• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

מאת ריק ריירדן

הביקורת של אנבת'

תמונה של אנבת'
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

מאת ריק ריירדן

הביקורת של אנבת'

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אנבת'
הוצאה לאור:גרף צעיר
שנת הוצאה:2009
סדרה:פרסי גקסון והאולימפיים #3
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
מילנה המושלמת מכל
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

ריק ריידן לא יכול לכתוב ספרים רעים.
כל ספר פשוט משתפר יותר ויותר
אפילו יש קטעים שגרמו לי לצחוק בקול רם
-
אם עדיין לא קראתם תעזבו את המחשב ולכו תקראו
כי זה באמת ספר יפה

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
1קורא|גיל ממוצע62|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אנבת'

אנבת'

חברה מזה 12 שנים
24 ביקורות•54 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של אנבת'
אנבת'
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות24
לייקים שקיבלה54
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה9תרגום (נוער)9ספרות מתורגמת3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אנבת'

נפץ אותי

נפץ אותי

טהרה מאפי

ביקורת זו תכיל ספוליירים קלים אבל תאמינו לי שזה לא צריך להיות משנה לכם כי הספר הזה הוא ממש גרוע

נפץ אותי מספר על ג'ולייט שיש לה כוח מיוחד מאוד שהוא שהיא יכולה להרוג אנשים בעזרת המגע שלה.

עד לפה נשמע ממש מעניין.

אז זהו שלא.

הספר הזה כל כך מלא בקלישאות משעממות בתיאורים מעצבנים דרמטים ומהכתיבה הכי מפגרת מעצבנת שקיימת בעולם.

זה לא מקורי לעשות את החיתוך הזה בכל משפט שני זה סתם הורס את הרצף של הקריאה וזה שיגע אותי ברמות. וזה הדבר היחיד שמקורי בספר הזה.

אז ג'ולייט היא הגיבורה של הסיפור וברור שהיא תהייה הנערה הכי יפה שקיימת עם עניים ירוקות כחולות ואפילו שהיא הייתה בבידוד במשך מלא זמן היא עדיין נראית כל כך יפה.

וכמובן שיכניסו לה לתא מישהו חתיך בגיל שלה שגם הוא עם עיניים כחולות משגעות ואוי איזה הפתעה הם מכירים אחד את השני מבית הספר, וכל אחד מהם עקב אחרי השני והיו מאוהב בו בסתר! אפילו שלא היו בניהם שום מגע או שיחה. והם מאוהבים אחד בשני גם עכשיו אפילו שהם לא נפגשו במשך ארבע שנים הם עדיין זוכרים אחד את השני ואדם (שהוא זה שבתא איתה) מוכן לעשות הכל למענה. -,-

ומה שהכי עצבן בספר הוא התיאורים הכל כך דרמטים.
כל דבר קטן שקורה ג'ולייט מתארת במשך פסקה שלמה דברים כל כך מפגרים.
הנה לכם דוגמא:

"אני שונאת את האדישות הנרפית של שמש שעסוקה כל כך העצמה שהיא לא שמה לב לשעות האינסופיות שאנחנו שוהים בנוכחותה"

מה זה בכלל אומר ואיך זה קשור לסיפור?

הציטוט כמובן גם ממשיך לירח ועל כמה שהוא חבר נאמן בניגוד לשמש ועוד כל מיני שטויות בסגנון, אבל אני יחסוך לכם לקרוא את השיעמום הזה.

יש עוד הרבה תיאורים בסגנון שפשוט כל כך חסרי הגיון שאין לי מושג מה חשבה לעצמה הסופרת שהיא כתבה אותם.

הסופרת בטח חשבה שאם היא תכניס כמה מטאפורות שלא קשורות בכלל לסיפור קוראים תמימים יחשבו שיש בכלל משמעות לסיפור הזה

יש אפילו עמוד שלם שכתוב בו "אני לא מטורפת " זה פשוט נורא.

ויש את וורנר (הרע של הסיפור) שגולייט כמובן שונאת ורוצה להרוג אותה מהרגע הראשון אפילו שאין לה ממש סיבה.

ויש חלק שבו וורנר רוצה שגולייט תיגע ב וגולייט - שחופרת כל הספר כמה שהיא הייתה רוצה להכאיב לו מסרבת מאיזושהי סיבה לגעת בו מה שממש לא הגיוני אבל רוב הספר מלא בדברים לא הגיוניים.

וברור שהוא גם יהיה חתיך עם עיניים ירוקות מדהימות והוא יהיה גם מאוהב בה בטירוף כי איך אפשר שלא?

ואדם (שלבסוף נהיה החבר שלה) יכול (יחד עם וורנר) להיות היחיד שיכול לגעת בא בלי להפגע ואין שום סיבה שאומרת למה ובמקרה שניהם מאוהבים בה ובמקרה זה יוצר את המשולש האהבה שכל ספר קלישאתי צריך.



הספר הזה כל כך גרוע שבאמת אין לי מושג למה החליטו לתרגם אותו.
במשך כל הסיפור אין טיפת פואנטה או משהו מקורי או קלישאתי ברמות שבא להקיא.

אני חושבת שהספר הזה מזלזל באינטלגנציה של בני נוער והוא באמת בזבוז של זמן.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אנבת'
ירח שבור

ירח שבור

סאלי גרדנר

בהתחלה ממש שנאתי את הספר הזה.
הפרקים היו מוזרים, לא הבנתי שום דבר מהעלילה, והוא עצבן אותי לגמרי.
בערך באמצע הספר התחלתי להתרגל לכל זה, והספר הוא די טוב.
זה ממש לא דומה לשום ספר שקראתי.
אבל זה היה הספר הכי מדכא שיש כי ממש לא ציפיתי לסיפור הזה.
כשקראתי את התקציר אז חשבתי לעצמי:
אהה זה יהיה סיפור על שני ילדים חמודים שמשחקים כדורגל ועף להם הכדור והם מגלים דברים חדשים,
וזה רק 200 עמודים אז זה בטח יהיה עוד ספר קטן ונחמד שכיף לקרוא על ילד דיסלקטי שלא מעריכים אותו ובסוף הוא מראה לכולם כמה הוא חכם.
לא. ממש לא.
זה פשוט ספר אכזרי כל כך הרבה יותר ממשחקי הרעב למרות שהסיפורים שונים לגמרי.

זה ספר טוב אבל לדעתי הוא פשוט היה עצוב מידי..

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אנבת'
ארנה 1 - ציידי העבדים

ארנה 1 - ציידי העבדים

מורגן רייס

לפני 11 שנים•אנבת'
השקט והשאל

השקט והשאל

פטריק נס

רוב הספרים השניים בטריולוגיה הם לא הכי טובים והעלילה נמשכת ורוב הפעמים הם מאבדים את הקסם שהיה להם בספר הראשון
אני שמחה להגיד שהשקט והשאל הוא לא אחד מהם.
איכשהו פטריק נס מצליח לכתוב ספר שני בדיוק מרתק ומעניין כמו הספר הראשון.
אני לא יכולה לתאר כמה אני התאהבתי בסדרה הזאת כבר מהחור שברעש הבנתי שזה ספר מיוחד ומדהים ושיש בו משהו מקורי שאין בספרים אחרים שקראתי.
כי כמעט בכל הספרים יש את הטובים ויש את הרעים ויש את הגיבור הראשי שבסופו של דבר צריך להרוג את המנהיג של הרעים ואז הסיפור מסתיים והכל נהיה טוב ככה זה תמיד.
אבל פה אין שחור ולבן יש רע ויש רע פחות ואי אפשר לדעת מי טוב באמת ולהרוג מישהו זה משהו הרבה יותר רציני מסתם ירייה
כשאתה רוצח מישהו אתה לא נשאר אותו הדבר.
יש כל כך הרבה מחשבה מאחורי הספר שאי אפשר שלא לאהוב אותו.
והדמיות כל כך מציאותיות.
דייבי שנחשב אחד מה"רעים" כבר מהספר הראשון כשקוראים את הסיפור רואים איך שהוא לאט לאט משתנה ושכל מה שהוא רוצה זה לרצות את אבא שלו ושיהיה לו חבר להיות איתו ואפילו שהוא התנהג מגעיל הוא בסוף התנצל, בכנות.
איפה עוד שמעתם על דמות רעה שמתנצלת?
שנהפכת להיות דמות אנושית ולא סתם דמות רעה שצריך להלחם בה ולהרוג אותה.
לא יכולתי שלא להזדהות עם הדמויות.
כשטוד היה עצוב אני הייתי עצובה.
כהוא היה עצבני אני התעצבנתי.
כשהוא פחד או כשויולה פחדה פחדתי.
וכשהוא עשה כל כך הרבה טעיות רציתי לצעוק לו שיפסיק כבר ויתחיל להיות חכם יותר.
(כן לפעמים אני לוקחת ספרים קשה מידי).
ואותו דבר גם לויולה כי גם היא עצבנה אותי קצת אבל אני אוותר לה.
ועוד פעם הוא הצליח לגרום לי לבכות כמו ילדה למרות שאני אף פעם לא בוכה מספרים.
ופשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא כי כל פעם רציתי לקרוא עוד פרק ועוד.
ולא הרגשתי שום מריחה או שעמום.
והסגנון כתיבה נשאר מדהים כמו מקודם.
אני אהבתי את הקללות (לך תזדגזג) ואיך שהסגנון כתיבה של טוד שונה מויולה.
כל מה שאני יכולה להגיד שזה אחד מהספרים הכי טובים שקראתי
וכשהספר השלישי יצא זאת תהיה הטריולגיה הכי יפה שקראתי.

אני כבר לא יכולה לחכות לספר השלישי אני מקווה מאוד שהוא יהיה יפה כמו השאר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
החור שברעש

החור שברעש

פטריק נס

ואוו פשוט ואוו.
הלוואי שהספר הזה היה ארוך יותר.
הספר הזה לא דומה לשום ספר אחר שקראתי הוא היה כל כך מעניין ומרתק,כל כמה עמודים קורה משהו חדש.
והדמיות כל כך מציאותיות. טוד לעומת דמויות ראשיות אחרות לא נהפך להיות הגיבור הראשי הבלתי מנוצח כמעט בלי רגש גם לו יש רגשות, גם הוא חושב לפעמים למה כל זה קרה לו, ולמה זה מגיע לו אפשר להזדהות איתו.
הסיפור כל כך מקורי ולא דומה לשום דבר אחר שקראתי אין פה קיטשיות וסיפור אהבה לא הגיוני שתוך יומיים יש בניהם אהבה כל כך חזקה המערכת יחסים ביניהם פשוט אמיתית שני ילדים שפוגשים זה את זה ואני כל כך שמחה שהסופר לא הפך את זה לעוד סיפור אהבה קיטשי.
כל פעם הסיפור מצליח להפתיע אותי מחדש כל פרק משהו אחר קורה לא היה לי שום רגע של שיעמום.
והוא לא סתם סיפור יש בו מסר אני לא רוצה לגלות ספוילרים אבל מי שקרה יבין.
יש כל כך הרבה ציטוטים יפים והוא לא כתוב בשפה גבוהה מידי בדיוק כמו לדעתי כל ספר נוער צריך להראות.
העולם שהם חיים בו הוא מקורי וקשה למצוא טריולוגיות שלא נראות כמו העתק אחד של השני.
ממש התחברתי לכל דמות שהייתה סיפור וזה הפעם הראשונה שממש בכיתי בגלל חלק מסוים (אני לא אגלה יותר מידי)
ובמיוחד אהבתי את זה שבכל פרק יש כותרת אני הייתי שמחה מאוד אם עוד סופרים היו עושים את זה.
בקיצור ספר מדהים הרבה זמן לא קראתי ספר כזה,קשה לי להאמין שמישהו יכול לשנוא ספר כזה.

ולכל אלה שמשווים את הספר הזה למשחקי הרעב החור שברעש נכתב לפני משחקי הרעב ולדעתי הוא גם יותר טוב אז תפסיקו להראות "חכמים" ולהשוות כל טריולוגיה למשחקי הרעב

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
עיר חלולה

עיר חלולה

רנסום ריגס

אחרי הספר הראשון ממש ציפיתי לקרוא את השני.
אני לא כל כך אהבתי את ההתחלה
אני לא אהבתי את המערכת יחסים בין ג'ייקוב לאמה היא פשוט לא נראתה מציאותית הוא פגש אותה לפני שבוע וקצת והוא כבר מאוהב בה כל כך שהוא מוכן לעזוב את המשפחה שלו כדי להיות איתה?? זה נשמע נורמלי.
וג'ייקוב די נעלם בספר השני מה שאהבתי בספר הראשון זה שג'ייקוב סיפר את הסיפור בצורה מצחיקה וזורמת ובחלק הראשון של הסיפור
הכל זה רק הלכנו,עשינו,אכלנו זה ממש עצבן אותי.
והתמונות בספר הראשון אז התמונות היו ממש מוזרות ומעניינות ובספר השני הם היו די רגילות (לפחות בחלק הראשון)
בחלק השני הספר השתפר הרבה יותר הוא נהיה יותר מעניין וזורם.
יותר התחברתי לדמויות וכל הסיפור פשוט השתפר.
והסוף ממש לא ציפיתי לזה
אז אפילו שההתחלה הייתה ממש מעיקה אני חושבת שהחצי השני של הסיפור היה מספיק טוב ומעניין.
וכגמרתי את הסיפור רק רציתי את ההמשך.
אז כל מי שרוצה לקרוא אז ההתחלה די מעצבנת אבל הספר שווה את זה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

רנסום ריגס

מכירים את זה שאתם רואים ספר ומצפים לסיפור שונה לגמרי?
זה בדיוק מה שקרה לי.
בהתחלה די פחדתי לקרוא את הספר בגלל התמונות הממש מלחיצות מאחורה (כן אני די פחדנית).
ואחרי דפדוף בספר זה נראה כמו מין ספר אימה מוזר על מוטציות לפחות זה מה שחשבתי.
זה לא היה אפילו לא קרוב
קודם כל ממש אהבתי את איך שהספר נראה. אהבתי את התמונות ואת איך שהפרקים מסודרים הספר נראה כל כך יפה
ואפילו שזה נשמע מוזר קצת די האמנתי שהתמונות קשורות לסיפור אמיתי (לפחות בהתחלה)
קודם כל אני ממש אהבתי את גייקוב הוא מספר ממש טוב וזה כיף לראות שסוף סוף יש דמות שהיא נחשבת חנון אבל היא לא כמו כל הספרים שיש ילד בלי חברים ששקוע בעולם משלו חלש ואתם יודעים הוא פשוט ילד נורמלי
העלילה הייתה ממש מעניינת ולא היה את תחושה של שעמום, הסיפור די זרם.
והכי חשוב הספר לא דומה או מזכיר ספר אחר, הוא מקורי. וקשה למצוא ספרי פנטזיה שלא נראים כמו חיקוי אחד של השני.
הבעיה היחידה שלי שבערך באמצע הספר יש תחושה של ילדותיות קצת קשה לי להסביר את זה.
ספוילר קטן
וגם לא אהבתי איך מערכת יחסים בין שתי דמויות נראתה לא הגיונית וצפויה מידי.

בקיצור אני חושבת שאם יש עוד מישהו כמוני שפחד לקרוא אז תדעו שזה ספר יפה ששווה קריאה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

איך אפשר להתחיל ביקורת לספר כזה?
מכירים את זה שאתם קוראים את התקציר וקוראים את הספר ומצפים לסיפור שונה לגמרי?,
זה מה שקרה לי.
יש דברים כל כך עצובים וחולניים ועם כל הטרילוגיות שקראתי זה במקום הראשון של הזדעזעות ועצב.

נתחיל מהרע~
הספר הרגיש דחוס מידי הוא פשוט הרגיש עמוס.
הוא היה עצוב מידי יותר מידי דברים נוראים שקורים בפרק אחד זה אף פעם לא טוב,
וגם לא נעים לקריאה.
אחרי שגומרים ספר כזה מרגישים רע.

ועכשיו הדברים הטובים~
הוא שונה מכל הטרילוגיות שקראתי (שרובם נשמעות אותו דבר ותעתיק של ספרים קודמים).
וזה טוב כי כמה פעמים אפשר לשמוע את אותו סיפור בצורה שונה.
הכריכה ממש יפה (קשה למצוא ספר טוב עם כריכה יפה מניסיון).
הדמיות מאוד נחמדות ואפשר להתחבר אליהם.
והעלילה די זורמת היא לא יותר מידי משעממת.

הספר היה יכול להיות ספר טוב אם הסופרת הייתה מורידה קצת מהעצב שמרגישים כמעט בכל עמוד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
הגן הכימי - קדחת

הגן הכימי - קדחת

לורן דסטפנו

אחרי הספר הראשון שלדעתי היה קצת עצוב ומעיק אבל הסוף הרגיש כאילו הספר השני יתחיל באווירה שונה לגמרי.
כי אחרי הספר הראשון לא יכולתי לדמיין ספר עם ארועיים כאלה מטרידים ועצובים.
אז אחרי עמוד וחצי של שמחה הגיע הזמן לעוד הרבה יותר דברים מזעזעים.
ושאתה חושב שזה לא יכול להחמיר יותר,
זה כן.
והסוף?
אני אפילו לא רוצה לדבר עליו (אפשר לסכם אותו בצעקה חרישית של- אעאעאעאעאעעאעאאע מה לעזאזאל קרה עכשיו??)ץ
אז למה זה ספר טוב?
טוב הדמיות מעניינות העלילה מותחת ותמיד יש איזה רצון לקרוא עודץ
כדי לראות אם זה ישתפר (ספוילר זה לא).
הרעיון ממש יפה וזה לא כמו כל הטרילוגיות האחרות שכל אחת נראית תעתיק של השנייה,
אבל יש בספר כמה דברים שלא הכי נעים לקרוא.
זה ממש לא כמו משחקי הרעב לדעתי בגן הכימי הסיפור גרוע יותר ומאוד עצוב.
אני אהבתי את הספר הוא לא דומה לשום דבר אחר שקראתי.

ספוילר של הסוף
הסוף הזה ממש אבל ממש לא צפוי איך אפשר להגיע למצב הזה??
אני.צריכה.את.הספר.השלישי.עכשיו
ריין כל כך מעצבנת יכולת לברוח! למה לא עשית את זה??
עם נר לא שורפים בית
הסוף הזה מותח כמעט כמו אות אתנה (אולי גרוע יותר)
סוף ספוילר

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'

ביקורות נוספות על "פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן"

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

פרסי ג'קסון מכה שוב. והפעם לווא דווקא בקיץ.
האמת ששמתי לב שמחנה החצויים הוא מחנה קיץ, ואיך יוצא תמיד אישהו על יום אמצע החורף? (אני לא טועה, נכון? זה באמת תמיד על יום אמצע החורף, נכון?)
חשיבה חשיבה חשיבה
זה לא הגיוני בעליל.
אבל היי, למי אכפת שיוצא ספר כל כך טוב?

שמתי לב שבספריו של ריירדן יש תבנית חוזרת.
קח את פרסי + חבר טוב למסע + חברה למסע, דיי עוקצנית + ילדה/ילד שהוא לא הסתדר איתה/איתו ממש טוב + שלחו אותם למסע חיפושים ותנו להם שבוע להציל את העולם עד יום אמצע החורף (אם אינני טועה...) = ספר ממוצע של פרסי.
למרות שהעלילה פחות או יותר ממוחזרת ובגדול, ריירדן עושה זאת שוב וגורם לי לתקוע את העיניים בספר. מעולה.
על העלילה הממוחזרת הושמט כוכב אחד בלבד. והרי לכם התשובה למה הוענקו לספר ארבעה כוכבים.

הכתיבה המעולה של ריירדן, הלא-רשמית-ובכל-זאת-טובה, היא מדהימה, ומסוגלת לשאוב כל אחד לספר.
הביקורת שטליה יקירתי כתבה על הספר הראשון הזכירה לי שלא הכרחתי את אח שלי בעינויים ובנבוט לקרוא את הספר הראשון בתקווה שיהפך לתולעת. הממ, אני אנסה הפעם.

אין הרבה מה לומר, ריירדן המוכשר כותב, ואני קוראת, ומתפוגגת לי בשלווה.
אני לא יודעת כבר למי להמליץ כי נראה שכולם כבר בסדרת המשך של פרסי. אוף עם התזמון המלבב שלי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

ספר מעולה, לא כל-כך מותח אבל בסדר. שילוב טוב של המיתולגיה היוונית ועלילת הספר. נפלתי מצחוק בחלק של ספר הובר, כשהחבורה צוחקת על מבנה הסכר. בסוף יש מידע מעניין על מקורו של חג המולד. ספר מומלץ מאוד!!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Giuls
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

ושוב אני מוצא את עצמי כותב ביקורת, ולא מוצא שום דבר שלא כתבו קודם: ספר ''מצוין'', ספר ''מושלם'', את כל אלה כבר כתבו במקום כלשהו, וזה נכון מאוד.

הספר מחזיר פרט שולי מהספר הראשון, שחשבו שהוא סתם כמה מילים, שלא באמת משנות את העלילה, ולכן כולם שכחו אותו בספר השני.
אבל ריק ריירדן מצא דרך, והחזיר את הפרט הקטן הזה בגדול, ובשביל למצוא את הפרט הזה, צריך פשוט לקרוא את הספר ולחפש טוב טוב.
וגם נותן מתח רציני בשם הספר ובנבואה שניתנת בו, ועד שאתה קורא במה מדובר, אתה לא יודע מהי הקללה, אבל אחרי שקוראים את הספר חושבים: ''אך לא ניחשתי את זה, זה כל כך ברור וצפוי אך לא חשבתי על זה''...

וחוץ מקללת הטיטאן, יש עוד קללה שקשורה בספר: לא לקרוא אותו- זו קללה של ממש.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•איתי
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

זאת הפעם השלישית שאני משנה את הביקורת הזאת.[תודה באמת נטע-,-]
הספר הזה פשוט מושלם.
ואם אתם מש רוצים שאני יסביר לכם מזה מושלם אז אוקיי-
מושלם זה ספר שלא חסר בו כלום.
הבנתם? יופי. בואו נמשיך
--
הדמויות-
ניקו- אני יכולה לעמוד פה לנצח ולומר בלי סוף כמה הוא מדהים, אבל זה ימשך הרבה מאוד זמן ואני צריכה ללכת עוד מעט אז.. הוא חזק באופן נפשי וזה אוסום. הוא חתיך והוא מדהים ברמות שאני לא יכולה לתאר.
פרסי- הכרנו. שמענו. ראינו
אנבת'- כמו פרסי
ביאנקה- קודם כל: היא דמות דיי טובה...חוץ מהעובדה שהיא נטשה את ניקו. ואני נראת קצת כמוה. וזה אוסום.
תאליה- היא מאגניבה וחזקה. ממש אוהבת אותה.
--
הו רגע שחכתי את לוק!
אז אממ לוק- אתה חתיך ואתה פשוט מדהים.
--
תבינו אני עצלנית ואני צריכה ללכת אז זה ממש קצר.
אז תקראו את הספר, שווה לכם!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Queen noga
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

עוד ספר בסדרה.
יותר נכון להגיד, עוד ספר טוב בסדרה!
התרגשתי בכל קטע וקטע וציפיתי לעוד כל פעם מחדש.

פרסי, אנבת', גרובר ותאליה (משום אני קוראת את זה taelia) יוצאים להצלת חצויים חדשים-
ביאנקה וניקו די אנג'לו.
ובדרך... הכל מסתבך יותר מדי.
פרסי מרגיש אשם על מה שקרה ומסתנן למסע החיפושים יחד עם גרובר, ביאנקה וציידות ארטמיס.
בספר הזה, כולם חווים את מה שהרקולס חווה במשימות שלו.
בסוף הלא צפוי שהשאיר אותי פעורת פה ועצובה מצאתי את עצמי רצה לספר הרביעי בסדרה ומתחילה לקרוא אותו.

הספר סוחף, עצוב ומצחיק באותו הזמן.
הסדרה המדהימה גרמה לי להצטער שהיא נגמרה.

מאוד מומלץ, כולם לקרוא!

כאן נגמרת הביקורת שלי,
מייטי ♥

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מגדת העתידות
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

אם ניתן לדרג ספר ביותר מ 5 כוכבים, זה היה המקרה.
ריק ריירדן אתה לא מפסיק להפתיייע ולהפצייץ!
ואני דורשת עוד ספר בסיידי וקרטר בלי שום קשר.

אז לספר: מפתיע מרגשש מצחיק מסופר מעולה.
לפי התגובות על ריירדן אמרו פה שהוא ממחזר ספרים, אז אני מסכימה עם זה אך רק בקטע של " יש עוד X ימים עד ליום\אירוע X ועד אז חייבים X או שאחרת נמות".
כן לגמרי.
אבל תכלס למי אכפת אם לריק לא והוא ממשיך לכתוב ולסדר לי את זמן הספר בראשש אז למה לא?!

אחחח פרסי פרסי פרסי, ממש באלי עלייך כאיזה ידיד טווב.\
חחחחחח אני פשוט חולה על הדמויות כל אחת מביאה סוגים שונים של אנשים שאנחנו באמת עלולים לפגוש בחיים,אני אוהבת שיש דמויות שניתן להתחבר אליהם ולהזדהות
(:

אז אני כבר מתתתה לקרוא את הספר הבא ואני בטוחה שאהנה ממנו מאוד !

מומלץ לאהובי ג'קסון באשר הם !
וקדימה לבא !!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•monti me
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

הספר פרסי ג'קסון הוא ספר מרתק , מעניין ומהנה לקריאה .
הספר לימד אותי הרבה על האלים היוונים ( בספר מסופר על כמה אלים ובמה הם מתאפיינים . למשל בספר מסופר על פוסידון אל הים )ועל המיתולוגיה . הלמידה דרך הספר על המיתולוגיה והאלים היא מהנה - ואולי גם גורמת לקליטת החומר בצורה יותר טובה ...
העלילה של הספר מעניינת מרתקת וגורמת לקריאת הספר בהנאה .
הספר לא כתוב בשפה לא גבוהה ולא נמוכה , וגורם לקורא להבין את הספר בצורה טובה ...
הספר מומלץ מאוד ...

לפני 15 שנים•izik7070
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

אזהרה, מכיל ספוילרים
אני ממש עצבנית היום. אולי זה קשור בעובדה שבמשך חמש שעות הרגשתי כמו הייזל גרייס לנקסטר (אשמת הכוכבים) כשהיא עולה במדרגות, לא לשאול למה. אז אני מתנצלת מראש אם אני אוציא קצת עצבים בביקורת הזאת.

אני לא יכולה להכחיש שהספר הזה טוב. הוא ממש טוב. קצבי, שנון ומצחיק ומשאיר רצון לעוד. אבל חייבים להודות שהעלילה נעשית קצת ממוחזרת. הם צריכים להציל משהו / מישהו לפני מועד מסוים אחרת העולם ייחרב או משהו כזה.
באופן מפתיע, זה עדיין ספר טוב. וזה אומר משהו על הסופר אם הוא מצליח לעניין את הקוראים בעלילה שמזכירה את הספר הקודם במשך שלושה ספרים (בינתיים).
אהבתי מאוד את הקטעים שבהם זה בלט שפרסי ואנבת' הם פשוט זוג מתבקש. מה גם שבספר הזה הם הצילו את אנבת' (וגם את ארטמיס, אבל זה עניין שולי) אז בערך בכל הזדמנות הבינו כמה היא חשובה לו באמת. במיוחד אהבתי שהם הצליחו להשלים את ריקוד הסלואו בסוף ^.^
והדמויות.
אני ממש שונאת את תאליה. (זה החלק שבו אני מקווה להוציא עצבים) אני אפילו לא יודעת למה אני שונאת אותה. אולי זה בגלל שהיא משדרת ביטחון שמרגיש לי קצת מזויף, או בגלל שהיא מתעצבנת הרבה פעמים שלא בצדק, או בגלל שהיא צצה משום מקום בסוף הספר הקודם ו"גנבה" לפרסי את המקום בנבואה (אני משום מה רוצה שזה יהיה הוא), או אולי בגלל העובדה שהיא פאקינג קראה לו 'מוח אצה'. זה של אנבת'. לא לגעת. נקודה.
כמו שבטח כבר הסקתם, הדמות האהובה עלי היא אנבת'. היא מזכירה לי את עצמי הרבה פעמים. כולל האהבה המוזרה לאדריכלות. היא ממש חמודה ובלעדיה הם כבר היו מתים מזמן.
די התעצבנתי שביאנקה וזואי מתו. אהבתי אותן. אני אוהבת גם בלי שום סיבה את ניקו. הוא פשוט חמוד וזה אחרי שאני יודעת שהוא בן של האדס.
והקטע הזה של להחזיק את השמיים? ואוו. אמין. (סרקזם) אני לא יודעת מה זה אומר בדיוק להחזיק את השמיים, אבל אני גם לא רוצה לדעת.
ספר מצוין, למרות כל הפגמים (ותאליה)
טוב, אני הולכת לקרוא את הספר הרביעי עכשיו, כי אין לי חיים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פריקית של ספרים
פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן

ריק ריירדן

ספר מדהים, קצבי וממש עושה חשק של עוד, זה הספר האהוב עלי בסדרה הראשונה (לא יודע למה)
זה לא היה איזה ספר עמוק או משהו הוא היה... פרסי.
אבל לכל ספר יש משהו משלו והדבר של הספר הזה היה תחושה הזו שאתה לא יכול לזוז עד שתסיים עוד פרק, ועוד אחד, ועוד אחד...
החלק הכי מרגש בספר היה במוות של משהי מאוד מאוד חשובה, היו שתיים כאלה אבל אני מדבר על האחרונה.
זה פשוט לא פייר!!!!! ממש רציתי שהיא תמשיך וממש כעסתי על המוות הזה. יש קטעים שבאופן בלתי מוסבר עושים לי צמרמורת, ממש צמרמורת (לא של יואו איזה מרגש, דמעות דמעות. לא!). המפגש עם ארטמיס, אני חייב לצטט: " הנערה הצעירה הביטה בי בעיניים נוצצות ובוהקות יותר מהירח של החורף. "אני ארטמיס", אמרה. "אלת הצייד" ועוד ועוד.

החיסרון העיקרי בעיני בספר הוא שאנבת' לא הייתה חלק מהעלילה, היה חסר המוח הגאון שלה.

אני נותן לספר 5.

נ.ב אני לא מבין למה על הכריכה של הספר שלי דווקא המגזין "לאישה" היה חייב להגיב על הספר, זה הכי לא קשור בעולם!1

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שלומעם
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“אני מתה על כל הסדרה פרסי ג'קסון! וכתבתי את ההודעה הזאת לכל הסדרה!”

17/25
ביקורות על פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן
הבאה
Book Shelf
לפני 12 שנים

“כבר די קלטתי את התבנית של ריירדן (לפחות עד הספר הזה), אך זה לא הפריע לי לאהוב את הספר - העלילה הפתיע”