ביום הנישואין החמישי שלו מתעורר ניק במיטתו , חושב על הראש של אישתו והוילונות בחדר השינה(???) ויורד לקומה התחתונה שם אשתו מכינה קרפים ומזמזמת לעצמה. פסטורליה.
כמה שעות לאחר מכן אישתו איימי נעלמת ( זה לא ממש ספויילר ) ובבבית יש סימני מאבק ואלימות.
האם איימי נחטפה? האם נרצחה? האם ניק רצח אותה? האם נישואיהם היו טובים? ולמה יש לו סלולרי נוסף?
כל התשובות בספר, אל דאגה.
הספר כתוב בשני קולות. אחד קולו של ניק בגוף ראשון והשני של איימי ,אישתו, בצורת יומן מקדים לארועי יום הנישואין.
זה ספר מאוד הוליוודי ומאוד אמריקאי. למרות שהדמויות אמינות הן חלקות מדי ושנונות מדי ומודעות מדי לקורא ( לעיתים מסיבה מוצדקת ולעיתים ללא שום הצדקה של גוף ראשון פונה למצלמה – אני יודע שזה עובד לקווין ספייסי אבל זה עדיין ביג לא לא מבחינתי).
הדמויות הראשיות הן בלתי נסבלות וקשה להזדהות איתן לאורך כל התהפוכות שקורות בספר. גם רוב הדמויות המשניות הן כאלו, ולמרות זאת הספר קריא.
זה יותר ספר פשע מאשר ספר מתח. הוא מדלג בין ספרות הדרמה לספרות המתח. הסופרת מעלה לאורך הספר מספר נושאים חברתיים כגון הקריסה הכלכלית בארצות הברית והשפעתה על חיי נישואים , ערכי הנישואין, אלימות במשפחה , התקשורת כגוף שופט ומבצע, האשמה אוטומטית של הבעל ועוד אבל בכולם מטפלת הסופרת בדואליות – כלומר מציגה את הנושא ואז כאילו מבטלת אותו או סותרת אותו.
הספר קפץ לעיניי לפני שנה כנראה בגלל ספר מתח אחר שקראתי. בטיול שלי בהודו הוא היה כמעט בכל חנות ספרים משומשים והופיע בכל שדות התעופה שהייתי. גם פה בארץ הוא כיככב במדפים המועדפים של הרשתות הגדולות. אז הסתקרנתי.
לסופרת יש שני ספרים קודמים שיצאו בארץ בתרגום לעברית בעם עובד אבל דווקא הספר הזה שנחשב לרב מכר עולמי ואוטוטו יוצא הסרט בכיכובו של בן אפלק לא תורגם.
אני לא חושב שהייתי מגיע לקרוא אותו ללא הפירסום לו זכה ומצד שני אולי לא הייתי שופט אותו לחומרה ללא אותו פרסום.
בהצצה לביקורות באתר על ספרי התורגמים אני שם לב שהסגנון דומה ונראה לי שחובבי המתח יאהבו את הספר אבל אני לא יכול להגיד שאהבתי אותו – הוא היה מצוחצח מדי ,מתוכננן מדי, מתחכם מדי ועם זאת צפוי וטיפה פסיכוטי מדי. טלביזיונית פסיכוטי. הוא קיבל ארבע כוכבים כי הוא כן קריא ויחסית קצבי.

מצורף הקדימון לסרט : אין בו ממש ספוילרים:
http://www.youtube.com/watch?v=2OSgeD7k6I0

מה אני רוצה מהספר שאני קוראת? בסה''כ לא הרבה. לא חשוב לי מאיזה ז'אנר הוא יהיה אני רק רוצה שהדמויות בספר לא ישאירו אותי אדישה ואם העלילה של הספר גם מעניינת אז מה טוב.

ניק ואיימי זוג נשוי. היא ילידת ניו יורק בת להורים בעלי הון, הוא בחור פשוט מדרום ארה''ב. כבר מתחילת הקשר שלהם ברור שהם לא מתאימים ועם הזמן הכל רק הולך ומסתבך. אני לא כותבת יותר מזה כי כל מילה נוספת תהיה לספוילר.

מתחילת הספר גם ניק וגם איימי עצבנו אותי, הכאיסו אותי ועיצבנו אותי שוב. נכון הלו הם רגשות שליליות שלא כיף כשהם נמשכים לאורך כל הספר אבל חייבת להודות הם לא השאירו אותי אדישה ולו לרגע!!! וזה כל מה שאני מבקשת מהספר, זוכרים?

עלילת הספר מטורפת לגמרי, במקומות קפואה ובמקומות אחרים רותחת. הייתי משייכת את הספר למספר ז'אנרים בו זמנית גם בלשות, גם איימה, גם מותחן.

לסיכום חווית קריאה שונה ממה שהכרתי עד עכשיו, מטורף ומעיניין. באתר אמאזון הספר דורג יותר מ-9000, לא תמיד אם ציון טוב, אבל כנראה שאני לא היחידה שלא נשארה אדישה כלפי הזוג המטורף.

אני יודעת שאיימי מתעבת ביקורות ספרים חדות מילה, במיוחד כאלה שמתחילות ונגמרות ב'טוב' או 'רע'. אף על פי כן, הייתי אומרת שGone Girl הוא ספר טוב. יותר מכך: ממריץ את ההיגיון, מדיר שינה ולחלוטין מרתק. ניזונתי ממנו לאורך שבוע, שואבת עונג מכל פרק ופרק, בוחנת- מחדש כל פרט קטן, מדקדקת בכל שינוי בקצב, באורך פרק, בכל התחלפות פרספקטיבה.

אני מאמינה שאיימי היא הדמות המנצחת. הערכתה העצמית לא יודעת גבולות, רכושנית ושאפתנית. היא שמה על סף תהום את הכל: אושרה, כספה, נישואיה, היותה נערצת על ידי כולם, ואבדה לרגלי כל אלה. בכל זאת, היא יצאה וידה על העליונה. היא מפחידה ופיקחית; אני מעריצה כל צעד שנקטה כדי לקדם את הנקמה המושלמת שתהדהד באוזני בעלה לשארית חייו. נהניתי לקרוא את האמירות הצועקות מדפי היומן שלה, כמו ההגיגים הפמיניסטיים הזועמים שהיא מדחיקה בשקט אך יכולת בנקל להבין כי היא מאמינה בהם בכל ליבה, או כמו כעסה על מבקרי ספרים שלא כותבים ביקרות בנות אלפי מילים כי אכפת להם מספיק ממושא כתיבתם – או על אנשים בכלל, כעסים שמונעים מאמונה שלמה בעצמה ובעליונותה.

ניתן להרהר בדמותה העוצמתית שעות, ואני כל כך מרוצה שהיא סוף סוף הועלתה על הכתב – אישה/ נבלה בלתי מתנצלת, כוחנית ומתעתעת – מפני שהיא שעל אף ניסיוני המוגבל, היא די נדירה בספרות. גבר כמו ניק, מצדו, אינו כה נדיר: חכם, יהיר, גאה – שבא על עונשו. נדקר בגבו ושרד על מנת לבלות את שארית חייו כקורבן שהוא. גבר אמתי, סוף כל סוף. שאבתי עונג בל יתואר מהנישואים הבלתי- מאוזנים והמורעלים הללו.

למרות הכל, אינני שבעת רצון מהסיום וזה גרם לי להפחית כוכב אחד בדירוג: אין שום דרך בה שני אנשים דומיננטיים עם עבר כה מטריד יוכלו לסבול חיים אחד במחיצת השני – פלוס תינוק, חיים שידרשו מידה בלתי מבוטלת של העמדת פנים. אינני יודעת איזו מציאות תוכל להכיל מצב דומה לזה. אולי יכלו למחול על רגשותיהם, אך שניהם כל כך אינטנסיביים. זה פגם באמינות של פלין, ציפיתי למוצא שונה.

מעניין, מותח, ובהחלט בלתי צפוי. עלילת הספר מטורפת לגמרי ולוקח זמן להחליט מי טוב ומי רע,(או במקרה הנ"ל פסיכופת גמור) אך גם לאחר הגילוי המפתיע היה לי קשה לשנוא את הדמויות, בעיקר בגלל שאנו מודעים למחשבותיהם של שניהם,שכן הספר כתוב בשני קולות.
בסך הכל זהו ספר מתח שונה מאחרים שקראתי ובהחלט אהבתי אותו,ארבעה כוכבים נראה לי מושלם רק בגלל הסוף,שנראה היה כאילו ניסו לדחוף לתוכו יותר מידי בפחות מידי עמודים.