יש לי חברה חובבת קריאה, ובביתה ניצב לו ארון ספרים מכושף, בכל פעם שאני בודקת את מדפיו העמוסים מופיעים להם לפתע כל מני ספרים שלא היו שם קודם. נעלמים ומופיעים שוב. דעתי האישית היא שהם מטיילים להם בין המדפים, מחליפים דעות ומקומות. ואם לא נשים לב ודאי יתחמקו ויופיעו ביקום אחר או בחדר השני.
והן מאז ומתמיד ידעתי שספרים הם חפצים מכושפים. פתחים לעולמות רחוקים וקרובים, הקיימים במציאות ובדימיון.
לא מזמן כשביקרתי אצלה הלכתי לבדוק מה השתנה בו ומצאתי את שלישית ארץ-ים. כשהוצאתי את הראשון ביניהם והתחלתי לקרא היא חייכה בהנאה ועיניה אורו, ומיד במחי קסם אחד קטן הם הופיעו על השידה ליד מיטתי..
הן אמרתי.. ספרים מכושפים.
שלושת הספרים מספרים על ארץ - ים, עולם שכולו איים שנברא מתוך מילה אחת. המילה הראשונה.
הספר הראשון מספר על ילד קטן עם נטיה לכשפים המגיע לבית הגדול כדי ללמוד להיות קוסם. בבית הגדול זוכה הילד לכינוי נץ.
ככל בן טיפשעשרה מצוי מנסה נץ בפזיזות להרשים את בני גילו ומשחרר כוח אפל עליו הוא אמור לגבור כדי להתבגר.
הספר השני מספר על ילדה הנבחרת להיות "הכוהנת הנולדת מחדש" במקדש אפל ובו לבירינט, כוהנות קשוחות וטקסים משמימים.
עד היום בו היא מוצאת אדם זר משוטט בלבירינט האסור. הקוסם נץ הוא אשר הגיע ללבירינט תוך חיפוש הגביע הקדוש.. או, סליחה, חיפוש חפץ אחר קדוש באותה מידה. נץ מספר לנערה על העולם בו אין לה חלק, ומעורר בה ספקות.
הספר השלישי מספר על מסעו של הנסיך ארן בחברת נץ בחיפוש אחר הרוע הרודף את ארץ ים וגורם לחרשי הכשפים לשכוח את אומנותם.
ככל ספר התבגרות הראוי לשמו כך גם בסידרת ארץ ים יוצא כל אחד מהגיבורים בתורו למסע הכרחי בו הוא לומד על עצמו ועל עולמו.
ובסוף המסע הופך לחכם יותר ומיושב יותר בדעתו.
הן כך צריך, האין זאת?
ובכל זאת שואלת חברתי הטובה חובבת הקריאה: האם חייב כל אדם להיות מבוגר אחראי ומיושב בדעתו?
כנראה שלא :)
















