מה שאהבתי במיוחד בספר זו השפה העשירה, הלירית , העוטפת מחבקת , מערטלת את הטבע , את החי והדומם יחדיו .
מאנישה עצמים דוממים בטבע, מעניקה להם חיים וכוחות משלהם.
הסופרת יוצרת עולם שלם, מנותק ממגבלות ההיגיון והמציאות , טווה חלומות, אגדות , כשפים .רוקחת מהם מטעמים וסיפורים , ניחוחות .
הסיפורים מעוררים את החושים , מקימים לתחייה את השמים , הכוכבים הפרחים , הריחות הטובים והרעים נמהלים ומרחפים בינות לעמודים. ובכלל יש לסופרת גם חיבה לתיאורי מין , נוזלים ותשוקות אסורות ומותרות , ללא בושה , ללא מעצורים .
עולם דימויים מלא רבדים , העלילה עצמה הזויה , מרגשת , מעצבנת , מעוררת שלל רגשות .( גם מייאשת)
היגון , הכאב היסוריים והאובדן שנוחלות הדמויות עטופים בסבך של צמחים עבותים , כוחות טבע על טבעיים וטבעיים , זעם הים , הברד , הברקים , יופי הפרחים , עוצמת העצים , הגדילה , הקמילה שזורים בחיי הגיבורות , מכסים על כאביהם , חולקים את ייסוריהם, לעיתים מעצימים , לעיתים מנחמים ומסוככים עליהם מפני מר- גורלם .