סיפורים פורצי דרך וילדים פורצי דרך.
כי ברגע שהאמת שלנו בידינו ואנחנו משתפים בה את העולם, אנחנו גורמים לשינוי.
הספר הזה גורם לשינוי.

"לקבל את האחר כפי שהוא - זוהי בעצם המטרה.
לאהוב את כולם.
על אף שהם שונים מאיתנו לגמרי,
זוהי המשמעות האמתית
של המילה
אהבה."
ציטוט מתוך הסיפור 'להבין את הכלבלב סבבה ואת החזרזיר באסה (וגם את אמא קיץ ואבא חורף ואת הזריחה והשקיעה) זה כמו להבין את עצמי'; הסיפור ה-30 בספר.

ספר מומלץ מאוד לילדים ובעיקר למבוגרים שמגדלים ילדים!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Shirley
תהיה בריא מוריס מגי

תהיה בריא מוריס מגי

פיליפ ס' סטיד

אתמול הייתי עם הילד שלי בשעת סיפור בספרייה. הוצגו שני סיפורים.
הסיפור הראשון שהוצג היה 'תהיה בריא מוריס מגי'.
הסיפור העניק לספרייה אווירה קסומה ולא רק בזכות המציג הנפלא,
הסיפור הזה פשוט עובד.
והוא פשוט.
והוא מרגש.
והוא ממתק.
אז שאלתי אותו מהספרייה והתמוגגתי.
זה סיפור על מוריס, אדם מבוגר שעובד בגן החיות. שגרת חייו שגרתית ביותר, כל בוקר אוכל דייסה עם כפית סוכר ושתי כפיות בתה; בדיוק בשעה שש בבוקר עולה מוריס על האוטובוס, קו מס' 5 אל גן החיות. הייתה לו עבודה רבה אבל תמיד מצא זמן לבקר את חבריו הטובים: הפיל, הצב, הפינגווין, הקרנף והינשוף. בוקר אחד התעורר מוריס חולה ולא הלך לגן החיות.
כאן ממשיך סיפור מרגש על חברות ואהבה.
הסיפור כתוב בצורה עדינה, בלי הרבה מילים. וכנראה שלא צריך הרבה מילים בשביל לתאר חברות מהי. הסיפור עדיין מרגש בצורה יוצאת דופן והאיורים תורמים לכך.
במילה אחת - ממתק.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Shirley
זה לא מקום לילדות

זה לא מקום לילדות

הדר גת

שנתיים עברו מאז אבא של ענבל נגע בה בפעם האחרונה.
עד הפעם הבאה,
כשענבל בת חמש-עשרה והוא שוב שיכור, מסיע אותה לחורשה ובמקרה יש בתיק בית הספר שלה אקדח.
ירייה ועוד ירייה ועוד אחת ועוד.
בורחת משם.
את סוד ההתעללות המינית ענבל לא סיפרה לאיש, בעוד שלסוד הרצח היו לה שני שותפים: חברתה הטובה ביותר, הילה, ושכן שלה שעל פי השמועות שהשכנים הפיצו הוא רוצח שהשתחרר מהכלא.
במהלך השבעה ובשלושים ימי האבל ענבל מבינה שהרצח לא באמת שחרר אותה מהכלא שחייתה בו, היא מרגישה אשמה, בודדה ועצובה על כך שהרסה את המשפחה שלה.
בשלב זה, המחשבות שלה מובילות אותה להסגיר את עצמה למשטרה, מצד שני הן מפתות אותה לנצור את סודה, או את סודותיה.

בימים אלה, כשהמדינה מייצרת תרבות אונס (שחרורו העתידי של קצב, שוטרים ואנשי ציבור שניצלו את מעמדם וכו'), חושפת יותר ויותר את חולשת החברה וע"י כך מונעת מנפגעות ונפגעי תקיפה מינית לספר את מה שעבר/עובר עליהם, הדר גת מביאה את סיפורה של הגיבורה שמדברת אל עצמה באמצעות מחשבותיה ומעלה שאלות על צדק, חופש וחשבון נפש.

ציטוטים שאהבתי:
"יתחשבו בי, יבינו שלא הייתה לי ברירה, אולי אפילו יחבקו אותי וינחמו אותי וינסו לעזור לי. אתם יודעים, לטפל בי וכל החרא הזה. אולי דווקא עכשיו, אחרי שעשיתי את מה שעשיתי, אוכל סוף סוף לספר את כל מה שקרה."

"חשבתי לעצמי שאת העונש שלי קיבלתי לפני שפשעתי ואבא אחרי שפשע."

"בשביל אנשים כמונו היו שני סוגים של בתי כלא. הכלא הממשי, זה שמושלכים אליו כל אותם פושעים שצריך להרחיק מהחברה, והכלא הפנימי, השקוף, זה שהסורגים שלו בלתי נראים ובהתאם לכך אי אפשר לברוח ממנו. זה הכלא שחייתי בו כל חיי, וחשבתי שנחלצתי ממנו כשיריתי באבא שלי."

הספר העלה בי הרבה מחשבות על צדק - מהו, על שחרור, רגשי ונפשי, פמיניזם, ועם כל מה שמתרחש בארץ בנושא פגיעה מינית הספר אקטואלי וחשוב.
כתיבה מצוינת של הדר גת וזה ספר הביכורים שלה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Shirley
האריה שאהב תות

האריה שאהב תות

תרצה אתר

הספר הזה מעצבן אותי מכמה סיבות:
1. שם הספר מטעה. הייתי קוראת לו 'האריה שרצה תות' כי ביער שבו הוא גדל בכלל לא היה תות, וכנראה הוא מעולם לא טעם תות.
2. החזרה על המילה תות ביחיד די מעצבנת, למרות שאחרי מספר הקראות מתרגלים לזה וילדים אוהבים את זה.
3. אין הרבה חרוזים בסיפור, וכשיש הם מטופשים ונראה שנעשו בכוח.
4. מאז שהאריה הבין שהוא לא אוהב תות, הוא כבר לא מבקש תות, לא מתנהג כמו טיפש ואוכל רק מה שאמא שלו מכינה לו. למה הרצון לדברים שאין הוא טיפשי? זה הרי מאוד טבעי ושאפתני. המסר הזה שגוי בעיניי.
5. המסר של הספר הוא שאם מתעקשים על משהו אחר כך מתחרטים על זה. אין לתאר כמה הוא שגוי בעיניי. עקשנות אינה תכונה רעה, היא מאפשרת לפתח יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. כשילד מתעקש על משהו שהוא רוצה להשיג, הייתי מעודדת אותו למצוא דרכים להשיג את זה ובטח שלא לקרוא לו טיפש.
6. אני חושבת שההתעסקות הבלתי נסבלת של הורים עם מה שהילדים שלהם אוכלים, או לא אוכלים גרמה לספר הזה להיות רב מכר. בשני העמודים הראשונים מציגים ציורים של כל מני מאכלים רגילים, חלקם בריאים יותר וחלקם פחות. והמשפטים הראשונים בספר גם הם מתעסקים באוכל. מאכלים בריאים שהאריה לא רצה לאכול כי הוא רצה רק תות. הרצון האובססיבי של האריה לתות אולי נובעת מהרצון של אמא שלו שיאכל מאכלים אחרים.
7. האריה גנב לילדים את התות, מתוך תיקי האוכל שלהם שנפלו על הארץ. אריות רצים מספיק מהר ובטוח מהר יותר מבני אדם כך שהוא היה יכול להחזיר להם את תיקי האוכל ולבקש מהם לאכול את התות. הייתי משנה את הסיפור מהנקודה הזאת והלאה.
8. התפקיד המגדרי בספר מאוד בעייתי. מבחינת האיורים, איור של אמא שנפרדת מהבן שלה שיוצא לטיול כשהיא לובשת סינר. האיור של אמא לביאה שעומדת ומסתכלת על האריה אוכל את מה שהיא הכינה ומתמוגגת מאושר.
מבחינת הכתוב, "... אמא שלהם שמה להם בתיק האוכל תות", "וכל אמא ואמא שאלה את הילד שלה: מה אתה רוצה לאכול, חמוד?"

מה כן אהבתי בספר? בעיקר את האיורים של דני קרמן והשימושים השונים שהוא עושה עם התות.

בגדול, למי שלא מתעמק במסרים הסמויים והגלויים, ספר קל להקראה ואחרי פעמיים-שלוש כבר זוכרים אותו בעל פה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Shirley
נמלים

נמלים

ג'ני ולנטיין

סאם, סאם, אהבתי אותך לאורך כל הסיפור, וחיבקתי אותך גם אחרי שסיפרת מה עשית. אני מבינה עד כמה אתה מצטער, עד כמה אתה מתבייש וחושב שמה שעשית הוא הדבר הכי נורא עלי האדמות, הרבה יותר נורא מאימא שמזניחה את ביתה בת העשר. ונכון, זה רע. רע מאוד.
אבל מקס סלח לך. אני סולחת לך.

בכתיבה קולחת, עדינה אך עוצמתית, ג'ני ולנטיין רקמה עלילה מרתקת ומסקרנת, חברויות בלתי צפויות ונקודות מבט שונות שבסוף מתגבשות לאחת.
הדמויות הן אוסף מוזר של אנשים שגרים בבניין רעוע בקמדן טאון שבלונדון, רחוב ג'ורג'יה 33, ליתר דיוק.
סאם- נער בן 17 שברח מהבית, איזבל- זקנה שמגדלת כלב ששמו שטיחון, סטיב- בעל הבית שמתגורר במרתף, מיק המוזנח, צ'רי ובתה בוהמיה.
למרות שכל מה שסם רוצה זה להיות לבד, נרקמת בינו לבין שכניו סוג של ידידות, בעל כורחו.
האנלוגיה לנמלים משמעותית. נמלה אחת לא תוכל לשרוד לבד, לעומת קבוצת נמלים ששורדות ביחד ופועלות ביחד. כך גם השכנים ברחוב ג'ורג'יה 33.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Shirley
מכתב לביאליק

מכתב לביאליק

רינת פרימו

בהרבה שירים יש צירופי מילים שנשמעים לגמרי אחרת ממה שהם באמת; וכשמגלים את מילות השיר המקוריות זה נורא מצחיק כי זה קורה בדר"כ אחרי שהתרגלנו לשיר איך ששמענו...
בספר המקסים הזה, ילדה שלומדת בכיתה את השיר "קן לציפור" של ביאליק, שומעת 'הַסְפֶּנְתָּעִיר' כמילה אחת ותוהה איך מעולם לא ראתה ייצור כזה בשכונה שלה.
הסיפור בא לתאר יכולת כתיבה עצמאית ותמימות מתוקה של ילדה בבית הספר היסודי, כיתה א' או ב'.

המורה בכיתה לימדה את השיר "קן לציפור" של ביאליק ולשיעורי בית נדרשו התלמידים לצייר ציור המתאר את השיר.
לילי התרגשה לקראת הכנת שיעורי הבית והחליטה לצייר את הַסְפֶּנְתָּעִיר. כשישבה לשולחן חשבה איך הַסְפֶּנְתָּעִיר עשוי להיראות ולא הצליחה להגיע לתשובה כי מעולם לא ראתה הַסְפֶּנְתָּעִיר, מין ייצור כזה.
היא מחליטה לשאול את ביאליק ושולחת אליו מכתב. עם השאלה, היא משתפת אותו שגם היא רוצה להיות משוררת.
בשלב זה די חששתי שהיא נורא תתאכזב לא לקבל תשובה, הרי המשורר הלאומי מת לפני שנים...
אבל היא מקבלת תשובה ממישהו אחר שעונה לה תשובה מקסימה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Shirley
טוב מראה עיניים

טוב מראה עיניים

לינווד ברקלי

הרבה מאיתנו מוצאים נחמה במוות של אנשים אחרים שמטרידים או מזיקים לנו ומייחלים למותו של מישהו כדי שיהיה יותר טוב.
יש אפשרות להיות דייג- לתפוס ולשחרר ויש אפשרות להיות צייד- לפגוע ישר בלב. ברקלי יצר דמויות שמעדיפות את שיטת הצייד, כדי למנוע בעיות בעתיד ולהשתיק לעד את הקורבן. אלא שקורבן אחד מייצר עוד קורבן ועוד ועוד...
בכתיבה פשוטה אך סוחפת, ברקלי יוצר מכנה משותף בין סכיזופרן, ברמנית, פוליטיקאי, רוצחת שכירה וביל קלינטון!

תומס, סכיזופרן עם אובססיה למפות, יושב בחדרו מול 3 צגי מחשב ועורך טיולים וירטואלים במאות ערים ברחבי העולם, תוך שהוא משנן וזוכר כל פרט ופרט שהוא רואה ברחובות, צבע הבניין, מס' החלונות בו, צבע וילון בחלון.. במהלך אחד השיטוטים הוירטואלים שלו בניו יורק, הוא מבחין במשהו שנראה כמו ראש עטוף בשקית ופה העניינים מתחילים להסתבך.
הספר מותח ורווי בצירופי מקרים מטרידים והזויים.

"ספרו הטוב ביותר של ברקלי עד כה, סיפור שהיצ'קוק היה אוהב... מרתק, לעיתים קרובות מפחיד, מדי פעם מצחיק, ובאופן מפתיע גם עדין..." סטיבן קינג

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Shirley

ביקורות נוספות על "חיים על דלת המקרר"

חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

המוכרת בחנות הסתכלה על הנערה שהייתה בחברתי. "זאת הבת שלך? זאת הבת הגדולה?". כן ולא, עניתי. כן, זאת הבת שלי. לא, זאת לא הבת הגדולה שלי. זאת הבת הרביעית שלי. ככה זה, אימהות צעירות מפתיעות תמיד.
היום טיילתי עם שלוש הבנות הצעירות שלי בראש פינה, ומצאנו חנות ספרים נפלאה בשם גוונדולין. יצאנו ברכוש גדול, ו"חיים על דלת המקרר" הוא רק אחד מהספרים שנרכשו. זה ספר קצר, כך שהוא נקרא בדרך חזרה הביתה. זו הביקורת של מרים, בת שש עשרה וחצי, על הספר הזה.
====

הספר הזה בנוי בצורה ייחודית מאוד. הוא מתאר דו שיח קטוע בין אשה (רק עכשיו שמתי לב שהשם שלה לא מוזכר) לבין הבת שלה קלייר. הדו שיח מתבצע באמצעות פתקים שהן מצמידות על המקרר.
בכל הספר לא מתוארת אף סיטואציה שמתרחשת מחוץ לדלת המקרר, ואם יש סיטואציה כזאת, אפשר לקרוא עליה רק באיזכורים שכתובים בפתקים (נוסח: היה ממש כיף אתמול כשעשינו כך וכך...) כל עמוד מוקדש כולו לפתק אחד ויחיד. אין חוקיות בכתיבת הפתקים, כלומר זה לא דו שיח אמיתי. יכולים לעבור כמה וכמה פתקים שרק האם כתבה לפני שהבת תכתוב משהו חזרה, וגם להיפך.
בהתחלה לא כל כך האמנתי שכל הספר בנוי רק מפתקים- זה מבנה מאוד לא שגרתי לספר, אז דפדפתי קצת כדי לוודא. התגובה הראשונה שלי הייתה התעניינות. הרעיון נראה לי פואטי, קצת כאילו הספר הזה הוא בעצם שיר שנכתב בטעות בלי שום חריזה או משקל. הוא הזכיר לי שעורי ספרות ארוכים שבהם ניתחנו שירים והבחנו באלמנטים חשובים שבונים את השיר וגורמים לתגובה רגשית שלא הייתה מתקבלת באמצעות מילים סתם. אני אסביר עוד מעט.
התגובה השנייה שלי הייתה קצת צינית, אני מניחה. הספר מונה 230 עמודים, שזה מספר סביר, אבל בלי להתחשב בעובדה שבעמודים רבים כתובה שורה אחת בלבד. אם יצמצמו את כל השורות הריקות שבספר, יש סיכוי שהוא ירד מתחת למאה עמודים. מה החכמה בלכתוב 230 עמודים אם עמוד ממוצע מכיל פחות מעשר שורות?
בכל מקרה, האלמנט הפיוטי שבספר משך אותי, אז החלטתי להתגבר על הציניות ולהמשיך לקרוא.
למעשה הספר מתאר מערכת יחסים טיפוסית בין אמא לבתה בת ה15. מערכת יחסים טיפוסית, אבל התקשורת באמצעות פתקים בלבד גורמת להרגשת ניתוק מחרידה, אולי קצת בגלל שהרבה מן הפתקים מכילים משפטים בנוסח "חזרתי הבייתה ולא היית" או "הייתי חייבת לרוץ למשמרת". יש תחושה כאילו האם והבת לעולם לא נפגשות באמת או מדברות פנים אל פנים או שמתרחש בינהן איזשהו מגע פיזי. התחושה הזאת קיימת למרות שהפתקים לפעמים מספרים על בילוי משותף שלהן. כנראה כי אם אנחנו לא קוראים את התיאור ממש של מה שמתרחש בינהן זה לא נראה אמיתי. החסך הבולט בתיאורים, שאמנם קיימים אבל לא בכמות של ספרים אחרים גורם לניתוק מהעלילה. הוא גם עוזר להבין את הניתוק בין השתיים.
לא כל כך הבנתי את זה, כי היה נראה כאילו הספר אמור להראות התקדמות במצב היחסים שלהן, אבל למרות שהפתקים נעשים בהדרגה חמימים ועמוקים יותר, עדיין התחושה המתקבלת היא של מערכת יחסים הרוסה.
גם לתוכן הקצר בכל עמוד יש חשיבות. אף פעם לא יצא לי לקרא ספר כזה, שכל שניה וחצי נאלצתי להפוך דף. אני לא בטוחה מה זה גרם לי להרגיש בדיוק, אולי קוצר רוח. אולי זה מביע את הימים שעוברים עליהן ביעף. בכל מקרה, זה לא נראה לי פרט שולי וסתמי.

עכשיו אזהרת ספוילר קטנה, דבר שמתגלה בעמודי השלושים של הספר:
כל הספר הוא שיח בנות. הבת מדברת על כל מני בגדים ותכשיטים שהיא רוצה וגם על בנים. מתחברת לזה העובדה שהאבא לא גר אתם, ומתקבל ספר לחלוטין של בנות. זה נראה לי מתקשר לעובדה שהאם לוקה בסרטן השד. לא חסרים (לצערנו) סוגי סרטן בעולם, והסופרת יכלה לבחור בכל אחד מהם. היא החליטה על סרטן השד, ולא סתם. זה מדגיש את מהות הספר- מערכת יחסים נשית בין אמא לבת, שהיא שונה לחלוטין ממערכת יחסים בין אמא לבן או בין בת לאבא.

לסיכום: ספר לא שגרתי בעליל שמביע נושא בנאלי ולעוס באמצעי אומנותי ויצירתי. מומלץ.

לפני 11 שנים•נצחיה
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

wow איזה ספר מדהים.מקסים ומרגש!!!ספר שגם אמהות חייבות לקרוא אותו וגם בנותיהן שיוכלו להבין יותר טוב אחת את השנייה!!!!ספר שנותן הצצה לעולמה של ילדה בת 15 בשם קלייר שלא ממש מנהלת קשר בריא עם אמא שלה!עיקר הקשר בין האם והבת מתנהל על גבי דלת של המקרר,הן רושמות פתקים אחת לשנייה!!!ספר נורא עצוב אבל גם משאיר טעם של עוד!!!ממליצה בחום ואנא תכינו ממחטות מראש!!!!!!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נדיה
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

הספר מתנהל כדיאלוג בין אם לביתה בת החמש עשרה, שמתרחש כולו על דלת המקרר.
האם וביתה, קלייר, גרות תחת קורת גג אחת, אך עקב סדר יומן העמוס כמעט ולא יוצא להן להיפגש. רוב התקשורת ביניהן מתנהלת בפתקים שהן מותירות זו לזו על המקרר.
מערכת היחסים ביניהן די הרוסה. פעמים רבות הן משאירות פתקה "אנחנו חייבות לדבר", אך המפגש אינו מתרחש. ולפעמים, למרות ששתיהן נמצאות בבית, הן עדיין בוחרות לתקשר בעזרת פתקים.

בכריכה האחורית כתוב: "חיים על דלת המקרר הוא ספר מרגש הקורם עור וגידים בחללים שבין פיסות המידע שבפתקים ומהווה תזכורת כואבת על ההחמצה המתלווה לאורח החיים התובעני שכה רבים מאיתנו מנהלים."

לא הרגשתי שהספר קורם עור וגידים כלל. חווית הקריאה הייתה די מונוטונית, עם הרבה פתקים שחוזרים על עצמם, וגם המסר/ביקורת שהספר מנסה להעביר על "אורח החיים התובעני" עובר בצורה שטחית.
כמו פתק על המקרר.

אם הספר נופל לידיכם, אפשר לקרוא (אמנם 230 עמודים, אבל רק חצי שעת קריאה).
לא הייתי טורח להשיג אותו במיוחד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ניר אזולאי
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

ספר חכם, מפתיע, עוצמתי ומעורר מחשבה על אורח חיינו ודרך התקשורת שלנו עם סביבתנו.
זהו ספר קצר עם מסר חד ועמוק.

קלייר בת ה – 15 ואימה חיות על זמן שאול. שתיהן אינן מודעות לכך.
אימה, רופאה חד הורית, עובדת שעות ארוכות בבית החולים.
קלייר מעבירה את ימיה בין בית ספר, ביתה וחבריה.
הן מתקשרות על ידי פתקים שהן משאירות זו לזו על דלת המקרר במטבחן.
הפתקים ברובן אינפומטיבים, בינהם - פתקים על אוכל וניקיון החדר.

ארוע בריאותי מערער את שלוות המשפחה.

הספר מראה עד כמה ההחיים הם קצרים.
עלינו להראות לאנשים החשובים בחיינו – עד כמה הם משמעותים בעינינו.
זה קלישאתי לומר שעלינו לנסות דברים חדשים וריגושים ולחיות כל יום כאילו הוא יומנו האחרון.
מאמינה אני כי עלינו להנות מחיינו ולהיות מאושרים בהם ומהחלטותינו.

הספר מהווה בעיניי ביקורת הן על מירוץ החיים שלנו והן על דרך התקשורת שאנו מנהלים כיום עם סביבתנו, כדוגמת מיילים, smsים ווואטספים.
אנו כיום פחות מנהלים שיחות פנים מול פנים ופחות נוכחים בחיי אהובינו.
המסר בספר הוא כי עלינו לפחות זמן לאנשים החשובים בחיינו.

ממליצה בחום!

לפני 11 שנים•מירב גת
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

כה קצר אך כה מרגש עד דמעות
מערכת יחסים בין אמא לבת שמתנהלת על דלת המקרר.
אילו רק היו יושבות ומדברות קצת...
ספר מדהים!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•צופיה
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

את הספר מצאתי לחלוטין במקרה בין אינספור הספרים שעל מדף הספריה. השם המרתק הוא זה שגרם לי לבחור דווקא בו מבין כל השאר, לשלוף אותו ולקרוא במהירות בגב הספר את התקציר.

לקחתי אותו, על אף סגנון המכתבים שמעולם לא אהבתי(פצקים על המקרר, במקרה זה). ובכל זאת, משהו בו ריתק אותי. הכריכה, המילים הבודדות שקראתי תוך דפדוף קל בספר- אין בי היכולת לקלוע בדיוק לדבר הזה.

את הספר סיימתי ב30 עד 40 דקות לערך. הספר אומנם בן 230 עמודים אך כל עמוד הוא פתק, כאשר פתקים רבים בני מספר שורות בלבד.

על הסגנון או עלילת הספר אין צורך לפרט מאחר והתקציר ואף התגובות כאן פירטו עליהן.

זהו ספר נוגע, בלי צל של ספק. המחלה הקשה וההתמודדות עימה, המביאה לתוכה את מערכת היחסים המתנדנדת בין האם לבת על כל רבדיה, משתקללים לעלילה סוחפת, מרגשת ושובה. רגעי האושר הקטנים והסתומים שעוברים בני אדם מתעצמים בחוית ההתמודדות עם המחלה הסופנית מצד האם, שחשה רגשנית ומצפונית מאי-פעם. הבת, לעומתה, מתנדנדת בין חיי הנוער העולזים לבין הרצון לעזור לאם.

סיפור על חיים ויחסים במשפחה שמתערערים באחת ו, בדיוק כפי שנכתב על גב הספר, תובעים ממנהליהם לחזור על עקבותיהם, לחשוב, לשקול, לשנות ולעשות. ספר יפה, נוגע ובעל סגנון שמבטיח חויה מרגשת ואמיתית בקריאה קצרה אך גדושה. מומלץ בהחלט.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•רז .ב.
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

הספר " חיים על דלת המקרר" הוא ספר מקסים ,קליל וזורם .
אהבתי מאוד את העלילה , ואת פשר היחסים בין קלייר לאמה .
שתי נשים , אחת צעריה ואחת מבוגרת שלא מצליחות לנהל מערכת יחסים רגילה - הכל בעזרת פתקים שהן משאירות על דלת המקרר . השתיים , שאמורות להיות החברות הכי טובות בקושי רואות אחת את השנייה . אבל גילוי מסעיר הופך את חייהן והן מבינות דבר אחד - העובדה שיש להן אחת את השנייה היא לא מובנת מאליה .
הרעיון של פתקים מאוד מצא חן בעיניי , הרעיון מועבר בצורה קלה ונוחה , והוא בילוי נהדר לאחר צהריים שטוף שמש במרפסת.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יער
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

מפתקים על דלת המקרר ניתן ללמוד רבות על יחסים בין אם לבין בתה המתבגרת, שאינן מצליחות במשך היום להיפגש ולשוחח ביניהן פנים אל פנים, למרות שהן גרות באותו בית... ספר שכולו התכתבות בפתקים, עד הסוף המפתיע והנוגע ללב.

לפני 6 שנים•לקרוא ברון - חנות ספרים
חיים על דלת המקרר

חיים על דלת המקרר

אליס קייפרס

הרבה מבקרים מדברים על חוסר התקשורת שבספר הזה. לכאורה, יש בזה משהו: אם ובת שגרות תחת אותה קורת גג, ובכל זאת הדרך שלהן לתקשר היא פתקים על דלת המקרר. כמה נתק.
אלא שאני מכירה משפחות עם הרבה פחות פתקים על המקרר, עם שימוש רחב במיתרי הקול ועם נתק גדול יותר מקלייר ואימה. כי זו לא הפלטפורמה שמשנה, זה התוכן. ובמהלך קריאת הספר הזה, דוקא הרגשתי כמה טוב להיות קלייר. היא בת 15, ואומרת לאימא שלה בדיוק מה היא חושבת. אימא שלה שותפה בעולם שלה - אבל לא יותר מדי, ובהחלט יש מקום לקלייר להיות קלייר, עם סודות ורעיונות ומחשבות שהיא שומרת לעצמה. בגדול, קלייר יודעת מה אימא שלה חושבת על כל דבר בחייה, וברוב הפעמים גם אימא שלה תדע מה היא חושבת על מה שאימא שלה חושבת על כל דבר בחייה.

אנחנו רואים את קלייר מתבגרת לאט, בין הפתקים. מ"שכחתי את המפתח" ל"יצאתי לרוץ, אחזור בעוד ארבעים דקות", ו"אני מצטערת, הייתי צריכה לחשוב על עוד מישהו חוץ מעל עצמי". בדרך כלל זה נהדר. לפעמים נחמץ קצת הלב, כשעל הפתקים יש תובנות של זמן שאול.

יחסים בין אימא לבת יחידה זה נושא מרתק בפני עצמו. ההצצה אל העולם הזה היא מעניינת, יפה ומלאה תובנות. לא מעט פעמים תהיתי מי האימא בבית הזה, ולמה גם דברים שמחייבים שיחה פנים אל פנים היא רושמת על פתק של מקרר. לפעמים גם תהיתי מה היה קורה אם היו עוד ילדים בבית, או בן זוג. לתחושתי, הרבה דברים היו נראים אחרת לגמרי.

פעם חשבתי שאימהות אמורות להיות לגמרי לגמרי מושלמות לפני שהן נהיות אימהות [ובכך רשמתי לעצמי את גיל ארבעים כיעד לגיטימי לילד ראשון - כי איך אני אספיק להיות "סגורה על עצמי לגמרי" לפני כן???], אבל המציאות מורכבת יותר. גם אימא של קלייר עוברת תהליך בספר הזה, וזה יפה ואנושי ובסדר גמור.

זה לא ספר חובה. אבל זה ספר יקר, במובן הלא כספי של המילה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•נורית
דירוג
2.0
לפני 11 שנים

“הספר מתנהל כדיאלוג בין אם לביתה בת החמש עשרה, שמתרחש כולו על דלת המקרר. האם וביתה, קלייר, גרות תחת”