לקרוא ספר שכתב מישהו ממכריי זה תמיד מסע קצת אחר. אני שומעת את הקול של אותו אדם, מזהה את האופי שלו. זה מוסיף עוד שכבה לקריאה, אם כי בדרך כלל היא לא רלוונטית. בקיצור: זו קריאה רכילותית.
את הקול של גל אמיר אני אוהבת גם בעולם האמיתי. הוא שנון ומצחיק, אבל מלא לב. הבוקר קראתי את הספר החדש שלו תגובת שרשרת בשלוק מהיר ובמתח שאי אפשר היה לקטוע אפילו לרגע. אז בטח תגידו היא מפרגנת כי היא מיודדת איתו. לא ממש. כשהייתה לי ביקורת על חלק מספריו הקודמים השמעתי אותה בפניו ובפורומים נוספים.
גיבור הספר, עו"ד רן לביא, הוא בחור שבור לב ומקסים שנסמך עד מאוד על החברה הכי טובה שלו בהתמודדות עם שברון גדול. הוא נכשל באופן מרשים בטיפול בבתו המאומצת ובאופן כללי מנהל חיים של סחבה רגשית. לביא מנהל משרד קטן ועלוב במיוחד, אבל שרשרת אירועים רצחניים הופכת אותו למוקד של פרשה שבו בוחשים דוסים גליליים, פושעים ערבים קטנטנים, אוליגרכים עלובים ואפילו מדינות בערבוביה רוחשת ומטרידה.
הסיפור מותח ומסחרר כנדרש, אבל בשבילי הדמויות הן המרכיב המשמעותי. תמיד. וביניהן רן מגניב ומעורר חיבה עד כדי שאשמח לפגוש אותו בעלילות המשך, ואילו בתו כרמן גורמת לילרצות לתלוש אותה מבין הדפים ולטפל בה, כולל מכות בטוסיק לפעמים. יפית זלצר, המתמחה הדוסית מהגליל, היא אחת מהדמויות הספרותיות הכי מפתיעות שנתקלתי בהן מזה זמן מה.
והסוף! הסוף נהדר. מספק עד מאוד. תודה, גל אמיר. אין לי מילים לתאר כמה סופרים השאירו אותי וחצי תאוותי בידי. אתה לא.
ובעניין הרכילותי: הייתי כל כך במתח ששכחתי שאני מכירה את הסופר. שכחתי שזה ספר. הייתי לגמרי בפנים. מומלץ מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
