ביקורת ספרותית על מקימי - ספריה לעם #574 מאת נועה ירון-דיין
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 בנובמבר, 2013
ע"י ליזה


קראתי את הספר לפני שנים,ואני לא זוכרת את הפרטים, אבל באופן כללי יכולתי להבין את התהליך שהמחברת עברה מתוך היכרות קרובה לנושא. ובעקבות ראיונותיה בעיתונות,והסרט המבוסס על הספר,אוכל להגיד שהסופרת מתארת תהליך מעבר מקיצוניות אחת לשנייה,בחיפושיה אחר עולם מתוקן ומלא ומוסרי, אך יש לזכור שכל המשתייכים לעם היהודי נמצאים איפהשהוא על הרצף בין חילוניים גמורים וריקניים כלשונה, לבין מאמינים אדוקים בדת. יצרים ושחיתויות יש בכל מקום וזרם, וגם אנשים מוסריים ומלאי תוכן ועזרה לזולת יש בכל הזרמים, כך שהכללות לא בדיוק מתאימות להגדרות של חילונים מול דתיים,ובמיוחד הסיפור שסיפרה בראיון לאחד העיתונים, על אי קבלת בתה למוסד חסידי נחשב, כי "הם אחרים",כלומר חוזרים בתשובה,צריך להעלות דווקא אצלה מחאה על היחס הזה,במקום לנסות להידמות לנשים שמעוגנות עמוק בתוך העולם החסידי שאליו היא משתוקקת להגיע. יש גם אנשים שנפגעים פיזית ונפשית מתהליך חזרה בתשובה קיצוני ולא מבוקר,ומתוך התפכחות שאנשים הם אנשים בכל מקום. הספר מלמד על התהליך שעברה בגיל צעיר ומלא אידיאליזציה,אבל יש תובנות והתפכחויות גם אחרי שנים,כאשר הוא יותר בוגר ומפוכח.הדרך הזו מעניינת ואמיצה ויש בה הרבה דברים יפים,אבל לא לכל אחד.לכן לא כדאי לעשות הכללות,ולא להיות קיצוני בדרך זו או אחרת.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ