טוב, אז אני לא עומדת לחפור לכם על הספר הזה, כי אין לי על מה.
הקול הפנימי שלי מנסה להידחף לביקורת וטוען שתמיד יש לי על מה
עוף מפה, קול פנימי דביל! תן לי רק פעם אחת לכתוב ביקורת נורמלית!! אוי, אני רוצה לכתוב ביקורת נורמלית? העולם השתגע? לא, אני השתגעתי. או לפחות ככה הרופאים אומרים.
הקול הפנימי מאיים להביא גם את פיצול האישיות שלי אם לא אתן לו להיכנס לביקורת
תמות! תמות! קול פנימי!
הקול הפנימי מבין שאין יותר עקשנית מימני ביקום והולך
טוב, סוף סוף אני אוכל להתחיל בביקורת. והפעם ברצינות.
עבר די הרבה זמן מאז שסיימתי אותו ככה שכבר התחלתי לשכוח דברים פה ושם. אני וזיכרון הנמלה שלי. אז בעיקרון זה ספר טוב, יש את העלילה התפנית והדמויות. שהם כולם די טובים מבחינתי.
אבל יש משהו שלא כל כך מסתדר לי. יש די הרבה עמודים, למעט תוכן. אבל בהחלט יש מצב שזה הזיכרון הדפוק שלי. מה גם שהביקורת הזו יחסית ארוכה לכל כך מעט תוכן, ככה שאני לא בטוחה שאני יכולה להתלונן.
אז בסך הכל- זה ספר טוב, מומלץ לנערות אבל גם לתולעי הספרים הבוגרות בנפשן.
~סוף~
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
