פעם ראשונה שאני כותב ביקורת על ספר כלשהו לפני כולם, ותאמינו לי, כשמדובר בספר כזה זה לא כבוד גדול.
זה גם לא כל כך מפתיע שאני הראשון שבכלל מדרג אותו. מסתבר שלכולם יש מספיק שכל להתרחק מג'ף קיני ומיומנו של חנון.
..ואולי לא.
חבר שלי חולה יומנו של חנון. הוא ואחותו. יש להם את כל הספרים מהסדרה בבית והם אפילו קנו וכתבו ב"יומנו של חנון- עשה זאת בעצמך!" כן, מביך להיות חבר שלו.
הסדרה, בגדול, התחילה בצורה נחמדה, אבל גם אחר כך כשג'ף קיני התחיל לכתוב בצורה זוועתית, גם אז הוא המשיך לקנות ולקרוא יומנו של חנון ולתת לי גם לקרוא. זה אולי לא ספר טוב, אבל כשאתם בישיבה חסרת ציביליזציה וספרים, אתה די נואש. הוא עדיין המשיך לטעון שזה ספר "טוב" וכל זה. טוב, נו. הוא גם סוגד למשחק פו, אני לא יכול לצפות ממנו ליותר מדי.
הפעם כשהוא הראה לי את הספר היה שינוי מרענן, במקום להושיט לי אותו עם חיוך על הפנים ולומר "אתה חייב לקרוא את זה!" הוא הראה לי אותו עם פרצוף חמוץ ואמר לי "זה ספר גרוע"
נורה אדומה נדלקה לי. 'הוא אומר שזה ספר גרוע?!?! עד כמה ג'ף קיני יכול להתדרדר?!' אבל למרות החששות שנוצרו אצלי לקחתי את הספר.
אני מצטער על הרגע הזה.
רואים את הצבע של הכריכה? חום. צבע חום חולני. למה יש צבע חום חולני? אז ככה גם הספר.
זה ספר נוראי, מזויע. הוא אמור להיות מצחיק, אבל הוא משעמם. הוא אמור להראות לנו שגרג הוא חנון ממוצע ולא חכם במיוחד, אבל במקום זה הוא מציג בפנינו גיבור מטומטם שלא מבין שום דבר מהחיים שלו ושחושב שהוא הכי חכם, הכי ערמומי והכי חשוב ביקום. הוא עושה לעצמו יותר מדי פאדיחות כשהוא בטוח שהוא מתנהג בצורה טובה יותר מכל אחד אחר. בקיצור, אני שונא אותו.
העלילה משעממת וזועתית. הייתי ממשיך לכתוב עד כמה הספר הזה מטופש ונוראי, אבל פשוט אין לי כוח אליו.
אם אתם רואים את הספר הזה בספריה, תעשו טובה לספריה ותכריחו את הספרנית לזרוק את הספר לפח.
בזבוז זמן מוחלט.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
