אשת הספן
אנחנו מכרים את רגעי ההמתנה ליקירינו שעוד רגע עומדים להגיח מפתח אולם הנוסעים בנתב"ג, לבטח נסתער עליהם עם בלונים וזר פרחים, לא נפסיק לחבק ולנשק, את מי שחזרו מהמסע אחרי הצבא. טקס הכרחי המסיים תקופת געגועים, חששות וכמיהה לחזרת הבן. כעת הוא שב הביתה.
עכשיו תארו לכם אשת ספן במאה ה-18 בבריטניה, הממתינה שנים לחזרת בעלה ממסעותיו, שבמהלכם היא כמעט לא מקבלת מידע עליו. היא חייה בחרדה תמידית שאולי הוא לא ישוב ממסעותיו המסוכנים. כעת לאחר שנים, הוא חוזר ומגיע לנמל הבית, מתייצב בהפתעה גמורה בפתח דלת ביתו, זקן ועייף מכפי שיצא ואומר מילה אחת, שבתי.
השיבה הביתה של אנה אנקוויסט, מספר על אליזבט, אשתו של קפטן ג'יימס קוק מגלה היבשות. היא המתינה לו בבית בצפייה אין סופית לספן שלה, בקשה את שובו ממסעותיו שהפכו למוקד חייו.
סיפורו של קפטן קוק, מסופר מנקודת מבטה של אליזבט, רעייתו הנשכחת, שפרטים מעטים ידועים על חייה. אנקוויסט הופכה אותה לגיבורת העלילה. בכך היא מספרת על אודיסיאה בעת החדשה, השואבת השראה מהאודיסאה הקדומה, בה פנלופאה רעיית אודיסאוס, המתינה לו עשרים שנה, לא כדמות צללים, אלא כגיבורה בזכות עצמה (כגרסת מרגרט אטווד), המשמשת אי של יציבות, הנאבקת ומתייסרת בשמירת הבית, בשעה שבעלה בדרכו הביתה, חוצה את הים, נלחם במפלצות, מפלרטט עם נימפות ונאבק בסופות.
אנקוויסט מציגה זוויות מבט שונות, לאודיסיאה של קפטן ג'יימס קוק, ולחייה של אליזבט, האישה שהמתינה לו, אני בחרתי לספר על שלוש מהן:
מיהו קפטן קוק האמתי, היסטוריה ומיתוס?
ג'יימס קוק פעל כמגלה יבשות בין השנים 1768 ועד 1779, שנים בהן הוא יצא למסעות חובקי עולם שנחשבו לגדולים ולחשובים ביותר בקרב הגילויים הגיאוגרפיים. ספינותיו הגיעו בין השאר לחופי ניו זילנד, אוסטרליה, הוואי ואנטארקטיקה. תגליותיו מבטאים, תעוזה, קשיחות שנדרשה מספנים המפלגים למרחקים ואת וגדולתה של האימפריה הבריטית שעוצמתה הושתתה על הצי הימי.
אנקוויסט נצמדת להיסטוריה של קוק, אך היא תוהה לסיבות הירצחו, ובכך היא מערערת על המיתוס הקולוניאלי, שקוק מהווה חלק ממנו. האם קוק החוקר והגיאוגרף, המייצג את הקדמה והמדע, השתנה והפך לכובש מושחת ואכזר, באופן שהביא למותו האכזרי על ידי הילידים?
האם ייתכן סיפור נשי משמעותי בעולם שוביניסטי?
במאה ה- 18, קיומה של אישה היה תלוי בגברים שסבבו את עולמה ובבעלה שהיא השתוקקה לשובו, עד אז היא המתינה לו בצפייה, נושאת בנטל עבודות הבית, גידול הילדים ומחלותיהם. ששת ילדיה, חמישה בנים ובת, מתו בחייה. בעודו שוהה במסעותיו, היא התמודדה עם בדידות, אפרוריות חיי הבית ועם עולמה הנפשי רווי האסונות. מהי אליזבט שנשאה ושילמה בדממה ובשתיקה את מחיר תהילת בעלה? שואלת אנקוויסט, ומציגה את הסיפור שלה לעומת שלו, כסיפורים שזורים ובו בעת נפרדים. כשהוא הגיע הביתה, הייתה לה תיקווה ורגעי אושר בודדים, בהם הייתה זמניות, המתנה למסע הבא שהיה מהות חייו. האם במצב כזה תתכן אהבה המגשרת על פני האוקיינוסים?
האם חלקים מהביוגרפיה של אנקוויסט, המשולבים בעלילה, הופכים אותה מרומן תקופתי לעל זמני?
אנקוויסט פסיכולוגית במקצועה, מעניקה משמעות רוחניות מרפאת למוזיקה בספריה, בכך היא מבטאת הכשרה מוזיקלית כפסנתרנית בנעוריה. היא ויתרה על התמקצעות בתחום זה, בלחץ הוריה שדרשו ממנה מקצוע פרקטי, אולי משום כך תשוקת המוזיקה עדיין בוערת בנפשה ובכתיבתה.
אחד משיאי העצב בספר, הוא הלווית אלי ביתה של אליזבט, שמתה בתאונה, הגורמת לה תחושות אשמה, על כך שלא הצליחה לשמור עליה. אליזבת מפסיקה לשמוע את דברי הכומר, ולפתע היא שומעת נגינת עוגב, את מוזיקת המים של הנדל, המזכירה לה את בעלה הנמצא הרחק בים, ואילו היא קוברת את ביתה לבדה. באמצעות מעבר ממלים למוזיקה, אנקוויסט אומרת, המלים איבדו את יכולתן לבטא עוצמות כאב וצער, רק המוזיקה יכולה כעת לבדה לבטא תחושות ללא מילים.
השיבה הביתה, הוא סיפור על הורות, אובדן ורגשות אשמה, נושאים המתקשרים בכנות אמיצה לחייה של אנקוויסט, שאיבדה את ביתה בתאונה. בכך השיבה הביתה, מקבל משמעות כמו אישה בורחת מבשורה, של דויד גרוסמן שהוא זעקת כאב אב על אובדן בנו, ואילו אנקוויסט זועקת וכואבת כאם את אובדן ביתה, זעקה החוצה תקופות ומקומות.
ספר מרתק, רב רבדים ומטלטל, על אישה וגבר ועל מה שביניהם, על הים הגדול כמאחד ומפריד בין אוהבים, על היסטוריה וגיבוריה, הידועים והנשכחים. אנקוויסט מאתגרת, כמו הפלגת ספינת מפרש באוקיינוס סוער.
