ובכן ... ללא ספק זה אחד הספרים הטובים ביותר של רם אורן. מבחינתי, זה הספר הכי טוב שלו שקראתי עד כה. עד כדי כך שלקראת הסוף ממש התרגשתי וכמעט בכיתי. זה ספר מרתק שקשה להניחו מהיד (וזו לא עוד קלישאה). ספר מדהים. קראתי ביומיים. אולי אפילו זה הספר הכי טוב שקראתי בכלל אם הוא הצליח להשפיע עליי ככה. רם אורן, אני מעריץ אותך!

נדב.

רם אורן הוא סופר רב-גוני. במסגרת הקילומטראז' שאני עשיתי בספריו, הצלחתי להכיר כמה "רם אורנים"...: רם אורן-ההיסטוריון שחוקר חודשים ושנים, ואז כותב ספר המבוסס על היסטוריה. או את רם אורן החוקר, המפקד, השופט, ויש גם את רם אורן הדרמתי, שלוקח פיסת היסטוריה, מלביש עליה דרמה, והופך את העלילה למלודרמה.

כמו כל ספריו של רם אורן, גם הספר "אמא", מרתק ומצליח לשאוב את הקורא. למרות שהנושא בו עוסק הספר אינו קליל כלל וכלל, הוא נקרא וגם נשכח... לכן, ספרים כאלה יונחו אצלי במגירת קנ"ש-קוראים, נהנים שוכחים.

הסיפור מבוסס על "פרשת ילדי תימן". השם לפרשה ניתן עקב היעלמותם של תינוקות, בעיקר של עולים מתימן, בין השנים 1948-1954.

המאפיינים המשותפים היו כדלקמן:

1. כל הנעלמים היו פעוטות בני פחות מגיל שלוש, בני עדות המזרח ובעיקר מקרב עולי תימן.
2. כל הפעוטות נעלמו מבתי חולים, או בדרך לבית החולים.
3. כול ההורים קיבלו הסבר, שילדיהם נפטרו ושההלוויה כבר התקיימה.
4. רישומי הפטירה לקו בחסר ומאידך, ההורים גם לא קיבלו תעודת פטירה, המעידה על מות ילדם.
5. כמעט כל הורי הנעלמים קיבלו צו גיוס לצה"ל.

מתוך ויקיפדיה: המסתורין שאפף את ההיעלמות הוביל לטענה כי ילדים רבים שנרשמו כמי שנפטרו למעשה נחטפו ונמסרו לאימוץ. הפרשה שבה ומסעירה את מדינת ישראל מעת לעת, והוקמו ארבע ועדות רשמיות לחקירתה. הוועדות דנו במאות רבות של מקרים, חלקם חופפים, וקבעו כי רובם המכריע של הילדים אכן נפטרו ולגבי מיעוט לא נמצאו די ממצאים כדי לקבוע מה עלה בגורלם. הסערה הציבורית הגדולה ביותר סביב הנושא התרחשה עם התפוצצות פרשת הרב עוזי משולם.

הספור מחולק לשלושה חלקים:
(1) אברהם
(2) חמדה
(3) חמדה ואברהם

לחמדה שרעבי היו שני אחים בוגרים שהיגרו לאירופה מתימן. לצער כל המשפחה הקשר עימם נותק. חמדה נותרה עם הוריה, ונישאה לסעדיה-בעל מלאכה לתכשיטים.

הזוג התגורר בעמראן השקטה, במקום שהחיים התנהלו בדרך כלל בשלווה. מקרי הבריונות והגניבות, באזור הזה, היו נדירים, אך למרות זאת, באחד הערבים כשחזרה חמדה ההריונית מהשוק לביתה, הושלכו עליה כמה אבנים, ולרוע מזלה היא איבדה את הכרתה.

שכנה שחלפה במקרה במקום, הבחינה בחמדה מוטלת בתוך שלולית דם. היא אספה את חמדה לביתה יחד עם בעלה, ובד בד גם החלו הצירים... אחרי לא מעט ייסורים, נולד בן בריא – אברהם.
בדרך כלל, החיים בין המוסלמים והיהודים היו ידידותיים, עד להירצחו של שליט תימן- אימאם יחיא, שפרש את חסותו על היהודים. מלחמת העצמאות הכעיסה את המוסלמים עוד יותר, ובהיעדרו של האימאם, הדו-קיום בין המוסלמים ליהודים נשכח. ההתנכלויות ליהודים, גילויי האנטישמיות הלכו והתרבו מיום ליום, נכתבו כתובות נאצה, הוצתו בתי כנסת והחיים- הפכו לבלתי אפשריים. הסיטואציה החדשה הכריחה את הקהילה היהודית - להימלט לארצות אחרות.

חמדה וסעדיה שרעבי והתינוק אברהם, מצאו את עצמם "עולים חדשים" בראש העין. בפחונים ארעיים, חיים בצפיפות ובתנאים תברואתיים ירודים.

כל העלייה מתימן הצריכה היערכות מחדש ומשאבים כלכליים כגון: מקומות תעסוקה, בתי ספר, מרפאות, מדריכים ועוד. ולכן, באותה עת הגיעו מתנדבים במיוחד, כדי לקלוט את עולי תימן. אחת המתנדבות הייתה הגב' מירי שאול, רווקה בת 40, אחות במקצועה, שנבחרה למשרת מנהלת המרפאה, וגם ידעה לחפש את "טובתה האישית" בכל דבר. כמנהלת המרפאה במחנות העולים, היא ניהלה את האחיות מתחתיה, שלטה על העברת הכספים, וגם ידעה לסלול לשלמונים את הנתיב הקצר ביותר לכיסה האישי.

במסגרת עבודתה, הכירה מירי שאול את סם מיישר מארה"ב. מי היה סם? בעל משרד לאימוץ ילדים בניו-יורק בשם "משפחה חדשה". הוא ייצג בדרך כלל, זוגות יהודים שרצו לאמץ ילד. שיתוף הפעולה בין מירי וסם הלך והתהדק. היא העבירה פעוטות והוא העביר כסף...

בין כל הפעוטות שהועברו להורים מאמצים מחו"ל, היה גם אברהם. אברהם אומץ על ידי פרידה וארתור כהן, בעלי הון מארצות הברית. שמו הוחלף מאברהם לגי'מי-ג'יימס.

הבשורה המרה על מותו הפתאומי של אברהם, מדלקת ריאות נמסרה להוריו. מאידך "ההוכחות" שהוצגו בפניהם על מותו, לא שכנעו את חמדה וסעדיה. את הספקות של חמדה וסעדיה, מבססת האחות שולמית בדיחי, שידעה על מעלליה של מירי שאול המנהלת. מכאן הסיפור מתגלגל... וכמו ברוב הספרים של רם אורן, גם בספר הזה רם אורן לא דילג על נושאים כמו: אהבה, אינטרסנטיות, חוסר יושר, שוחד, כופר, משטרה, עורכי דין, אפ.בי.איי, ניצול החלש, אישה מוכה ועוד.

כאמור, העלילה מרתקת ומזכירה במעט את הסדרה "אבודים". העלילה יודעת לנתק את הקורא מהסובבים, ועוסקת בעיקר באנשים טובים, באנשים לא טובים, וצדיקים מול רשעים.

מי שאוהב את רם אורן יאהב גם את הספר הזה, למרות שלדעתי, הדמויות שטוחות והעלילה צפויה. כספר שעוסק בפרשה כל כך כואבת הציפיות שלי קצת שונות.

המלצתי מסויגת, ואני סבורה שהספר יתאים רק למעריצי רם אורן או לנוער בוגר.

אישית, אני מעדיפה את רם אורן החוקר וההיסטוריון עם יותר עומק...

2.5 כוכבים מתוך 5
לי יניני

אמא - מילה קטנה עם משמעות גדולה.
פרשה כואבת היא פרשת חטיפת הילדים התימנים בראשית המדינה עם עלייתם ארצה,
מזעזע לחשוב שדבר כזה קרה במציאות בישראל, על זה סובבת עלילת הספר אמא.
חמדה אישה חזקה ונחושה שאת אברהם שלה לא שכחה, אשר עשתה הכל וכל
למרות כל הקשיים והמשברים שעברה בחייה מאז חטחפתו של בנה אברהם על מנת
למוצאו, ואכן מצא אותו וזכתה להגשים את חלומה ואת בקשתו של סעדיה בעלה המנוח.
ועל כך נאמר - אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא. אמא יש רק אחת.

כנערה קראתי את הפיתוי של רם אורן והתאהבתי.
הערצתי אותו, חיכיתי לספרים חדשים שיצאו.
כל ספר שיצא, הייתי קוראת ונהנת.

אחרי שנים רבות שלא קראתי רם אורן, קראתי את אמא.
הכתיבה לא השתנתה, הסגנון אותו סגנון.... הרבה סיפורים
ודמויות שמתחברים בסוף.

ספר חביב, לא יותר מזה.
זה לא הוא, זה אני... כבר לא נערה ((:

פעם כשהחזרתי את הספר "לטרון", דברתי עם הספרנית על הכתיבה של רם אורן.היא אמרה משפט נפלא "דע לך יש שני רם אורן, המעמיק והחוקר מול הרדוד".
לצערי ספר זה שיך לקטגוריה השניה.
לכאורה , נושא כאוב " חטיפת ילדי תימן".

נושא שמוכחש עד היום על ידי השלטונות, ואני אישית חושב כי לא נחקר מספיק.
והנה גישה אמפטית כשלי לנושא נתקלת בכתיבה של קש וחצץ. אין פיתוח של הדמויות, התיאורים טכניים מקוצרים ולעיתים סכריניים.
אפשר להאריך בביקורת , אציין רק מספר נקודות.
על פי הכותב, מעורבים שני טיפוסים בתהליך, רודפי הבצע ומקבלי השלמונים מחד, ואנשים תמימים מאידך.
מה קורה כשקבוצה לא קטנה ( יותר משלושה אנשים), מעורבת בענין,איך הוא לא הודלף? אם לא באותו זמן, הרי לאחר מכן?
איך העלמות ילד מבלי לציין את מקום קבורתו, עובר בשלום?
היותר חמור כי בצד קבוצה זאת עבדה קבוצה של אנשים שלא קיבלו כל תמורה לשתיקה שלהם, כמו אותה אחות שולמית שעבדה במירפאה. ועליה מוטל לספר להורים כי בנם מת. מוזר, תמוה, על גבול הכתיבה האידיוטית.
אפשר להמשיך הלאה.
גם הסיום הפסאודו הוליבודי, מוזר. לא מובן מה קורה בנפשו של אברהם / ג'ימי, הילד המאמף/ חטוף. סתם הליכה מטופשת לקראת השקיעה.
ולהקורא יערב.

פרשה כואבת היא פרשת חטיפת הילדים התימנים בראשית המדינה עם עלייתם ארצה, על זה סובבת עלילת הספר אמא, אברהם הקטן היה חולה , חמדה אימו לקחתיו למרפאה, שם גורלו נחרץ, הוא נלקח , הוטס לארהב וחי לו את חייו , אבל אימו חמדה, קורצה מחומר אחר , תלאות רבות עברה , ממשבר למשבר אבל את אברהם שלה לא שכחה, לארצות הברית הגיע אחריו לחפשו להיות אמו ועימו.
חמדה אישה חזקה ונחושה , את משאלתה בסופו של דבר האם הגשימה ???, סוחף כמו שרק רם אורן יודע לכתוב

ספר רדוד ולא רציני, ניכר שהסופר לא השקיע בעלילה או בסיפור אלא רק רצה להוציא ספר, ומהר.
בספריו הראשונים רם אורן השקיע בסיפור, בעלילה, בדמויות, בקשר בין הדברים, בנתינת אמינות למה שמתרחש. בספרים האחרונים נראה שהמטרה היא אחת - להוציא עוד ספר, ולא חשוב כמה רדוד הסיפור, כמה לא אמין, כמה הוא לא סביר ולא הגיוני. אז נכון שרם אורן כתב מספר ספרים מעולים כמו הסידרה ההיסטורית המצוינת שלו (הספרים: 'לטרון', 'המטרה ת"א', 'ימים אדומים', 'השבועה'), נכון שספרים רבים מהמוקדמים יותר שלו היו טובים מאד (כגון: 'פיתוי', 'אות קין', 'צל של ספק' ועוד), אבל בכל הספרים האחרונים שלו הזלזול בקורא זועק (ואני מדבר על ספרים אלו: 'זהות כפולה', 'סודות גלויים', 'כבשה שחורה', ועכשיו גם 'אמא' שמצטרף לרשימה לא כ"כ מפוארת זו)

באמת שציפיתי שהוא יהיה הרבה יותר טוב. יש פוטנציאל אדיר, והוא אפילו מתחיל טוב. כל התיאורים על החיים בתימן והפוגרומים ומה שהתרחש "מאחורי הקלעים" של פרשת חטופי תימן כתוב בצורה אמינה ומעניינת.
*****ספויילרים!!!*********
מאז שסעדיה נפטר וחמדה נשארת לבד, הספר מאבד מאמינותו והשיא הוא בסוף הספר- כשג'ימי בוחר בשתי האמהות.
בקיצור, סתם עוד ספר.. היה יכול להיות הרבה יותר טוב

אמא - מילה קטנה עם משמעות גדולה.
ספר יפה מאוד, מרתק, סוחף את הקורא, סיימתי ביומיים.
סיפורם של חמדה וסעדיה שנישאו בתימן, ולהם ילד בשם אברהם.
לאחר אלימות מצד המוסלמים נגד היהודים החליטו הזוג לעלות ארצה. בהגיעם ארצה הם שוכנו במחנות עולים. כל שהיה להם היה אוהל ובו מיטה ושמיכה.
בין השנים 1948 ועד 1954 היתה פרשת ילדי תימן מכירתם והיעלמותם של תינוקות. כאשר חלה בנם אברהם ואושפז במרפאה תחת השגחתה של מנהלת המרפאה מירי שאול בת 40 רווקה. מירי היתה מוסרת תינוקות מהמרפאה לאימוץ ללא ידיעתם של ההורים, ואת הכסף היתה משלשלת לכיסה. כך נמכר אברהם לארתור ופרידה כהן, חשוכי ילדים, עשירים מארצות הברית. הזוג החליט לתת לאברהם שם חדש והוא נקרא ג'ימי.
חמדה וסעדיה לא הפסיקו לחקור ולחפש את בנם שנעלם. במרפאה נמסר להם שהוא נפטר, אך הם לא האמינו לצוות הרפואי. השנים חלפו ואברהם לא נמצא. לאחר שנים נפטר סעדיה לפני מותו ביקש מחמדה להמשיך ולחפש את אברהם. חמדה ממשיכה בחיפושיה כאשר מירי מגלה זאת היא מרעילה את חמדה. חמדה נשארת משותקת ומרותקת למיטה במשך שנים, רק מוחה היה צלול וכל שרצתה היה למצוא את בנה. בזכות כוחותיה ורצונה העז הצליחה חמדה להחלים ולצאת למסע חיפושים.
חמדה מגיעה לארצות הברית ועובדת כפועלת נקיון במעון לילדים חריגים. בנה אברהם היה מתנדב במעון, היה בחור מחונך, חרוץ, ואיכפתי. באחד הימים גילתה חמדה שבנה חולה ולכן אינו מגיע לפעילות במעון. לאחר בירור התברר לה שאברהם חולה בסרטן הדם רק תרומת מח עצם יכולה להציל את חייו. המון תושבים נרתמו להיבדק כדי לעזור לג'ימי. אך רק אחת ויחידה עלתה על כולם - חמדה - אמא חמדה. בזכותה ניצל אברהם ג'ימי מהמחלה. חמדה סיפרה לאברהם שהוא בנה.
מה אני יכולה להגיד - מרגש מאוד - כמו שאומרים אין כמו אמא בעולם. אמא יש רק אחת.