יש כאן מוסכמה באתר שלא כותבים על ספר שלא סיימת לקרוא. כמובן כמו בכל דבר יש גם על זה חילוקי דעות, וישנם כאלה שאינם מוצאים שום פסול בכתיבת סקירה על ספר שהחילות לקרוא ומסיבה כלשהי החלטת לנטוש באיבו, משום שגם נטישה באמצע אומרת את דברה על הספר שלא השכיל למשוך את לב הקורא לכל האורך עד לסופו, ובלבד שיציין הכותב במפורש שלא קרא את הספר עד תומו.

אז הספר הזה מתהדר בהיותו "ספר הרפתקאות עוצר נשימה ורחב יריעה כמו זה של צופן דה וינצ'י", ובדומה למקור גם ההעתק מביא הרבה כתבי חידה עמוסי רונות במקומות מוזרים כמו ציורים בדם על קיר, חריטות באבן ישנה או כתובות קעקע. אבל בנוסף הוא כותב בפירוש בהתחלה "המציאות עולה על כל דימיון. כל הטיעונים שמופיעים בספר הזה בנושא מכניקת הקוונטים, תכנון תבוני ואבולוציה, מבוססים על עובדות". כלומר מתיימר לייצר ספר בידיוני אבל על בסיס מדעי מוצק. האם להאמין? אני מאמינה. גם כשהבסיס המדעי מחובר לגרמניה הנאצית, לפחות לכאורה. כזאת אני, מאמינה.

מאמינה למשך מאה שמונים ושמונה עמודים. על אף קווי עלילה מופרכים, דמויות מוזרות, וסופר שמציל את הטובים בכל פעם, גם כשזה לא הגיוני. מאמינה עד שמגיעה לפסקה הזאת:

"עליך לזכור, אמרה אנה, שהנאצים הקדימו אומות אחרות באלפי שנות אור בכל הנוגע לטכנולוגיות מסוימות. זאת היתה הסיבה לביזה הפראית אחרי המלחמה. אבל בואו נחזור כמה שנים לאחור. בראשית המאה היתה תחרות בין שתי תיאוריות: תיאוריית היחסות ותיאוריית הקוונטים. הן לא היו סותרות, אבל אפילו איינשטיין, אבי תורת היחסות התייחס אל שתיהן כאל תיאוריות שאינן עולות בקנה אחד."

הלו?? עוד לפני שנפנה לעיסוק ביחסות ובקוונטים ובסתירה שקיימת או לא קיימת ביניהם, ועוד לפני שנדבר על השימוש במונח "תיאוריה" במקום המונח הנפוץ "מכניקת הקוונטים", נעצור רגע על הביטוי שנות אור. שנת אור זו יחידה של מרחק. זה מרחק מאוד מאוד מאוד גדול, בערך 9 טריליון קילומטר, אבל זה עדיין מרחק. לא זמן.
אז אם מישהו טועה בדבר כזה, למה להאמין לו שהקשקושים שכתב מבוססים על מדע? ואדגיש - ספר מתח בידיוני לא חייב להיות מבוסס על מדע. זכותו של הכותב לחירות אומנותית, אבל אז כדאי שלא יכתוב בהתחלה שהמדע המתואר אמיתי.

עמוד 189, הפסקתי את הקריאה, ולא נראה לי הפסד גדול.

ניסויים בבני אדם, וגם בבעלי חיים, היו תמיד שנויים במחלוקת. ובאמת, מה בדיוק רוצים המדענים לראות אחרי שהם מזריקים לעכברים תאי גזע של בני אדם? אולי עכברים שמבצעים פקודות אולי עכברים קוראים? הרי מוטב היה, לצורך בדיקת הנושא של תאי הגזע לשתול אותם בבני אדם שאין דרך אחרת להציל את חייהם, אבל בשביל כך צריכים המדענים לצאת מהמעבדות לשטח, וחס וחלילה שהם יצעדו קצת בשטח שאינו סטרילי. ומנגד קיימים משרדים ממשלתיים, שלכאורה אחראיים על הרפואה, אבל בפועל מערימים בירוקרטיה על גבי בירוקרטיה ומונעים גם מהחולה שחפץ בניסוי, מפני שממלא מחכה לו רק המוות, להגשים את רצונו לנסות עוד משהו אחד אחרון שאולי יאריך את חייו. וכך קורה שיש ניסויים ברפואה שנעשים במחתרת, ללא פיקוח, וכשאין פיקוח גם הבדיקה שמתחילה מתוך כוונה לעזור לבני האדם, יכולה בקלות להמשיך כמשהו רע.
עכשיו קחו מחקר רפואי, מסתורי וסודי שראשיתו בימי הנאצים, תוסיפו לו בלשים מאיזו סוכנות אמריקאית ששומרת על העולם, רופאות, שתיים באפריקה ואחת על האוורסט, כייסת צעירה, אירופאית, מוכשרת מאוד, פקחי שמורה באפריקה. ועוד ועוד, וקיבלתם מרדף חובק עולם, שאמנם כתוב כספר אבל ברור שהוא מצפה שיסריטו אותו.
איך שלא יהיה, למרות שמהבחינה הבלשית הספר די נדוש, הוא בכל זאת מעורר חשיבה על התקדמות הרפואה. על מה רצוי ומה לא. על היכולת לקיים טוב אבל גם על היכולת לברוא מפלצות. כך שאם היה אפשר להוסיף לו עוד חצי כוכב הייתי מוסיפה. אבל בכל זאת לא הייתי אומרת שהוא ספר טוב.

עוד עלילה מהז'אנר של "צופן דה וינצ'י" - סוד מסתורי מתקופת הנאצים, מדענים שמייצרים נוסחה שתאפשר ייצור עוברים בעלי כח עליון, גזע עליון כמיטב המסורת הנאצית ומצד שני "כוחותינו הגיבורים" - כח סיגמה המורכב ממדענים ללא חת ורופאה רווקה שמזדמנת במקרה לאירוע וכמובן מתאהבת במפקד כח סיגמה ומצליחה אפילו ברגע האחרון להציל אותו ממוות בטוח, עלילה שמתפרשת מקופנהגן ועד נפאל, מגרמניה ועד דרום אפריקה. בסה"כ ספר קולח, מותח אפילו אבל במשקל 100 גרם ולא יותר. העברת זמן סבירה ולא יותר.

ספר טוב,העלילה משתרעת על שטחן של כמה מדינות,הסיפור מתרחש בנקודות שונות ונושאים שונים שאט אט הולכים ומתכנסים לנקודה אחת.מאז התפתחות המדע שאף האדם להכנס לנעליו של הבורא ולשנות את יצירתו המקורית.לא ארחיב כדי לא ליצור ספויילר,תהנו, ספר טוב ומותח.

לא מהטובים שבסדרה מודי לחכימא ברמיזא

המותחן "מסדר שחור" מאת ג'יימס רולינס (הוצאת מודן, 2009), הוא מותחן נוסף בסדרת הספרים שכתב אודות כוח סיגמה. עלילת הספר, ככשאר ספרי הסדרה, עוסקת בכוח המיוחד הזה, המורכב המדענים ולוחמים. פיינטר קרואו, יוצא הכוחות המיוחדים של צבא היבשה האמריקני, הוא "מנהל של מחלקה בדרפ״א שנקראת סיגמה. אנחנו מתמקדים בעיקר בחקירת איומים על ארצות־הברית, ומעסיקים צוות של יוצאי יחידות עילית. זוהי הזרוע המבצעית של דרפ"א" (עמוד 163). קרואו ופקודיו, ובראשם גרייסון פירס מוצאים עצמם מתמודדים מול אויב אכזר במיוחד על פני ארבע יבשות.
 
בעוד קרואו וד"ר ליסה קאמינגס, רופאה אמריקנית, מצויים במשימה במנזר מרוחק בנפאל שבו הפכו נזירים בודהיסטים למטורפים ולקניבלים שבודקת את התקף הטירוף, נשלח פירס לאתר באירופה את ספר התנ"ך של צ'רלס דרווין. פירס, שבגיל שמונה־עשרה התגייס לצבא היבשה האמריקני, "והצטרף ליחידת הקומנדו ריינג'רס בגיל עשרים ואחת" (עמוד 103), הוא לוחם קשוח כקרואו, והשניים בקצוות מנוגדים מצאו עצמם לוחמים כנגד כוחות שמקורם במשטר הנאצי, ורצונם לחדש את ימי הגזע העליון עלול להביא את העולם לסף השמדה.

הספר הוא מעין הכלאה בין ספריו של דן בראון ("צופן דה וינצ'י"), שלפחות הראשון שבהם היה מעט מחדש, לספריו המותחים והמבדרים של קלייב קאסלר ("סהרה"), שידע לא לקחת את עצמו ואת ספריו ברצינות. התוצאה לעומת זאת בינונית, שבלונית ומשמימה. מיותר ולא מומלץ.

אינספור ספרים נכתבו בהתאם לנוסחא הבאה: סוכנות ביון סופר סודית, סוכנים צעירים ומוכשרים עם חיים רומנטיים מסובכים ותעלומה היסטורית הכוללת הרבה מאוד סודות ודם שנשפך. זו בדיוק הנוסחא שהופכת את מסדר שחור לספר מאוד קריא וזורם, 464 עמודים שחוצים שלוש יבשות, חמישה סיפורי אהבה בערך והמון אקשן.
אין פה דמויות בעלות עומק ואין פה כתיבה ספרותית יוצאת דופן, אבל אין ספק שזה הגילטי פלז'ר שלי. החל מהעמוד הראשון הקורא נזרק לסחרור חסר מעצורים עד לסוף, שכמו תמיד (גם בסרטים אמריקאיים) צפוי למדי.
מדובר בספר השלישי בסדרה שכותב רולינס אודות הגיבורים, אך זהו הראשון שהשגתי ולכן קראתי אותו עכשיו מבלי לחכות לשאר. בספר הזה העלילה נסבה סביב התנ"ך של דארווין עם זיקה משמעותית לניסויים שביצעו הנאצים עד לתבוסתם במלחמת העולם השנייה. אחד היתרונות של ספרים מהסוג הזה הם הרקע ההיסטורי שהם מספקים. לסיכום, אחלה ספר להעביר איתו את הזמן.

ספר חופשה לא רע בכלל. גם נוגע בנושא שטעון מחקר מעמיק. הטכנולוגיה העילית הנאצית טרום מלחמת העולם השניה. כיצד הגיעה להישגים מדעיים מתקדמים כל כך המקדימים את מתחריהם המערביים והמזרחיים. ידוע שהם היו הראשונים במחקר הגרעין ובעולם התעופה התיאורטי והמעשי. הספר מכניס אותנו גם לנושא הביולוגי והגנטי ומגרד את בלוטות המחקר אצל חובבי הז'אנר. אגב נושא ה"פעמון" אכן היה קיים במציאות כפי שתואר אולם עד היום נותרה מטרתו מסתורית ובלתי מובנת. האם הספר מפנה אותנו לכוון הנכון אינני יודע אבל הכוון מבטיח.

ספר טוב ובאמת מותח, קראתי את מפת העצמות שבו היו מלא פרטים ומידע ולפעמים קצת הלכתי לאיבוד, אבל ניהנתי. רולינס יודע להפתיע ולקחת אותנו בין העמודים של הספר ועד סיומו .ולא מתקמצן על הידע וחולק בו איתנו. אני אוהבת סופרים שמשקיעים , ולא מזלזלים באינטיליגנציה של הקורא וזה מהסופר עושה.

"אני חיה בשביל לקרוא וקוראת בשביל לחיות"