היונה שעל הגג.

קפקא האדם הוא דמות שונה. דמות סגורה, מכונסת ולעיתים סובלת, לעיתים גם חלשה אך מרתקת ומסקרנת מאד.
קשייו הרגשיים של קפקא היו לא פשוטים. כשדנים ומעמידים את קשייו הרגשיים, אין מנוס מלהעמיד במרכז הבולט והבלתי מעורער את הקשר הלא-פשוט והמורכב עם אביו, המציג תמונה לא קלה של יחסי אב-בן.
ישנם הטוענים כי המכתבים של קפקא מראים את האדם שהיה, ומעניקים הצצה אל קפקא האיש, ששווה להסיט את המבט אל עבר מכתביו האישיים, כדי לדעת ולהכיר את האמן מצידו האנושי. אני רואה את הדברים בצורה מעט שונה, מעט מורכבת יותר -
בעיניי, לא רק שהמכתבים מעניקים זווית ראייה על חייו של קפקא, לא רק שהם נותנים הצצה אל אחד הסופרים הגדולים והדגולים שידעה הספרות, במאה ה-20 ובכלל, אלא בעיקר משום שבעיניי קריאה של סיפוריו הקצרים, הנובלות, הרומנים של קפקא ללא קריאת מכתביו האישיים (שכאלה יש לו המון, נהג לכתוב כמות אדירה של מכתבים)היא קריאה לא שלמה. לא מלאה. התוודעות אל המכתבים של קפקא היא צד מאד חשוב. המכתבים של קפקא טומנים בחובם לא מעט ניצוצות חיים, ניצוצות של רצון לחיים, לחיות את החיים החברתיים והיומיומיים 'בהצלחה'. רצון שנדמה כי קפקא האדם נכשל בהגשמתו, דבר שייתכן וניתן לומר שהצמיח בו את הראייה שהביאה ליצירות הספרותיות המיוחדות והכבירות שלו. שכנראה ונכתבו מתוך חווית כישלון. כישלון לחיות את החיים.
כאמור, כדאי מאד לקרוא ולא לפספס את המכתבים ואת הרשימות ואת הפרגמנטים שמופיעים בכרך המרתק הזה, הכתובים בצורה מרתקת ומעניינים ומעשירים ומרגשים. ה'מכתב אל אבא' (שמעולם לא נשלח אל יעדו) הוא מופת אמיתי של הבעת רגשות על כתב.

מי שרוצה להכיר את קפקא בתור בן אדם ולא רק כמו שמשתקף מספריו זה הספר.
מכתב מרגש ואינטימי לאביו, אולי ניתן להבין מהמכתב את הסיטואציה הקפקאית ומאיפה היא נובעת(את החוסר ידיעה,האני הקטן בעולם הגדול,האבסורדיות וכו...)
בספר גם טקסטים רבים נוספים וקצרים מכתביו של קפקא שנותנים לנו מקור נוסף של מידע על האיש דווקא כי אינם גמורים וכי נכתבו לא למטרת פרסום.
חוץ מזה בסוף קצת פרשנות של המחברת שמוסיף המון לפי דעתי.