מזל שימי הולדת מגיעים פעם בשנה, ומזל שאחותי יודעת לחפש ברשימת "מרצוי למצוי" שיש תחת הדף שלי באתר סימניה. בכל אופן, קיבלתי במתנה את החלק הראשון של "הקומדיה האלוהית- התופת" ליום הולדתי האחרון.
חיכיתי לקרוא את הספר הזה הרבה זמן. הרעיון הכללי היה ברור, אבל הייתי חייב לראות\לקרוא במה בדיוק מדובר בעצמי.
יאמר לזכותו של העורך והתצרגם אריה סתיו שהוא לקח עבודתו ברצינות תהומות. מלאכת התרגום, המבואות, הרקע נעשו לעילה ולעילה.
במיומנות, עקשנות ומסירות של כותב תזה או דוקטורט שבאמת נהנה להתעמק בתחום.
פרקי המבואות מכניסים את הקורא לרוח הדברים ובלעדיהם היה קשה מאוד להבין איפה, למה ואיך. אני חייב לציין שהפריע לי העבודה שאריה והעורך שלו היו עיוורים לשימוש המגוחך בביטוי האוקסימורוני "מיותר לציין" על שלל גווניו כל דף שלישי בחלק זה של הספר. אםן באמת "מיותר לציין"... אז למה לציין ? שוב? ושוב? ושוב????
התרגום באמת קולח, ואם פרקי המבואות כבדים עליכם- אפשר להסתדר מצוין עם התרגום ועם סימני הדרך שהשאיר המתרגם בצורת פרק ההערות לכל הערה שמצא לנכון להרחיב עליה (במרבית המקרים קשה מאוד להבין למה התכוון דנטה בן המאה ה13 אם לא קוראים אחד מהשניים).
יחד עם זאת, לבני התקופה לא קל לצלוח את סאגת "הקומדיה", ולמען האמת אני כותב את הביקורת לאחר שנעצרתי בקנטו 18 ומבלי שסיימתי את כרך התופת).
בכל אופן, מידת הציוריות, האנושיות וממשיות שדנטה מעביר לשאול התחתיות, שמגוללות לעיננו בתרגומו וביאוריו של אריה סתיו מעניינות ביותר. אותי עניינן במיוחד הניסיון להבין את הלוגיקה ששולחת את חוטאי דורו של דנטה ואישים אחרים למחוזות הגיהנום השונים (חומר למחשבה- מי ראוי לעונש אלים יותר- גנבים או רוצחים ?). עניין אותי גם לקרוא מה עלה בגורל יהודים נבחרים ונקודת הראות האנטישמית הקדומה שנידונה בהרחבה בפרק המבואות בצורה מעניינת מאוד (השבח לישו).
יחד עם זאת, קשה לי להמליץ עליו ולא רק מכיוון ועדיין לא סיימתי אותו. אחרי התחבטויות רבות- בסולם הקריאה שלי\סימניה אני מעניק 3 כוכבים וממליץ בחום לתאולוגים, היסטוריונים של המאה ה13, אוהבי ביוגרפיות (בסופו של דבר מדובר על יומן מסע), ולשאר הסקרנים הדומים לי....
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
