• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מבוך העצמות

מבוך העצמות

מאת ריק ריירדן

הביקורת של אורגת הדיו

תמונה של אורגת הדיו
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מבוך העצמות

מבוך העצמות

מאת ריק ריירדן

הביקורת של אורגת הדיו

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אורגת הדיו
הוצאה לאור:צלטנר
שנת הוצאה:2010
סדרה:שלושים ותשעה רמזים #1
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
Yael Black
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 14 שנים

“עוד ספר ריק ריירדן מעלף. כרגיל, הגיבורים הראשיים הם בני נוער שגורל העולם כולו מונח על כתפיהם, וכרגיל”

20/66
ביקורות על מבוך העצמות
הבאה
נעמה סרי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

בסדר. התחלתי. אקשן. אני עומדת לחפור לכם במוח. תתכוננו.
אז, כן. אני כבר ממש לא זוכרת איך שמעתי על הסדרה בפעם הראשונה.
אני עוד לא קראתי את כולה (אני עכשיו באמצע הרביעי. אתם מבינים שהפסקתי לקרוא בשביל לכתוב את הביקורת הזו?!)
הספרים, ואני לא אתייחס רק לראשון כרגע, קצרים מדי. הדברים קורים מהר מדי, ומאוד קשה לעקוב. אתמול הייתי בספריה, ולקחתי גם את הספר השלישי בסדרה (גנב החרבות). נתקעתי בהתחלה, והייתי צריכה לקרוא את זה כמה פעמים כדי להבין מה קורה. על זה - הורדתי כוכב אחד.
העלילה מגניבה. אמנם לא אמינה במיוחד - למה כולם נגד איימי ודן? ודי צפויה - אני מניחה שבסוף הם ינצחו. תזכרו, לא קראתי את כל הסדרה, אבל אני די בטוחה בזה. סה"כ, הם הגיבורים שלנו. ואי אפשר לתת להם להפסיד.
הדמויות גם בסדר. אתם יודעים שיש לי חולשה לדמויות. אם אני מתחברת אל הדמויות, סביר להניח שאני גם אוהבת את הספר.
דן מוזר. לפעמים הוא אידיוט מוחלט, אבל לפעמים הוא מוציא איזו הברקה בלתי הגיונית בעליל (אני אוהבת את המילה הזו).
איימי מגניבה. תולעת ספרים עם פחד קהל. מה רע?
נלי. בהתחלה לא סבלתי אותה, אבל כבר התגברתי. עכשיו היא סבבה.
אבל אני חושבת, אחת הדמויות האהובות עלי הוא דווקא צלאח א-דין, חתול המאו המצרי המקסים. הוא כל כך חמוד! ומפונק! אני אוהבת אותו!!!

לא סדרת חובה, אבל אני חושבת שרבים ייהנו ממנה. מומלץ.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ביני <FONT COLOR=074953>
ביני <FONT COLOR=074953>
תמונה של הרמיוני
הרמיוני
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
4קוראים|גיל ממוצע44|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אורגת הדיו

אורגת הדיו

חברה מזה 12 שנים
21 ביקורות•1 נבחרות•154 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת
תמונה של אורגת הדיו
אורגת הדיו
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות21
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה154
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)4מדע בדיוני ופנטזיה4ספרות מתורגמת3

דיון על הביקורת

1 תגובה
ביני <FONT COLOR=074953>
ביני <FONT COLOR=074953> •לפני 11 שנים
אומייגאד, גם את חולה על המילה בעליל??? נכון זאת מילה כזאת אוסומית?
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של אורגת הדיו

אבל זה הדבר עם הנוצות

אבל זה הדבר עם הנוצות

מקס פורטר

ילדים

יש נוצה על הכרית שלי.

כריות עשויות מנוצות, לך לישון.

זאת נוצה גדולה, שחורה.

בוא לישון במיטה שלי.

יש נוצה גם על הכרית שלך.

בוא נעזוב את הנוצות ונישן על הרצפה.
-מקס פורטר, "אבל זה הדבר עם הנוצות"

יום אחרי שהתחלתי לקרוא את הספר הזה בפעם השנייה, הלכתי למכולת בקיבוץ הקרוב למקום שאני גרה בו. מדי פעם הייתה על המדרכה נוצה שחורה, גדולה. נוצה של עורב.
כשהגעתי לקיבוץ, נתקלתי בעורב. שחור, גדול, מת. דרוס על הכביש.
מאז שקראתי את הספר הזה יש לי התייחסות מעט שונה לעורבים, בגלל העורב הזה. הוא מדבר במונולוגים של שירה. שירה, רה, רע, קרע, עורב רע. עורב מטורף שמשחק עם מילים כמו קוביות של לגו. מרכיב ומפרק ומרכיב מחדש הפוך. קובייה כחולה, קובייה בתכלת, קובייה ורודה וירוקה וצהובה וכתומה וסגולה ואדומה עד שנוצרת מהקוביות שלו, מהמילים שלו, קשת יפהפייה של מילים והברות ואותיות בלי סוף.
ובנוסף לעורב יש גם אבא, וילדים. שבורים בגלל מוות שפירק את המשפחה שלהם, וזה אותו מוות שמביא אליהם את העורב. וגם המילים והמשפטים והשירה שלהם יפהפיים. כל אחד מהם מקבל עמוד או שניים או שלושה בכל פעם. בהתחלה העורב מדבר ומדבר ללא הפסקה, ולאט לאט עם הפצעים שמתאחים ומחלימים העורב צועד אחורה והאב והילדים מקבלים את מרכז הבמה.
יש ספרים שאי אפשר להסביר במילים, וזה אחד מהם. המילים בו יפות כל כך עד שקשה למצוא מילי שיעשו איתו את החסד שמגיע לו. הוא אחד הספרים הטובים והמיוחדים שקראתי מימיי. כן, מוזר. כן, קצת מטורף. אבל יפהפה.

לפני 9 שנים•אורגת הדיו
אלבי: סיפור אבירים

אלבי: סיפור אבירים

יאיר לפיד

ייתכן שמכיל ספוילרים

חופש פסח 2017, כמה בני נוער עייפים ובהם אני יושבים על רצפת פרקט של סטודיו ובערך עושים חזרות. אחת הנערות שואלת "מה השעה?" ואחד האחרים עונה "שתים עשרה וחצי." אני מסתובבת אליו, מופתעת, ושואלת אותו אם הוא התכוון למה שאני חושבת שהוא התכוון. הוא אומר שכן, אך שהוא מעולם לא קרא את הספר - והיה מאוד רוצה. אני אומרת שהוא חייב לעשות את זה. אחד האחרים מסתובב אלינו ושואל אותי "רגע, את קראת את אלבי?"
משם מתפתחת לה שיחה על הגאונות של הספר הזה, מלווה באינספור ציטוטים ובהרבה צחוק.
את הספר הזה קיבלתי מסבתא שלי כשהייתי קטנה, ואם זכור לי נכון אהבתי אותו כבר אז - אבל הוא די פרח מזכרוני עד שאחותי הקטנה מצאה וקראה אותו. היא התאהבה בו מיד, אני קראתי אותו מאז עוד הרבה מאוד פעמים והצטרפתי להתלהבות, ועכשיו אי אפשר לשאול מה השעה לידי בלי ששתים עשרה וחצי תהיה התשובה האוטומטית, ועל הכריכה הפנימית מצוירת ערימת קש שממנה מזדקרות זוג רגליים, והשרבוט המחריד הזה זכה לשם "האביר בחציר".
קצת קשה לשים את האצבע על הדבר המדויק שהופך את הספר הזה למה שהוא. הכתיבה של יאיר לפיד נהדרת, מגוחכת לחלוטין ומתפלספת בדיוק במידה הנכונה ("היכון למות!" רעם האביר שמול אלבי. היה לו קול עמוק ומהדהד, עם מבטא שאלבי לא זיהה. "מתי?" שאל אלבי בנימוס. "עכשיו," אמר האביר. "אי אפשר להתכונן למשהו שהוא עכשיו," התלונן אלבי, "אני יכול להתכונן רק למה שיקרה אחרי". "אחרי מה?" שאל האביר. "אחרי עכשיו," אמר אלבי בסבלנות. "אבל אתה צריך למות עכשיו," אמר האביר.), הדמויות שלו מעולות (לדוגמה, צ'ילו המתחתן הסדרתי שמדבר כל כך הרבה שפות שאני לא זוכרת ויודע להכין פסטה בהרבה טעמים - וזה רק מתוך שינה, או קוצ'י הנסיכה העצבנית שלבושה בסדין דובונים וחופרת מנהרה בכלא שאליו הושלכה מפני שהתחצפה לאמא שלה, והקוסם מילאנרו מרדכי מיקונו טוביסיינה צוקר צוקרמן צוואלס, ששינה את שמו למשה), והעלילה הזויה כל כך שזה כיף.
זה ספר גאוני. ומגוחך לחלוטין. ומומלץ בחום. תקראו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אורגת הדיו
אם אשאר - עטיפת הסרט

אם אשאר - עטיפת הסרט

גייל פורמן

אני חושבת שכשאני הייתי בכיתה א' היה ברור לאמא שלי שהבת שלה עומדת ללמוד לנגן. אולי זה היה עוד אחד מתסביכי אני-לא-למדתי-לנגן-בעצמי-ואני-כל-כך-מתחרטת-על-זה-אז-הבת-שלי-תעשה-את-זה-במקומי, או שהיא באמת חשבה שזה יהיה טוב בשבילי, או שזה היה שילוב בין השניים.
אני, בעקשנות של ילדה בת שבע, רציתי ללמוד לנגן בכינור. למה? כמובן, כי החברה הכי טובה שלי אז למדה לנגן בכינור. אמא שלי אמרה "לא" נחרץ, וגרמה לי ללכת ללמוד פסנתר.
במשך ארבע שנים למדתי, חרקתי נעימות קלאסיות בלי להתאמן בבית, אימצתי את העיניים בלנסות להבין מה כל הנקודות והקווים האלה מנסים להגיד לי, גררתי את עצמי לשיעורים בלי רצון. ואחרי ארבע שנים זה נגמר. זו לא הייתי אני שהחלטתי על זה, אלא אותה אמא מפורסמת שלי. בשיחת טלפון עם המורה היא סיימה את שיעורי הנגינה.
אבל הקסם האמיתי קרה אז, כשהפסקתי לנגן.
בסביבות הבת מצווה שלי חזרתי לזה. בהתחלה סתם כדי לנגן משהו במסיבה עצמה, ואחר כך כי נהניתי מזה. ואותו הקסם ממשיך גם עכשיו, שנתיים אחר כך. אני מאוהבת במוזיקה, מוזיקה כנראה אוהבת אותי בחזרה, ואנחנו מסתדרות נפלא.
זה מה שקורה גם למיה. זה, והרבה יותר מזה.
מיה בת השבע עשרה היא נגנית צ'לו מוכשרת. מאוד מוכשרת. היא מגיעה ממשפחה מוזיקלית להפליא (ורוקיסטית להפליא) - אבא שלה היה מתופף בלהקה, אחיה הצעיר גם הוא מתופף, אם אני לא טועה, ואמא שלה רק מקשיבה, אבל אני חושבת שהיא מכורה למוזיקה בערך באותה המידה כמו כל שאר בני הבית. אבל מיה, בניגוד למצופה ממנה, נגררת דווקא אל הקלאסיקה. החלק היחיד של מיה שאיתו לעולם לא אזדהה. ברר.
(התכוונתי לספר כאן את רוב העלילה, אבל בשביל זה יש את הספר, ואני גם ככה גרועה בדברים האלה, אז אני אדלג על הקטע הזה ואעבור מיד לביקורת עצמה. עמכם הסליחה.)
הספר הזה יפהפה.
יש ספרים שאני אגדיר אותם כ"מדהימים". יש ספרים "מעולים", יש "נהדרים", יש "מקסימים", ויש את "אל-תעשו-את-הטעות-שלי-אל-תקראו-את-הספר-הזה-לעולם". ויש ספריך כמו אם אשאר, שהם בעיני כמו פתיתי שלג. רטובים ויפהפיים.
זה הספר הזה בשבילי. הוא מכאיב, הוא עצוב, הוא מרגש, הוא מצחיק, הוא פשוט יפהפה. הסרט אפילו גרם לי לבכות, וזה לא קורה הרבה.
אני לא רוצה להגיד יותר מדי, בעיקר בגלל שאין לי הרבה מילים. כל מה שאני יכולה להגיד זה: תקראו את הספר הזה. הוא שווה את הזמן שלכם, והוא יפהפה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אורגת הדיו
אגם הצללים

אגם הצללים

רוני גלבפיש

רציתי להיות הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה. אוף.
אני רוצה גם שוקולד. שוקולד זה תמיד טוב. אומנם לא כמו החתולה שוכבת לידי וישנה גם קצה הלשון בחוץ, אבל לא משנה. נחזור לספר, לעניין ולפוקוס. כי עם החום הזה הרבה פוקוס לא יהיה כאן בחודשיים הקרובים, אז אני אנצל את הזמן שיש עכשיו.
כשהייתי בכיתה ה', קצת לפני סוכות (אם אני לא טועה), הלכתי לביה"ס. מפתיע. לא. אבל, באיזשהו שלב ראיתי משפחה לא מוכרת. היה שם ילד עם מכנסי שלושת רבעי וכובע מגניב כזה, כמו של אוליבר טוויסט. היה לו שיער קצר ובלונדיני, והייתי בטוחה שהוא בן.
זה העניין. זו הייתה בת. והיום היא החברה הכי טובה שלי. וכשהכרתי אותה, הכרתי גם את אמא שלה, ואת הספר שאמא שלה כתבה. לאמא שלה קוראים רוני גלבפיש. עכשיו, לספר קוראים אגם הצללים.
וטטטטטטטטטטטטטטצןצ
החתולה נשכבה על המקלדת, וזה כל כך חמוד עד שלא בא לי למחוק את הקשקושים שלה. הורדתי אותה מהמקלדת, אי אפשר לכתוב ככה.
חזרה לספר.
הספר מספר על שתי תאומות, יערה ותמר, ג'ינג'יות בנות שלוש עשרה, שגרות בקהילה קסומה ברמת הגולן. ספר פנטזיה ישראלי טוב זה לא דבר שמוצאים כל יום.
והוא טוב.
אני באמת אוהבת את הספר הזה. אומנם העובדה שהלחשים הם קטעי שירה קצת הציקה לי מדי פעם, אבל זה לא מונע מהספר להיות ספר נהדר.
אני לא אתחיל לפרט למה אני אוהבת אותו. אני גרועה בהסברים. אבל הוא ממש טוב.
ואני צריכה ללכת לקרוא (את אגם הצללים, כמובן) ולקוות שחברה שלי קיבלה את ההודעה ששלחתי לה. אז תישארו עם ביקורת מבולבלת ועם חמישה כוכבים ענקיים ושמנמנים. קיץ נעים!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אורגת הדיו
ביקור הגברת הזקנה

ביקור הגברת הזקנה

פרידריך דירנמאט

לפני כחודש, אחרי הצגה קצרה פה והצגה קצרה שם ויום בפסטיבל התיאטרון לנוער בבת ים, ואגדות וחנוכה ומה לא, הודיעה המורה שלנו לתיאטרון שאנחנו עומדים להתחיל על הפקת סוף השנה שלנו.
כולנו, כמובן, הסתקרנו מאוד, והשאלה הגדולה הייתה "איזה מחזה? איזה מחזה? איזה מחזה?"
אך בגלל שהמורה שלנו היא רק בן אדם - ועוד אחת עסוקה מאוד - היינו צריכים לחכות די הרבה זמן עד שתיוודע לנו התשובה.
יום בהיר אחד בישר לנו הבן של המורה - שהיה כמובן מרגל מצוין למטרות שלנו - שיש התלבטות.
"היא מתלבטת בין 'הנסיך הקטן' לבין מחזה על אישה זקנה ורצחנית," הוא סיפר לנו.
אני לא אספר לכם מה הייתה הבחירה שלה. אני בטוחה שאתם מספיק אינטיליגנטים להבין לבד שאם למחזה קוראים "ביקור הגברת הזקנה" הוא כנראה לא הנסיך הקטן.
ואז נזכרתי.
לפני שנה או שנתיים, כשהייתי בת אחת עשרה, ככל הנראה, קיבלנו עלון הביתה, ובו היה כתוב משהו כזה:

"המיליארדרית קלייר זאכאנאסיאן חוזרת אחרי עשרות שנים לעיר הולדתה, כדי לנקום על העלבון ועל שברון הלב , לקנות לעצמה צדק. אנשי העיר המוזנחת, השקועה "בזבל" מצפים שהאורחת תתמוך בהם ותשקם אותם לזכר ימים עברו. קלייר מוכנה לתרום בגדול, אבל התמורה שהיא דורשת, מזעזעת ומאיימת.

התושבים דוחים בתחילה את ההצעה המפלצתית, אבל סחרחרת הרכישות על חשבון המיליארד המובטח, והסיכוי לחיי נוחות ורווחה, מעוותים ומשחיתים אפילו את הטובים שבהם. בחברה שהפכה להיות חומרנית עד אימה, אין לרעיונות מוסריים אפשרות להתקיים.

קלייר מאמינה שהכל ניתן לקנות תמורת כסף, בתנאי - שיש לך הסכום הדרוש. "

אני זוכרת שהזדעדעתי. לא הבנתי מה זה המחזה המחריד הזה. הגורל כנראה החליט לצחוק עלי, ולגרום לי לשחק שנתיים אחר כך באותו המחזה ממש. והפעם, בלי להזדעזע.
המחזה הזה מעלה שאלה אמיתית. דילמה רצינית. ביקורת חברתית נוקבת, אם לצטט את אותה מורה לתיאטרון.
המיליארדרית קלייר וזאחסטן (בשבילי היא וזאחסטן, נא לחיות עם זה) מגיעה אל עיירת נעוריה. העיירה נמצאת במצב כלכלי קשה, אפילו את בית העירייה הם לא מסוגלים לפתוח ולשפץ כמו שצריך. וכמו שהם אומרים, המליארדרית היא תקוותם האחרונה.
בתמורה לעזרתה, בשווי של מיליארד, אומרת קלייר שהיא תקנה לעצמה צדק - והצדק מתגלה בדמותו של אלפרד אייל, ארוסה לשעבר, מת.
אני אעצור כאן, כי אם אמשיך רוב הביקורת תהיה התלהבות רצינית מהעובדה שסוף סוף - סוף סוף! - יש לי טקסט. אסכם בקצרה שזה מחזה מרתק, אומנם קשה אך מעורר מחשבה ודיון.
ואתם? אתם יכולים לאחל בהצלחה ;)

לפני 11 שנים•אורגת הדיו
התלקחות

התלקחות

סוזן קולינס

"רק עכשיו את קוראת את זה?"
אני מרימה מבט, ורואה את נדב - נער שלומד בבית הספר שלי - עומד מעלי ומסתכל בספר שעל ברכי. אני מהנהנת בעצב.
"כן..." אני חוזרת לספר, ממשיכה לקרוא בשקיקה.
"כדאי שנתחיל," אומר נדב. הוא כבר חזר לכיסאו, שניצב מול זה שלי. הועדה מוכנה להתחיל בישיבה. אני מתנתקת בעצב מהספר שלי, וחוזרת למציאות. בכל הזדמנות שיש לי, אני אחזור אליו - אחזור להיות רגע אחד בפאנם - במחוז שתים עשרה, בזירה או בקפיטול - יחד עם קטניס, פרים, פיטה וגייל.

אני חוזרת הביתה, וממשיכה לקרוא. לאט לאט אני מתקרבת לסוף הספר, ולא מפסיקה לקרוא. לבסוף, אני גומרת.
הסוף כמו נותן לי מכה בפרצוף, ואני יודעת שאני חייבת להשיג את הספר הבא.

חצי שנה עברה מאז הניצחון של קטניס ושל פיטה, וקטניס מנסה להדחיק את משחקי הרעב לפינה קטנה וחשוכה במוחה - אך היא יודעת שהקפיטול לא יניח לה לעשות זאת. האיום מתגבר - כעת לא רק קטניס נמצאת בסכנה, אלא גם חבריה ומשפחתה.

סוזן קולינס, מלבד היותה רוצחת סדרתית מוכשרת, מצליחה גם לבלבל אותי. הסיפור מתרחש במהירות כה גבוהה, עד שלעיתים אני יודעת שיהיה עלי לחזור ולקרוא את הקטע האחרון לאחר שאגמור את הספר.
אך למרות הכל, הספר הזה... ובכן, אני חושבת שהמילה 'מהפנט' היא המילה המתאימה כאן.
אומנם העדפתי את הראשון, אך גם התלקחות זוכה ממני בחמישה כוכבים ללא היסוס.

ומה אתם תעשו? אתם תתמודדו בעצמכם עם הביקורת שלי, מפני שאני רצה למצוא את הספר הבא!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אורגת הדיו
נעלי החלקה

נעלי החלקה

נואל סטריטפילד

את סוף השבוע האחרון ביליתי בגליל העליון, ואתמול נסעתי יחד עם משפחתי להגשים חלום ילדות ישן - להחליק על הקרח.
(למען האמת, אתמול היה הניסיון השני שלי עם ההחלקה. הפעם הראשונה הייתה בזירה קרה וריקה למדי באיטליה. אתמול יצאתי מהזירה עם חיוך על הפנים וברך כואבת. אאוץ'.)
מאז שקראתי את "נעלי החלקה" חלמתי להחליק על הקרח. ומסתבר שלא חלמתי לשווא - החוויה הייתה מדהימה. שווה לנסות.
הספר מספר את סיפורה של הריט, ילדה בת 10 שחלתה במחלה קשה שגרמה לרגליה להרגיש כמו "צמר גפן". כשהרופא אומר לה שעליה לבצע פעילות גופנית, היא לא חולמת שהוא ישלח אותה דווקא לזירת החלקה על הקרח.
בזירה הריט פוגשת את ללה, בתו של המחליק האגדי סיריל מור, אשר נהרג יחד עם אשתו בתאונת החלקה. ללה גדלה אצל דודתה קלאודיה, אשר חולמת שהילדה הצעירה תהפוך גם היא, כמו אביה, לאלופת החלקה עולמית. ללה, אשר גדלה על הקרח מאז גיל צעיר, חולמת גם היא להיות אלופת עולם, ולו רק משום שעל השאיפה הזו גדלה והתחנכה.
סיפור חברותן של ללה והריט מתפתח במהירות, אך יש בעיות קשות בדרך.
אני אגיד לכם רק שהכל נגמר בסדר =)
הספר הוא למעשה הספר השני בסדרת הנעליים של נואל סטריטפילד. הסדרה כולה מקסימה, ומותאמת לילדים צעירים ומבוגרים כאחד.
נעלי החלקה היה הראשון שקראתי מבין ספרי הסדרה, ובמשך זמן רב היה גם האהוב עלי מביניהם. כיום אני מתחברת קצת יותר לפאולין מ"נעלי בלט", אך הריט וללה מקסימות ואמינות מאוד.
שווה לקרוא!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אורגת הדיו
איוון האחד והיחיד

איוון האחד והיחיד

קתרין אפלגייט

קתרין אפלגייט היקרה,
צר לי מאוד שעלי לכתוב ביקורת קוטלת לספר שלך.
נתקלתי בספר שלך לראשונה בחנות סטימצקי אצלנו, והוא לא מצא חן בעיני כלל. אבל אני מאוד בררנית בקניית ספרים, אז זה לא משנה.
לעומת זאת, מהספריה אני לוקחת ספרים בחופשיות. ומשם כן לקחתי את הספר שלך - והתאכזבתי ממנו. מאוד התאכזבתי.
ולמה?
הספר יכול היה להיות מאוד נחמד, אך יש לי בעיה איתו. בעיה רצינית מאוד.
מי הוא האיש שיהנה מקריאת פר שבו כתוב, שוב ושוב, שבני האדם הם נוראיים? כלומר, אני מסכימה לחלוטין עם הדעות הללו (סליחה, אנשים) אך זה די צורם לראות את זה כתוב כך.
אני באמת מצטערת, הגברת אפלגייט היקרה, אך הספר שלך הוא אכזבה.
שלך,
אורגת הדיו

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אורגת הדיו
חיות הפלא והיכן למצוא אותן

חיות הפלא והיכן למצוא אותן

ג'יי. קיי. רולינג

את הספר הזה קראתי לראשונה לפני כשבועיים, קצת לפני מפגש "חוגגים עם הארי פוטר 2014", שארגן פורטל הארי פוטר.
לקחתי איתי את הספר למפגש ושכחתי אותו בתל אביב, אבל זו לא הנקודה.
הספר הזה הוא אחד הספרים היחידים שקראתי, שגרמו לי להתגלגל מצחוק. הערות השוליים של הארי וחבריו על הספר הצחיקו אותי, וגרמו לי לחייך בגלל ההערות הכי מטופשות - כמו לדוגמא, התכתבות בין רון והרמיוני שמופיעה בדף הראשון.
מתחת לשם הספר, נכתב כי העותק הזה שייך להארי פוטר. ואז - מגיעה ההתכתבות החמודה.
התכוונתי לצטט אותה כאן, אך אני לא זוכרת אותה. אופס.
הערות כמו "האגריד קרא את הספר הזה?" והדירוג "משעמם" של משרד הקסמים גרמו לי להתפרצויות צחוק שהובילו לזה שהסובבים אותי, אני די בטוחה, תהו אם אני עדיין שפויה.
אני לא, אבל זו לא הנקודה.
ספר חובה לכל מעריצי סדרת הארי פוטר!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אורגת הדיו

ביקורות נוספות על "מבוך העצמות"

מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

באופן כללי, יש שני סוגים של סדרות המשך: יש המשך מרחיב, ויש המשך מנגיד. ביסוד הדברים נעוצה שאלה בסיסית: למה לכתוב סדרת המשך?
כלומר, מלבד כסף. סרטי דיסני יעידו ששיקולים אמנותיים אינם תמיד בראש מעייניהם של היוצרים. אבל בהנחה שאכן מדובר ברצון פנימי כן ליצור המשך, יש לחלק. בין התאהבות בעולם שנוצר ורצון להמשיך ולטייל בו, לגלות בו כל פינה וחריץ, לבין הצורך להגיב. להגיב לעצמך, כלומר, לא להרחיב אלא להפוך, לא להעשיר אלא לראות את הצד השני של המטבע.
אצל ריק ריירדן, זכינו לשני הסוגים.
עולמו של פרסי ג'קסון מתרחב מהר יותר מהיקום (נראלי שהיקום מתרחב, אני לא בקיא גדול באסטרופיזיקה). האחים קיין, מאגנוס צ'ייס, גיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו…היצירה מרחיבה. אין אף התנגדות ליסודות שתוותה הסדרה הראשונה.
מנגד עומדת סדרת 39 רמזים. אכן, לא מדובר בסדרה של ריירדן - הרעיון הבסיסי החל אצל צוות עריכה בהוצאת סקולסטיק (מקור - ויקיפדיה) והכותבים מתחלפים. אבל בראש שלי זה שייך לריירדן, סופרו של הספר הראשון.
ולענייננו, סדרה זו מהווה מענה, קריאת תגר, עימות, פולמוס, עם פרסי ג'קסון. היא דנה בערכי היסוד של פרסי ומציגה כיוונים אחרים.
פרסי ג'קסון: סדרה על קבוצה חשאית שבמהות תולדתם הגנטית עליונים על בני התמותה הרגילים. מלבד בודדים מיוחדים, בני אדם רגילים אינם רלוונטיים להתנהלות העולם. מפלצות אפילו לא מתעניינות בהם; כלי הנשק של הגיבורים מתעלמים מקיומם.
קחו שנייה לחשוב על זה. במבט קצת מלוכסן, זה מתחיל להרגיש קצת לא נעים.
מאבק כוחות בין אלה עם כוח טוב לאלה עם כוח רע. אוברמנשים בעלי מנשליכקייט מול אוברמנשים סגנון ווילדה-חייה.
בסדרת 39 רמזים, על קבוצה חשאית שבמהות תולדתם הגנטית עליונים על בני התמותה הרגילים. מלבד בודדים מיוחדים, בני אדם רגילים אינם רלוונטיים להתנהלות העולם…
אלא שסדרה זו מעלה תהיות על כוח ועל השלכותיו, על מה שמקריבים עבורו. שאלות על גנטיקה ויכולת, על מקור הגאונות האנושית.
בסדרה זו, הכוח משחית. אי-אפשר לסמוך על אף אחד, לפעמים גם לא על הגיבורים ועל חבריהם. בסדרה זו, בסוף נמנעים מכוח עליון. אולי פרסי ג'קסון, על אף שמגלגל עליהם עיניים, מוכן לקבל את מרותם של אלים שאינם אלא בני אדם בריונים בעלי כוח. 39 רמזים מעדיף שלא.
ומה עם הקשר בין גנטיקה להצלחה? האם כל מושל ופייטן הוא חצוי-דם או צאצא קהיל?
39 רמזים מתמודד עם שאלה זו, ותשובתה חלקית, מהססת: אולי גם זרים יתקבלו לתוך הגילדה? אולי שייקספיר פשוט ממש ממש התאמץ? הגיבורים שלנו עצמם הרי בכלל לא קיבלו כוחות מיוחדות. הם פיתחו את מי שהם גם ככה.
ברור שעדיין מדובר בבני אדם מוכשרים מאוד. אי אפשר להימנע מהטאוטולוגיה שאנשים מוכשרים יותר הם מוכשרים יותר. אבל אפשר להרחיב את היריעה: לאנשים מסוגים שונים, ממקומות שונים, בעלי דפוסי פעולה ויכולות שונים.
39 רמזים הוא סדרה לילדים, אפילו צעירים יותר מקוראי פרסי ג'קסון. היא מנסה לחנך וללמד היסטוריה באופן חינני, דווקא מתוך נקודת מבט של ילד שלא מעוניין בכל השיעמום הזה. הכתיבה לעתים קרובות לא משהו, הפרוזה לא בדיוק אלגנטית. אבל היא חביבה, ומצחיקה מאוד לגיל המתאים.
והכי הכי - הסדרה מפתיעה בשאלות עמוקות שהיא שואלת, באופן מותאם גיל, אבל שואלת: הקו בין הטובים לרעים נהיה מעומעם, הדבר הנכון לעשות לא תמיד ברור. תוהים על הכוח שפרסי וחבריו משתמשים בו באגביות נונצ'לנטית.
אלה ספרים קצרים, והקריאה קלילה. תנסו אותם, ותקראו לפחות עד לשישי; תנו למוטיבים להתפתח.
אגב, גם ל-39 רמזים יש סדרות המשך. ארבע, אאל"ט. לאיזה מסוגי המשך הם משתייכים, אינני יודע, כי טרם קראתי אותם. אבל עכשיו בדיוק סיימתי חזרה על הסדרה הראשונה, אז הגיעה העת. נראה מה יש להם להציע.

לפני שנה•ליינוס
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

הבהרה: הילדה שקראה את הספר הזה לראשונה הייתה בת תשע, התאמצה ככל יכולתה לעשות כל דבר שהוא לא שיעורי בית במטומתמטיקה, ונהנתה להתגנב לחדרו של אחיה הגדול ולגנוב את הספרים שלו.
הבהרה נוספת: הילדה שקראה את זה בפעם המי-יודע-כמה-עכשיו היא בת 12, וההרגשה שהייתה בזמן קריאת הספר לראשונה נשארה כשהייתה.

אתם מבינים, לא אכפת לי עד כמה לא אמין הסיפור, ועד כמה מגוחכות הדמויות, או איזו "אכזבה" שכולם מדברים עליה, כי זה אחד מהספרים שלי.

כלומר, כן, אותו ואת תו קטלני קנו בשביל אח שלי, אבל הבחור לא קרא ולא התכוון לקרוא אותו בכל מקרה, כמו שהוא לא התכוון לקרוא את "רעד", "ארטמיס פאול" (1-3) וספרים נוספים שנעלמו מהמדף שלו.
אבל היי, אלו שני ספרים שלו בין 9 ספרים אחרים באותה סדרה, שניצבים גאים על המדף הכי חשוף וגבוה שלי, שהם שלי, לחלוטין.
גם אם הם נקנו בכסף של ההורים ^^

אני מאמינה שסדרת הספרים הזאת תמיד ריתקה אותי כל כך, משכה אותי לקנות ספר ועוד ספר ועוד ספר (!) בסדרה, היא בגלל שהסופרים שונים.
אתם לא מוצאים את זה מדהים לדעתכם? 8 סופרים שונים חוברים כדי לכתוב סיפור אחד, על אותן דמויות באותו מצב?
וכל סופר מכניס את הפאן האישי שלו! צורת הכתיבה דומה על פני השטח, אבל לכל סופר יש את החתימה שלו.
וכל סופר תורם משהו לסיפור. אותו סיפור שמתרחש לפני שנים ביחס למקרים הנוכחים בספר.

ואולי זו רק הילדה שבי נהנית לערוך מרותני קריאה בהכנה ל11 ספרים שבם נמצא אוסף מדהים שלה הרפתקאות משולבות בקטעים היסטורים מעניינים להפליא, אולי זו רק אני, ולא כל אחד יוכל להתחבר לזה.

אבל אני ממליצה בלב שלם. ולכל מי שיש טענות לגבי זה, שידחוף את זה עמוק במורד הגרון - או במעלה האצבעות - כי כל מה שתאמרו - או תכתבו - לא ישנה את דעתי לגבי הספר הזה.

אגב-
CUZ I'M BATMAN!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Nameless
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

מהיכרותי הקצרה עם ריירדן, בהצצה קטנה מ"פרסי ג'קסון והאולימפים", הייתי די סבורה שהספר הזה יהיה טוב בערך כמוהו, אולי יותר.
אבל טעיתי.

מהצצה קטנה על הכתיבה של הסופר, אפשר לראות שיש לו הרבה כישרון בכל הנוגע לכתיבה, ההומור שלו שופע - בדיחות מציצות מפעם לפעם ויכולות להפיל אתכם מהכיסא. מתח יש בשפע - הדמויות מוצאות את עצמן במרוץ, שהאויב העיקרי בו הוא הזמן. אבל קל מאוד לצפות לאן הסופר עומד ללכת - מה יקרה, איך יקרה, איפה יקרה אפילו.
יצא דפוס כמעט קבוע שברוב המקרים שבהם האחים גילו רמז, מישהו היה חייב להאזין להם, בעיקר בני הדודים המרושעים שלהם, נטלי ומה שמו (גם השמות שם לא היו קליטים משהו, אז תגידו תודה על שהצלחתי לזכור שם אחד).

קשה להבין איך אנשים כאלו יכולים להיות משפחה.
כל כך הרבה שליליות יש בדמויות והן במשפחה, מישהו אחד רע, שניים גג, אבל כמה משפחות רעות נגד שני אחים?
אני לא כל כך הבנתי למה הם כל כך שנאו את שניהם.
אוקי, הסבתא אהבה אותם יותר, אז מה?
טוב, יאללה, סלחנו, הלאה, מה עכשיו?
הדמויות הוכיחו לי פעם אחר פעם שהן נראות כאילו מישהו שלף אותן מספר קומיקס קיטצ'י במיוחד. כמה נדוש, כמה שכיח, כמה פעמים שמעתי על דברים כאלו!
ריירדן יכל להמציא לבד כמה דמויות קצת יותר... איך לומר את זה בעדינות...? מקוריות!

לעומת הדמויות, העלילה בהחלט שווה את זה, מלחמה משפחתית - עד כמה שזה לא ממניעים אמינים בעיני - עדיין רעיון נחמד.
מירוץ נגד הזמן בחיפוש אחר רמזים שמובילים לאוצר כלשהו לא ידוע.
ומה הדבר שעולה לכם בראש שאתם חושבים על אוצר?
כסף, יהלומים, זהב, שודד ים אפילו.
לי היה קשה לדמיין מאוד את הדבר מבלי שום כסף או ידע והכל אמור להכריע את גורל העולם, אז הדבר היחיד שחשבתי שאמרו "החזק ביותר" היה ספיידרמנים וסופרמנים קטנים שמתרוצצים בכל מקום.

בנוגע לכתיבה, היא כובשת ומשעשעת. היו כמה קטעים שאם מי שזה לא יהיה יצטט אותם סתם, בכל מקום, אנשים יתפרצו בצחוק.
ותאמינו לי, ניסיתי את זה.
והי, זה הצליח!
אז ריירדן מקבל על זה נקודת זכות.

טוב, לדעתי הספר היה נחמד ותו לא, הוא בסדר, וזה הכל.
אני באמת לא יודעת אם להמליץ עליו או לא, אבל אולי זה משתמע מדברי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

ראשית כל, אני מוכרחה לומר שהסגנון הזה לא ממש מתאים לריק ריידן, בהסתמך על ספריו הקודמים ("סדרת פרסי ג'קסון" לפי המיתולוגיה היוונית) אם כי, כמובן, אין זו ערובה לכך שהספר גרוע, כי הוא ממש לא גרוע. זה ספר שאלמלא היה כתוב על הכריכה "ריק ריידן" הייתי משוכנעת כי הוא נכתב בידי פיליפ ב' קר, מחבר ספרי "ילדי המנורה", ואני חושבת שאולי גם אחרים עלו על זה :)

על העלילה...
על כל פנים, מדובר בשני אחים יתומים ועניים (אם כי לכאורה הוא לא נראים כאלה בכלל, היות והעוני אינו פן מודגש באישיותם, והרקע המשפחתי שלהם הוא מאד אריסטוקרטי ורב אמצעים - לא הייתי מופתעת גם לו היו מוצגים כילדי עשירים...). כרגיל, כל היתומים מכל הסיפורים זוכים "לאם חורגת מרשעת" (או אח"מית, כפי שהוצגה בהברקה של מיכאל אנדה ב"הסיפור שלא נגמר") - ובמקרה הזה, דודה-רבתא מגעילה ותאבת בצע בשם ביאטריס. הם יוצאים למסע נגד הזמן, בתחרות עם בני משפחתם - הקהילים - המשפחה שאמורה להיות "הנחשבת ביותר בתבל והמשפיעה ביותר על הציביליזציה האנושית", אם כי לא הרבה הוכחות טמונות בספר. ובאמת, מי שמע על כולאי ברקים מאת בנג'מין פרנקלין?

על הדמויות...
הילדים הצעירים - רק בני 11 ו14 - נאלצים לבחור, בהלויית סבתם, בין שני דברים: מיליון דולר (לכל אחד) או רמז מסובך לתעלומה. בטפשותם (וגם הודות לאיומיה של ביאטריס אודות גניבה של כספם, בעקיפין), הם מחליטים להצטרף לתחרות על אוצר משפחתי (או ככה לפחות הם חושבים), בלי ידע, כסף או חיוניות כלשהי. כמובן שיעשה כך - אחרת על מה הספר ידבר?
הדמויות היו לא אמינות בעליל, וזהו באמת הדפקט הכי גדול של העלילה, אשר מתיימרת להיות מותחת, סוחפת וכביכול גם אנושית ומרגשת. דן בן ה11 מוצג כאפס גמור בעל אוצר מילים דל שמתעניין בעיקר בנינג'ות, ולא- ילדים בגיל 11 הם לא עד כדי כך שטחיים, בחייכם! התיאור שלו כל כך מטופש, בחיי! איימי בת ה14 היא דמות מעט יותר אמינה, בהיותה תולעת ספרים מגמגמת שדחסה לעצמה כמות רבה כל כך של ידע, שפשוט לא מועיל לה מתוקף היותו בלתי קשור למציאות. בני המשפחה האכזריים עימם הם מתחרים - ביניהם חבורת נבוטים באימוניות סגולות וכלב נבחן, גנגסטר צעיר נוטף ערמומיות, מרגלת רוסייה שלא מתאימה לנוף, וזקן קוריאני "עמום" ולא עצמתי. כל כולם קשורים יחד בעיצומו של מרוץ רצחני, שקצת הזכיר לי את "משחקי הרעב", אבל אמנע מלהשוות אותו עם פלא שכזה.

רמזים וחידות...
הרמזים בלתי ברורים, ורואים שבמוחו של הכותב ריק ריידן התגבשה אמנם תעלומה מרתקת ומעניינת, אך הוא לא הצליח להעביר אותו יפה לקורא.
אופן הכתיבה....
הספר כתוב כמו ספר פעולה אך העלילה לא מתאימה את עצמה לקצב וכך, במהירות מפתיעה, הקורא נשאב לתוך הספר אבל בעוד עיניו עוברות על המילים ולכאורה בולעות כל רעיון, התוצאה הסופית היא בלבול גמור חסר סדר אך מלא במוטיבציה להמשיך ללא סיבה מוצדקת.
הספר אמנם איננו עב כרס במיוחד, עם זאת נדמה כאילו הסופר בחר להעמיס עלינו פרטים אקראיים שבאמת לא מזיזים לקורא או למהלך העלילה. אולי ייצא מזה סרט חביב אבל לא יותר, אם זו המטרה המתבקשת. בנוסף, העלילה מלאה בהרבה "אם" ו"אם" ו"אילולא" ו"אלמלא" ומילות שאלה שיצאו מהקשרן. שני ילדים אבודים במירוץ נגד בני משפחתם החולניים והחייתיים...

סיכום...
אני מסכמת, שכל כך חבל שלא הושקעה בספר טיפת מאמץ אמיתי, ולא רק מצד הסופר, אלא גם מצד הקורא. אני חושבת שילדים בגיל בית הספר היסודי בערך ייהנו ממנו מאד, ואכן אינני פוסלת כל אפשרות של הנאה מהספר הזה, שיש בו כמעט כל הדרכים לגרום הנאה לקורא, אבל לצערי הרב, בן פשוט לא מממשות, לאור החסרונות שציינתי למעלה.


אז למה דירגתי רק 3 כוכבים?...
את הספר דירגתי 3 כוכבים, מפני שהוא במאת בינוני ומאד מאד מסוים. יש לכם אפשרויות רבות להנאה ממנו, והכי טוב זה לדרג אותו מ-1 עד 10, פשוט כי 5 זה לא מספיק. הייתי מדרגת אותו בסביבות 6, פשוט כי הרעיון מציף :)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נערה עם קעקוע דרקון
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אני עדיין בהלם,איך אפשר לכתוב סיפור כל-כך יפה?
ריק ריירדן הוא פשוט אמן בכתיבה,טווה את המילים ומחבר אותן ביחד,נוצר פשוט ספר מעולה,מקסים,מרגש,ספר שרק הסופרים המוכשרים ביותר יכולים לכתוב.

אני מאוד נהנתי מן הספר,העלילה יפה ומסקרנת,העלילה לא ממש צפויה(מי שהחשבת כחבר,מתברר כאויב)אני מקווה לקרוא את הספר השני,'תו קטלני.'
ממליצה לכולם לקרוא את הספר,מרתק,מסקרן מהפנט ועוד...
אי אפשר להסיר את העיניים ממנו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אין כאן פילוסופיות מרתקות, אין כאן משפטים עוצמתיים שמעוררים אותך לחשוב, אבל יש מתח בלתי פוסק, וכל הספר הוא כמו ספרינט (ברחובות פריז בעיקר, וקצת פילדלפיה ובוסטון), ואם קוראים אותו ברצף (כמו שאני עשיתי פחות או יותר) יוצאים ממנו חסרי נשימה ועם כאב בצד.

כמסורת ריק ריירדן, גם לומדים משהו: הפעם על בנג'מין פרנקלין, שהיה בין היתר מדען וממציא וגם שגריר ארה"ב בצרפת במאה ה-18. על פי הפרק האחרון, הספר הבא יעסוק במוצרט ובוינה.

כמי שאהבה מאוד את סדרת פרסי ג'קסון, לא התאכזבתי בכלל, ולא תהיה ברירה: חייבת לקנות גם את הספר הבא בסדרה.

דרך אגב: באחת מרשתות הספרים מחלקים חינם את שני הפרקים הראשונים של "הגיבור האבוד", הספר הראשון בסדרה חדשה שהיא המשך ישיר של פרסי ג'קסון, שאמור לצאת בחנוכה, ולפי שני הפרקים הראשונים צריך להתחיל לחסוך גם לסדרה זו.

בקיצור: נדמה לי מי שאוהב הרפתקאות ואת ריק ריירדן, יאהב מאוד גם את הספר הזה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיכל
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

~ספוילרים לגבי הספרים הבאים בסדרה~
אז ככה, הלכתי לי לתומי בספרייה העירונית וקראתי את התקציר. חוץ מזה, שריירדן הוא אחד מין הסופרים האהובים עליי. בעל אופן, החלטתי לנסות.
לאחר כמה ימים פשוט אמרתי וואו ! זה באמת אחד הספרים הכי מגניבים שאי פעם נתקלתי בהם, ונתקלתי בהרבה.
המסע שאיימי ודן עוברים מרתק אותי כל פעם מחדש. ותפסיקו לומר שזה ספר מגעיל, אז יריבות במשפחה ואת האמת - לא זה ולא פרסי נראה לי העתקה מהארי פוטר. תפסיקו לשייך את הארי פוטר לכל דבר.
נכון, קראתי את הארי פוטר, אהבתי את זה ואני עדיין אוהבת את זה אבל לא כל סמר שתקראו ותראו למשל ארבע בתים (במקרה הזה חמישה בגלל בית מדריגל) הוא העתקה !
אף אחד לא מעתיק .
בכל אופן, כשהעורך דין של גרייס אמר "אל תבטחו באף אחד", לא הבנתי למה הוא מתכוון. אבל לאט לאט התבהרה לי התמונה השלמה - המשפחה הזאת, משפחת קהיל, תעשה ה-כ-ל בכדי לנצח וכן, גם אם זה אומר לזרוק את איימי ואת דן לתוך ים עם תנינים, וגם עם זה אומר להשאיר אותם בתוך מנהרה ולשקר להם שאליסטר מת.
כי הקהילית יעשו הכל בכדי לנצח.
ואני גומרת את הספרים האלה ביום, כי זה מדהים אותי מחדש. מה שהם עוברים. והספר הזה לימד אותי דבר חשוב - אל תתן למישהו את אמונך כשאתה יודע שהוא יפגע בך בנקודות החולשה שלך.
כשאתה מאמין במישהו אתה מצפה ממנו לתת לך את אמונתו בך. ובמשפחה הזו זה לא קורה.
מה אירינה אמרה בצלילה עמוקה כשהיו לאיימי פלאשבקים מהלילה האחרון שלהם כמשפחה? היא אמרה לה משהו כזה: "... אבל את היית שם, את זוכרת. ... השקר יישמע כמו האמת."
תזרום זה לא הציטוט המדוייק.
לסיכום, זו אחת הסדרות וחבל מאד שאנשים תמיד מוציאים למה להשוות. תהנו מהספר. ומהסדרה. כי בהחלט אחת הסדרות אם לא ה-!

לפני 13 שנים•נגיד שאני יודעת לכתוב
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אל הספר הזה היגעתי ממש במקרה באחת מין הפעמים ששמרתי על השכן שלי הוא המליץ לי על הספר הזה, ואת האמת לא ממש חשבתי בהתחלה שזה כול-כך יעניין אותי, אבל לשמחתי טעיתי, הספר מספר על שניי' אחים, איימי בת ה-14 ואחייה דן בן ה-11, שיוצאים למסע בעיקבות האוצר האבוד שמוזכר בצוואתה של סבתם גריי'ס, שקשורה לשלושלת של משפחתם, איימי ודן מגלים שזה זה בכלל לא פשוט לצאת למסע בעיקבות האוצר האבוד, שהדרך היחידה להגיע אליו הוא באמצעות 39 רמזים, ושהם מתחרים בשער בניי' משפחתם שהם יותר חזקים ויותר עשירים מהם, למרות שהספר מיועד לנוער,אני חושבת שהוא אחד מהספרים שגם המבוגרים שבניינו ימצאו אותו מעניין, ספר סוחף ומעניין מומלץ בחום, תקראו ותהנו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•כרובי
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אין מה להגיד...ריירדן עושה את זה שוב ופותח את אחת הסדרות הכי אהובות עלייי....ריירדן מצליח לעשות משהו שאין הרבה סופרים שמצליחים לעשות..הוא מצליח לגרום לדמויות בנות פחות מ-16 להתחבב עליי ומי שמצליח לעשות את זה.פשוט שובר שיא!
אני אוהבת את דן בגלל הילדותיות שלו והרגעים המצחיקים (חצי מהספר)ואת איימי בגלל חוסר הביטחון שלה,כשאני רואה איך היא מתנהגת תחת לחץ אני פשוט גאה בה כאילו אני כתבתי אותה..אין מה להגיד פשוט סדרה מעולה שהתאהבתי בה מהשנייה הראשונה שקראתי את המשפט הראשון!
מומץ לכולם!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•The story teller
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“מקסים..נגמר כל כך מהר!”