פנטזיה פמיניסטית, זה יכול להיות הז'אנר.
הסיפור מתבסס על ששת הספרים האחרונים של האיניאדה, האפוס שכתב וירגיליוס במאה הראשונה לפנה"ס. האפוס כולו מתאר את מסעו של איניאס שנמלט מטרויה ומגיע בסופו של דבר ללטינום, שם הוא עתיד לייסד את הבסיס לרומא ולאימפריה הרומית. כשהגיע ללטינום, צריך היה להילחם במנהיגים מקומיים כדי לזכות בבת המלך, לאוויניה.
כשהיתה בת שבעים בערך החלה אורסולה לה-גווין לקרוא את האיניאדה במקור, בלטינית, תוך שהיא לומדת את השפה. היא התכוונה לתרגם את האפוס הלירי הזה אבל בשלב מסויים ויתרה משום שחשבה שתרגום שישמור על שלמות היצירה אינו אפשרי. יצא מזה הרומן הזה בו היא בחרה בדמות, שעל אף שתפקידה בעלילה מהותי זהו תפקיד פאסיבי ווירגיליוס לא העניק לה קול. היא מילאה את המעטפת הזאת.
התאור של אורחות החיים, של הטקסים, של האמונות, מפורט מאד ואפשר באמצעותו להבין את ההשלכות על חופש הבחירה של אדם ועל החובות החברתיות והמוסריות שלו. כמו בספרים אחרים שלה, לה-גווין מאפשרת להתקרב לדמויות שלה על אף, לפעמים אולי בזכות, הזרות של עולמן.
לאוויניה של לה-גווין היא אישה חזקה שיודעת מה היא רוצה, היא מבינה היטב את האנשים שסובבים אותה ומשפיעים על חייה ויודעת, באמצעותם, לשלוט בחייה. מניפולטיבית ויחד עם זאת מוסרית ולא מיליטנטית. מגבלות הכוח שלה ברורים לה והיא לא מנסה לאתגר אותם אלא אם היא חושבת שאין לה ברירה.
הספר הזה מביא לידי ביטוי את היכולת להציג עמדה, להאבק על דרך, בלי להתריס ובלי לפתוח במלחמה. זה נעשה בהרבה מאד דרכים: זה גם האופן שבו לה-גווין מביאה את הקול שלה אל תוך האיניאדה, כיוון שהיא לא משכתבת את מה שוירגיליוס כתב אלא משתפת איתו פעולה, מכניסה את דמותו לתוך הספר וכאילו נוהגת על פיו ויחד עם זה היא נשמעת היטב, זו הדמות של לאוויניה והפמיניזם שלה שמצליח להיות גם צודק וגם חכם וזו גם דרכם של המלכים שהאפוס הזה מהלל, אלה שמבינים את המחיר הכבד שהמלחמה נושאת עימה, גם כשמדובר בניצחון.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
