זהו ספר המנסה לתעד את סיפורה של שכבת הנוער של ראשית חייה של המדינה, כשבמרכז הסיפור סיפור נפילתם של שני חברים - אמנון אבוקאי מהצנחנים ואלי גרינפלד מהנח"ל - שנפלו שניהם בפעולות התגמול של אמצע שנות ה-50'. הספר כתוב (בעיקר בחציו הראשון) כמו שירת מקהלה, כשהדוברים הספציפיים אינם מובלטים והדברים נשמעים באמת כסיפור רב-קולי. אנו מתוודעים לסיפורי התקופה: משפחות ניצולי שואה וכאלו שעלו לפני השואה, נוער של תנועות הנוער ובעיקר "השומר הצעיר", שהיה אז תנועת הנוער הבולטת, תל אביב של פעם, והקיבוצים. לכל מי שהיה עד לחלק מהתקופה, גם בשוליה - זוהי תזכורת מרתקת על עולם שהיה וחלף. לכל מי שלא חי משהו מאותה תקופה - זוהי תעודה מרתקת וחוויה ספרותית. כך, אנו זוכים לשמוע עדויות אישיות - לא "מטעם" ולא "מהונדסות" - של הלך הרוח בקרב הצעירים באותה תקופה. איך חשבו במונחים חברתיים, כיצד התייחסו למדינה הצעירה ולמשימותיה הלאומיות, איך ראו את עצמם, איך אהבו, ועוד. המיוחד בסיפורים הוא הפשטות, הישירות, והעובדה שהדברים מסופרים בראייה לאחור של המספרים ולכן הם מנסים להסביר במה שונה מציאות החיים אותה חוו מהסיפור הנוכחי של ישראל.
בין השאר, אנו זוכים לשמוע עדויות על היחס לערביי ארץ ישראל, על היחס לגירוש הפליטים הערביים, על ביזה ועל הרג שביצעו חיילי צה"ל במבצע "קדש" (בלי ניסיון להאשים או להצדיק את הדברים), ועל לבטים של המספרים.
אני אישית מצאתי עניין בסיפורי פעולות התגמול וכיצד התנהלו, מי היו אנשי "יחידה 101" וכיצד מוזגו אלו לתוך גדוד הצנחנים 890 ויצרו את המסורת המבצעית הנלמדת בצה"ל עד היום, ומי היו דמויות המפקדים של הצנחנים, שהפכו כבר לדמויות מיתולוגיות.
ספר מומלץ
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
