****





יש תקופות כאלה, שוואלאק, אני לא קורא הרבה. אני עסוק, ועבודה, וילדים, מתחיל משהו, ואז עוד משהו, ספר שואה, כבד לי, ואז ספר חופר אחר, קשה לי, ואז לא בא לי לקרוא באוטובוס, ואז פונה לאיזה משהו קליל, שכצפוי מרגיש לי אידיוטי, ועוד משהו באנגלית, לאט, לאט, זוחל, זוחל, אדיש, קהה, שום דבר לא צועק לי מהמדף, ככה שיש לי משהו כמו עשרה ספרים שכבר התחלתי. עשרה. אני לא צוחק. וזה נהיה כמו שהילד שלי בן השנתיים אוכל כשבא לו לאכול והוא לא החלטי. ביס מסנדוויץ', קצת פסטה, לק מארטיק, כף קורנפלקס עם חלב, חתיכת מלון, גבינה צהובה. הכול בפה, בבת אחת. מישבלייה, היו קוראים לזה אצלנו. לא כיף.

הנה דוגמה לספר שאילולא היכרתי את שם המחבר ואהבתי מאוד את מה שקראתי ממנו, לא הייתי נוגע בו עם ציין לייזר. "גנזך אורות הסער"??? מה זה השטות הזאת? וגם למי יש כוח לעוד ספר פנטזיה על מלכים וחרבות ורוזנים ומלחמות? חם לנו מדי. שילדים יקראו את זה.

אבל סנדרסון יודע את העבודה. כשהתחלתי את זה, זנחתי את כל האחרים. עלילה יציבה, בוטחת, בעולם שלא דומה ממש לעולם שלנו, עם חוקים אחרים ופיזיקה אחרת וגיאוגרפיה וביולוגיה וקסם אחר ותקשורת אחרת, פנטזיה כמו שפנטזיה אמורה להיות, מישהו שישב והמציא וחייך והיו לו רעיונות מגניבים והוא נהנה וכתב ומחק וצחק ודמיין ופינטז. פנטזיה. איזה כיף.



****

בלי ספק הספר הכי טוב של סנדרסון. יצירה בשלה, מלאה, שפותחת את סדרת הפנטזיה הטובה ביותר שלו עד כה.

יש לי יחסים מורכבים עם הספרים של ברנדון. מצד אחד, אני מאוד נהנה מהם. מצד שני, הרבה מהם מעט נוסחתיים. אולי זה פועל יוצא של תהליך הכתיבה שלו. קשה לדעת. לפעמים אלה ביצועים טובים של רעיונות מוכרים, אבל שלא מצליחים לנסוק לגבהים מרשימים באמת. לא כך בספר הזה, כאן הוא עושה משהו יוצא דופן, בדרכו שלו.

דרך המלכים היה הספר השלישי שלו שקראתי. הוא נבנה לאט, בסבלנות מרובה, ולא מתנצל בפני הקורא על מושגים זרים וקפיצות שונות בין זמנים. זה ספר פנטזיה שלא מפחד פשוט לבנות עולם ודמויות, מבלי למהר. אולי זה היתרון של סופר בעל קהל, שהוא יכול להרשות לעצמו ולא לחשוש שהקורא יעזוב את הספר כי הוא ארוך או מסובך מדי.

לא אנסה לסכם את העלילה או לומר בדיוק מה קורה בספר. רק אציין שהוא שווה את הזמן ואת המאמץ, והוא כנראה הספר שסימן את ברנדון כאחד הסופרים המוצלחים בפנטזיה העולמית.

ברנדון סנדרסון הוא סופר פנטזיה מצליח שספריו מאוד מוערכים בארץ ובעולם. חיפוש קצר באינטרנט ועד מהרה מבינים שיש לו מעריצים רבים וספריו הם ככל הנראה יצירות מופת (משונה שטרם עובדו לטלוויזיה).
בתור חובב פנטזיה לא יכולתי להתעלם מהסופר הזה, ולפי התקציר יותר עניינה אותי הסדרה סטורמלייט, או מה שתורגם לעברית "גנזך אורות הסער". הרבה זמן ניסיתי להבין מהאינטרנט על מה מספרת הסדרה, ולמען האמת גם אחרי שקראתי את הספר לא לגמרי הבנתי.

זה ספר מיוחד.
קודם כל צריך להבין שזה עולם בדיוני עם חוקים אחרים מהעולם שלנו. יש בו סופות חזקות. בעבר היו את אבירי האור ששמרו על העולם מפני הסופות והם עזבו. יש בעלי חיים מוזרים. מדינה בשם אלת'קאר חתמה על הסכם שלום, ואילו גזע בשם הפרשנדים הפרו את ההסכם והורו למתנקש סזת' בעל כוחות העל לרצוח את המלך. פורצת מלחמה, והעלילה עוקבת אחר 10 נסיכויות של בני אדם שנלחמים מול הפרשנדים.
בחלק הראשון מסופר על שאלאן שרוצה להיות מתלמדת של ג'סנה, אחיינית של אח המלך שנרצח, בשביל לגנוב ממנה חפץ.
במקביל מסופר על קאלאדין – בעבר שוליית מנתח, הפך ללוחם וכיום עבד – ועל חייו בזמן המלחמות על גשר ארבע, שהוא צריך להחזיק את הגשר הקטלני עם קבוצת עבדים בשביל להגן על הלוחמים מפני איומים, ורובם נהרגים בדרך כלל.
בחלק השני ממשיך סיפורו של קאלאדין, ומצטרפות שתי דמויות: דאלינאר, אח המלך גאבילר שנרצח, שחווה חזיונות וכולם בטוחים שהשתגע. הוא גם קורא בספר "דרך המלכים" (ומכאן שם הספר). דמות שנייה היא בנו אדולין, שחי ביחד עם אביו ורוצה להחזיר אותו לשפיותו.

למה הספר לא היה ברור מבחינתי? כי הוא כל כך ארוך, הכתיבה מפוזרת, יש קפיצות בזמן, אינספור דמויות, קווי עלילה מסתוריים, עוד פרקים לא קשורים שנקראים "הפוגות", וכמעט אין הסברים על חוקי העולם חוץ משיחות של דמויות והבנה תוך כדי הדיבורים. כל כך הרבה עמודים שכבר מאבדים את הסיפור. מאבדים את הדמויות. מאבדים את העיקר ולא מבינים מה חשוב ומה לא. הרבה פעמים אנחנו אמורים להבין לבד את הדמויות ואת האירועים שמתרחשים.
דברים טובים בספר – השפה קריאה. מאוד אהבתי את הרעיון המיוחד והמגניב! צפויים להיות עשרה ספרים ארוכים בסדרה, מה שאומר שהראשון הוא בעיקר הכרת הדמויות ורק בהמשך גורלן יישזר. בנוסף, יש בניית עולם (או אפילו יקום) דמיוני, ומעצם טבעו של רעיון זה נדרשת כמות עמודים לא נורמלית. לכן אני לא ממהר לפסול את הספר, וחשוב לציין ש"דרך המלכים" מחולק לשני כרכים, ואני קראתי רק את הכרך הראשון. אז לא קיבלתי תמונה מלאה של עלילת הספר. אני סומך על הסופר שהוא יצליח לסחוף יותר בהמשך והספר הראשון הוא חלק מהבנייה של הסיפור שיהיה.

האם אני ממליץ?
נסו רק אם יש לכם כוח וסבלנות לחקור את הסאגה לאורך זמן, כי אני לא חושב שזה ספר שנהנים ממנו תוך כדי הקריאה ואז מחליטים אם להמשיך, אלא זה ספר שנבנה ומתפתח על פני מאות עמודים וצריך לדעת את זה מראש. לדוגמה, אני הרגשתי שעד עמוד 360 (לפחות!) זה אקספוזיציה, ואחר כך זה לא ממש התקדם. החצי הראשון של הספר זרם לי ועבר מהר.
העדפתי לא לדרג משתי סיבות – האחת, שיש לי עוד את חלק ב לקרוא; והשנייה, אני חושב שקטונתי מלדרג ספר שכנראה גדול עליי כרגע. אני עדיין משוכנע שזו סדרה מבטיחה שיותר אוהב בהמשך.

בכל מקרה, תורידו ציפיות. עלילת הספר מתקדמת לאט מדי כך שמרגיש בעת הקריאה שעשרות העמודים ומאות העמודים של טקסט הופכים אינסופיים ונתקעים בגרון כמו מים בעת טביעה באוקיינוס.

מכירים את ההרגשה הזאת כשאתם מסיימים ספר או סדרה שאהבתם?
תחושת סיפוק כזאת כשאתם סוגרים את הספר וקולטים כמה גאוני מה שהרגע קראתם.
אי חייב להגיד, הספר הזה- סיפק את התחושה הזאת בערך פי עשר.
אני חייב להסכים עם כותב הביקורת הקודם, ברנדון סנדרסון הוא מלך גאון.
אוקיי אז סליחה מראש, אבל אני הולך לחפור קצת בביקורת הזאת. (:

היום סיימתי את הספר בפעם השניה. הפעם כשהוא בבעלותי.
בפעם הראשונה שקראתי אותו (לפני כמה חודשים כשהוא רק יצא לאור בעברית) יצא והייתי הראשון לקחת אותו מהספריה ובאותה הזדמנות גם הראשון לקחת את 'לב פלדה'. ראוי לציין- שני ספרים של ברנדון סנדרסון, שניהם שונים לחלוטין ושניהם גאוניים בפני עצמם. (למרות ש'לב פלדה' פונה אוליי לקהל טיפה צעיר יותר).
אז למה לקנות את הספר ולקרוא אותו שוב? כי הוא מצדיק את זה.
אני משתדל לקנות ספרים שאני יודע שאני ארצה לקרוא שוב.

אז קצת על הספר-
הספר מסופר מנקודת מבטם של כמה דמויות ומתמקד בעיקר בקרב במישורים המנופצים.
קרב שבו האלת'קארים לוחמים במטרה לנקום בגזע הפרשנדי שרצחו את מלך אלת'קאר.
הדמות הראשית בסיפור היא ללא ספק קאלאדין. מנתח צעיר שהופך ללוחם חניתות ומשם מתגלגל לעבדות.
אני לא אמשיך מפה, אחרת זה פשוט יגרר לספוילרים קשים, ותאמינו לי אני מתאפק שלא להכניס לפה כמה.
בניגוד לסופרים אחרים שכותבים ספר מנקודת מבטם של מספר דמויות, ברנדון סנדרסון מצליח ללהטט במעבר בין הדמויות בצורה כמעט מושלמת. אף פעם אין התעכבות מיותרת על דמות כול שהיא.

כמו בכל הספרים שלו עד כה סנדרסון מצליח ליצור עולם חדש של פנטזיה בספר הזה.
וכמו שעולם פנטזיה דורש, יש בו הכל.
כוחות לא ידועים, מלחמות חסרות מעצורים, עמים חדשים ומסתוריים וגיבור מרתק בעל רקע עמום.

הספר בלי ספק נכנס מיידית לטופ 5 שלי ופה.. אני יכול רק להמליץ:
אם אי פעם קראתם ספר שהיתה בו אפילו מעט פנטזיה ואהבתם אפילו את המעט הזה, בביקור הבא בספריה, בחרו בספר הזה.
בפעם הבאה שאתם מתלבטים בחונות ספרים קחו את הספר הזה. אם לאחד החברים יש- תשאילו ממנו בלי לחשוב פעמיים.
הוא אולי ארוך, אבל ללא ספק אחד מיצירות הפנטזיה הטובות של השנים האחרונות.
לצערי מה שנותר לי לעשות- זה רק לחכות לתרגום הספר השני בסדרה.

בכרך הראשון באמת יצירה מעניינת ומבטיחה. מומלץ לחובבי הז'אנר.

ספר מעולה. באמת מעולה.