חשבתם פעם על חוני המעגל? זה שנרדם והתעורר שבעים שנה אחר כך, בעולם שהוא לא מכיר? כי אווה ברונסקי כתבה סיפור המבוסס על אגדה דומה. ובסיפור שלה מוצרט מת ב 1791 ולמחרת בבוקר, מתעורר לו בוינה של 2006. רעיון ממש יפה.

מוצרט שלה צריך לדלג על פער בן 200 שנה בין המאה ה 18 למאה ה 21. מה קורה ב 200 שנה? שינויים טכנולוגיים כמובן. יש חשמל, מים זורמים, מכוניות, טלפונים, מחשבים, נגני מוסיקה... אני חושבת שבני אדם מסוגלים להתרגל לשימוש בטכנולוגיה (יעיד האייפון שלי...) אבל העולם משתנה ב 200 שנה. קודם כל האנושות יותר גבוהה. נראה לכם שקל להתרגל לסביבה בה כל האנשים גבוהים יותר משהורגלתם? מניסיון זו הרגשה מוזרה מאד. ב 200 שנה סביר שהשפה עברה שינויים כה מפליגים, שיקשו מאד על תקשורת. מי שלא מאמין לי מוזמן לקרוא את ספרו של גיא דויטשר "גלגולי לשון" (ההמלצה הזאת היא גם למי שמאמין לי - הספר מומלץ בכל פה)

שאלה מעניינת נוספת שעלתה לי כשקראתי - האם מוצארט, לו היה נוחת כאן ועכשיו, היה מקבל את הכבוד וההכרה הראויים לו? ברונסקי חושבת שכן. אני לא בטוחה. לפי התמונות והפורטרטים של מוצארט, הוא היה מתקשה למקם את עצמו כאליל הנוער או ככוכב תקשורת. והיום הדרישה היא חד משמעית - היו מוכשרים (במוסיקה, אם אתם מוכרחים...) אבל היו יפים. ופוטוגניים. ובעיקר - מפורסמים. אז אם למוצרט לא היה מתחשק להשתתף ב"אח הגדול" - בהנחה שהוא לא היה מנופה ממנו כי הוא לא מספיק מעניין - הסיכוי שלו להגיע פה להכרה היה נמוך למדי.
כמה אנשים - אפילו בוינה ובזלצבורג - אוהבים ומבינים במוסיקה קלאסית? כמה אנשים היו יכולים לזהות פסנתרן דגול המנגן בקונצרט צדקה? או פסנתרן מחונן המנגן במועדון לילה? הייתי רוצה לחשוב שמתת כמו שהיתה למוצרט היתה זוהרת ומדברת לכל אדם. הייתי רוצה, אבל אני חוששת שזה לא היה קורה.

זה ספר ביכורים של ברונסקי, שלמדה תקשורת שיווקית(!) ועבדה כיועצת תקשורת ועיתונאית. אין לה, לצערי, כישרון המתקרב לכישרון הדמות עליה היא מספרת. היא חובבת שהיה לה רעיון יפה אבל הרעיון לא הצליח להבשיל. אף אחת מדמויותיה לא הצליחה לגעת בי או לעניין אותי, הסיפור בנאלי עד משעמם - הופך קצת מעניין לקראת האמצע וחוזר לשעמם קצת אחריו. ברונסקי מפזרת המון פרטי טריוויה מוסיקלית בין שורות הספר - אם צריך או לא צריך (בדרך כלל לא צריך) ופותחת כל פרק בקטע מילולי - התרגום מלטינית - של הרקוויאם של מוצארט. בדיעבד הייתי צריכה לנטוש אותו בתחילה. התעקשתי לקרוא עד הסוף מתוך ההנחה שמשהו טוב עוד יקרה מספר בעל רעיון כה מבטיח... זה לא קרה, כמו שהבנתם. אז גם אם אתם אוהבים את יצירתו של מוצארט - אולי במיוחד אם אתם אוהבים אותו - הייתי מדלגת על הספר הזה.

איזה ספר, מעולה.
סיימתי לקרוא אותו אתמול...

התחלתי לקרוא אותו בשבת בבוקר כמו הרגלי לקרוא עמוד-2 ופתאום עבר חצי ספר... ובזמן הקריאה חשבתי על הקונצרט שאני אמורה ללכת בערב ובו גיל שוחט מארח זמר/מלחין ישראלי.
אני לא כל כך מבינה בלשון המעטה במוזיקה קלסית, אני הכבשה השחורה בבית. יש הרבה נעימות שאני מכירה אך לא יכולה לומר מי הלחין אותם. וכמו קארמה בערב כשהגעתי לקונצרט של גיל שוחט שעמד לארח את נסרין קדרי המדהימה, התחיל לנגן את המנגינה המפורסמת של מוצרט...... מה שנקרא כל הקצוות נסגרו.

ועכשיו לספר... מה היה קורה עם ביום שבו מוצרט נפטר בפועל הוא מתעורר לאחר 200 שנה בשנת 2006 בוינה במיטה זרה??? תחשבו על זה, כל חייו, כל הדברים הרגילים שהוא יודע מהיום יום לא קיימים.... לדוגמא: הוא קם והוא בטוח שהגיע לגן-עדן והמלאכים ממתינים לסיום כתיבת הרקוויאם שנותר לא גמור באמיתי ונכתב בסופו על ידי עוזרו סילארי...
בפועל הוא מתעורר בדירה אחרי מסיבה ולא מבין מה הכל מסביב... הוא לא מבין את הבגדים וההתנהגות, הוא לא מבין איך מכונית נוסעת ואין סוסים, הרחובות שונים הרחוב בנוי "מאבן אחת שלימה"....
אינו מבין בטלפונים סלולריים, אינו מבין ברכבות והוא מפחד.
אבל, האבל הגדול הוא שומע בראש רק מוסיקה, וכשהוא ליד פסנתר הגאונות שלו מתפרצת....

איך העלילה מתנהלת איך הוא מסתדר את זה אתם חייבים לקרוא.
המתרגמת הוסיפה הערות לכל מיני הסברים בקשר למילים שקשורות למוסיקה, לא תמיד הבנתי אבל הספר היה מעולה.
אני פשוט נסחפתי והלכתי עם מחשבותיו של מוצרט.
אתמול אפילו בין משמרות הלילה לא יכולתי ללכת לישון עד שלא סיימתי לקרוא את הספר... אז לטעמי הספר מעולה. מותח וכייפי שזה הכי חשוב.
אז ממליצה עליו.

לפום צפיה - אכזבה.
מה אפשר לצפות מספר שמדבר על מוצרט שמתעורר כעבור 200 שנה?
אולי, ויכוח בינו לבין היוצרים הנוכחיים על הפרשנות המוזיקלית של יצירותיו.
או אולי השתלבות בשובבות והחינניות של הג'ז המודרני.
הבנה ליצירות פרינג' הנוצרות במקומות שונים, אולי התפעלות מהביטלס או להקות אחרות שהן היום המוזיקה הקלסית של העתיד.
ועוד כהנה וכהנה.
במקום זאת אנו מקבלים סיפור ילדותי של כל אחד מהמאה השמונה עשרה שמוצא את עצמו במאה העשרים. הוא מופתע ממכוניות, חשמליות ורכבות תחתית, כמו מתקליטורים, בית שימוש מודרני או מקלחת עם ברזים זורמים.
ואוו איזה רעיון מדהים לספר.
אפילו הקשיים שלו( מוצרט) ביצירות השונות אינו בא לידי ביטוי בספר זה.
בקיצור רדידות מפוארת.
חבל

ספר ממש מעניין. מסופר כאן על מוצרט שהתעורר לאחר 200 שנה. מצד אחד יש כאן את האדם שמגיע מלפני 200 שנה ונפגש עם הטכנולוגיה של 2006, מכוניות, טלפונים, בירוקרטיה, ג'ינס, אופנה שונה, ג'אז, וצריך להתמודד עם השינוי ומצד שני האדם הוא מוצרט. הוא לא יכול לספר מי הוא, כי מי יאמין, וכאשר הוא כותב מוזיקה היא לא מתקבלת כי היא דומה מדי למוצרט.
ספר מרתק. מומלץ