• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

מאת ג'ומפה להירי

הביקורת של גדפ

תמונה של גדפ
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

מאת ג'ומפה להירי

הביקורת של גדפ

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של גדפ
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2009
סדרה:ספריה לעם #610
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עודף
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 16 שנים

“הרבה מאוד זמן חיכיתי לספר הזה. בחלוף השנים מאז יצא "פרשן המחלות", הוא הלך ותפס מקום חשוב ורגיש בספרי”

6/11
ביקורות על קרקע לא מוכרת
הבאה
pen
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

ספורים קצרים על עולמם של מהגרים מהודו שהגיעו לאמריקה, חלקם כדי להמשיך את הקריירה האקדמית שלהם ובאותה הזדמנות לכבוש לעצמם עוד מדרגה בסולם החברתי. הדמויות בסיפורים שבות ומופיעות פעם בסיפור ופעם נוספת הקורא שב לגלות אירועים נוספים מעלילות חייהן. הכול נעשה תחת מעטה של מחוות וקודים ששייכים לעולם הישן, שם לכל סימן יש משמעות מורכבת, רק מי שבא משם יבין זאת. המפגשים של הדמויות עם בני ארצם מלאים בציפיות שהסדר הישן של המולדת יישמר, בעוד שבמפגשים עם בני הארץ החדשה ברור לדמויות הסדר הוא שונה ונמחלות עוולות קטנות. עמידתה של אם המספרת לבושה בסארי מהודק בסיכות ביטחון ועוטה מעיל גשם בחצר כשהיא מתכוונת לשרוף את עצמה למוות, נדמית בעיני השכנה המקומית לצפייה בשקיעה הקסומה. דווקא הבחירה במתכונת של סיפורים קצרים שלכאורה אינם מצויים על רצף אחיד של עלילה, מאפשר לקורא לבחון כל תמונה כשלעצמה. כאילו היה מתבונן באמצעות זכוכית מגדלת שמעצימה את החוויה. מתחת לפני השטח, מאחורי קיפולי הסארי ועוצמת הריחות ותבלינים והעושר התרבותי שמתואר רוחשת לבה רותחת של תסכול, חוסר אונים ותקוות שמתנפצות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של dushka
dushka
תמונה של רץ
רץ
תמונה של פרל
פרל
3קוראים|גיל ממוצע57|33%נשים

על המבקרת

תמונה של גדפ

גדפ

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
69 ביקורות•239 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של גדפ
גדפ
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות69
לייקים שקיבלה239
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת27מתח ריגול והרפתקאות23ספרות מקורית11

דיון על הביקורת

2 תגובות
גדפ
גדפ•לפני 12 שנים
תודה
רץ
רץ•לפני 12 שנים

ביקורת מעניינת לספר שמאוד אהבתי

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של גדפ

הסיפור של הילדה האבודה

הסיפור של הילדה האבודה

אלנה פרנטה

הרומן הרביעי של פרנטה נקרא הסיפור על הילדה האבודה. מהכותרת עצמה נוצרת ציפייה ובעיקר תהייה מי היא הילדה האבודה. האם הסיפור הוא על המספרת, או אולי על לילה כשהיתה ילדה ואולי על ילדה אחרת שמתוך הסיפור שלה תתפענח החידתיות סביב הקשר המיוחד בין שתי החברות. בלי להרחיב יותר מדי אנו מגלים שהסיפור נשאר אותו סיפור המתח בין המספרת לחברתה ומה שביניהן. מה שנותר סתום הוא כל מה שמתרחש אצל המספרת עצמה. אמנם היא מתארת באופן סדור וברור כמעין כרוניקה היסטורית מה אירע בחייה ובחיי חברתה ובני המשפחה של שתיהן. אולם הכול מתואר מבעד לעדשות מרוככות ומשוחות בווזלין כך שלא יסתנוור הקורא מעוצמת האירועים. איננו למדים דבר על עולמה הפנימי של המספרת ולגבי לילה, החברה הגאונה, אנו מקבלים דין וחשבון יובשני ורזה על פעולות ואמירות שהרגש הפנימי העמוק נחבא ומסתתר ועלינו לנחש אותו ולדמיין אותו בעצמנו. דמה הדבר לטיוטה של תסריט אפשרי שבו הכותב מקווה שהשחקנים כבר יביעו את הרגשות ויצקו תוכן משמעותי משלהם לתוך הפרדיגמה ששרטט. מה יודע הקורא על דיעותיה של המספרת בעניינים אמיתיים או על מה היא באמת מרצה בכל אותן נסיעות ברחבי העולם שם היא נפגשת עם קוראים. מה קורה לה עצמה בתהליך הכתיבה. אין הקורא יודע אלא סיסמאות קלישאתיות כגון פמיניזם, סוציאליזם, אנטי מאפיה, אנטי טרור, נגד שחיתות וכיוצא באלה. איך נראים אותם מפגשי קוראים ומה נאמר בהם. אין הקורא יודע לכאורה אין זה חלק מהותי מחייה של המספרת - אבל ברור שמה שמתרחש שם הוא בעל חשיבות לבד מהפן הכלכלי כי אחרת לא היתה מתמידה בכך ובוחנת את הצלחתה בקרב קוראיה דרכם.
בעיני הספר הוא ממש הפחות טוב מבין הארבעה. ורק בנקודה אחת מתעלה על עצמה פרנטה ומראה לנו מה היא יודעת לעשות. כאשר היא מתארת את רעידת האדמה בנפולי היא מצליחה להעביר את תחושת הכאוס המוחלט, האנדרלמוסיה המרטיטה ומעוררת הפלצות "התמוססות קווי המתאר" (עמ' 169) היא מכנה זאת ומוסיפה, "החפצים והאנשים משתפכים מתוך עצמם ומערבבים מתכת נוזל ובשר" (שם). ובהמשך היא מתארת כיצד את עצמה בתוך ההתרחשות "מה שלא יקרה ... אני נשארת יציבה" (עמ' 173).
מתוך הפרק הזה יוצא הקורא עם תחושה שהנה הקסם חוזר והקריאה שוב תישא אותו למחוזות רחוקים וקרובים בתוך עצמו. אך לא היא והכול שב לכרוניקה היבשה. כמעין עדות שנמסרת למישהו שחוקר מדוע לילה לא נמצאת ומה עשתה בעניין המספרת. והנה תשובתה "אני הייתי אני ובדיוק לכן יכולתי לפנות לה מקום בתוכי ולהעניק לה צורה בת קיימא. היא, לעומת זאת, לא רצתה להיות היא" (375) וכאילו אומרת המספרת, אין לי חלק בהיעלמות חברתי האהובה היקרה והיחידה. ייתכן שאלה באמת העובדות האובייקטיביות. אבל מי הוא הקורא שמחפש אובייקטיביות ברומן? חברה כאן תחושת הנפיצות שהיתה בכרך הראשון ובוודאי בשני. נראה שפרנטה התעייפה. ואולי עניין מיחזור הטקסטים עליו מספרת הגיבורה הינו שקוף של אותה התעייפות. נשאלת השאלה -לקרוא או לא לקרוא. התשובה - לקרוא כי התחלנו ולכן נסיים. וגם כי ישנם חלקים טובים מאוד ברומן שתענוג לקוראם.

לפני 8 שנים•גדפ
ספר המראות

ספר המראות

י.א. צ'ירוביצ'י

הרומן כתוב בשפה קולחת כמעט דיבורית. נוחה לקורא. השאלה הגדולה שנשאלת בספר פעמים רבות, מדי, הינה: "מה אתה זוכר מ..." בסופו של הרומן מי שבעצם מפענח את התעלומה הוא כמובן האיש שאובחן כלוקה באלצהיימר. כמה מקרי. בגדול הרומן עוסק בשאלה מי רצח את הפרופסור לפסיכיאטריה שעסק במחקרו בבעיות זיכרון ותודעה. הקורא אינו לומד דבר על המחקר הזה, לעומת זאת הקורא לומד הרבה על מערכות יחסים שעל פני השטח נראות מקסימות ומתחת לפני השטח בוערות אנרגיות לוהטות מסיבות אחרות לגמרי. מה שנראה כרומן בעיני האחד נתפש כהטרדה אובססיבית אצל אדם אחר , ועוד כהנה וכהנה. הקורא לומד שהכבישים בין ניו יורק לניו ג'רסי מרתקים כמעט כמו ההתפתחויות הדרמטיות בעלילה. ודיינרים מקומם חשוב כמו הבית שבו נרצח הפרופסור. ועם זאת, ספר טיסה יעיל, לטיסות קצרות טווח ולואקוסט כמובן.

לפני 8 שנים•גדפ
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

כפי שנאמר בביקורות אחרות פתרון "החידה הבלשית" אינו הכוח המניע את הקריאה ברומן. המספר מציע לקורא דרכי התבוננות שמקלפות את התבניות שמצויות במחשבתו של הקורא כמו בזו של המספר. מקלפות את הדעות הקדומות ומציגות אופציות אחרות של פרשנות לגבי התנהלותן של הדמויות בקהילה הקטנה שבה מתגורר המספר. מעמדות ונימוסים, איפיונים של מלבושים ומראות של בתים מציעים שיטוט בין מה שיודעים לבין מה שלא יודעים. ובתווך עומדות הנשים- הזכות והטהורות מלבר ומלגו, כמו הילדה הצעירה, האלמנה המורה החייכנית, רעייתו של המספר וגם הנשים שנראות כאילו הן שייכות לתחתית הגזע האנושי אך מתברר שהן בעצם קדושות ובעלות תובנות מפתיעות על העולם. בכל מקרה הגיבור הראשי על פי גישתו של המספר אינו בן אנוש אלא הגורל. דעתם של האנשים היא מוטת גורל, ומשום כך התפניות בעלילה אינן נובעות רק מן הפעולות שמבוצעות על ידי הדמויות בקהילה הקטנה - לעיתים בניגוד מוחלט מתחולל מהפך בלתי צפוי בעלילה שמשמעותה היא גזר דין מוות לאחת הדמויות.
הרומן מציע התבוננות באנשים ובטבע מתוך חמלה ופליאה ובעיקר צניעות. שווה קריאה - בנחת .

לפני 9 שנים•
★★★★★
•גדפ
השלישי

השלישי

ישי שריד

יומנו של יונתן, נסיך נכה ופגוע, מצמרר ומעלה שאלות קשות על החיים שלנו כאן ועכשיו. הדרך שבה ארגן שריד את החומרים שואבת את הקורא לתוך המציאות המסוייטת והמחרידה - ואי אפשר להניח את הספר לרגע. הקורא יודע מלכתחילה את הסוף הרע ובכל זאת כמעט מתפלל לאלוהים שיקרה נס. השיבוץ של הפסוקים המקראיים מדוייק ומעציב. קראתי את הספר במקביל לקריאה חוזרת בספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד" שמתאר סוף נוראי אחר , טוב אז נראה שהצבא ישתלט על הוויה הישראלית - עברו 31 שנים והאצטלה השתנתה - אבל הסוף הוא אותו סוף. מעניין האם משרד החינוך או משרד התרבות יפסלו את המשך פרסומו של הספר מסיבות של חוסר נאמנות למולדת.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב

החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב

אֶריק אָקסל סוּנד

כנראה שבכל זאת אצטרך להמתין עד שאסיים לקרוא את כל הטרילוגיה המבטחת. כי בסיומו של הספר הזה נותרתי עם תחושת אי נוחות כללית. למעשה החידה כמעט ונפתרה במחצית הספר, וכל מה שנכתב מאותו רגע היה מבחינתי רק המתנה לרגע שבו המפקחת ז'אנט תגלה את התשובה ותבין עד כמה נוראית היא. ובכל זאת ההקבלה המעניינת בין חייה של הפסיכולוגית ושלל המושגים המקצועיים שאמורים לייצר אצלי כקוראה תחושה של אמינות,ומן הצד השני ההתבוננות על חייה של המפקחת הנלחמת על מעמדה המקצועי ועל הלכידות המשפחתית שלה היתה מעניינת דיה כדי שאסתגר עם הספר לשעתיים רצופות . בתור לא פסיכולוגית אני יודעת שהנפש האנושית אכן מבקשת לייצר תחליפים לאובדנים, אך לעתים אלה אינם עשויים באופן שמזהה אותם באופן חד חד ערכי. לסיכום כדאי לקרוא לאוהבי הז'אנר.
מילה אחת בשבחי התרגום והעריכה - הערות השוליים היו מצויינות וסייעו להבין את המושגים והתאריכים. על כך תודה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
איש השלג

איש השלג

יו נסבו

אני מחבבת את הארי הולה. משהו בבדידות של האיש החכם הזה והפרטי כל כך מוצא חן בעיני. הרגלי שתיה לא שתיה שלו - נוגעים ללבי. הרעיון של בובת השלג שלא נותרים בה עקבות מקסים. הפתרון , כמו תמיד מסובך מדי מתפתל ומסתבך - ואפילו היה רגע שרציתי להגיד להארי הולה שהוא טועה .. אבל הוא ידע טוב ממני. אם כי הפרטים שהוא ידע ואני לא נחשפתי אליהם, ובאמצעותם הוא פפיענח את החידה המטרידה הזו, חבל שנסבו לא סיפר גם לי. למדתי על מבנה העיר אפילו ניסיתי למקם את האירועים על פי המפה המצורפת. העיקר - ספר צונן לימי השרב המעיק שהיה כאן באחרונה. כמו תמיד, הסקנדינבים חולצים נעליים בכניסה לבתים שלהם ושל זרים, ואחר כך מבצעים מעשי טבח נוראיים. השלג בולע הכול.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גדפ
הבגידה

הבגידה

הלן דאנמור

חברה רופאה המליצה על הספר, ואמרה, את יודעת זה מעניין כי בכל זאת הגיבור הוא רופא והנאמנויות שלו הן לא רק לעצמו... ההתחלה היתה נהדרת, ריח של ליזול או משהו דומה עלה באפי, חריקות מגפיים על פרקט מבהיק ומסדרונות ארוכים, ותיאורים של חורף קשה ותורים עד אין קץ שבהם עומדת הגיבורה כדי להשיג מצרכי יסוד לבני משפחתה. והדילמה שמולה ניצבים בני הזוג בעקבות ההכרח לטפל בבנו של מפקד המודיעיםן הרוסי הסטלינסטי. מפחיד מצמרר והנימה האנטישמית שמהדהדת מדברי הגיבורים. יש טובים ויש רעים. אבל הפחד הופך את כולם לאויבים ואויבים בפוטנציה. הכול מהלכים על תחושת אשם שמוטמעת בנפשם מחד גיסא ומאידך גיסא הכול אוספים פרט אחר פרט בחיי הסובבים אותם ששבהם יוכלו להתשמש נגד זולתם במקרה הצורך.
חלקו השני של הספר סכמטי ושטחי ומתאר את החיים של השורדים נסתרים מן העין בין אם במרתפי לוביאנקה הכלא הידוע לשמצה ובין אם בדאצ'ה שאליה נמלטת אשת הרופא. והסיום... סתמי ולא מספק. היתרון הגדול של הספר - אחרי שעתיים הטובים איתנו והרעים מתים. כמו שרצינו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גדפ
הדברים שאני רוצה

הדברים שאני רוצה

גרגואר דלקור

דווקא מתחיל נחמד הסיפור על אשה מהעיר אראס בצרפת. בעלת חנות לכפתורים וסרטי מוסלין ורוכסנים... כל השמות הצרפתיים הללו... איזה ניחוח של טיול עולה באפי, אני חושבת שיצאתי לחופשה .. ואז פתאום אני מבינה שרק גבר יכול ככה לכתוב על אשה בת 47 כאילו היא נצבת על צוק מול מים גועשים וכל מה שנותר לה - זה פשוט לקפוץ ולסיים את עניין הזה שנקרא חיים. נו, באמת. אבל, הרעיון שדווקא היא תזכה ב18 מיליון אירו משובב נפש בעיני, ובסיום הקריאה נשארתי ככה חוככת ביני לביני מה הייתי עושה לו זכיתי אני.. מה היתה רשימת הקניות שלי כוללת, כנראה שפורשה קאיין לא הייתם מוצאים שם. אבל סנדלים של לובוטין כנראה שכן וגם תיק וצעיף של הרמס. אח אח אח.. זה מה שגברים חושבים על נשים מן הפריפריה בצרפת. טוב, זה שם. אצלנו זה ממש לא כך. קראתי את הספר הזה בשביל כולם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גדפ
אל מקום שהרוח הולך

אל מקום שהרוח הולך

חיים באר

שני מישורים עניינו אותי בספר , האחד תיאור גרוטסקי מופלא של היווצרות חצר חסידית, כיצד הכסף והמאעכרים מייצרים עסק במקום שאמור היה להיות כולו רוחניות ןצינעה על סף הנזירות. העניין השני הוא ההליכה למקום הנחבא ביותר מן המודרנה, מן החדשני, למקום שמצהיר על עצמו כטובל באוקיינוס של התעלות הנפש. ושם, דווקא שם, מוצא גיבור הרומאן את יצריו חזקים ממנו והוא נשאב לתוך סחרור שכולו רגשות ותחושות בעוצמה אדירה. בין שני העוגנים הללו נפרשת תמונה של מערכות יחסים חשובים לחשובים יותר, בין קדושה לטומאה ובעיקר בין מה שאדם רוצה להבין כמעשה אלוהי ובין מה שאדם מפרש כמעשה ידי אדם. עניין אחר שנאמר על ידי באר באחד הראיונות שקיים בעקבות הספר צד את אזני והיכה בי. באר סיפר שבחר את טיבט, משום שמדינונת קטנה זו היתה בבת עינם תרתי משמע של האמריקנים, כל עוד לא נמצאה להם דרך לעקוב אחר המתרחש בסין מתוכה פנימה. ובימים ההם השפיעה ארה"ב על טיבט מכול טוב. משנסע ניקסון לסין והתקבל שם בכבוד ויקר, וכוננו יחסים בין שתי מעצמות הללו, נזנחה טיבט לאנחות ונשכחה מלב מיטיביה. לא לחינם מציין באר בספר (עמ' 274-275) את הספר שכתב תומאס ליידר INTO TIBET . (ראה גם http://www.intotibet.info/aboutthebook.html). בעת שהספר יצא 2010, הודח מובראק משלטונו במצרים, ויחסי ארה"ב ומצרים השתנו כליל. בעצם נדמה שבאר מנסה לאותת לקוראיו כי גם הידידה הקטנה של הידידה הגדולה , ישראל,עלולה למצוא את עצמה במצב דומה. בספר יש מהלך מעין היצ'קוקי בו מטיילים ישראלים מתווכחים האם הצדיק שעולה איתם במעלה ההר הינו באמת הצדיק או סתם איש (עמ'241 243). וכמובן שהגיבורה היא גם יפה גם מדענית וגם יהודיה... הספר שווה קריאה וקריאה נוספת. ולא יזיק להצין בספר גוג ומגוג שכתב מרטין בובר שיש בו הרחבה של תמונת העולם שעולה מן הרומאן.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גדפ

ביקורות נוספות על "קרקע לא מוכרת"

קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

אנשים שנעקרים מסיבה כלשהי מהמקום בו נולדו ובו נולדו אבותיהם, מפתחים התנהגויות המיועדות לשרידתם: חלק ינסו לאמץ את מנהגי המקום החדש, ימהרו ללמוד את השפה החדשה, על דימוייה המוזרים בעינהם. אחרים ישמרו את מסורת המקום ממנו הגיעו - ישמרו על השפה חבריהם יהיו בני "המולדת הישנה", הם ימשיכו לאכול את האוכל, יהיו לבושים באופנת המקום ממנו באו, וילדיהם יחונכו לפי הקוד שהיה נהוג במולדת. להירי כתבה שמונה סיפורים עצובים על האנשים האלה ובמיוחד על ילדיהם.

המהגרים הבנגלים לארצות הברית ולאנגליה הגיעו - זה הרושם המתקבל מהסיפורים של להירי - כהגירת מותרות. מדובר באנשים משכילים - רופאים, מהנדסים, סטודנטים - דוברי אנגלית מצויינת, גם במולדתם היתה להם רווחה כלכלית ונראה שהגירתם נועדה לאשר לעצמם ולקרוביהם שנשארו בהודו את הצלחתם. מי שמשלמים את המחיר - מי שנמצאים בין הפטיש (ההורים) לסדן (חברת הילדים האמריקאים) אלה בניהם של המהגרים האלה. ילדים שלעתים קרובות נולדו במדינה החדשה, דוברי אנגלית מבטן, לכן יכולים להבין את הלעג של שאר הילדים על ההתנהגות וההופעה "ההודית המוזרה" שלהם. אלה הילדים שהערכים ההודים טבועים בהם והם מנסים לישב את הסתירה בינם לבין החיים במולדתם - שהיא גם זרה להם.

הסיפורים נוגעים ללב. להירי כותבת את סיפוריה בפשטות רבה. קל מאד "להיכנס" לסיפוריה ולהזדהות עם הדמויות. הסיפורים עוסקים בנושאים אוניברסליים, שכל אחד מכיר, ובדרך הייחודית שאותם מהגרים ובניהם מגיבים לאותם נושאים. סיפורים על ניכור בחיי נישואים, אהבה אסורה, התמכרות לשתייה, נאמנות ובגידה. הסיפורים מעניינים, עצובים, כתובים מצויין וכולם טובים מאד.

קראתי וחשבתי איזה בת מזל אני, שלא נאלצתי לחוות את ההתפתלות שילדי מהגרים, המכירים את שני הצדדים ומנסים לשייף את הקצוות החדים בחייהם. ילדי המהגרים שלא הם בחרו בהגירה, משלמים מחיר מלא על החלטת הוריהם. להירי זכתה, כנראה בצדק, ב"פוליצר" על ספרה "פרשן המחלות", אבל הראויים לפרס שמעולם לא חולק אלה בני המהגרים, גיבוריה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yaelhar
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

חוט של עצב משוך על פני סיפוריה המינוריים של ג'ומפה להירי, עצב של צמח שנעקר מקרקע מולדתו ונשתל מחדש בקרקע לא מוכרת.
חווית ההגירה והעקירה מהווה את הציר התמטי של כל סיפוריה של להירי וכולם בבחינת וריאציה על אותו נושא. משפחות הודיות-בנגליות מהגרות לארה"ב משיקולים כלכליים ומקצועיים. המהגרים החרוצים עושים חיל בביתם החדש. כל זוג, אשר נישא כנהוג בשידוך מביא ילד או שניים. הילדים מחונכים להישגיות ושאפתנות אך גם לערכי התרבות ההודיים המסורתיים.
כמובן, שדיכוטומיה זו יוצרת קרע אצל הגיבורים בני הדור השני. כולם תלושים, אבודים, מחפשים את זהותם, אינם חשים הודים יותר אך גם אמריקאים שלמים אינם.
יצירות אינספור נכתבו על חווית ההגירה ולהירי אינה מחדשת הרבה. איכות סיפוריה אינה בחדשנותם אלא בכתיבה הרגישה וביכולת ההבחנה החודרת לב וקרביים שלה.
רגיש, פיוטי ומומלץ מאוד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שין שין
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

קרקע לא מוכרת- ג'ומפה להירי

בני מהגרים ומהגרים בנשמה כותבים כנראה אחרת. אולי מתקיים בהם תבלין ייחודי שמפיץ בכתיבתם סוג של עצב עדין המשתרג כקרום שעוטף את מרוח מילותיהם. לדוגמא אישוגרו הגדול שכותב על אנגליה המאופקת אבל לרוב חוזר לשורשיו היפנים ובכל פינה מפזר את העצבות העדינה. ויקרם סת האנגלי הודי שמשבץ שילובים של שורשים בספריו ועושה זאת נפלא.
אפריקאים, בריטים, אירלנדים שחורים, לבנים וסינים עד פיליפ רות היהודי שתמיד נשאר גולה בארצו. כמובן לא חסרות דוגמאות מארצנו, אלי עמיר וסמי מיכאל שעושים בעירק חלקים מישראל וכמובן אפלפלד החד פעמי שתמיד נשאר מהגר גם בארצו. טוב אינסוף.
כל ההקדמה הזאת היא לספר על 'ג'ומפה להירי'.
ג'ומפה להירי היא סופרת כל כך טובה וכל כך מיוחדת שעושה שילוב עצום של חיים פשוטים בארצות הברית עם המטענים המסורתיים והכבדים שבאו מהודו. היא סופרת מחודדת ורחבת לב המעניקה לקורא מחוות לב אינסופיות בקובץ הסיפורים 'קרקע לא מוכרת' עד שאני קורא כל סיפור פעמיים. פשוט דורשת תנועה בלתי נגמרת של קורא.
באופן אישי אני מת על סיפורים קצרים ולכל אחד מהקנונים הגדולים יש סגנון שדורש מהקורא תשומת לב לדיוקים( אי אפשר להיות סופר סיפורים קצרים ללא דיוק) וג'ומפה להירי העיפה לי את הראש . מדויקת כירורגית כמנתחת באיזמל חד כתער. עוצמתית המניחה מול הקורא עולם מורכב. עולם שמתנגש לעולמנו, הודו סין אמריקה או ישראל זה נוכח. הרי כל אחד מאיתנו הוא קצת מהגר בנשמתו. כל סיפור הוא מקבץ מילים פנימי שנאסף, אין בקובץ משחק של מרחב. דיוק כירורגי וכתיבה מופתי
אני קורא לא מעט ספרים. הרבה מתוכם אני זונח שאין לי עניין, אני כבר זקן בשביל לקרוא בכוח. בכל ספר אני מרכיב צלילים לספרים שאותם אני קורא. כל ספר יש לו מנעד משלו, מקצב. וכשאני כותב אני חייב לקרוא מספר מילים להכניס אותי לעולם שבו אני מתמסר בלי תנאי.
השבוע הזה היה כל כך קשה ומתיש ובערב לפני השינה קראתי את ג'ומפה כתבתי מילים ופשוט ראיתי תנועה עצומה של מילים שאין בהם רגע אחד לא מדויק. והשבוע הייתי בהצגה עצובה דחוסה "סוס נכנס לבר". עוד סיפור של מהגרים. על ההצגה אני אדבר אחרי שאתאושש
קרקע לא מוכרת בעיני קובץ סיפורים חובה.
והשיר בסוף הוא שיר מהגרים קורע לב של עזיזה הגדולה.

https://www.youtube.com/watch?v=g-_i0if61lA

לפני 8 שנים•דרור
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

יש רגשות ילדות שלא ניתנים לשחזור בבגרותך כמו התחושה הבטוחה שלגוף אין גבולות , שאתה יכול כל מה שתרצה ובשבילי בעיקר החוויה של קריאת ספרים. כשאתה קורא ספר בתור ילד אתה מרגיש את כל כולו . אתה מצליח לחוש את הגיבורים, להריח את הים והשדות , להיתקל בענף בהלכך בהרפתקה ביער ומעל לכל לגמרי ולחלוטין להרגיש את הספר. את התחושה הנהדרת הזאת של הקריאה הצליחה ג'ומפה להירי לשחזר בשבילי באוסף הסיפורים הנפלא הזה.
אלו הם סיפורים על ההווי של המהגרים הבנגלים בארה"ב. על תחושותיהם, אהבותיהם ואכזבותיהם. לא יכולתי, פשוט לא יכולתי להניח את הספר עד שסיימתי את כולו. הוא כתוב בצורה נפלאה , קולחת ולגמרי אמיתית.
מומלץ בחום

לפני 15 שנים•
★★★★★
•dana
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

הרבה מאוד זמן חיכיתי לספר הזה. בחלוף השנים מאז יצא "פרשן המחלות", הוא הלך ותפס מקום חשוב ורגיש בספרייה שלי. קראתי אותו אין ספור פעמים.
לכן ניגשתי לספר החדש של ג'ומפה להירי עם מעט חששות. לא ידעתי איך הספר יכול להתעלות, או אפילו לעמוד, בציפיות שלי. ובכן, הוא לא. כמה סיפורים לתוך הספר מצאתי את עצמו תוהה עם הספר הוא שיחזור פחות מוצלח של "פרשן המחלות". אבל, לקראת סוף החלק הראשון, פתאום הבנתי את העניין, שהוצהר בביקורות ובכריכת הספר. אם "פרשן" עסק בהורים הגולים, "קרקע" עוסק בילדיהם. באלו שדעתם לא נשאלת או נספרת בעניינים האלה. שהצורך שלהם במקום מוגן ומוכר הוא עצום בהרבה משל מבוגרים. ילדים ונוער, כמו גם כאן בארץ, שבסופו של דבר מוצאים את עצמם לא כאן ולא שם, אלא אבודים.
הספר מעט מונוטוני, והסיטואציות לפעמים סכריניות- אבל בביקורת אחרת שקראתי על הספר, עלתה השאלה האם הטלנובלאיות בספר מכוונת. שזה סוג אחר של הזרה. לצורך העניין, לא כל ילד בדרום אמריקה חי כמו "עיר האלוהים", אבל הרבה יוצרים בוחרים באופק הזה כדי לספר סיפור.
כך או כך, ג'ומפה להירי היא סופרת נהדרת ורגישה, והספר איננו נפילה, אבל גם אינו יצירת מופת. אמתין בסבלנות לספר הבא.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•עודף
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

את הספר הזה קראתי מיד כשסימתי את ספרה הקודם של ג'ומפה להירי, "פרשן המחלות",(ממנו מאד התפעלתי), בהרבה מובנים זה המשכו הישיר .אם הקודם סיפר על חייהם של מהגרים בנגלים בארה"ב הרי ש "קרקע לא מוכרת " הוא סיפורם של בני הדור השני. אין ספק שג'מפה להירי יודעת לספר סיפור ומכירה הייטב את גיבורי עלילותיה. על תרבותם וקורותיהם היא שואבת מן הקרקע המוכרת של חייה ולכן נדמה לפעמים שהסיפורים חוזרים על עצמם. בד"כ מדובר במשפחות אמידות בעלות הנעה להשגיות רבים בעלי תואר אקדמי שלישי, אורח חיים אמריקאי בצמרת ושורשים או צילם בהודו. חלק ב' של הספר, בסופו, מכיוון שהגיבור צלם עיתונות, (ולא פרופסור), הוא "זוכה" לצלם את כל האירועים המרכזיים בחדשות של זמנו. עירק, אינתיפדה בישראל צונמי בתילנד. לקראת סופו הספר עניין אותי פחות. אני סקרנית לקרא ספר אחר של ג'.ל כשסיפור המסגרת שונה והיתמודדות שונה עם מה שהחיים מזמנים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•pen
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

ספר מרגש, עצוב
קובץ סיפורים מרתק, על אנשים בנגלים אשר עקרו מארץ מולדתם הודו, וניסו בכל נפשם וכל מאודם להשתלב ולהתערות בארצות אחרות, יחד עם זאת עם ניסו להתמודד עם כל מיני סיטואציות ועם לחצים חברתיים שהופעלו עליהם באמצעות משפחותיהם, וגם בזמן קבלתם ללימודים אקדמיים.
מה שמייחד את סיפוריה של המחברת, הוא העצב והיגון העמוק, שהיה די בולט, מאופן הדיבור של הדמויות, והמסרים שהועברו לקורא.
אני כל פעם מחדש נפעם ומתפעל מסגנון הכתיבה הייחודי, והססגוני של להירי.
הוספת הסבר למילים, בשפה האיטלקית והשפה הבנגלית, היה רעיון גאוני.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

ספר מענין יפה שקט עדין ויחד עם זאת מרתק ועצוב סיפורים על חיפוש האדם אחר זהות בעולם המודרני
הספר בוחן בעין חדה ומפורטת את מוסד הנישואים וההשלכות הטרגיות של גידול ילדים בעולם שהגבולות בו מתושתשים
הספר מחולק לשני חלקים החלק הראשון הינו אוסף של חמישה סיפורים שכל סיפור עומד בפני עצמו
החלק השני הוא סיפור בהמשכים המחולק לשלשה סיפורים סביב השתלשלות חיים של שתי משפחות הקשורות אחת בשניה
למה מתכוונת הסופרת לשם שנתנה לספר -קרקע לא מוכרת
המילה קרקע מתייחסת לשכבת האדמה העליונה של כדור הארץ בו אנו חיים עליה אנו עומדים בה אנו שותלים את מזוננו
הקרקע האויר הם נטרליים נמצאים בהודו ובכל מקום בעולם הם מספקים את התנאים הפיזיים הכרחיים לקייומינו
הקרקע לא משתנה מי שמשתנה זה האדם שלגביו זכרונות משפחה מינהגים ריחות תחושות הם שיוצרים את אישיותו את זהותו
בהם הוא דבק הוא לא יכול להשתנות או לשנות את דרך חייו את זהותו את גורלו את הרפלקס שלו
המהגרים הבוגרים מביאים את ה"קרקע" אתם לכל מקום שאליו הם מהגרים הם שומרים על זהותם ע"י המנהגים התרבות והגעגועים
ילדיהם לאומת זאת שנולדו על הקרקע עליה הם גדלים מאבדים את זהותם
הילדים מתנדנדים בין המחויבות להורים למשפחה למסורת לבין המציאות שאליה הם רוצים להשתייך
לבין התרבות השונה בה הם חיים כתוצאה מכך הם מאבדים את זהותם וכבוגרים הם מחפשים אותה
הקרקע תחת רגליהם הצעירות כבר לא בטוחה לא יציבה
הילדים לא מבינים את מה שההורים יודעים בתת המודע שלהם שללא זהות בעולם הזה הם יהיו אבודים
הסופרת כך אני חושב מתיחסת לקרקע לא מוכרת גם למוסד הנישואין מוסד זה הוא גם קרקע ששני בני אדם
אמורים לחיות ולשתף חיים ביחד ולהקים משפחה על קרקע שהיא חדשה לא מוכרת
וכמו שאנו קוראים בכל הסיפורים בספר קרקע זו אינה כה יציבה וחזקה קל לסדוק אותה
לגבי משפחות המהגרים שהגיעו מהודו שהתחתנו נישואים כתוצאה משידוך או קשר משפחתי חייהם אינה סוגה בשושנים
והם משתמשים במסגרת הזו כחומה להגן עליהם מפני הסביבה הזרה אך הקשר עם ילדיהם ניפגע

לפני 15 שנים•אריה
קרקע לא מוכרת

קרקע לא מוכרת

ג'ומפה להירי

קראתי את הספר בנשימה אחת כמעט (טוב, יש ילדים.. יום כיפור.. הם בבית :-)
הסיפורים בספר, שמונה במספר,פותחים צוהר לעולמם של מהגרים הודים (בנגלים)בארה"ב, לחברה המסורתית ולמנהגים המרתקים שלה.בהיותם סיפורים אנושיים המסופרים ברגישות ובכשרון רב, הם מצליחים לחצות גבולות תרבות ושפה ולגעת בלב הקורא באשר הוא.סופי הסיפורים לא שגרתיים אך לקוחים מהחיים,
דבר המזכיר לקורא כי החיים עשויים להיות מוזרים מכל דמיון..

תרגום קולח ונעים של מיכל אלפון.
מומלץ!
שרית לינקר

לפני 16 שנים•
★★★★★
•clearurmind
דירוג
4.0
לפני 15 שנים

“את הספר הזה קראתי מיד כשסימתי את ספרה הקודם של ג'ומפה להירי, "פרשן המחלות",(ממנו מאד התפעלתי), בהרבה”