• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לפני השינה

לפני השינה

מאת ס.ג'. ווטסון

הביקורת של Passionate

תמונה של Passionate
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני השינה

לפני השינה

מאת ס.ג'. ווטסון

הביקורת של Passionate

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של Passionate
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2011
סדרה:כתר - מתח
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
mori
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

סתם מתח טוב. אהבתי מאד את הכתיבה ואת העלילה, למרות הקושי הרב לכתוב ולא לשעמם את הקורא, הספר נקרא בקלות ולא גרם לי לאבד בו עניין. הסוף היה לגמרי לא צפוי, הייתי חרדה עבור הדמות הראשית ועבור הגורל שמצפה לה..

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של Passionate

Passionate

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
62 ביקורות•85 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של Passionate
Passionate
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות62
לייקים שקיבלה85
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת39מדע בדיוני ופנטזיה8מתח ריגול והרפתקאות6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Passionate

המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

בספר הזה יש את כל המרכיבים כדי להפוך אותו לספר טוב, כזה שקוראים מתחת לפוך. אך בפועל, מה שקורה זה שהסיפור הופך לעיסה דביקה ומתוקה מדי... יותר מדי מתיקות, יותר מדי פשטות, הדמויות לא מורכבות והסוף צפוי מראש. הייתי רוצה למצוא קצת יותר אתגר, קצת יותר מתח, משהו שונה מהסוף הצפוי שהיה ברור מן ההתחלה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Passionate
Gone Girl

Gone Girl

Gillian Flynn

מעניין, מותח, מורט עצבים, בלתי צפוי, ממכר. כל אלו בשבילי מתארים את הספר הזה. קראתי אותו בנשימה עצורה. בהחלט מומלץ!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Passionate
ארוחת הערב

ארוחת הערב

הרמן קוך

אחד הספרים המאכזבים שקראתי (עד הסוף). ציפיתי שתהיה הפתעה כלשהי, לקראת הסוף, שאחריה ארגיש שהיה 'שווה' לקרוא את הספר הזה והתאכזבתי. הרגשתי שאפשר היה לסכם את כל הסיפור בעשרים עמודים. הדמויות היו לא מעניינות, אפילו מעייפות, לא היה אכפת לי מה'אסון הנורא' שתואר בספר. לא הרגשתי את הכנות מאחורי מעשי הזוועות שנעשו. הדמויות היו כמו בובות על מקלות עבורי. כל אחד מדבר בתורו אבל אף אחד לא אומר שום דבר משמעותי. אכזבה גדולה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

את הספר הזה ראיתי על מדף הספרים כבר לפני כמה שנים, ותמיד כשהרמתי אותו וקראתי את התקציר מאחורה, המילה 'מצורעים' הרחיקה אותי מקריאה אפשרית. למה שארצה לקרוא ספר על 'מצורעים'? אפילו בלי להבין הרבה את משמעות המילה 'מצורע' לא ממש רציתי לחשוף את עצמי לחוויות אי נעימות שכאלו. כעת כשנתקלתי בו באנגלית והתחלתי לרפרף על הביקורות המשבחות, אמרתי שאולי מגיעה לו הזדמנות.
מבחינת הרעיון, הספר הזה חידש לי על תקופה שלמה ביין וכרתים שלא ידעתי על קיומה. בעקבות הספר הזה חיפשתי מהי צרעת ומה עלה בגורלם של אלו שחלו בה. מבחינת הדמויות, הרגשתי שהן משורטטות היטב כמו קווים מנחים, אך לא היה בהן עומק רב או דמיון. הייתה ניגודיות כמעט מוחלטת בין האחות ה'רעה' לבין האחות ה'טובה'. אני הייתי יותר מתעניינת לראות דווקא מבט יותר מעמיק בסיבות מאחורי ההתנהגויות שקרו בספר. הייתי רוצה לקבל קצת יותר תקריב לחייהם של המצורעים. התיאורים לא היו קשים, או מזעזעים, או עוצרי נשימה. הם היו די שטוחים כמו הדמויות.
למרות זאת, נהניתי מן הרעיון, מן הרומנטיקה המעט קיטשית והברורה, מן הסיפור שכלל בתוכו מספר דורות של משפחה אחת ומתיאורי האווירה של האי ושל יוון. הייתי ממליצה על ספר זה כספר קריאה קליל וקיצי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
גבר חלומותי

גבר חלומותי

קרטיס סיטנפלד

ספר מעולה. הוא לא קל לעיכול אך גורם להרבה מחשבה. אנו, הנשים, מרבות לנתח כל סיטואציה, לתת משמעות לדברים שאין ראויים להתייחסות, לנבור ולדאוג ולבסוף להבין כמה הדאגות שלנו חסרות משמעות... חסרות משקל.
אני לא אגיד שאין בספר הזה חסרונות. הוא כתוב כמו פיסות יומן שלעיתים לא קשורות אחת לשניה, כשהסופרת מצפה מאיתנו להשלים עם המידע המועט, עם החורים בעלילה, עם דברים שלא מספרים עליהם. חסרה לי מעט התשובה לשאלה - מדוע האנה שמה את מערכות היחסים בחייה כמרכז? מדוע זה היה כה חשוב לה? השאלות האלו נותרות ללא מענה. ועדיין, זהו לא ספר רע. כל ספר שגורם לי לחשוב לעומק הוא ספר שמתקבל בברכה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
ליל כל המכשפות

ליל כל המכשפות

דבורה הרקנס

התלהבתי מאד מעצם הרעיון של 'ליל כל המכשפות' של דבורה הרקנס. כתבי יד נסתרים, מכשפות, ערפדים, חקר האלכימיה, זה כבר נשמע מרתק - אז איך רעיון כל כך מבטיח הפך לספר כל כך ארוך ומשעמם? הספר מתחיל בנקודה אחת, הנקודה שבה דיאנה מוצאת את כתב היד המכושף וממנו הוא נגרר ונגרר, שום דבר לא משתנה, מלבד העובדה שהיא מתאהבת בערפד בן אלף שנים שכבר ראה הכל אבל למרות הכל מאוהב בה מיד (והוא רכושן, שתלטן, וזכר אלפא דומיננטי) ממש סטייל 'דמדומים'. הספר לא מצליח להמריא, כל הזמן ציפיתי שמשהו כבר יקרה אבל הספר נמתח ונמרח כמו אופרת סבון ארוכה במיוחד. מונוטוני, משמים, עם יותר מדי פרטים שוליים ופחות מדי עלילה. אכזבה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

אהבתי את הספר, את סיפור המסגרת ואת הסיפור הפנימי של הספר, שהוא בעצם - לב הספר. הספר מחביא בתוכו שכבות על גבי שכבות של אמונות, תחושות ורגשות. הרגשתי קצת כמו בתוך אגדה, ברחתי למקום אחר, כשקראתי אותו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
יער נורווגי

יער נורווגי

הרוקי מורקמי

התחלתי את הספר עם ציפיות גבוהות. קראתי הרבה ביקורות וציפיתי בקוצר רוח לרומן משובח. בהתחלה באמת התעמקתי בכתיבה, בתיאורים, בנופים וברגשות אך כשהבנתי שזה מה שכל הספר מכיל - התאכזבתי.
הספר מספר בעיקר על מה שלא קורה. רגשות בלתי ממומשים, תחושות שלא ניתן להביע, דיכאון והרגשת חוסר משמעות שמשתלטת על הכל לצד תיאורים מיניים שאיני יודעת מה תפקידם.
הגעתי עד האמצע והבנתי, כמו הגיבורים של הספר, שלהמשך הקריאה פשוט אין מטרה. אין לי עניין בספרים שמדכאים אותי ולכן הספר הזה הסתיים עבורי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
נערה מברלין

נערה מברלין

ג'ייק ווליס סימונס

אהבתי את מרבית הספר. סוחף, מעניין, מראה נקודת מבט שונה על מלחמת העולם השנייה, היהודים והקינדרטרנספורט. התחברתי לדמות של רוזה, היא עמדה בין הנכון והרציונלי לבין מה שהרגיש לה נכון, עשתה טעויות, עבדה קשה. בסוף הספר היה לי קצת קשה להמשיך. מספר עוצמתי הספר הזה הפך לנובלה של אהבה קיטשית ומעט צפויה מדי. לטעמי אפשר היה לצמצם את הפרקים האחרונים ולסיים עם הטרגדיה הגדולה שאירעה במשפחתה... הספר מבוסס על תחקיר מעמיק, אך גם התחקיר הזה חומק לבסוף והופך לאופרת סבון שקצת מאוסה על כאלו שקראו רומן רומנטי אחד או שניים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate

ביקורות נוספות על "לפני השינה"

לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

תחילת הספר מעוררת ציפיה להמשך מעניין, סוחף ומותח. בקיצור, לספר מתח זורם ואסקפיסטי כמו שצריך.
הבטחה לחוד, מציאות לחוד.
אחרי לא הרבה עמודים העגלה מתחילה לקרטע.
העסק נהיה משעמם.
העלילה מעצבנת במופרכותה.
ספוילר זהירות: *כל כך גרוע שנעצבתי כשהבנתי שהתקווה למות הגיבורה לא התממשה*
מה שאמור היה להיות שיא העלילה מבחינת המתח גרם לי לעבור ל MODE קריאה מהירה.
בגלל האקספוזיציה זה לא כוכב אחד.
ואולי בגלל ההבטחה מהפתיחה שלא קוימה בעצם דוקא היה צריך להיות רק 1...

לפני שנה•
★★★★★
•גלילית1
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

ספר עם הבטחה גדולה, שבסופו של דבר מתגלה כתרגיל בסדנת כתיבה שנשען על עלילה מאד לא ברורה, עולות המון שאלות שהן למעשה פינות שהמחבר לא סגר כראוי. העיסוק האמנזיה מעניין ונראה שנעשה לימוד מעמיק של מה שעובר על אנשים עם בעיות מהסוג הזה, אבל באיזשהו שלב זה נהיה טרחני. לקראת הסוף כבר בא לך להגיע לסוף, להבין איך זה נפתר וזהו.

לפני שבועיים•
★★★★★
•מירב
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

שלום, שמי ס.ג'. ווטסון ואני ניצול של סדנת כתיבה. בעצם רעייתי היא ניצולה, שכן מאז שנרשמתי לסדנה היא ניצלה מטרחנותי. אתם יודעים, כמו כל אדם הנושא בחובו קורטוב של כישרון וחלומות של הצלחה, גם אני הייתי זקוק לזוג אוזניים ופה חנפן שיעניקו לי חיזוקים. מאז שנרשמתי לסדנה, קיבלה אשתי פטור, ידידי לסדנה משמיעים זה באוזני זה את הגיגיהם בכל שבוע, ושלום הבית שב אל מעוננו.
במסגרת לימודנו והתנסותנו בכתיבת טקסט רציף ובעל משמעות, הגיתי רעיון גאוני על אשה שאיבדה את זיכרונה בעקבות תאונה. האמנזיה שלה היא ייחודית, כיוון שמידי בוקר היא מתעוררת לריק של זיכרון וכל זיכרונותיה הם המאגר שצברה עד גיל עשרים. במהלך היום היא חווה חוויות ולומדת על עצמה עד שהשינה מוחקת את הזיכרונות הטריים וחוזר חלילה. למחרת בבוקר היא מתעוררת שוב אל חוסר הידע ואל חוסר האונים שבאי הידיעה.
הרעיון היכה בתדהמה את כל המשתתפים. זכיתי לסופרלטיבים מקיר לקיר וכך התחלתי לכתוב את הספר הטרחני וחסר הכישרון שאתם אוחזים בידיכם.
משתתפי סדנה הם התומכים הנלהבים ביותר. ראשית, הם עצמם מוכשרים רק באופן מינורי, כך שכל הבזק של כישרון, חובבני ככל שיהיה, נדמה להם כמו זינוק מטאורי של כוכב חדש. שנית, כל מחמאה היא בבחינת רפד אותי ואני ארפד אותך. אלא שבשעה שאנחנו נישאים על גל החנופה, אנחנו שוכחים כי יש להתייחס אל המחמאות כאל כרעי תרנגולת.
למזלי הטוב, מנחה הסדנה, גם הוא סופר בהתהוות, שמילא אינספור מגירות בדפים שלא ראו אור יום. המנחה, נכנה אותו בשם ג'ון, הוא בעל קשרים מגוונים בהוצאות הספרים. הסוכנים מכירים אותו בתור היוצר הכי נדחה שחי כיום בבריטניה. שנים עשר כתבי יד הוא הגיש לסוכנים שהגישו למו"לים ונדחה. לא על הסף, כי להידחות על הסף זהו סוג של נחמה: כתב היד שלך אפילו לא הגיע לעורך ונעצר בדרך על ידי לקטור בור ועם הארץ, אלא דחייה מוחלטת, לאחר קריאה של לקטור או אפילו של סגן עורך. משמע: אדוני, הזבל שלך יגרום לכריתת יער גשם. למען האמת, בהתחשב בעובדה כי כל כתב יד נשלח לכל הוצאות הספרים בארצות אנגלוסקסיות, מכתבי הדחייה עצמם גרמו לכריתת עץ או שניים.
ובכן, ג'ון, המנחה שלי, החליט למחול על כבודו הנרמס ולבקש מהסוכן שלו להציג בפני המו"לים את הרעיון הגאוני שלי, על האשה והאמנזיה. אני מעדיף שלא לפרט את מספר מכתבי הדחייה שקיבלתי אני, אבל הוצאת ספרים אחת עמדה על הפוטנציאל הגלום ביצירת הבוסר שלי וחתמה אתי חוזה.
מכאן והלאה התגלגלה ההצלחה כמו סלע במורד הר תלול, רק להיפך כמובן. מיליוני העותקים שנמכרו הם ההוכחה כי גם לספר בינוני יכול להתרחש איזה נס.
פסגת ההצלחה שלי הן זכויות ההסרטה שנמכרו לרידלי סקוט. כמובן שבמאי בסדר הגודל שלו מסוגל להפיק יצירת מופת גם מקש וגבבה כשלי, אבל האחוזים שלי יבטיחו את החינוך הפרטי של ילדי. אני לא תמים לחשוב שסקוט יניח לי לכתוב שורה בתסריט, וככל הנראה הוא גם ישנה את תוכן הספר ויוציא את המוץ מן התבן, כמו שאומרים, אבל מה אכפת לי, לנצח אני אזכר כמי שכתב את הספר שעל יסודותיו בויים סרטו של רידלי סקוט הגדול.
ואם אתם רוצים לקבל מידע נוסף על הספר, אוכל לתת לכם רק רמזים, שהרי מדובר בספר מתח (שלא כל כך מותח, אני מודה). הגיבורה שלי, כריסטין, תמחזר יום יום אותו סיפור ותשחזר בעזרת בעלה והרופא שלה את סיפור חייה הנשכח. נשמע נפלא, נכון? אז זהו, שלא. עד שיגיע הסוף שימתח אתכם קצת, אתם תרגישו שלקרוא את הספר הלעוס שלי, זוהי פעילות מעייפת לא פחות מאשר להיות נשוי לכריסטין וללמד אותה מידי יום מי היא.
הבעייה העיקרית שלי היא, שבתור סופר מצליח אני כבר לא יכול להשתתף בסדנאות. ועכשיו, נטול סדנה ונטול מנחה אני מרגיש כמו תינוק שמשליכים למים. רעייתי המסכנה שוב צריכה להאזין לפירות יצירתי ואני יודע שיתכן כי לפני השינה יהיה פרץ הכישרון היחיד שלי. מה חבל!
שלכם,
ס.ג' ווטסון (וכדי שתהיו במתח, לא אגלה לכם מה המשמעות של ראשי התיבות של שמי!)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אפרתי
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

וואוו ספר נדיר ומיוחד,הייתה לי חוויה נפלאה לקרוא אותו.
כרסטין בחורה בסביבות גיל הארבעים,חולה במחלת האמנזיה,
שנים רבות.
כל בוקר שכרסטין מתעוררת,נבהלת מעצמה איך ומי הדמות שלפניה במראה!
כמו כן מי האדם שישן לידה במיטה?
ואז בן זוגה מתחיל לספר לה מי היא.
עד שהיא מכירה רופא בשם ד"ר נאש,שהוא חוקר את המחלה,
ד"ר נאש מציע לכרסטין לנהל יומן וכל יום לפני השינה לכתוב בו מה עבר עליה ביום לפני.
ואז כרסטין מתחילה להיזכר בדברים שהיו בעברה האפל.
ומפה הספר מתחיל להוביל אותנו להמון מקומות אפלים.
ספר מיוחד במינו כתוב בצורה מיוחדת וזורמת.
ממליצה עליו מכל הלב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

ספר מותח ומהנה קראתי בנשימה עצורה מחכה לראות מה יקרה בסוף. בתוך כל המתח לפעמים לרגע היה נראה לי שפרטים אולי לא מתיישבים אבל מה זה משנה. נהינתי מכל רגע.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אריאלה
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

קראתי לפני הרבה שנים. זכור לי כספר מצוין. אני ממליץ עליו כל הזמן בחנות בה אני עובד (סיפור חוזר). גם ראיתי את הסרט. בקיצור - מומלץ מאד!

נדב.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נדב11381
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

דמיינו את החוויה של כריסטין: כשהיא מתעוררת בבוקר - כל בוקר - היא אינה מזהה את החדר בו היא חיה, ולא את האיש שוכב לידה במיטה. לפעמים כשהיא מתעוררת היא ילדה, לפעמים היא אשה צעירה, ואז, כשהיא מסתכלת במראה היא מזדעזעת מול האשה בגיל העמידה הנשקפת אליה. ועל בעלה להסביר לה בכל בוקר שהיא בעצם בת 47, והם נשואים באושר מעל עשרים שנה, ותאונת דרכים לפני שנים השאירה אותה במצב הזה.

הרעיון של הספר הזה הוא גאוני: התאור של אמנזיה מוחלטת - מצב בו נפגע הזכרון לטווח ארוך - זה האחראי על "איכסון" כל תולדות חיינו וגם הזיכרון לטווח קצר - זה המזכיר לנו מה אכלנו בבוקר, מי האיש אותו פגשנו על השביל לפני שעה, ואיזה סידורים נועדו להיום - פגוע גם הוא. מה שנשאר הוא רק קליפה של אדם: הגיבורה תלויה בכל באנשים שיספרו לה מי היא, מה היא אוהבת לעשות, וידרשו אהבה ואמון בתמורה.

הרעיון, כמו שאמרתי גאוני. אבל הספר כלל לא: חלקו הראשון המתאר את מצבה של כריסטין מרתק בתחילה אבל מתחיל לעייף אחרי זמן קצר. חלקו השני הוא סיפור מתח אבל מהבחינה הזו הוא אינו אמין וככל שמתקדם הסיפור מצאתי את עצמי אומרת "נו, באמת!" יותר מפעם אחת, מה גם שאפשר להבין את הפיתרון מאמצע הספר בערך.

לסיכום: ספר סביר, כתוב בסדר. הפרק הראשון מרתק. אבל הסופרת - שזה לה ספרה הראשון (והוא, כמו שכתוב מאחור, תוצר של קורס לכתיבת רומן...) לא הצליחה להפוך את כישרונה לספר משמעותי. אפשר לקרוא. אפשר גם לוותר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

"נולדתי מחר
היום אני חי
אתמול הרג אותי"
(פרוויז אוציא)

כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי 20 שנה מחייה נמחקו.
כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי היא שוכבת במיטה זרה ולצדה גבר לא מוכר.
כריסטין סובלת מאמנזיה לאחר תאונה, כמידי בוקר כשהיא מתעוררת אין היא יודעת מי היא והיכן היא, היא רצה לחדר הרחצה בפחד ושם מגלה תמונות שעוזרת לה להבין שבעצם היא איבדה את זיכרונה, והגבר ששוכב לצדה הוא בן בעלה. כל יום נאלצת היא להתמודד עם הלא נודע ולימוד יומי מחדש. בהמלצת הרופא המטפל בה מנהלת כריסטין יומן בו היא כותבת את אשר עובר עליה במשך היום, מדי בוקר מחייג הרופא ומזכיר לה לקרוא ביומן. זו הדרך היחידה שלה לשרוד וכלי עזר לפתור את חידת חייה. הרופא לקח את המקרה כפרויקט וחשוב היה לו להצליח , מטרתו הייתה להחזיר לה את זיכרונה. ד"ר נאש לקח אותה למקומות מעברה , הוא טען שהתמודדות עם טראומת העבר יכול לשמש כקרש קפיצה לטיפול באמנזיה. הקריאה המחודשת כמדי בוקר ביומן גרמה לה לחשוד בכל אחד מהסובבים אותה. הסיפור מסופר בדרך שגרמה לי להזדהות עם הקושי של גיבורת הספר ולהבין את מצבה ומצוקתה. הספר תופס תאוצה בשליש האחרון והופך למותח ומסקרן.

"......זה כמו למות כל יום, אני יודעת שהלילה אלך לישון ומחר בבוקר אתעורר ושוב לא אדע דבר , וכך גם מחרתיים ויום אחרי יום וכן כך לנצח. אני לא מסוגלת לעמוד בזה. אלו לא חיים, זה רק יום, קפיצה מרגע לרגע בלי לדעת כלום על העבר ושום תוכנית לעתיד ...." (עמ' 197).
אהבתי את הספר, ממליצה על קריאתו.
קארן

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

לראשונה מאז הצתרפתי ל"סימנייה", אמליץ לכם לא לקרוא את הביקורת הזאת- הנוכחית שלי, אם יכולתי להמליץ גם לא לקרוא את ביקורת חברי כאן מתחת ובמעלה הדף, הייתי עושה את זה. אבל אני לא יכול, מי אני שיגיד לכם לעשות את זה? אה, אתה עדיין קורא? למרות שהמלצתי שלא. בסדר, אני מבין, לפעמים אני מסתכל על עצמי גם כאדם עקשן. כעת אמשיך: ספרי מתח תמיד היו בתחילת המדף אצלי, אתם יודעים, אלה ספרים שמעבירים משמרת. חלק מקוראי הביקורות עלולים לומר שזאת ספרות בעלת נוסחה, סוגה שתפקידה רק למכור. אבל אני חושב שכשאנחנו נפסיק להיות פה, הספרים האלה ימשיכו. נראה שבשנים האחרונות אמנזיה מעסיקה תסריטאים הוליוודים ומשם הדרך לעיסוק בנושא תחת רומנים כתובים, הופכת קצרה. זוכרים שאמרתי לכם לא לקרוא? יפה, הדמות הראשית בספר אינה זוכרת דבר מימיה ומתעוררת בתקופות שונות בחייה, בקולנוע היו משתמשים בכל הכלים האפשריים להעביר את התפיסה הזאת. ברומן, ישנה סוף סוף הזדמנות אינטלגנטית להתל בקורא, מלבד המתח לגרום לו להרגיש הוא לא זוכר דבר ממה שקרא, לגרום לו להפוך דפים כשחכן. אך במקום זה, הרומן הנפלא הזא מחופש לספרות עקרות בית, רק מה שחסר שהעלילה תתרחש בארה"ב אבל למזלו של ווטסון הוא בחר בדוברי אנגלית מהממלכה המאוחדת. בדיוק כמו שאמרתי לכם לא לקרוא את הביקורת כך גם הדמות הראשית ממשיכה להאמין בחיה למרות שהיא לא צריכה, סקרנות. טימטום..אני לא יודע..גם אני המשכתי להאמין כמוה וכן חברים, נפלתי בפח. נמתחתי כמו מסטיק, ויתרתי על בילויים, עבודה כדי לסיים עוד ועוד שורה מהספר הזה. וכשסיימתי. ידעתי שהייתי רוצה שהספר הזה יגרום ליותר הרהור, יגרום לי לשכוח גם..יהפוך את סיפור חיי לשאלה, כמו מי שרואה את "המטריקס" בגיל 12. במקום כל זה. אני רק מחכה שאקום מחר בבוקר ואשכח את כולו. נכון כבר שכחתם שביקשתי לא לקרוא את הביקורת?, למרות הכל - קראו. רק תוסיפו לכם מחשבות משל מעצמכם- הספר לא טרח לעשות כך. לילה טוב

לפני 13 שנים•עומרי
דירוג
5.0
לפני 11 שנים

“הספר במתח הראשון שקראתי וממש אהבתי אותו ממליצה :)”

64/66
ביקורות על לפני השינה
הבאה
עדי
לפני 12 שנים

“הרעיון של הספר, כל בוקר מתעוררת הגיבורה ולא זוכרת מי היא , ואז מתחילה לנהל יומן של עצמה. שהיומן לפע”