• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

מאת פיליפ קלודל

הביקורת של גדפ

תמונה של גדפ
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

מאת פיליפ קלודל

הביקורת של גדפ

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של גדפ
הוצאה לאור:כתר
0
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מורי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 13 שנים

“זהו ספר אווירה. אני לא אוהב ספרי אווירה. אוהב ספרים שיש בהם סיפור, סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון גדו”

4/12
ביקורות על הנפשות האפורות
הבאה
אינגהס
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

כפי שנאמר בביקורות אחרות פתרון "החידה הבלשית" אינו הכוח המניע את הקריאה ברומן. המספר מציע לקורא דרכי התבוננות שמקלפות את התבניות שמצויות במחשבתו של הקורא כמו בזו של המספר. מקלפות את הדעות הקדומות ומציגות אופציות אחרות של פרשנות לגבי התנהלותן של הדמויות בקהילה הקטנה שבה מתגורר המספר. מעמדות ונימוסים, איפיונים של מלבושים ומראות של בתים מציעים שיטוט בין מה שיודעים לבין מה שלא יודעים. ובתווך עומדות הנשים- הזכות והטהורות מלבר ומלגו, כמו הילדה הצעירה, האלמנה המורה החייכנית, רעייתו של המספר וגם הנשים שנראות כאילו הן שייכות לתחתית הגזע האנושי אך מתברר שהן בעצם קדושות ובעלות תובנות מפתיעות על העולם. בכל מקרה הגיבור הראשי על פי גישתו של המספר אינו בן אנוש אלא הגורל. דעתם של האנשים היא מוטת גורל, ומשום כך התפניות בעלילה אינן נובעות רק מן הפעולות שמבוצעות על ידי הדמויות בקהילה הקטנה - לעיתים בניגוד מוחלט מתחולל מהפך בלתי צפוי בעלילה שמשמעותה היא גזר דין מוות לאחת הדמויות.
הרומן מציע התבוננות באנשים ובטבע מתוך חמלה ופליאה ובעיקר צניעות. שווה קריאה - בנחת .

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של פרל
פרל
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של Mira
Mira
תמונה של תמי
תמי
תמונה של לי יניני
לי יניני
8קוראים|גיל ממוצע63|75%נשים

על המבקרת

תמונה של גדפ

גדפ

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
69 ביקורות•239 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של גדפ
גדפ
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות69
לייקים שקיבלה239
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת27מתח ריגול והרפתקאות23ספרות מקורית11

דיון על הביקורת

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 9 שנים

קלודל נותר סופר של ספר אחד בלבד: הדו''ח של ברודק.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של גדפ

הסיפור של הילדה האבודה

הסיפור של הילדה האבודה

אלנה פרנטה

הרומן הרביעי של פרנטה נקרא הסיפור על הילדה האבודה. מהכותרת עצמה נוצרת ציפייה ובעיקר תהייה מי היא הילדה האבודה. האם הסיפור הוא על המספרת, או אולי על לילה כשהיתה ילדה ואולי על ילדה אחרת שמתוך הסיפור שלה תתפענח החידתיות סביב הקשר המיוחד בין שתי החברות. בלי להרחיב יותר מדי אנו מגלים שהסיפור נשאר אותו סיפור המתח בין המספרת לחברתה ומה שביניהן. מה שנותר סתום הוא כל מה שמתרחש אצל המספרת עצמה. אמנם היא מתארת באופן סדור וברור כמעין כרוניקה היסטורית מה אירע בחייה ובחיי חברתה ובני המשפחה של שתיהן. אולם הכול מתואר מבעד לעדשות מרוככות ומשוחות בווזלין כך שלא יסתנוור הקורא מעוצמת האירועים. איננו למדים דבר על עולמה הפנימי של המספרת ולגבי לילה, החברה הגאונה, אנו מקבלים דין וחשבון יובשני ורזה על פעולות ואמירות שהרגש הפנימי העמוק נחבא ומסתתר ועלינו לנחש אותו ולדמיין אותו בעצמנו. דמה הדבר לטיוטה של תסריט אפשרי שבו הכותב מקווה שהשחקנים כבר יביעו את הרגשות ויצקו תוכן משמעותי משלהם לתוך הפרדיגמה ששרטט. מה יודע הקורא על דיעותיה של המספרת בעניינים אמיתיים או על מה היא באמת מרצה בכל אותן נסיעות ברחבי העולם שם היא נפגשת עם קוראים. מה קורה לה עצמה בתהליך הכתיבה. אין הקורא יודע אלא סיסמאות קלישאתיות כגון פמיניזם, סוציאליזם, אנטי מאפיה, אנטי טרור, נגד שחיתות וכיוצא באלה. איך נראים אותם מפגשי קוראים ומה נאמר בהם. אין הקורא יודע לכאורה אין זה חלק מהותי מחייה של המספרת - אבל ברור שמה שמתרחש שם הוא בעל חשיבות לבד מהפן הכלכלי כי אחרת לא היתה מתמידה בכך ובוחנת את הצלחתה בקרב קוראיה דרכם.
בעיני הספר הוא ממש הפחות טוב מבין הארבעה. ורק בנקודה אחת מתעלה על עצמה פרנטה ומראה לנו מה היא יודעת לעשות. כאשר היא מתארת את רעידת האדמה בנפולי היא מצליחה להעביר את תחושת הכאוס המוחלט, האנדרלמוסיה המרטיטה ומעוררת הפלצות "התמוססות קווי המתאר" (עמ' 169) היא מכנה זאת ומוסיפה, "החפצים והאנשים משתפכים מתוך עצמם ומערבבים מתכת נוזל ובשר" (שם). ובהמשך היא מתארת כיצד את עצמה בתוך ההתרחשות "מה שלא יקרה ... אני נשארת יציבה" (עמ' 173).
מתוך הפרק הזה יוצא הקורא עם תחושה שהנה הקסם חוזר והקריאה שוב תישא אותו למחוזות רחוקים וקרובים בתוך עצמו. אך לא היא והכול שב לכרוניקה היבשה. כמעין עדות שנמסרת למישהו שחוקר מדוע לילה לא נמצאת ומה עשתה בעניין המספרת. והנה תשובתה "אני הייתי אני ובדיוק לכן יכולתי לפנות לה מקום בתוכי ולהעניק לה צורה בת קיימא. היא, לעומת זאת, לא רצתה להיות היא" (375) וכאילו אומרת המספרת, אין לי חלק בהיעלמות חברתי האהובה היקרה והיחידה. ייתכן שאלה באמת העובדות האובייקטיביות. אבל מי הוא הקורא שמחפש אובייקטיביות ברומן? חברה כאן תחושת הנפיצות שהיתה בכרך הראשון ובוודאי בשני. נראה שפרנטה התעייפה. ואולי עניין מיחזור הטקסטים עליו מספרת הגיבורה הינו שקוף של אותה התעייפות. נשאלת השאלה -לקרוא או לא לקרוא. התשובה - לקרוא כי התחלנו ולכן נסיים. וגם כי ישנם חלקים טובים מאוד ברומן שתענוג לקוראם.

לפני 8 שנים•גדפ
ספר המראות

ספר המראות

י.א. צ'ירוביצ'י

הרומן כתוב בשפה קולחת כמעט דיבורית. נוחה לקורא. השאלה הגדולה שנשאלת בספר פעמים רבות, מדי, הינה: "מה אתה זוכר מ..." בסופו של הרומן מי שבעצם מפענח את התעלומה הוא כמובן האיש שאובחן כלוקה באלצהיימר. כמה מקרי. בגדול הרומן עוסק בשאלה מי רצח את הפרופסור לפסיכיאטריה שעסק במחקרו בבעיות זיכרון ותודעה. הקורא אינו לומד דבר על המחקר הזה, לעומת זאת הקורא לומד הרבה על מערכות יחסים שעל פני השטח נראות מקסימות ומתחת לפני השטח בוערות אנרגיות לוהטות מסיבות אחרות לגמרי. מה שנראה כרומן בעיני האחד נתפש כהטרדה אובססיבית אצל אדם אחר , ועוד כהנה וכהנה. הקורא לומד שהכבישים בין ניו יורק לניו ג'רסי מרתקים כמעט כמו ההתפתחויות הדרמטיות בעלילה. ודיינרים מקומם חשוב כמו הבית שבו נרצח הפרופסור. ועם זאת, ספר טיסה יעיל, לטיסות קצרות טווח ולואקוסט כמובן.

לפני 8 שנים•גדפ
השלישי

השלישי

ישי שריד

יומנו של יונתן, נסיך נכה ופגוע, מצמרר ומעלה שאלות קשות על החיים שלנו כאן ועכשיו. הדרך שבה ארגן שריד את החומרים שואבת את הקורא לתוך המציאות המסוייטת והמחרידה - ואי אפשר להניח את הספר לרגע. הקורא יודע מלכתחילה את הסוף הרע ובכל זאת כמעט מתפלל לאלוהים שיקרה נס. השיבוץ של הפסוקים המקראיים מדוייק ומעציב. קראתי את הספר במקביל לקריאה חוזרת בספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד" שמתאר סוף נוראי אחר , טוב אז נראה שהצבא ישתלט על הוויה הישראלית - עברו 31 שנים והאצטלה השתנתה - אבל הסוף הוא אותו סוף. מעניין האם משרד החינוך או משרד התרבות יפסלו את המשך פרסומו של הספר מסיבות של חוסר נאמנות למולדת.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב

החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב

אֶריק אָקסל סוּנד

כנראה שבכל זאת אצטרך להמתין עד שאסיים לקרוא את כל הטרילוגיה המבטחת. כי בסיומו של הספר הזה נותרתי עם תחושת אי נוחות כללית. למעשה החידה כמעט ונפתרה במחצית הספר, וכל מה שנכתב מאותו רגע היה מבחינתי רק המתנה לרגע שבו המפקחת ז'אנט תגלה את התשובה ותבין עד כמה נוראית היא. ובכל זאת ההקבלה המעניינת בין חייה של הפסיכולוגית ושלל המושגים המקצועיים שאמורים לייצר אצלי כקוראה תחושה של אמינות,ומן הצד השני ההתבוננות על חייה של המפקחת הנלחמת על מעמדה המקצועי ועל הלכידות המשפחתית שלה היתה מעניינת דיה כדי שאסתגר עם הספר לשעתיים רצופות . בתור לא פסיכולוגית אני יודעת שהנפש האנושית אכן מבקשת לייצר תחליפים לאובדנים, אך לעתים אלה אינם עשויים באופן שמזהה אותם באופן חד חד ערכי. לסיכום כדאי לקרוא לאוהבי הז'אנר.
מילה אחת בשבחי התרגום והעריכה - הערות השוליים היו מצויינות וסייעו להבין את המושגים והתאריכים. על כך תודה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
איש השלג

איש השלג

יו נסבו

אני מחבבת את הארי הולה. משהו בבדידות של האיש החכם הזה והפרטי כל כך מוצא חן בעיני. הרגלי שתיה לא שתיה שלו - נוגעים ללבי. הרעיון של בובת השלג שלא נותרים בה עקבות מקסים. הפתרון , כמו תמיד מסובך מדי מתפתל ומסתבך - ואפילו היה רגע שרציתי להגיד להארי הולה שהוא טועה .. אבל הוא ידע טוב ממני. אם כי הפרטים שהוא ידע ואני לא נחשפתי אליהם, ובאמצעותם הוא פפיענח את החידה המטרידה הזו, חבל שנסבו לא סיפר גם לי. למדתי על מבנה העיר אפילו ניסיתי למקם את האירועים על פי המפה המצורפת. העיקר - ספר צונן לימי השרב המעיק שהיה כאן באחרונה. כמו תמיד, הסקנדינבים חולצים נעליים בכניסה לבתים שלהם ושל זרים, ואחר כך מבצעים מעשי טבח נוראיים. השלג בולע הכול.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גדפ
הבגידה

הבגידה

הלן דאנמור

חברה רופאה המליצה על הספר, ואמרה, את יודעת זה מעניין כי בכל זאת הגיבור הוא רופא והנאמנויות שלו הן לא רק לעצמו... ההתחלה היתה נהדרת, ריח של ליזול או משהו דומה עלה באפי, חריקות מגפיים על פרקט מבהיק ומסדרונות ארוכים, ותיאורים של חורף קשה ותורים עד אין קץ שבהם עומדת הגיבורה כדי להשיג מצרכי יסוד לבני משפחתה. והדילמה שמולה ניצבים בני הזוג בעקבות ההכרח לטפל בבנו של מפקד המודיעיםן הרוסי הסטלינסטי. מפחיד מצמרר והנימה האנטישמית שמהדהדת מדברי הגיבורים. יש טובים ויש רעים. אבל הפחד הופך את כולם לאויבים ואויבים בפוטנציה. הכול מהלכים על תחושת אשם שמוטמעת בנפשם מחד גיסא ומאידך גיסא הכול אוספים פרט אחר פרט בחיי הסובבים אותם ששבהם יוכלו להתשמש נגד זולתם במקרה הצורך.
חלקו השני של הספר סכמטי ושטחי ומתאר את החיים של השורדים נסתרים מן העין בין אם במרתפי לוביאנקה הכלא הידוע לשמצה ובין אם בדאצ'ה שאליה נמלטת אשת הרופא. והסיום... סתמי ולא מספק. היתרון הגדול של הספר - אחרי שעתיים הטובים איתנו והרעים מתים. כמו שרצינו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גדפ
הדברים שאני רוצה

הדברים שאני רוצה

גרגואר דלקור

דווקא מתחיל נחמד הסיפור על אשה מהעיר אראס בצרפת. בעלת חנות לכפתורים וסרטי מוסלין ורוכסנים... כל השמות הצרפתיים הללו... איזה ניחוח של טיול עולה באפי, אני חושבת שיצאתי לחופשה .. ואז פתאום אני מבינה שרק גבר יכול ככה לכתוב על אשה בת 47 כאילו היא נצבת על צוק מול מים גועשים וכל מה שנותר לה - זה פשוט לקפוץ ולסיים את עניין הזה שנקרא חיים. נו, באמת. אבל, הרעיון שדווקא היא תזכה ב18 מיליון אירו משובב נפש בעיני, ובסיום הקריאה נשארתי ככה חוככת ביני לביני מה הייתי עושה לו זכיתי אני.. מה היתה רשימת הקניות שלי כוללת, כנראה שפורשה קאיין לא הייתם מוצאים שם. אבל סנדלים של לובוטין כנראה שכן וגם תיק וצעיף של הרמס. אח אח אח.. זה מה שגברים חושבים על נשים מן הפריפריה בצרפת. טוב, זה שם. אצלנו זה ממש לא כך. קראתי את הספר הזה בשביל כולם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גדפ
אל מקום שהרוח הולך

אל מקום שהרוח הולך

חיים באר

שני מישורים עניינו אותי בספר , האחד תיאור גרוטסקי מופלא של היווצרות חצר חסידית, כיצד הכסף והמאעכרים מייצרים עסק במקום שאמור היה להיות כולו רוחניות ןצינעה על סף הנזירות. העניין השני הוא ההליכה למקום הנחבא ביותר מן המודרנה, מן החדשני, למקום שמצהיר על עצמו כטובל באוקיינוס של התעלות הנפש. ושם, דווקא שם, מוצא גיבור הרומאן את יצריו חזקים ממנו והוא נשאב לתוך סחרור שכולו רגשות ותחושות בעוצמה אדירה. בין שני העוגנים הללו נפרשת תמונה של מערכות יחסים חשובים לחשובים יותר, בין קדושה לטומאה ובעיקר בין מה שאדם רוצה להבין כמעשה אלוהי ובין מה שאדם מפרש כמעשה ידי אדם. עניין אחר שנאמר על ידי באר באחד הראיונות שקיים בעקבות הספר צד את אזני והיכה בי. באר סיפר שבחר את טיבט, משום שמדינונת קטנה זו היתה בבת עינם תרתי משמע של האמריקנים, כל עוד לא נמצאה להם דרך לעקוב אחר המתרחש בסין מתוכה פנימה. ובימים ההם השפיעה ארה"ב על טיבט מכול טוב. משנסע ניקסון לסין והתקבל שם בכבוד ויקר, וכוננו יחסים בין שתי מעצמות הללו, נזנחה טיבט לאנחות ונשכחה מלב מיטיביה. לא לחינם מציין באר בספר (עמ' 274-275) את הספר שכתב תומאס ליידר INTO TIBET . (ראה גם http://www.intotibet.info/aboutthebook.html). בעת שהספר יצא 2010, הודח מובראק משלטונו במצרים, ויחסי ארה"ב ומצרים השתנו כליל. בעצם נדמה שבאר מנסה לאותת לקוראיו כי גם הידידה הקטנה של הידידה הגדולה , ישראל,עלולה למצוא את עצמה במצב דומה. בספר יש מהלך מעין היצ'קוקי בו מטיילים ישראלים מתווכחים האם הצדיק שעולה איתם במעלה ההר הינו באמת הצדיק או סתם איש (עמ'241 243). וכמובן שהגיבורה היא גם יפה גם מדענית וגם יהודיה... הספר שווה קריאה וקריאה נוספת. ולא יזיק להצין בספר גוג ומגוג שכתב מרטין בובר שיש בו הרחבה של תמונת העולם שעולה מן הרומאן.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גדפ
מזיכרונותיה של תולעת ספרים

מזיכרונותיה של תולעת ספרים

חיים באר

באמת שלא התכוונתי, אבל הספר הזה נסע אתי לאוסטריה, אפילו לא תכננתי להגיע לשם. והנה הספר ואני בין גרמניה לאוסטריה , מתגלגלים לעבר וינה המצוייצת. ופתאום המראות חיים מול עיני,וכאילו אני מלווה את המספר בשיטוטיו אחרי ג' שופמן, תומס מאן ואחרים. נחמדה בעיני האפיזודה של המפגש לא מפגש עם "שלושה זוגות ישראלים הקורעים את 'אירופה הקלאסית'", המתחבטים מהו מוצאו, ומסכימים על מוצאו הים-תיכוני.. ואחד מהם אומר "תשמעו לי, הוא ישראלי. ראיתי אותו בטלוויזיה, ב'מורשה'". (עמ' 125). באר סיפר בתוכנית טלוויזיה על המסע שעשה לטיבט בעת שכתב את "אל מקום שהרוח הולך"(2010), שבו בעת הטיפוס, זיהו מטפסים אחרים בשביל את פניו והתחבטו האם זה באמת חיים באר או רק מישהו שדומה לו. בכל אדם יש מעין היצ'קוק קטן שמחפש דרך נוספת להנכיח את עצמו בתוך יצירתו - ויפה הדבר בעיני. אך יותר מכול אהבתי את הפרק על אסתר ראב , שלו הייתי יכולה הייתי מציעה לה חברות אמיתית לא רק בפייסבוק. כל כך מלא חיות ואנרגטיות פרק זה, עד שהקורא ממש שומע ורואה את הקולות והצבעים. ככלל הספר מציע דרך נוספת לקרוא את יצירותיהם של סופרים חשובים וגם כאלה שנשכחו, מתוך מבט היסטורי שממקם אותם על ציר זמן. שווה קריאה. בכל עת.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גדפ

ביקורות נוספות על "הנפשות האפורות"

הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

בעיירה צרפתית קטנה שלוש נשים מתות זו אחר זו - ילדה יפהפיה בת עשר נרצחת, מורה צעירה ויפה נוטלת את נפשה בכפה, ואישה צעירה מתה בעת לידת בנה הבכור.
האם יש קשר בין המקרים?

יש קשר, קודם כל כי כל מקרי המוות קורים ב-1915 והם בולטים על רקע "המגמה ההפוכה" בת הזמן לפיה דווקא גברים מתים במלחמה המשוגעת שמתרחשת לא הרחק, באחת החזיתות של מלחמת העולם (הסופר והקוראים יודעים שהיא הראשונה).
האם יש קשר נוסף?

המספר של הסיפור הוא שוטר. שוטרים יודעים כל מיני דברים על כל מיני אנשים. גם השוטר שלנו יודע הרבה על תושבי העיירה. הוא גם יודע לכתוב. כלומר פיליפ קלודל כותב יפה באמצעות גיבור סיפורו.
סגנון הכתיבה של קלודל שובה לב. תיאוריו ציוריים, קלים לדמיון כמו תמונות מסרט מוכר, ושזורים בהומור חביב ונעים. קלודל אוהב את הדמויות שלו. הוא מחייך איתן, קצת צוחק איתן, אך אף פעם לא עליהן.
אווירת הספר ברובו הזכירה לי את הסרט הצרפתי המוצלח למדי "שנים של אירוסין" של הבמאי ז'אן פייר ז'אנה.

אני חושב שזה לא מקרה שנזכרתי בסרט. קלודל הוא גם במאי סרטים, ובספר מצויות דמויות אופייניות לסרטים צרפתיים על הפריפריה - קציני משטרה זללנים ומושחתים, משפטן חמור סבר שכמו לקוח ממקום אחר, טבחית טובת לב ושמנה, מורה חיננית כקרן שמש.

כיף לקרוא את קלודל. מדי פעם הוא מעיר הערות אגביות חכמות על הדמויות שלו ועל החיים בכלל. לא משהו שלא ידענו, אבל הן מנוסחות יפה ובחן.

סוף הספר מוקדש לפיצוח שאלת השאלות של הספר - מה הקשר בין מקרי המוות האלה? ובכן מסתבר שיש, והוא גרוע ממה שחשבתי.
חטפתי את הכאפה שלי. לא ראיתי את זה בא. נתתי לקלודל לעבוד עליי.

ספר יפה, מהנה ומומלץ.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיחי
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

מה גורם לנו לצפות מאנשים להתנהגות מוסרית? השאלה הזו מנקרת בי יותר אחרי שקראתי את הספר הזה. הרי די ברור לכל מי שעבר את גיל התמימות ש"התנהגות מוסרית" אינה ברירת המחדל של המין האנושי, למרות מה שנאמר בכתבי הקודש. אפשר בהחלט שזו תהיה התנהגות לא חריגה בזמנים רגילים. אבל מה קורה כשיש משבר? כשמשהו הופך את הקערה על פיה? אז צצה ההתנהגות האנושית "הטבעית", שלמרות שאנחנו מגנים אותה בכל פה, היא ברירת המחדל האמיתית. ואז העולם נחלק בחדות - הרשעים שהם השורדים בעלי מעט מוסר והרבה רצון לקחת - והתמימים - שהם הרוב המשועבד לראשונים.

זה הספר השלישי של פיליפ קלודל שאני קוראת, והוא משרטט לי סגנון והשקפת עולם ברורים של הסופר. קלודל הוא אחד מאותם "תמימים" המצפה לטוב ומוסר, וכותב על הכי גרוע, משל אומר - תראו לאן הדברים יכולים להידרדר אם לא נאמץ התנהגות מוסרית. הוא כותב על מלחמות מתוך גישה פציפיסטית עמוקה. בספר הזה זו מלחמת העולם הראשונה, ב"דו"ח של ברודק" מלחמת העולם השניה, ב"נכדה של מר לין" אחת מהמלחמות הרבות שהתחוללו במזרח הרחוק. המלחמות משמשות רק רקע ל"יצר לב האדם רע מנעוריו" שהוא המוטו המלווה את ספריו. הוא מטשטש את מקום המגורים: העיר, העיירה, הכפר בשלושת הספרים אינו מפורט וברור שהוא מומצא. אליבא דקלודל - הוא לא חשוב. הוא דומה לכל מקום. יש טוב בסיפוריו: יש אנשים שלבם נחמץ על עוולות, אנשים אוהבים, אנשים המוכנים להתגייס למען אנשים אחרים גם כשזה נוגד את האינטרס שלהם, אבל כל אלה אינם משנים את תמונת העולם. מי שמשנים הם הרשעים הנחושים ובעלי כושר ההישרדות המפותח.

קלודל הוא מספר של אווירה ומלים. הוא כותב מילים כמו שצייר מצייר על הבד: מטשטש קצת פה, מדגיש קו שם, מושך את הקורא לסיפור פתלתל, עובר מהווה לעבר ולעבר רחוק, ומגיע בסופו של מסע לסגירת מעגלים, לסוף - שגם אם נשאר לכאורה מעורפל כמו בסיפור הזה, הוא סוף סגור הפותר את השאלות שהתעוררו. ונשאלת השאלה מה גורם לנו לצפות שסופו של סיפור צריך לפתור את השאלות שהתעוררו? הרי אנחנו יודעים כבר שבחיים אין מענה למה שמסקרן אותנו, והרבה תעלומות נותרות בלתי פתורות. קלודל, מכל מקום, מאמין בהתנהגות מוסרית ובסוף "סגור". ומי מכם שאוהב ספרים שהייאוש שהם מתארים מחפה על אמונה עמוקה בטוב שבאדם, שאוהב כתיבה פיוטית וסיפור עם עלילה יאהבו, כנראה, את ספריו של קלודל - שבסופו של דבר, למרות שהעלילות שונות והתקופות אחרות, מספרים למעשה את אותו סיפור.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

זהו ספר אווירה. אני לא אוהב ספרי אווירה. אוהב ספרים שיש בהם סיפור, סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון גדול, סיפור אנושי קטן המעורב בארוע היסטורי גדול. האם בספר שלפנינו יש משהו בכל זאת?

קלודל התפרסם בעיקר בספרו הדו"ח של ברודק, ספר שתחילתו מעורפלת וסופו שמכה בבטן. גם כאן בוחר קלודל באווירה של ישוב קטן, כזה שמאחורי גבעותיו שומעים את הדי המלחמה, המלחמה העולמית הגדולה. דרך הישוב עוברים אלפי חיילים אל החזית הבוצית, חלקם לא חוזרים יותר וחלקם חוזרים כעיסת אדם אל בתי החולים המצויים בישוב הקטן.

מה שמתחיל את הסיפור אינו דווקא עניין המלחמה, כמו עניין ילדה קטנה ויפה, בתו של אחד מבעלי בתי האכילה בעיר, המוצאת את מותה בחניקה. כדי לחקור את המוות קוראים לשופט, מיירק, המגיע לחקירה ותוך כדי רישום הפרטים מזמין כמה ביצים משום שהוא רעב והחלמון נותר על שפמו בתום האכילה. הילדה החנוקה נמצאת לא רחוק משער המוביל ל"ארמון" של דסטינה, התובע של הישוב, שכל נאשם רועד מפניו ובסוף חוטף ממנו. המספר הוא השוטר הנמצא ברקע המאורעות ולמרות הכל אין זה ספר מתח וגם הרוצח לא ממש מתגלה, וזו גם לא מטרת העלילה.

המטרה היא הנפשות האפורות, אלה הנמצאות בכל ישוב קטן כגדול, אם כי בקטנים יותר כולם מכירים את כולם ויודעים למה לצפות. מאוחר יותר יש מוות נוסף ואף עוד שניים, אבל נרצחת יש באמת ילדה קטנה אחת, בלתי חשובה.

קלודל יודע לכתוב, אבל לטעמי הוא באמת סופר של ספר חזק אחד, הספר הכי מפורסם שלו. הנפשות האפורות מכיל סצנות חזקות, לרוב כתובות בצורה מושכת, אבל הספר לא באמת מוביל לשום מקום וכשמבינים זאת בשלב מוקדם, מצפים לכתיבה עזה ומכה ומקבלים רק הד לציפיה זו. אם "הנכדה של מר לין" קלוש ממש, הנפשות האפורות אך מעט טוב ומתקרב לסגנון שעשה את הדו"ח של ברודק לספר חזק. מכאן, שההמלצה פושרת למדי. אין באמת טעם רב אם הרגלי האכילה הגרוטסקיים של השופט או ריקנות חייו של התובע, המתוארים בכישרון, לא מגיעים לאיזשהו קרשנדו. והם לא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מורי
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

לפני מספר שבועות סיימתי לקרוא את "נכדתו של מר לין" של אותו הסופר. לאחר שקראתי את "הדוח של ברודק" לקחתי את "נכדתו..." בלי לחשוב פעמיים. בעיני, "נכדתו..." עוד טוב יותר מהדו"ח. כשגיליתי שלקלודל יש עוד ספר בעברית, היה ברור לי שאחפש אותו. מצאתי אותו לפניי יומיים בספריה, וכמובן שלא חשבתי פעמיים.

הסיפור מתרחש בעיירה צרפתית נידחת בזמן מלחמת העולם הראשונה. לא הרחק מהגבול, התותחים רועמים, אך לא על זה מסופר הספר. הספר מתאר "פרשה" שמתרחשת בעיירה ומעורבת בה גופת ילדה קטנה שנמצאת לצד הנחל.

אל תטעו, אין זה ספר מתח. לא מאוד מעניין לדעת מי רצח את הילדה. מה שמעניין הוא בניית הדמויות שמורכבותם מתגלה לאט לאט וחושפת את האמת על הרצח, על הדמות עצמה וגם קצת עלינו. המושג "בדידות" מקבל משמעות חדשה.

בעיני, שם הספר גאוני. העיסוק באמצע- לא בקדושים ולא בשטניים, אלא סתם, בנפשות האפורות- הם ואנחנו, הוא המעניין ביותר (בהתחשב בעובדה שכולנו משתייכים לשם).

לא הייתי קוראת לספר ספר מתח, אבל בשלושים העמודים האחרונים אני לא יכולה להגיד שנשמתי. קראתי בנשימה עצורה, בהתפעלות מהפשטות והמורכבות שמונחות לפניי שחור על גבי לבן.

כמו בספריו הקודמים, לקלודל יש משפטים מזוקקים, מדויקים שמתאימים להיכתב במקום בולט מאוד.

מומלץ ביותר. ספרות במיטבה

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אינגהס
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

זה בודאי לא הוגן לשפוט יצירה בהשוואה לאחותה המאוחרת יותר, אבל במקרה הזה קשה לי להמנע מכך: קראתי את 'הנפשות האפורות' אחרי ש'הדוח של ברודק' הותיר אותי בתחושה שזו יצירה חד פעמית, אמנם אפילה וקלאוסטרופובית, אבל כזו שמצליחה להבין את הטבע האנושי בצורה יוצאת דופן. גם כאן פיליפ קלודל מיטיב לצלול לתוך מוחם ותחושותיהם של אנשים, גם כאן הציר המניע את העלילה הוא רצח, גם כאן הכל קורה בצל מלחמה נוראית אבל הספר הזה הוא רק צל חיוור ביחס לספר המאוחר יותר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פנקדורה
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

מזל שקראתי את "הדוח של ברודק" קודם אחרת לא בטוח שהייתי בוחרת לקרא ספר נוסף של קלודל והייתי מפסידה. "הנפשות האפורות", ככל שהמשכתי לקרא נדמה לי כאילו זו טיוטה או מסגרת ל"דוח של ברודק" הרעיונות האנטי מלחמתיים החריפים, אהבת הטבע ובעיקר פרחים, חיבה לכומר כאדם משכיל אך פיקפוק בריטואל הדתי ובקיומו של אלוהים וחיבה למורה גם כן בשל היותו בעל מחשבה, משכיל הומני, ויש כמובן את כותב הדוח ואהבתו הטרגית לאשתו הצעירה. סטריוטיפ של כפר נידח על תושביו שרובם הגדול אינם אלא אספסוף קשה יום בור ועם הארץ, תנאים המאפשרים לבעלי השררה לנהוג כרצונם באכזריות ורשעות שרק בני אדם מסוגלים לה. ובתוך הכפר דמות "המכשפה" הזקנה החיובית שהמחבר מיודד איתה. לתוך המסגרת הזו, עם שינויים קלים פה ושם, יוצק קלודל את הסיפור שלו. בספר הזה זהו סיפור בלשי שעוקב אחרי רצח ילדה שמזמן לקלודל לבטא את כל סלידתו, תוך ביקורת נוקבת, ממלחמה ומטיפשותם של הששים אלי קרב, את שנאתו לשולחיהם, את החממה של הבורות והנחשלות לרוע אנושי. אלא שכאן ,בספר זה נפל למלכודת מיותרת של מיסטיקה בגרוש, של טכניקת הסיום בבום כדי להשאיר רושם. בדוח של ברודק נעשו התיקונים הנחוצים ויצא ספר מצוין. על "הנפשות האפורות" אפשר לוותר אם קוראים קודם את "הדוח של ברודק".

לפני 13 שנים•
★★★★★
•pen
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

מסתבר שפיליפ קלודל לא מפספס! קראתי את הספר הזה בעקבות התרשמותי הכבירה מ"הדוח של ברודק" שלו. וגם כאן.. הוא בונה את העלילה בפרטי פרטים בדייקנות תהומית של הנפש .. הוא נותן לקורא להיקשר לדמויות (לפחות לחלקן) ואז הפאנצ'!
לא פשוט אמנם כי הספרים שלו חותכים בבשר החי אבל אין עליו!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hope
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

ספר בעל עומק שכתוב נפלא. הספר נכתב כזיכרונותיו של המספר שהוא הדמות היחידה בספר ללא שם. הסיפור מדלג אחורה וקדימה בזמנים ולכן חובה לקרוא אותו לפחות פעמיים כדי להבין משמעות של אירועים מסוימים. הזיכרונות מתחילים במקרה רצח של ילדה בת 10, דצמבר 1917, ומשם אנו זזים אחורה וקדימה בזמנים. שנתיים לפני הרצח מתה בכפר המורה היפהפייה . תעלומת מותה מתבררת רק בסוף הספר. אל שני מקרי המוות הללו נקשר שמו של התובע דסטינה והוא מהווה דמות מרכזית בסיפור. שתי דמויות נוספות שמצטיירות רע מאוד בסיפור הן השופט מיירק, וקולונל בצבא בשם מצייב. מצייב בעברו היה דרייפוסר, כלומר העז לומר בפומבי את דעתו על העוול שנעשה לדריפוס והאשים את הצבא בטיוח פרשת הריגול ובהסתרת האשם האמתי. זה הדבר הטוב ביחידי שיש למחבר לומר עליו, ודבר זה חיוני ביותר לעלילת הספר, שכן המספר מאשים את השופט ואת הקולונל בטיוח חקירת הרצח של הילדה ובהאשמת שווא של 2 עריקים ברצח. הקורא מקבל את התחושה שהוציאו להורג בגין הרצח שני חפים מפשע. לאורך כל הספר מתבררים פרטים נוספים, אולם סגירת מעגל מתרחשת רק בעמודים האחרונים. הילדה המתה והמורה מתוארות כיפהפיות יוצאות דופן ושתיהן נקראות על שם פרחים. גם למספר הייתה אישה יפה שמתה בדמי ימיה. הגברים בספר לעומת זאת ברובם דמויות שליליות. המלחמה נמצאת ברקע . הכפר סמוך לאזור החזית. גברי הכפר ניצלו מגיוס לצבא בזכות עבודתם במפעל המקומי שנחשב לחיוני למלחמה, אולם בסופו של דבר שלוש מיקרי המוות , של הילדה, המורה ואשת המספר, נגרמו בגלל המלחמה- בעקיפין. יותר מזה אינני יכולה לכתוב מחשש "ספוילר", גם כך כבר גיליתי יותר מידי.
ספר מומלץ!!!

לפני 14 שנים•שרה
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

קו העלילה המרכזי לכאורה, הפותח ברצח של ילדה, הוא אמצעי להעברת הרעיונות המרכזיים האחרים של הספר. העיירה הקטנה כמיקרוקוסמוס שמסמל הרבה מעבר לגבולות הגיאוגרפיים שלה.
למרות שהרצף אינו כרונולוגי והכתיבה מעגלית, הספר שוטף מאוד.
מסוג הספרים שקריאה נוספת בהם חושפת רבדים נוספים ומעשירה את החוויה.

יפהפה ומעורר מחשבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיליו
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“לפני מספר שבועות סיימתי לקרוא את "נכדתו של מר לין" של אותו הסופר. לאחר שקראתי את "הדוח של ברודק" ל”