יש משהו במלכה אדומה ....
הדמויות כל כך דפוקות, שזה מאוד קל להתחבר אליהן. מייר כל חייה חיה בעוני,אחת מתוך מיליארדים. קאל גדל להיות מלך שהוא גאון צבאי וראה את אבא שלו מת מול עיניו ומייבן,הדמות הכי דפוקה בספר. שעושה אותו למעניין יותר. הוא נוצר. נוצר על ידי אימו וגדל להיות מפלצת. הוא לא מרגיש כלום אבל הוא אובססיבי למייר.
אבל אהבתי לראות את השינוי בדמויות במיוחד במייר. איך היא הופכת מילדה שמנסה להגן על אחותה למפלצת חסרת רחמים, אחת עם נשק קטלני ולב שבור.הרבה פעמים, בספרים הדמוות לא מושתות, למרות הזוועות שלפעמים הן עושות ורואות אבל מייר בונה ככ הרבה חומות סביב עצמה וזה מעניין לקרוא מהנקודת מבט שלה.
בתכלס, אם אתם מכורי לזאנר הזה של הפנטזיה כמוני, אתם תהנו מהספר- למרות העטיפה הדי מעצבנת שלו:)

האם פעם באמת חשבנו על הדברים הקטנים שאנחנו יכולים לעשות וממעיטים בערכם?
שוכחים להגיד תודה על מזלנו הטוב?
אנחנו תמיד מתלוננים על הדברים השטותיים האלו,חסרי ערך. דברים שלא בהכרח נזכור בעתיד. המבחן במתמטיקה,הטלפון שהתקלקל,הבגד שהתלכלך.
אבל לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו יכולים ללכת,לרקוד,לרוץ,לאכול ללא עזרה,לדבר,לשמוע.
כל הדברים הקטנים האלו. שאולי לנו נראים מובנים מאליהם, אך לא לכולם. לא לחירשים,אילמים,משותקי גפיים, אוטיסטים. כל הדברים הקטנים נראים כעולם ומלואו.
האם פעם חשבנו על חיו של איש בעל פגם כה משמעותי? כיצד זה משפיע על חייו?הופך אותם לשונים לחלוטין?
וזה הלקח שלקחתי איתי מהספר הזה. להעריך.אז תעריכו (זאת פקודה!:)
ובקשר לספר עצמו?
אין ספק שהוא הספר הכי טוב ל ג'וג'ו מויס.
למרות שהעלילה הייתה די צפויה לטעמי .(לא שרציתי (ספויילר!) שיישאר בחיים אני מבינה לחלוטין את הצד שלו). לדמויות היה קל להתחבר ומאוד אהבתי את ההתחברות האיטית של ויל ולואיזה. משהו שלא קרה מיד אלא התפתח עם הספר.
אהבתי גם את התיעוב של לואיזה כלפי אחותה (משהו שגם אני חווה:()
ואת הבועה הקטנה הזאת שהיא חיה בתוכה. היה כיף לקרוא על מישהי כזאת.שלא הבינה את עצמה לגמרי
בקיצור (אחרי החפירות שלי) תקראו.ותעריכו

אני שוכבת במיטה, במין תנוחה עוברית וידיי מחבקות את הספר הזה. עיניי דומעות בלי הפסקה ומתחשק לי לצרוח. ואז אני מקבלת הארה (לא קורה לעיתים קרובות) אני מבינה שנמאס לי. נמאס לי מספרי הנוער של היום.הכל כל כך דומה. הכל כל כך צפוי. אתם יודעים את המתכון: גיבורה אחת פלוס שני בנים שמתאהבים בה וסכנה שמאיימת להשמיד את הכל... לפעמים אני מרגישה שאני קוראת את אותם הספרים שוב ושוב ושוב. והנה אני ממשיכה לקרוא. אבל נמאס לי. כל כך נמאס לי.
אבל לא מהספר הזה.
שרה ומאטס באמת באמת באמת התעלו על עצמם.
זה לא כמו כל ספר נוער רגיל. זו הייתה אחת הפעמים היחידות בחיי שקראתי ספר בלתי צפוי. והוא היה כל כך טוב. כל כך טוב שנשארתי עד שתיים בלילה כדי לגמור אותו. לא יכולתי להניח אותו מהיד.
צחקתי,התאהבתי,בכיתי,פחדתי,צרחתי,וכעסתי. ועכשיו אני פשוט מתגעגעת. מתגעגעת לונסה,ללינאה,למינו,לאנה קארין,לרבקה,לאוולינה,לגוסטף ואפילו לאידה. לכל הדמויות האלה שהיו איתי ונעשו חלק ממני. אני פשוט לא מאמינה זה נגמר.
אחד הספרים הכי טובים שקראתי ועם לא הטוב ביותר. הטרילוגיה הזאת, המדהימה הזאת. תיכנס עמוק אל תוככם. אני מאוד מאוד מאוד ממליצה.טרילוגיית חובה

האמת? (ואני באמת לא מאמינה שאני אומרת את זה)
העיבוד הטלוויזיוני לספר הרבה,הרבה יותר טוב מהספרים(מקרים נדירים...אני יודעת)
ולמה?
זה מאוד פשוט
קודם כל הטלוויזיה באופן מפתיע למדי,מציגה את הדמויות בצורה יותר טובה.בספרים לכל אחת פרק יש פרק אחד בכל כמה פרקים מה שגורם,לסיבוך העלילות אחת בשנייה.בטלוויזיה המעבר חלק יותר.
אני גם התחברתי יותר מהר לדמויות הטלוויזיוניות מאשר לספרותיות. השחקניות מצליחות להציג אותן בצורה יותר מחוברת לעולם שלנו.
למרות זאת אני עדיין חושבת שהרעיון של הספר מעולה ,ועובדה,ששקרניות קטנות(סדרת הטלוויזיה) שוברת שיאים בכל העולם. אבל ברצינות,אניי חייבת לגלות מי זה A (למה רק בעונה השישית?!)
אז מי השקרנית האהובה עליכם?

כולנו מכירים את הספר הזה שאי אפשר להניחו מהיד,שלא משנה כמה נתאמץ לא לחשוב עליו לא נוכל לעשות כלום עד שנגמור את הספר.
האמת,הספר הפתיע אותי. ציפיתי לספר בסגנון מפוצלים (למי שלא הבין,זוועה) אבל מצאתי את עצמי לא מפסיקה לקרוא
גמרתי אותו בפחות מיומיים (העפעפיים שלי עומדות להיסגר...) אז יש לי לומר?
תקראו.

אז בעולם הדמיוני הזה, יש שני סוגים של אנשים:אדומי דם וכסופי דם. כסופי הדם שולטים וחיים בעושר וברווחה בעוד אדומי הדם חיים בתנאים מחפירים ובעבדות. במרכז עומדת מייר,אדומת דם שחיה בכפרים העניים,מכייסת כדי לשרוד. חייה משתנים ללא הכר כאשר היא מכייסת את האדם הלא נכון היא נקלעלת לתוך עולם של שקרים,מתחברת עם שני נסיכים ומגלה כי היא שונה מכל אדום או כסוף.

ויקטוריה איויארד הצליחה להפוך סיפור קיטשי (בכל זאת...משרתת שהופכת לבת אצולה ומתאהבת בנסיך אחד או שניים) לסיפור מלא תככים, רגישות,מזימות,העמוד פנים,שקרים,הבטחות, והמון תפניות בעלילה בלתי צפויות לחלוטין ויותר מזה לא אוכל לפרט כדי לא לעשות ספוילרים ולהרוס לכם ספר מעולה (אתם כבר בדרך לספרייה,נכון?)

מייר,הדמות הראשית,היא אחת מהדמויות הכי טובות שקראתי עליהן. נהנתי מכל מילה ממחשבותיה. ולמה? דבר ראשון,היא (וכולנו מודים על כך) היא לא שטחיות.לא נמאס לכם כבר מהדמויות השטחיות,חסרות האופי והמבלבלות בשכל האלה?כי לי נמאס בהחלט.אבל מייר היא לא כזאת, היא פרועה,מרדנית,קשוחה,אמיצה ואפילו,חוצפנית. מזמן לא ראינו את הדמות שיכולה לעמוד מול המלך אך לא להשתחוות לו.זוהי מייר.והיא מחזיקה את הסיפור. מלבדדה יש את קאל, יורש העצר החזק והמלכותי, את אחיו מייבן,אחיו הנסיך שעומד בצילו, את המלכה ארארה, המלכה המרשעת,ואת קירוקן, החבר הכי טוב של מייר, שמנסה להגן עליו בכל מכיר.

אתם עוד פה???

אין לי מילים בשביל הספר הכל כך מרתק הזה. יסחוף אותכם למקומות שלא הכרתם. יגרום לכם לחשוב בצורה שונה או מעמיקה יותר על החיים וילמד אותכם את הלקח החשוב מכל.
ספר הפנטזיה שכולם חייבים לקרוא.
אני מצטערת שהוא נגמר

לא אהבתי סתם בזבוז של זמן
כשראיתי אותו חשבתי שהוא חמוד העטיפה יפה והוא נראה די מושך בתקציר אבל כשהתחלתי לקרוא ממשל לא מוצא חן בעיניי שום דבר לא היה מעניין שם וגמרתי את הספר באכזבה
לא ממליצה...

שווה קריאה......
אם אתם שואלים אותי אהבתי ואפילו מאוד...
ספר יפה מלא הרפתקאות וריגושים כזה שאי אפשר לעזוב אותו אפילו לרגע
כשראיתי אותו בחנות הספרים על המדף הוא נראה מעניין הרבה מתח והרפתקאות בדיוק כמו שאני אוהבת אבל רציתי גם את בני הנפילים עיר של מלאכים נופלים ובסוף לקחתי את בני הנפילים והאמת,אני מצטערת על כך
שבוע אחר כך ראיתי אותו בספרייה וידעתי שאני חייבת לקרוא אותו כשהגעתי והתחלתי לקרוא לא הצלחתי לנתק את העיניים לשנייה מהספר עד שגמרתי אותו הוא מדהים וכמו שאמרתי מלא מתח הרפתקאות מדע בדיוני ואפילו רומנטי... [אני לא אספר על העלילה כדי לא לקלקל לאף אחד בניגוד לביקרוות הקודמות שלי למרות שאני מאוד אבל מאוד מתפתה לעשות זאת] אבל אני כבר אומרת לכם מי שאהב את הבחירה את משחקי הרעב ואת מפוצלים יאהב גם את הסדרה הזאת...
ממליצה!,תהנו...